עתיד הדת: כיצד ישתנו פני הדת בעתיד?

ד"ר רועי צזנה ידבר על עתיד הדתות, בכנס מ.ח.ר. 2013 שיתקיים ביום חמישי הקרוב בבית ציוני אמריקה

ביום חמישי הקרוב, 10 לינואר 2013, אעביר הרצאה בכנס מ.ח.ר 2013 – כנס בנושאי מדע, חופש ורציונל. בהרצאה אסקור מספר מגמות שעשויות להשפיע על עתיד הדת, ונדבר על כמה עתידים אפשריים עבור הדתות בעולם. רשומה זו מכילה בערך חצי מההרצאה, והקוראים מוזמנים לכנס (עלות כניסה – 40 ש"ח) כדי לשמוע את היתר, ולהיחשף ליתר המרצים המצוינים והנושאים המרתקים שבמקום.

באתם לכאן כדי לשמוע כיצד תיראה הדת בעתיד. צר לי לאכזב אתכם, אבל לא תצאו מכאן עם הידע הזה.

בשלב הזה אתם בוודאי שוקלים לצאת מהחדר ולא לחזור. תנו לי עוד צ'אנס. הבעיה הגדולה שלי היא שאני לא שרלטן מספיק כדי להתיימר לדעת איך יראה העתיד. וזה בגלל שאני לא חוזה עתיד, אלא חוקר עתידים.

חוקרי העתידים אינם מנסים לחזות מה יקרה בעתיד. זוהי משימה בלתי-אפשרית. במקום זאת, אנו סוקרים את המגמות הקיימות בהווה ומנסים לתעד ולהבין אותן כדי לפתח סדרה של עתידים אפשריים. סדרה זו משמשת עבורנו כטלסקופ לתוך העתיד, שמזהה כיצד העתיד עשוי להיראות וכיצד הוא יכול להשתנות בהתאם להחלטות שאנו מקבלים בהווה.

למה צריך בכלל להכיר את העתידים האפשריים? אנו משתמשים בהם כדי ללמד את מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות – בכירים במשרדי הממשלה, באיחוד האירופי ובגופים פרטיים – אודות המגמות הקיימות כבר היום, והשלכותיהן על העתיד. בדרך זו, אנו מסייעים להם לקבל החלטות מושכלות ונבונות שיובילו אותנו, או לפחות אותם, לעתיד טוב יותר.

זו הסיבה שבהרצאה הנוכחית לא אנסה לחזות עתיד אחד לדת, אלא אסקור את יסודות הדת והאמונה ושלוש מהמגמות הקיימות כיום שיכולות להשפיע על הדת. לאלו מהן תהיה השפעה חזקה יותר על העתיד? לשאלה זו נקבל תשובה רק בעשורים הקרובים.

יסודות הדת והאמונה

המאה ה- 19 הייתה תקופה יוצאת-דופן בהיסטוריה של אירופה. אם הייתם הולכים ברחובות לונדון באותה תקופה ושואלים את האדם הממוצע מה עומד להתרחש בעתיד, הוא היה משתפך באוזניכם בהתלהבות על כל הדברים הנפלאים שהעתיד צופן לאנושות: החיסונים של פסטר יעלימו את המחלות מן העולם; הביוב לא יזרום ברחובות; תוחלת החיים תעלה, ויהיו אפילו אנשים שיגיעו עד גיל מאה. זו בוודאי הייתה התשובה, ואין פלא, מכיוון שהוגי הדעות המובילים של התקופה ניסו להבריא את חוליי החברה, ואנשי המדע והרפואה ניסו לתת בידי כל אדם את הטכנולוגיות הנחוצות כדי להבטיח לו את אושרו וזכותו להגשמה עצמית. פענוח תורת האבולוציה הביא לנתק בין המדע והכנסייה, ורבים חזו כי דווקא האחרונה תצא מובסת. הדת עמדה לסבול מהלומה ניצחת.

אבל היא עדיין כאן. והיא אפילו גדלה. אחוז המאמינים בחמשת הדתות הראשיות – יהדות, נצרות, איסלאם, בודהיזם או הינדואיזם – רק עלה מאז תחילת המאה העשרים. גם במדינות שניסו לכונן משטר שבידל את האנשים בכוח מהדת – רוסיה ותורכיה בעיקר – חוזרת הדת לתפוס מקום ראשי בחיי האזרחים. כל התחזיות לגבי סוף הדת נכשלו. היא עודנה עמנו, חזקה מתמיד.

אבל אני עדיין מאמין שהדת עשויה להיעלם. רק מהאמונה לא ניפטר לעולם.

המשפט האחרון עלול להיראות מוזר לאנשים. האם באמת יש הבדל בין הדת ובין האמונה? התשובה היא שהשתיים שונות מאד זו מזו, וחשוב להבדיל ביניהן.

מהי האמונה?

האמונה משקפת את הצורך לזהות ישות מסוימת המשגיחה עלינו. קיימות עדויות טובות לכך שמהרגע שאנו נולדים, המוח שלנו מחווט לזיהוי ישויות המעצבות את חיינו. למעשה, זה לא מפתיע. כבר כתינוקות אנו לומדים שהעולם גדוש באלמנטים קאוזליים – סיבתיים. כשהבן שלי עושה קקי, אני בא ומחליף לו. כשהוא רעב, אמא שלו מאכילה אותו. כשהוא בוכה, אני מחבק אותו.

הדבר המעניין הוא שהבן שלי למד מהר מאד את כללי המשחק. הוא רכש הבנה של תהליכים סיבתיים. מדי פעם הוא בוכה סתם ככה, לא בגלל שכואב לו. למה? כי הוא רוצה שנחבק אותו. הוא הפנים את רעיון הסיבתיות: יש ישויות בעולם שמשנות את המצב הקיים. והוא יכול להשפיע על הישויות הללו באמצעות פעולות מסוימות, גם אם לא תמיד ברור לו ההיגיון מאחוריהן. המשמעות ברורה: כבר מינקות, מתחילים בני-האדם לחפש את הישות האחראית על העולם שסביבם. הם מתקשים להניח שאין ישויות כאלו – מעין אבא ואמא קוסמיים – העומדים מאחורי פני הדברים. וכאשר הם אינם מוצאים את הישויות הללו, הם קובעים אותן בכוח.

זהו אחד הכללים המעניינים האחרים בפסיכולוגיה האנושית: אנו נוטים להאניש – להעניק זהות של ישות – לעצמים דוממים ואפילו אירועים. רוצים דוגמה? רק אתמול החלקתי על קליפת בננה. קיללתי, הרמתי את הבננה וזרקתי אותה בזעם לפח. הזעם, באורח מוזר, היה מופנה לבננה. למה? הרי היא עצם דומם, נטול רגשות או כוונות! אלא שהתחושה הברורה הייתה שהבננה עשתה לי את זה בכוונה. אני האנשתי את הבננה. לרגע קט, האמנתי בהיותה אל קטן ונקמני. אל הבננה.

4472840_700b

מעבר לכך, המוח שלנו תמיד מנסה למצוא את הישות. תמיד. הוא התפתח לעשות זאת באבולוציה, כדי להגן עלינו מפני ישויות תוקפניות. הבעיה היא שכתוצאה מכך הוא עובד בהיפראקטיביות, ומראה לנו לפעמים גם ישויות שלא שם באמת.

והנה הנקודה החשובה: אנחנו לא יכולים להתגונן מפני הניסיון הזה של המוח!

לפעמים הישויות שאנו בוחרים להאמין בהן קיימות באמת. אנחנו מכנים אותן 'המנהיג העליון', או 'הדוצ'ה', או בכל שם אחר שמרמז על גדלותן. אלו המנהיגים במדינות פשיסטיות ודיקטטוריות. ואל תטעו: חלק גדול מהנתינים במדינות הללו מעריץ את המנהיגים. אנחנו רואים את הנטייה הזו אפילו בישראל: למצוא את המנהיג – את האב העליון – ולהאמין בו ובכוחותיו. זוהי אמונה חילונית, והיא גרועה לא-פחות מאמונה דתית. אתה לא מאמין באלוהים, אלא בפיהרר. וראינו כבר מה הייתה התוצאה של זה.

איך מתמודדים עם האמונה?

אנחנו יכולים לפתח כלים עקרונות של מחשבה חדה וביקורתית, כדי לנטרל בדיעבד את המסקנות האינטואיטיביות שהמוח שלנו קופץ אליהן באופן מיידי, ולהנחיל אותם לילדים. זה הכל. אבל הצרכים הנפשיים שלנו נותרים במקומם, ולא הולכים לשום מקום. מחקר ממש מהשנה האחרונה מראה שידע מדעי שסותר את האינטואיציות שלנו – למשל, שכדור-הארץ חג מסביב לשמש – אינו מחליף את האינטואיציות אלא מדכא אותן[1]. הן עדיין שם, ודוחפות עמוק מבפנים לכיוון שנראה להן מתאים. רק המחשבה המודעת והביקורתית מרסנת אותן.

המשמעות היא שחלק גדול מבני-האדם לא מבינים את ההטיות המוחיות הללו, ורבים מדי לא מסוגלים להבין אותן בכלל, או לפתח יכולות ניתוח אנליטיות מתאימות.

מה שאתם רואים כאן זה דבר מפחיד: שחצי מאוכלוסיית העולם ניחנה במדד IQ נמוך ממאה. אלו מהם שיכולים להתגאות ב- IQ בין 70 ל- 85 הינם 'מתפקדים אינטלקטואלית גבוליים' – Borderline Intellectual Functioning. הם מתקשים לחשוב באופן מופשט, וההיגיון שלהם פשטני וילדותי. מעטים מתוכם יצליחו להתגונן באופן פעיל ומתמיד מהנטיה לחפש ישויות וסיבות לאירועים הנקרים בדרכם.

דרך אגב, כדאי להתייחס בזהירות למדד ה- IQ, מכיוון שהוא משתנה כל הזמן, והרף רק הולך וגובה עם השנים. למעשה, אם היינו משתמשים בערכי ה- IQ הקיימים כיום עבור אנשים שנבחנו בשנות ב- 1932, הרי שהיינו מגלים שהממוצע היה 80[2]. מכיוון שכך אני חושש מלהסתמך בעיניים עצומות על ה- IQ, ומסתפק בלהצהיר שגם אם נחנך את כל אנשי העולם מילדות להישמר מפני ההטיות הללו, הן עדיין יהיו שם ויניעו את פעולותינו. אנו נמשיך לרצות להאמין, ונמשיך לחפש במה להאמין.

נרצה או לא נרצה, אנו כבולים לאמונה.

אבל המצב משתפר, ויכול להשתפר עוד יותר.
מגמה ראשונה: חינוך לחשיבה ביקורתית

המגמה הראשונה שנדבר עליה היא של חינוך לספקנות ולחשיבה ביקורתית. זוהי מגמה שקיימת כבר מאז תחילת המאה, למרות שהיא מתחזקת לאחרונה. אנשים פותחים קורסים לספקנות, והורים מוכנים לממן קייטנות לחשיבה ביקורתית. אם מגמה זו תתחזק הרבה יותר, קיים סיכוי להגיע לעולם שיהיה ברובו ללא אמונה.

עכשיו תגידו בקול מאנפף: "אבל רועי, אמרת לנו שאתה בטוח שאי-אפשר לסלק את הצורך באמונה מהאנשים!"

וזה נכון, אני באמת בטוח בזה. אבל מדובר בהנחה המושתתת אך ורק על הידע העכשווי, על כל מגבלותיו. אם היינו שואלים את היוונים או את הרומאים האם אפשרי לכונן עולם בלי עבדים, הם לא היו מבינים בכלל מה משמעות השאלה. עבורם, העבדים היו חלק מהעולם ממש כמו אוויר ומים, ואף לא אחד מהפילוסופים הדגולים של המוסר – מאפלטון ועד קיקרו – לא כתב על הפגם בהחזקת עבדים. אם היינו שואלים אדם מתחילת המאה העשרים האם הגבר מוצלח יותר מהאשה, הוא היה בוהה בנו בחוסר-הבנה, ממש כאילו היינו שואלים אותו האם השמיים כחולים, או האם המזון מזין. אלו היו אמיתויות ברורות מאליהן עבור הזמנים, ועם זאת – היום אנו מבינים את הפגם המוסרי בהחזקת עבדים ובהתייחסות לאחרים כנחותים מאיתנו. האנושות עברה שינוי. מי יודע? ייתכן שביום מן הימים נאבד גם את הצורך באמונה. אולי לימוד אינטנסיבי בבתי-הספר ואינדוקטרינציה אדוקה תלמד את הילדים להטיל ספק מתמיד בתפיסותיהם ורגשותיהם. אולי.

בעולם כזה של חוסר-אמונה, לא תהיה דת. אנשים יצייתו לחוקי המוסר החברתיים מהסיבות הטובות ביותר: הם טבועים במוחותינו והם מביאים לנו תועלת. עדיין יהיו מלחמות על שטחים ועל משאבים. עדיין יהיה עניים קשי-יום ועשירים מופלגים. עדיין יהיו זונות, עדיין יהיו סוחרי סמים.

אבל אתם יודעים מה? כל אלו קיימים גם בעולם עם הדת, כיום, ובתוספת אנשי דת שלוקחים כסף ועוצמה לעצמם. אני חושב שהעולם יצליח להסתדר גם בלעדיהם, אם נאבד את הצורך באמונה.

לרוע המזל, מגמת ההתחזקות של החינוך הביקורתי והספקני אינה מובטחת. למעשה, אם היא תצליח להתפשט לכל שכבות האוכלוסייה במדינות רבות, תהיה זו הפתעה נעימה ביותר, והעתיד הוורוד ביותר מכל אלו שנציג בהרצאה. אני לא מאמין שכך יקרה, אבל אני משאיר לעתיד את הזכות להפתיע אותי.

סיכום

עד עתה סקרנו רק מגמה אחת, שיש להודות שכוחה אינה גדול לעומת שתי המגמות האחרות: הקישוריות הגוברת בין בני-האדם, וחתירה להעצמה אישית באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. אני מקווה שנהניתם מהקריאה, ומזמין אתכם לשמוע אודות שתי המגמות האחרות שיכולות להביא לשינוי בדת בכנס מ.ח.ר 2013.

[1] Scientific knowledge suppresses but does not supplant earlier intuitions; Shtulman, Valcarcel; Cognition, 2012.

[2] http://www.americanscientist.org/issues/feature/rising-scores-on-intelligence-tests/1
לאתר הכנס