צעד קטן לאנושות צעד גדול לנאס"א – סיומו של עידן מעבורות החלל

הנשיאים ג'ון פ. קנדי ולינדון ג'ונסון בודאי היו מתהפכים בקברם למשמע הידיעה כי בעשור השני של שנות האלפיים תסיים ארצות הברית את עידן הטיסות המאוישות לחלל, ללא תכנית מגובשת להמשך

אביב בארי

בחודשים האחרונים נאס"א הודיעה על תאריכי הטיסות האחרונות של מעבורת החלל. לאחר חזרתה של האטלנטיס יובלו המעבורות אחר כבוד על גבי משאיות למוזיאונים ברחבי ארצות הברית. במאי יצאה "אנדבר" לטיסתה האחרונה ובסוף השבוע צפויה המשימה האחרונה של מעבורת החלל "אטלנטיס". בכך מסתיים עידן מעבורות החלל שהחל בשנות השמונים של המאה ה-20.

הנשיאים ג'ון פ. קנדי ולינדון ג'ונסון בודאי היו מתהפכים בקברם למשמע הידיעה כי בעשור השני של שנות האלפיים תסיים ארצות הברית את עידן הטיסות המאוישות לחלל, ללא תכנית מגובשת להמשך. ובהסתמך על חללית... רוסית(!) להטסת אסטרונאוטים לחלל. דרך אגב, כרטיס טיסה בחללית רוסית עבור אסטרונאוט אמריקני יהיה רק 50 מליון דולר...

הידיעה עברה בשקט יחסי בעולמנו רווי החדשות והמוצף במידע. יחד עם זאת מדובר באירוע היסטורי ממדרגה ראשונה, שיש לו ותהיה לו השפעה גדולה על חקר החלל בעתיד. במידה מסוימת נסגר הגולל על טיסות החלל שעוצבו ברוחה של שלהי המאה ה- 20 ופנינו עתה לעתיד אחר, לעידן בו מפעלי החלל הגדולים הם פרי שיתוף פעולה של אומות, אבל גם תוצאה של מאמצי חברות מסחריות ו/או בעלי הון אשר שיקוליהם שונים ומשונים.

כזכור, עידן החלל החל בתקופת המלחמה הקרה. המוטיבציה לחקר החלל נבעה בחלקה ממאזן האימה האטומי ומהתחרותיות והאיבה בין שתי המעצמות שלאחר מלחמת העולם השנייה: ברית המועצות וארצות הברית.

בתחרות אז, זכתה ללא ספק ארצות הברית שהנחיתה מספר אסטרונאוטים על הירח והחזירה אותם בשלום. בתאריך 14 לדצמבר 1972 הטביע יוג'ין סרנן – מפקד אפולו 17 את טביעת רגלו האחרונה של האדם בירח בעידן זה. ובכך הסתיים השלב הראשון בעידן מסעות החלל המאוישים (שאינם פה מעלינו – מעל כדור הארץ).

בשנת 1975 יצאה משימת אפולו האחרונה: אפולו – סויוז, אשר במהלכה נפגשו שתי החלליות – הרוסית והאמריקאית בחלל וביצעו תמרונים משותפים. משימה זו מסמלת את ההיחלצות מתוך מאזן האימה של המלחמה הקרה ותחילתו של שיתוף פעולה בין לאומי בחקר החלל.

הייתה זו החלטה אמיצה של הנשיא ניכסון וראשי נאס"א בשנות השבעים לוותר על המשך מסעי החלל המאוישים לכיוון מאדים ולחזור ולגלות את הפלנטה שלנו – כדור הארץ. ההחלטה הייתה, בין השאר, גם פועל יוצא של ההוצאה האמריקאית העצומה על פרויקט אפולו, והצפי המזעזע של עלות הטסת אסטרונאוטים למאדים. אמנם תקציבי נאס"א קוצצו, אך נראה ששינוי סדרי העדיפויות רק הואילו לחברה האנושית. ההתמקדות בחקר כדור הארץ, חקר החלל הרחוק ומערכת השמש באמצעים אחרים, במקום לנסות לתקוע דגל על אדמת מאדים, נראים היום כהחלטה נכונה. וגם, יש לומר, כנראה היה צורך לחכות שהטכנולוגיה תתפתח מספיק בכדי שאותו מסע למאדים (שגם היום לא נראה באופק) יוכל לצאת לדרך.

פרויקט מעבורות החלל הוא פועל יוצא של החלטה זו. נראה, היום, שהדגש של נאס"א על חקר כדור הארץ נתן את פירותיו. בעידן בו אנו נדרשים לכלכל את צעדינו ולצמצם את ההשפעות הסביבתיות של פעילות החברה האנושית על הפלנטה, הידע העצום שהצטבר בתחומים רבים מאפשר לנו להתקדם לעבר פעילות אנושית ברת קיימא על הפלנטה הזו -שהיא כל מה שיש לנו.

ששת המעבורות שנבנו (אחת לצורך ניסוי וחמש פעילות) ביצעו מעל 130 טיסות, העלו מאות אנשי צוות לחלל (מעל 800!), מיקמו עשרות לווינים במסלול סביב כדור הארץ ותרמו תרומה מכריעה לבניית תחנת החלל הבין לאומית. בעזרת מעבורות החלל בוצעו ניסויים רבים בחלל ולמעשה הטיסה לחלל הפכה לשגרה - שגרת עבודה.

למול המספרים המדהימים הללו, לא ניתן לשכוח כי פרויקט המעבורות מסיים את דרכו עם אחוזי שרידות מזעזעים למדיי (שתי תאונות), שני צוותים שילמו בחייהם, שתי מעבורות התפוצצו וההשקעה העצומה בהן ירדה לטמיון.

אמנם הנשיא אובמה הכריז על תכנית חדשה אשר תוביל אולי אדם אל המאדים לאחר שנת 2030, אך ברור לכולם שהשנים הבאות תתמקד נאס"א יותר ויותר במחקר והתלות שלה בגורמים אחרים תגדל.

השינוי האסטרטגי של בנאס"א אשר מדגיש את המחקר והידע על פני טיסה בחלל יעמוד למבחן בעתיד. יחד עם זאת, למרות החלליות הבלתי מאוישות, לווינים, רובוטים בחלל וכו' האדם שבתכנית החלל תמיד היה המוקד והמוטיבציה של הציבור לתמוך ולממן את תכניות החלל. כמה תוכל נאס"א להמשיך ללא גיבורים בשר ודם, ללא ההרואיות של טייסי החלל? מן הסתם נדע בעתיד הקרוב.

כמה מילים לפני סיום: לפני כשנה מצאתי את ספרו של דוד אביר "אדם על הירח". הספר הזה הוא אחד מגיבורי ימי ילדותי, התמונות וחלקים מהטכסט חרוטים לי עמוק בזיכרון. בזכות "אדם על הירח" מסעות החלל האמיתיים והדימיוניים הם חלק מאהבותיי הגדולות. בחודשים האחרונים קראתי את הספר פעמיים לפחות. לדעתי זהו אחד הספרים הטובים שנכתבו על הנושא, הוא מציג בצורה ברורה, מקצועית את המרוץ לחלל. יחסית לשנים שבו נכתב (סוף שנות השישים), הספר מכיל הרבה אינפורמציה על תכנית החלל הרוסית, אשר מוצגת באופן מאוזן למדיי אל מול האמריקאים. עתה עם סיום טיסות מעבורות החלל, האם יש למישהו מחשבות להוציא ספר המשך?