האם אלעזר המקבי, אחיו של יהודה, נמחץ תחת פיל מלחמה שהרג בקרב מול צבא אנטיוכוס בצור? או שמא ספר השתחלה אגדה אורבנית לספר מקבים א'
(*)
מאמר זה בא לבחון את מידת אמינותו של הסיפור המקבי אודות גבורתו של אלעזר, אחד מאחי יהודה המקבי, בקרב מול צבאו של אנטיוכוס החמישי, כשזה, אלעזר, נעץ את כידונו/חניתו בבטנו של הפיל המלכותי, הביא לנפילתו ולהימחצותו הקטלנית שלו עצמו, ולניצחונו של יהודה המקבי בקרב.
מי איפוא אינו מכיר את סיפור הגבורה של אלעזר, אחד מבני מתתיהו ואח ליהודה המקבי, ליהונתן, ליהוחנן ולשמעון, כפי שמופיע בספרות המקבית כדלהלן: "ויקצוף המלך (אנטיוכוס החמישי אאופטור, הינוקא, בן תשע או ארבע עשרה, שירש את אנטיוכוס הרביעי אפיפנס שנפטר בשנת 163 לפנה"ס) כשמעו (את נצחונות יהודה המקבי, ובכללן את הפריצה לירושלים, שחרור המקדש, טיהורו והשבת עבודת הקרבנות) ויאסוף את כל אוהביו, שרי חילו ואת אשר על הרכב (מרכבות המלחמה הקטלניות) (ולמעשה היה המלך מריונטה של ליסיאס, העצר המלכותי ומפקד הצבא ההלניסטי-סלאוקי) ומממלכות אחרות ומאיי הים באו אליו צבאות שכירים (מה שהיה אסור על פי חוזה הכניעה שכפו הרומאים על הסלאוקים בזמנו) (בשנת 162 לפנה"ס). "
"ויהי מספר צבאותיו מאת אלף רגלי ועשרים אלף פרשים ופילים (פילי מלחמה מאומנים) שלושים ושניים יודעי מלחמה (גם כאן התעלמו הסלאוקים מההוראה הרומית, שלא להשתמש יותר בפילי מלחמה), וילכו דרך אדום ויחנו על בית צור (כארבעים ק"מ דרומית-מערבית מירושלים) ... ויסע יהודה המקבי מן המצודה ויחן אל בית זכריה (כעשרה ק"מ צפונית משם), מול מחנה המלך (אנטיוכוס החמישי) ... ויערכו הצבאות למלחמה ויתקעו בחצוצרות את הפילים הראו דם עינב (יין או מיץ ענבים) ותות (דמוי דם) להעמיד אותם למלחמה (ואכן כך נהגו הצבאות שהשתמשו בפילי מלחמה על מנת לעוררם לקרב ולהגביר את יצר התוקפנות שלהם). ויחלקו את החיות (הפילים) לגדודים ויעמידו לכל פיל אלף איש משוריינים בקשקשים וקובעי נחושת על ראשיהם וחמש מאות פרשים בחור הוכנו לכל חיה. אלה היו לפני כן במקום שהיתה החיה ולכל אשר תלך היו הולכים יחדו לא נפרדו ממנה. ומגדלי עץ (אפיריוני קרב) עליהם (על הפילים) חזקים ומכוסים על כל חיה, חגורים עליהם במכונות ועל כל אחד (על כל פיל) אנשי חיל ארבעה נלחמים מעליהם ובן הודו לו (מכיוון שמדובר על פילי מלחמה הודיים היה נהג/נווט הפיל מהודו, כיום – מוהוט) ... ויקרב יהודה (המקבי) ומחנהו למלחמה (הישר מבית זכריה, מקום חנייתו), ויפלו ממחנה המלך שש מאות איש. וירא אלעזר חורן (אחיו הצעיר של יהודה) (את) אחת החיות משוריינת בשריונות המלך והיא היתה גבוהה מכל החיות ונראה כי עליה המלך (אנטיוכוס החמישי). ויתן את נפשו להושיע את עמו ולעשות לו שם עולם (כמרומז בצוואת מתתיהו). וירץ אליו בגבורה אל תוך הגדוד ויהרוג על ימין ועל שמאל וייפרדו (התנתקו) ממנו הנה והנה. ויבוא אל תחת (בטן) הפיל ויתקע לו (ברומח או בכידון) וימיתהו ויפול ארצה עליו (על אלעזר) וימת שם" (מקבים א' ו' 46-28).
יצויין כי אירוע זה נזכר אצל יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים, כזה שהתבסס על מקבים א' בלבד. עם זאת האירוע אינו נזכר במקבים ב', אם כי המערכה הנידונה נזכרת שם, ואף נתוני הצבא הסלאוקי היו שונים מאלו שהופיעו במקבים א' כמו למשל מספר פילי המלחמה וכן הרגלים, הפרשים ומרכבות המגלים ואף מפקד הצבא הסלאוקי (מקבים ב' יג, 2-1).
סופה של המערכה היה צפוי. יהודה המקבי אמד את יחסי הכוחות בין הצדדים ובעיקר נוכח מערך הלחימה של הפילים והחליט לסגת לירושלים על מנת להתכונן כדבעי למצור ממושך. תמונת מצב זו מעלה את ההשערה כי עשוי להיות שסיפור הימחצותו של אלעזר תחת כובד משקלו של הפיל בא להסביר ולו עקיפין, את סיבת נסיגתו של יהודה. זאת ועוד, סיפור מתו של אלעזר במערכה עשוי לשמש מיתוס להפצת אומץ לבם של המקבים, בין אם היה ובין אם לאו.
ההיסטוריה של שימוש בפילי מלחמה
פילי מלחמה שימשו את הצבאות ההלניסטים עוד מימי מייסד השושלת הסלאוקית הלוא הוא סלאוקוס ניקאטור, שדאג לייבא מהודו 500 פילי מלחמה (302 לפנה"ס) וכבר שנה אחת אחר-כך ידע להשתמש בהם בקרבות (בקרב איפסוס). יצויין כי בקרבות דובר בכלל על מאות פילים, 400 על פי עדות פלוטארכוס, ובמקרים אחרים על 75 פילים, כשהיחס בדרך כלל היה פיל אחד על כל 160 לוחמים, ובמקרים אחרים היחס היה 1:1000 .
באפיריון הקרב על גב הפיל התמקמו בין שלושה לארבעה לוחמים שצויידו בכידונים ארוכים, עד 6 מ', על מנת לפגוע בלוחמי האויב ולהקטין את הסכנה שהפיל ייפגע על ידי חיילי האוייב. אחד מן הארבעה, או שניים, היו קשתים. סביב כל פיל היו בין 40 ל-50 לוחמים על מנת להבטיח את הגנתו. כמו כן שוריין הפיל באפודי שיריון סביב ראשו, חזהו ורגליו.
היסטוריונים יודעים לספר על בעתה ואימה שאחזו כל צבא ובמיוחד כזה שלא התנסה מעולם בהתמודדות נגד פילים ושהגבירו את המהומות וההתפרקויות של מערך צבא האוייב ואפילו שבמערכה השתתפו מעט פילים, כתריסר.
אנטיוכוס השלישי (187-222) הביא את מערך הפילים לשיא של כל הזמנים. מדובר בפילים האסיאתים הידועים בגודלם, בגובהם, בעוצמתם ובאגרסיביות שלהם. ואלה, אגב, הפילים שהשתמשו בהם הסלאוקים במערכה הנידונה מול יהודה המקבי. אולי?
בשנת 202 לפנה"ס התמודדו הרומאים בצפון אפריקה, במישור זאמה, מול פילי המלחמה של הצבא הקרתגי, והצליחו להניסם לאחר אימונים רבים בהנחלת שיטת פתיחת המסדרונות של הקנטוריות הרומיות. ובל נשכח כי אין להשוות בין יכולתו ומיונותו של הצבא הרומי לבין לוחמי יהודה המקבי וכן בין תכונותיו הפיזיות ה"קרביות" של הפיל האפריקאי מול אלה של הפיל ההודי, האסיאתי.
בקרב המפורסם בין הסלאוקים לרומאים, והכוונה למערכת מגנסיה בשנת 190 לפנה"ס, כאשר עוצמת הפילים הפכה דווקא לרועץ ולמינוף התבוסה הסלאוקית, הפעילו הרומאים סיעור מסיבי של הטלת כידונים לעבר קו הפילים. בשעה שאחד הפילים נפגע במקום רגיש וכואב הוא החל להשתולל סביבו, מה שגרם לשאר הפילים להיכנס למצב של אמוק ודהרו הישר אל תוך מערך הפלאנקס הסלאוקי וגרמו שם למהומה רבתי ולבסוף לתבוסת הצבא ההלניסטי. כתוצאה מכך נאלצו הסלאוקים למסור את הפילים שלהם לרשות הרומאים. וזה כמובן מעמיד בסימן שאלה את עצם השתתפותם של פילי מלחמה בקרב הנידון בין צבא אנטיוכוס החמישי לבין יהודה המקבי. אלא שנודע כי יורשי אנטיוכוס השלישי שקמו את מערך פילי המלחמה שלהם, ובשעה שהתקשו הרומאים לפקח על נושא זה יכול היה הצבא ההלניסטי לעשות שימוש גנוב באותם "טנקים" קדומים. יצויין בהקשר זה כי אנטיוכוס הרביעי אפיפנס על פי ההיסטוריון פוליביוס ניהל תהלוכה שכללה 36 פילי מלחמה מצויידים ומשוריינים כדבעי.
בשנת 163 לפנה"ס, ערב התנהלות הקרב הנידון בין אנטיוכוס החמישי לבין יהודה המקבי, הרומאים שגרו משלחת לסוריה על מנת שתבחן את מערך פילי המלחמה ואת הצי הקרבי של אנטיוכוס, שאף אותו נאלצו הסלאוקים למסור לידי הרומאים בזמנו. ובשעה שנחשפה לפניהם התרמית הסלאוקית ציוו להשמיד את כל פילי המלחמה, מה שעורר תרעומת קשה בקרב התושבים הסורים שחיו בסמוך לטבח הדמים המזוויע ואחד מהם רצח את מנהל המשלחת הרומית.
יצויין כי אילופם הקרבי של הפילים דרש מיומנות ומקצועיות גבוהות ביותר וכן זמן ממושך, מה שעשוי להסביר את אכזבת הסלאוקים מהפיקוח הרומי ומתוצאתו.
בשנת 130 לפנה"ס, בימי כהונתו של יוחנן הורקנוס, ניהל אנטיוכוס השביעי, סידטס, מערכה מול הצבא הפרתי, כשלכל צד היו פילי מלחמה – לסלאוקים עשרה פילים ולפרתים עשרים. הניצחון הפרתי היה מוחץ ולא רק בגלל עדיפות מספרית של מערך הפילים, אלא שהפרתים השתמשו בפילים אסיאתים שהיו גדולים וחסונים יותר מהפילים האפריקאים שבהם השתמש אנטיוכוס. השימוש בפילים האפריקאים מלמד שהסורים הפעם לא ייבאו פילים מאסיה, אלא מן הממלכה המצרית הפטולמאית.
מצויידים בנתונים אלה הבה נבחן את מידת מהימנות המקור המקבי בהקשר למבצעו האישי, האמיץ משהו, של אלעזר מול הפיל הסלאוקי.
להלן מספר נתונים המעלים ספקות באשר למהימנות האירוע הנידון, קרי הנהגות אלעזר בקרב, במערכה מול הסורים בשנת 162 לפנה"ס.
ראשית – סיפור אלעזר והפיל אינו מופיע במקבים ב'.
שנית – הצבא ההלניסטי היה מנוע משימוש בפילים בהוראת הרומאים וכן בשכירי חרב ממקומות שהיו תחת שליטתה של רומא. ויש עדיין הבדל בין שיקום מערך הפילים האסיאתים בצבא ההלניסטי, לבין שימושם הפיזי בקרבות. ובכלל שנה לפני הקרב הנידון כבר לא נמצאו פילי מלחמה ברשות הסלאוקים.
שלישית – הסיכוי לנוכחות המלך היורש הצעיר בשדה הקרב וכמובן לסיכונו, כה רחוק מליבת הממלכה היה קלוש ביותר.
רביעית – הסיכוי של אלעזר לפלס דרכו לכיוון הפיל היה אף הוא קלוש ביותר וזאת מול אלפי הרגלים, מאות הפרשים ואפיריון הקרב שעל גבו של הפיל. חמישית – היינו אמורים להיות מדווחים שיהודה היה מביא את אחיו הצעיר לקבורה.
ששית – הפעלת מערכת התקיפה של הפילים בשדה קרב שאינו מישורי משולל כל היגיון.
שביעית – זו הפעם היחידה בה נזכרים פילי מלחמה בהתמודדות מול הצבא המקבי.
שמינית – יכול להיות שסיפור המערכה במגנסיה בין הסלאוקים לבין הרומאים, כשהפילים הסתובבו לאחור ונפוצו לכל עבר תוך שהם מסבים אבדות כבדות לצבא הסלאוקי, נפוץ בין עמי הסביבה והוא אשר יצר תשתית נראטיבית להתנסחות הסיפור האגדי, המדומיין משהו, של מתקפת ההתאבדות של אלעזר. ולו רצה הסופר החיצוני של מקבים א' לאשש את עדותו היה מרחיק אותה כאימרה המפורסמת, ואו-אז היה שומט מאידך את עדותו.
תשיעית – מדוע איננו שומעים על פילי מלחמה לפני 162 לפנה"ס ולאחריה בהתמודדות בין הסלאוקים למקבים/לחשמונאים? דווקא המקרה היחיד בו נזכר מעשה התאבדותו של אלעזר מצביע שאכן לא נמצאו פילי מלחמה ברשות הסלאוקים..
עשירית – הנתונים הטופוגרפיים של ההתמודדות הנידונה מאוד מקשים על התנהלות פילי מלחמה.
אם כן מה נאמר? מיטב השיר – כזבו! ובסיומת צינית אומר כי אולי מוטב אם השתייך האירוע המדובר לאוסף ילקוט הכזבים של עלילות הפלמ"חניקים, כאותו זורק רימון למרחק של 50 מ' ושנתקל באוייב ממרחק של 40 מ'.
(*) למען הגילוי הנאות אבקש להביא לידיעת קוראי כי הזיקה בין פילי המלחמה לבין הסיפור אודות אלעזר יותר מנרמזה לי על ידי רעי ועמיתי ההיסטוריון רועי שרמייסטר, שאף הפנה אותי למקורות המתאימים, ועל כך נתונה לו תודתי.
עוד בנושא באתר הידען: