רגע לפני שאנו נכנסים לעידן המכונית האוטונומית, כדאי ללמוד קצת על ההסטוריה. סיפורה של ההחלפה בשבדיה בשנת 1967
1 באפריל וכמו בכל מתיחה מרבית הדברים שכתובים בה נכונים, הנתון המופרך הוא כמובן ההחלפה ההדרגתית בשבדיה. זה לקוח מבדיחה שמספרים כיצד יעשו את ההחלפה בבריטניה אם יחליטו על כך.
ההחלפה בשבדיה זכתה לערך בויקיפדיה בעברית, יום ה-H.
בעקבות נסיעות לכמה מדינות בהן נוהגים בצד שמאל של הדרך, שאלתי את עצמי מדוע מלכתחילה החלו לנהוג בצד אחד ולא בשני ומדוע בחלק מהמדינות עשו הסבה מצד שמאל לימין ובחלק לא. חקרתי את הנושא והתוצאה לפניכם.
ברוב מדינות העולם נוסעים בצד ימין. מספר מדינות או מחוזות הסבו את הצד משמאל לימין כדי להשיג תאימות עם רוב העולם. ההסבה הידועה והמוצלחת ביותר נערכה בשבדיה בשנת 1967! הרבה מחשבה ותכנון הושקעו בתהליך ההסבה. לפני התחלת ביצוע המעבר, נערך מסע הסברה מקיף וממושך אשר שם דגש על מעורבות הציבור.
כדי להקל על המעבר ובהסתמך על מודלים מתמטיים, הוחלט על תהליך הדרגתי בו אוכלוסיית הנהגים תוכל להסתגל ביתר קלות לשינוי, בבחינת הליכה (במקרה זה נסיעה) מן הקל אל הכבד. בשבועיים הראשונים חל השינוי רק על כלי רכב דו ותלת גלגליים. כעבור שבועיים הצטרפו לשינוי מכוניות פרטיות. כעבור שבועיים נוספים הוחל שינוי הכיוון על כלי רכב מסחריים ואחרים עד 4 טון ואחרונים להצטרף היו המשאיות והרכבים הכבדים האחרים.
יש לציין שהנהגים היו דרוכים וזהירים והראיה - בתקופת המעבר וגם זמן מה לאחריו, ירד שיעור תאונות הדרכים. אולם בהדרגה הוא חזר לרמה הממוצעת שנמדדה לפני שינוי צד הנהיגה.
מדינות דוגמת בריטניה, אוסטרליה ויפן, החליטו להישאר עם נהיגה בצד שמאל בגלל היותן איים. במדינות דוגמת הודו ודרום אפריקה, ממשיכים לנהוג בצד שמאל כיוון שהן מעין איים, כיוון שכמעט לא קיימת תחבורה יבשתית בינן לבין שכנותיהן. יש לזכור שלהחלפת צד הנהיגה מחיר נכבד, כיוון שהיא גורמת להחלפת המכוניות מכאלה שיש להן הגה בצד ימין, לכאלה עם הגה בצד שמאל.
אגב, אצלנו, בתקופת המנדט הבריטי וגם בשנותיה הראשונות של המדינה, התגלגלו על כבישי הארץ מכוניות עם הגה בצד ימין, כמו בבריטניה. היו אמנם מוסכים אשר הציעו לבצע החלפת מקום ההגה, אך ההוצאה הכספית הכרוכה בכך, השאירה על הכביש הרבה מכוניות עם הגה ימני. במכוניות אלה, נצבע בצד האחורי מעין תמרור שמראה כף יד עם קו מחיקה אלכסוני. למה? – כי אז לא היו מאותתי פנייה חשמליים (וינקרים) ואיתות הפנייה היה מתבצע באמצעות ידו השמאלית של הנהג שהיה מוציא אותה דרך החלון. מטרת ה"תמרור" הייתה לסמן לנהג שמאחור שאל לו לצפות לסימוני פנייה. הנהג שלפניו לא יכול להוציא את ידו מהחלון השמאלי – כי הוא יושב בצד ימין.
זה מזכיר "תמרור" אחר מאותה תקופה, שהיה צבוע על הצד האחורי של חלק מהמכוניות. זה היה ציור של חצוצרה/צופר שגם עליו היה קו ביטול אלכסוני. זה היה קיים במכוניות שהנהג שלהן היה חירש - מסר לנהג שמאחור שאין טעם שיצפור לנהג שלפניו כי הוא ממילא לא שומע. מעניין אם היו מכוניות עם שני התמרורים – מכונית עם הגה ימני הנהוגה בידי נהג חירש.
אך איך בכלל נוצר ה"תקן" לצד הנהיגה?
צד הנהיגה נקבע עוד בתקופה של הכרכרות והסוסים. נהיגה בצד שמאל הייתה מקובלת במקום ובתקופה שבהם משתמשי הדרך היו רוכבי סוסים. הנשק התלוי בצד ימין ויד ימין האוחזת בו היו מוכנים להילחם בגורם עוין, אם היה בא רכוב ממול.
נהיגה בצד ימין הייתה מקובלת במקום ובתקופה שבהם משתמשי הדרך היו נוהגי עגלות, כרכרות ואומניבוסים שהיו רתומים לכמה סוסים. הנוהגים ישבו בצד שמאל, או על גבי הסוס האחורי שמאלי, כדי שיוכלו לשלוט באמצעות השוט המוחזק ביד ימין, בכל הסוסים. הואיל והנהגים ישבו בצד שמאל, התנועה התנהלה בצד ימין כדי שהנהגים יהיו קרובים לעגלות הבאות ממול וכך יוכלו להימנע מהתנגשות או חיכוך.
למרות שרוב העולם נוסע בצד ימין, ולכן בדרך כלל הסבו את צד הנסיעה משמאל לימין, היו מקרים בהם הסבו את הצד בו נוהגים, מימין לנהיגה בצד שמאל. מדובר באיים שרוב האיים השכנים להם, נשארו עם נהיגה בצד שמאל. שכניהם שנהגו בצד ימין, הצטרפו לנוהג של הסביבה שלהם, זאת כדי להקל על תנועת וסחר מכוניות בין האיים.