אות הפתיחה להכחדה ההמונית – מדי שנה נכחדים שני חוליתנים

הפעמונים לא צילצלו כשדג ה-pupfish האחרון (ממשפחת הנאוויתיים) מת. העיתונים לא סיפרו כאשר העטלף pipistrelle האחרון נעלם לעד. בממוצע כל שנה נכחדים שני חולייתנים ללא פרסום, אולי בגלל שיחסית נראה הקצב איטי ולא מדגיש את הסיכון המיידי למערכות הסביבתיות בהן אנו תלויים

ביולוגים טוענים כי בהעלמות מינים רואים רק חלק מההשפעה האנושית על בעלי חיים בסביבתינו. כך על-פי חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד בתקציר שמתפרסם ב-PNAS.

בהערכה כלל עולמית מצאו ביולוגים ירידה של כ-30% בכל אוכלוסיות בעלי החוליות, שדורשת התיחסות מיידית. הפעמונים לא צילצלו כשדג ה-pupfish האחרון (ממשפחת הנאוויתיים) מת. העיתונים לא סיפרו כאשר העטלף pipistrelle האחרון נעלם לעד. בממוצע כל שנה נכחדים שני חולייתנים ללא פרסום, אולי בגלל שיחסית נראה הקצב איטי ולא מדגיש את הסיכון המיידי למערכות הסביבתיות בהן אנו תלויים.

על פי החוקרים, התמונה הכוללת מעידה על פגיעה קיצונית באוכלוסית החיות, מה שמראה מצב קשה של הכחדה בקצב מתגבר. לדברי פרופסור רודלפו דירזו: ״מצב בו מתרחשת השמדה של מינים ביולוגים בעולם כולו, גם כאשר המינים להם מתיחסים אליהם נמצאים באיזורים נידחים."

מחקר משנת 2015 שנערך ע"י פרופ׳ פאול ארליך ועמיתים, הראה כי כדור הארץ נמצא בתקופה של הכחדה עולמית, הכחדה בקנה מידה גדול מזו של הכחדת הדינוזאורים (לפני 66 מיליון שנים).

על-פי הארגון הבין-לאומי לשימור הטבע ( Union for Conservation of Nature (IUCN)), סיכון ההכחדה תלוי מעל ראשם של41% מיני דו חיים, ו-26% מיני יונקים. האסון העולמי מתבטא גם באובדן בתי גידול, ניצול יתר של משאבים, חדירת מינים פולשים, זיהום, הרעלות ושינויי אקלים, כשלכל אלה אחריות ישירה של המין האנושי.

בניתוח מצב של Proceedings of the National Academy of Sciences שמביט מעבר להכחדת מינים כדי לספק תמונה בהירה של דילדול אוכלוסיות וצימצום שיטחי מחיה, מיפו חוקרים אזורי מחיה של 27,600 מיני עופות, דו-חיים, יונקים וזוחלים. מינים אלה מהווים כמעט חצי ממיני החוליתנים היבשתיים הידועים למדע.

על סמך נתונים אלה נערך ניתוח של אובדן אוכלוסיות על 177 מיני יונקים שנחקרו בין 1990 ל-2015. נמצא כי אוכלוסיות של יותר מ-30% מיני חולייתנים מצטמצמות ומאבדות שטחי מחיה.

מנתונים שנאספו על 177 מיני יונקים כולם איבדו כ-30% או יותר מהאזורים הגאוגרפים בהם חיו, יותר מ-40% איבדו יותר מ-80% משטחי מחיתם. האזורים המובילים באובדן כמותי הם האזורים המשווניים. המובילים באובדן שטחי מחיה הם האזורים הממוזגים. יותר פגועים הם יונקים בדרום אמריקה ובדרום-מזרח אסיה אזורים בהם יונקים גדולים איבדו יותר מ-80% משטחי מחייתם.

על פי כותבי המחקר כל זאת מסתכם בדילול עצום של מירב מגוון המינים הביולוגים בהיסטוריה של כדור הארץ״.

״האובדן העצום של אוכלוסיות ומינים משקף חוסר אמפטיה לכל חיות הבר שהיו בחברתנו משחר קיומנו״. ״זו הקדמה להעלמות של מינים רבים יותר ודרדור הסביבה הטבעית שמאפשרת את קיום התרבויות (civilization)״

נשאלת השאלה, מדוע אובדן אוכלוסיות ומינים חשוב? מלבד מה שמדענים מגדירים כ״הקדמה להכחדה המונית״, האובדן שולל מאיתנו שרותי סביבה חשובים כמו למשל העלמות דבורים פוגעת בהאבקת יבולים; אובדן כושרה של הסביבה הטבעית לטהר מים ולסלק מזיקים; אובדן מערכת סביבתית מורכבת של חיות, צמחים ומיקרואורגניזמים מובילה למערכת סביבתית נוקשה ללא גמישות ויכולת תיקון; אובדן של מידע גנטי שעשוי להיות חיוני לקיום מינים.

ארליך אומר כי: ״מצער כי צאצאינו יחסרו את התענוג האסתטי ומקור הדמיון שמספק עולם החי״.

בינתיים ההיקף הנרחב של אובדן מינים ואוכלוסיות מבהיר כי לעולם אסור לחכות כדי להתיחס לפגיעה במגוון המינים הכותבים קוראים לריסון הגורמים העיקריים להכחדה: התפוצצות האוכלוסיה האנושית וצריכת היתר. החוקרים ממשיכים וקוראים ל״התרחקות מהנחה השגויה כי גידול מתמיד אפשרי על כדור סופי״.

או כמו שאני כותב לעיתים קרובות: הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.