רשמים מתערוכת ציורים של אמנים שהושפעו מרעיונותיו של דארווין בפרנקפורט

לרגל 200 שנה להולדתו של דארווין ב-1809 ו-150 שנה לפרסום ספרו "על מוצא המינים" (1859), מציג היכל התרבות שרין בפרנקפורט את התערוכה דארווין – אמנות והחיפוש אחר מוצא המינים שתינעל ב-3 במאי * רשמי ביקור בתערוכה ב-7 במארס 2009

לרגל 200 שנה להולדתו של דארווין ב-1809 ו-150 שנה לפרסום ספרו "על מוצא המינים" (1859), מציג היכל התרבות שרין בפרנקפורט את התערוכה דארווין – אמנות והחיפוש אחר מוצא המינים.

צ'ארלס דארווין אינו אדם שבאופן אינטואיטבי מקשרים בינו לבין אמנות, אך מבקרים שיגיעו למרכז התרבות שרין בפרנקפורט עד ה-3 במאי 2009 יוכלו ללמוד הכל אודות ההשפעה שהיתה לו על אמנים רבים. כותרת התערוכה: אמנות והחיפוש אחר מוצא המינים.

התצוגה מאחדת מספר רב של יצירות אמנות שהושפעו ישירות מספרו של דארווין מוצא המינים שפורסם ב-1859. בנוסף לנגישות ישרה לתורת האבולוציה, נטלו האמנים השראה מהתגובות הרגשיות לרעיונות דארווין מצד תומכיו ומבקריו.

תערוכה זו היא הראשונה מסוגה המבקשת לחקור את הדרך שבה אמנים ויזואליים הגיבו להתפשטות הדארוויניזם בארה"ב, צרפת, גרמניה ובריטניה. היא מכסה תקופה בין השנים 1859 ל-1959, ומתחילה איפוא מיד בתקופה הראשונית שלאחר פרסום ספרו של צ'ארלס דארווין – מוצא המינים, ומסתיימת בשנת המאה לפרסומו.

בשנים אלו התפתח ויכוח לוהט אודות מוצא המינים שלבש צורות רבות. בהלך שלב המהפכה – בין 1859 ל-1930 הדארויניזום הוגדר כהסבר לעולם החי באמצעות תהליכים טבעיים. הסבר זה פרץ את גבולות מדע הביולוגיה, אלא גם נתפס ותפס את תשומת הלב של הציבור הרחב.

אחת ההשפעות הרדיקליות היתה על אלכסנדר פון הומבולדט, שתפס את העולם הטבעי כאחיד והרמוני, ותוצר הלוואי של הברירה הטבעית המהווה מרכיב חשוב באבולוציה –משמעה תחרות, מאבק והצלחה רבייתית. עבור דארווין, הטבע הוא קרב – לא עקרון סדר בדרגה גבוהה או כוח פנימי בפעולתו.

כל האמנים המוצגים בתערוכה הראו עניין במדעי הטבע, אך בדרגות שונות. כמה, למרות הידע שלהם בתורת דארווין נשארו בריאתנים אדוקים – פרדריק אדווין צ'רץ' באמריקה הוא הבולט שבהם. אחרים כמו אולידון רדון בצרפת, עברו לעמדתו של דארווין לפיה יצורים שונים חולקים אבות משותפים. בבריטניה אמנים היו זהירים יותר בתגובתם לתופעה מאשר בגרמניה, שם הדארוויניזם הפך לסוג של פילוסופיה פופולארית.

טורים שבועיים מצוירים בעיתונים הביאו את הויכוח אודות הדארוויניזם להמונים. הדפסים ותיאורים גרפיים ביצירתו של ברהם – החיים של בעלי החיים (1864-69) העבירו את עיקרי רעיונתיו של דארווין למבוגרים וילדים ברחבי העולם. החיפוש אחר המקורות הפך לפופלארי בספרו של ז'ול ורן "מסע למרכז כדור הארץ" (1864) ועשרים אלף מייל מתחת למים (1869-70). עד 1871, השנה שבה פרסם דארווין את מוצא האדם, הויכוחים אודות מוצא המינים החל להתפשט בכל רחבי אירופה ואמריקה.

בין הדוגמאות ניתן למצוא ציורים של הצייר האמריקני מרטין ג'ונסון, שחקר את רעיונות של דארווין באמצעות הצגת הטבע כגדל נהר שנראית יפה, אך משמשת זירה לקרב קשה על השרידה. הציר הסוריאליסטי מקס ארנסט הושפע גם הוא מתורתו של דארווין ויצר ציורים וקולאז'ים המעלים שאלה באשר למוצא החיים ותוהה באשר לעתידה של האנושות.

דארווין שינה לנצח את תחושתנו את היקום: מה שהאמינו קודם שהוא סטטי ופנימי, נראה כיום כממשיך להתהוות. אף כי התמונות שהציירים ציירו בתגובה להתפשטות הדארווניזים שונות לחלוטין, נושא אחד משותף לכולם. לאורה של התורה החדשה כולם החלו ליצור יצירות שמבקשות לתאר ת הטבע האמיתי.

תערוכה זו, לדברי מארגינה היא הראשונה החוקרת את חשיבותה של הפופולריזציה של רעיונתיו של דארווין עבור אמנים העוסקים באמנות חזותית מ-1859 ועד אמצע המאה ה-20. בתערוכה כ-150 ציורים, רישומים וליטוגרפיות, וכן חומר תיעודי נדיר. היא מתמקדת באמנים שונים ומגוונים החל מפרדריק צ'רץ', מרטין ג'והנסון היד, פרנטיסק קופקה, אודיאן רדון, ג'ורג' פרדריק ווטס, ארנולד בוקלין, גבריאל פון מאקס, אלפרד קובין ומקס ארנסט. כל האמנים הללו הוקסמו ממדעי הטבע ברמות שונות, בין על ידי קריאת טקסטים של דארווין וכן טקסטים של אלו שהתנגדו לו. גם רעיונותיו של דארווין אך גם רעיונותיהם של תומכיו ומתנגדיו תפסו את תשומת ליבם של האמנים החזותיים.

בגרמניה, ארנולד בוקלין יצר קשר עם התיאוריות של דארווין בשנת 1872. בכמה ציורים עוקבים, צירף בוקלין מוטיבים מיתולוגיים ונוצריים ביחד עם רעיונות אבולוציוניים רדיקאלים במיוחד ותרשימים ציוריים אלה קודמו בידי מדעני טבע באותם הזמנים. מאוחר יותר בשנת 1880, בילה בוקלין שבוע עם אנטון דוהרן, ראש התחנה הזואולוגית בנאפולי, שראה את משימתו כבאה לאשר את תורת דארווין באמצעות ממצאים אמפיריים. לפיכך הצייר צייר כמה תמונות כשהמוטיב השולט בהן הוא בנות ים ויצורים ימיים אחרים בעלי תכונות המזכירות תכונות אנושיות.

שהוא משוכנע כשהחיים החלו במעמקי האוקיאנוס, הציג אלפרד קובין תמונה מבעיטה של האבולוציה בתמונותיו המוקדמות המציגות יצורים היברידיים. הרישומים הראשונים של קובין חשפו את האובססיה שלו כמעט לכל היבט של הדארוויניזם. היצורים שנמצאים תמיד בשלבי ביניים, תמיד מרושעים ולעיתים מוזרים שאכלסו אותם, לועגים בעדינות לאופטימיות, הקדמה והרציונליזם של המדענים. יחד עמם הוא הדגיש את ההשלכות הפראיות ביותר של רעיונותיו של דארווין.

עבודותיהם של אמנים שפעלו בצרפת כגון פראנטיסק קופקה ואודיאון רדון, חשפו כי ההתפשטות של הדארוויניזם קושרה לא רק לרעיון שהחיים התפתחו מהביצות והימים אך גם העלו את הדאגה באשר לאדם הפרימיטיבי (L'homme primitive). בארה"ב התגובות להוראת תורת דארווין היו מאופקות יותר.

למרות הידע אודות תורתו של דארווין, כמה ציירים נשארו משוכנעים בבריאתנותם ובהם כאמור פרדריק צ'רץ'. בניגוד אליו, חזונו של דארווין של הטבע כ"גדה מסובכת" השפיעה על מרטין ג'ונסון היד לצייר ציורי טבע בדרום אמריקה שבהם המאבק לשרידה נמצא בכל מקום והוא רמז עליו בעדינות. בבריטניה, אף כי רעיונותיו של דארווין היו נתונים בויכוח לוהט, כמה אמנים נראו מוכנים לקחת את הסיכון בנטילת צד.

ג'ורג' פרדריק וואטס היה דוגמה בולטת לכך. בציוריו הוא הציע תהליך אבולוציוני כספיריטואליזציה של החומר. כמעט רבע מאה לאחר מכן, החל מקס ארנסט לאסוף גוף של עבודות שהושפעו בעיקר מתמונות שפורסמו בספרי מדע פופולארי במאה ה-19. הוא היה מוקסם לא רק מהפלאונתולוגיה – המחקר המדעי של העבר הגיאולוגי – אלא גם מאסטרונומיה וממטאורולוגיה.

בציוריו ובקולאז'ים הרבים שלו, הוא פיתח את הגרסה שלו לאבולוציה של החיים, ויצר זירה חדשה בשם "הזמן עמוק". בעבודותיו הוא לא רק תהה אודות מוצא האנושות אלא גם התעניין בעתיד החיים על כדור הארץ. התמונות שצייר בין 1920 ל-1933 היו אופטימיות ואהדו את התהלי האבולוציוני, ואולם אלו שצייר לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה כבר הביעו חשש מהכחדתו של המין האנושי.

בסופו של דבר, התערוכה מפצירה לשקול מחדש בשאלה שדארווין השאיר ללא מענה: האם האבולוציה מתקדמת בהכרח? האם המין האנושי ישרוד? חקירה זו היא הנושא החשוב ביותר במאה ה-21, טוענים מארגניה. לשאלות הללו יש כמובן תשובות, האבולוציה אינה מתקדמת בהכרח. יצורים מפתחים התאמות לכל מיני כיוונים ואם צריך הם גם נהיים פשוטים יותר או מוותרים על חלק מהתכונות כמו היצורים שהתרגלו לחשכה שלעין אין עוד חשיבות ולכן לא היה לחץ ברירתי למניעת התנוונותה, חיידקים רבים שהפכו פשוטים יותר. ההטיה שלנו היא להבחין בהתקדמות ולחשוב שזו כל מהות האבולוציה. באשר לשאלה האם המין האנושי ישרוד, זו כבר שאלה החורגת מתחום האבולוציה.

רשימת האמנים המלאה

Rene' Binet, Leopold and Rudolf Blaschka, Arnold Böcklin, Jean Carrie's, Frederic Edwin Church, Max Ernst, Le'on Maxime Faivre, Ernst Haeckel, Martin Johnson Heade, John Heartfield, Xe'nophon Hellouin, Max Klinger, Alfred Kubin, František Kupka, Gabriel von Max, Odilon Redon, George Frederic Watts.

פרטי המוזיאון

Schirn Kunsthalle Frankfurt Römerberg 60311 Frankfurt, Germany - ארבע תחנות מתחנת הרכבת המרכזית של פרנקפורט בחשמלית מס' 11,12

מנהל התערוכה – מקס הוליין, אוצרת: ד"ר פאמלה קורט.