חוקרים מהאוניברסיטה העברית השוו דיווחים רשמיים לנתוני תמותה עודפת ב־134 מדינות וטריטוריות. המדינות שנבדקו דיווחו על 5.08 מיליון מתים מקורונה בשנים 2020–2021, בעוד שהחוקרים מעריכים כי מספר המתים בפועל הגיע ל־12.47 מיליון. ישראל נמנית עם המדינות שבהן לא נמצא פער מובהק בין הדיווח הרשמי לאומדן. ([ספרינגר נאצ'ר][1])
במהלך מגפת הקורונה הפכו מספרי החולים והמתים למדד מרכזי של חומרת המשבר ושל הצלחת הממשלות להתמודד עמו. אלא שמחקר חדש של אריאל קרלינסקי ופרופ' משה שייו מהאוניברסיטה העברית מעלה כי בחלק גדול ממדינות העולם המספרים הרשמיים הציגו תמונה חלקית מאוד.
החוקרים אספו נתוני תמותה מ־134 מדינות וטריטוריות והשוו את מספר מקרי המוות שיוחסו רשמית לקורונה בשנים 2020–2021 עם אומדן של מספר המתים בפועל, המבוסס בעיקר על תמותה עודפת – מספר האנשים שמתו מעבר למספר שהיה צפוי לפי דפוסי התמותה בשנים שקדמו למגפה. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Economic Growth ועבר ביקורת עמיתים. ([ספרינגר נאצ'ר][1])
התוצאה בולטת: המדינות שנכללו במדגם דיווחו יחד על 5.08 מיליון מתים מקורונה, ואילו אומדן החוקרים מגיע ל־12.47 מיליון – כמעט פי 2.5. החוקרים מעריכים כי בין 45% ל־55% מהממשלות שנבדקו דיווחו נתונים שאינם תואמים את אומדן התמותה בפועל. ברוב הגדול של המקרים שבהם נמצא פער מובהק, הכיוון היה תת־דיווח ולא ניפוח של מספר המתים.
לא כל פער פירושו שממשלה שיקרה
החוקרים מדגישים נקודה חשובה: אי־אפשר להסיק שכל הבדל בין מספר המתים הרשמי לבין אומדן התמותה מעיד בהכרח על זיוף מכוון.
היכולת לזהות קורונה כסיבת מוות, לבצע בדיקות, לרשום פטירות ולנהל מערכות סטטיסטיות אמינות שונה מאוד ממדינה למדינה. לכן בדקו קרלינסקי ושייו האם יכולת המדינה לאסוף ולרשום נתונים יכולה להסביר את הפערים.
המסקנה הייתה שהיא מסבירה רק חלק קטן מן השונות. גם לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון את יכולת המדינות לאבחן, לספור ולדווח על פטירות, נותרה תופעה נרחבת של דיווח חסר. הם גם בדקו אם מדינות פשוט נבדלו בקריטריונים שבהם ייחסו מוות למחלה מסוימת, ולא מצאו שהבדלים כאלה מסבירים את התוצאות.
למה להשתמש בתמותה עודפת?
מספר המתים הרשמי מקורונה תלוי בהחלטה שסיבת המוות הייתה COVID-19. הדבר דורש אבחון, ולעיתים גם בדיקה ואישור רפואי מתאים.
לעומת זאת, מספר מקרי המוות הכולל קשה הרבה יותר להסתיר או לסווג מחדש. החוקרים השתמשו בנתוני תמותה היסטוריים כדי לחשב כמה אנשים היו צפויים למות בכל מדינה אילו המגפה לא התרחשה, והשוו אותם למספר המתים בפועל.
מהתמותה העודפת הם הפחיתו, ככל שניתן, פטירות שאפשר לייחס לגורמים אחרים – ובהם מלחמות, אסונות טבע והשפעות עקיפות אחרות – כדי לקבל אומדן טוב יותר של מספר מקרי המוות הישירים מקורונה. ([ספרינגר נאצ'ר][1])
השיטה אינה נטולת אי־ודאות. המחברים מציינים כי בחלק מהמדינות חסרים נתונים מלאים על גורמי מוות אחרים, וגם נתונים על הרוגים במלחמות ובאסונות טבע אינם בהכרח מושלמים. עם זאת, הם ביצעו בדיקות רגישות שונות ומצאו שהמסקנות העיקריות נשמרות. ([ספרינגר נאצ'ר][1])
62 מדינות דיווחו פחות מהאומדן – ורק עשר יותר
מתוך 131 המדינות שעבורן ניתן היה לחשב גם רווח סמך סטטיסטי, ב־59 לא נמצא הבדל מובהק בין המספר הרשמי לבין האומדן. ב־62 מדינות מספר המתים הרשמי היה נמוך באופן מובהק ממספר המתים שהחוקרים מעריכים, ורק בעשר נמצא דיווח גבוה מן האומדן.
בקרב המדינות שבהן נמצא תת־דיווח, הפער החציוני היה שווה ל־12% מכלל מספר מקרי המוות שהיה צפוי במדינה בתקופה זו, והממוצע הגיע ל־14.5%. בכמה מן המדינות הקיצוניות ביותר הגיע שיעור הפער ליותר משליש מכלל מקרי המוות הצפויים.
ישראל בקבוצת המדינות שדיווחו במדויק
מבחינת ישראל, התוצאה דווקא חיובית. ישראל מופיעה בקבוצת 59 המדינות שהמחקר מסווג כמדווחות במדויק, כלומר מספר המתים הרשמי מקורונה נמצא בתוך רווח הסמך של אומדן החוקרים.
בקבוצה זו נמצאות גם בין היתר קנדה, גרמניה, יפן, בריטניה, אוסטרליה, דרום קוריאה, ספרד, דנמרק ונורווגיה. גם הרשות הפלסטינית מופיעה בקבוצה שהפער בה לא נמצא מובהק.
הנתון מתחבר גם לממצאים שפורסמו בישראל כבר במהלך המגפה: ניתוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצא ב־2020 כי מקרי המוות שיוחסו לקורונה הסבירו כמעט את כל התמותה העודפת שנמדדה באותה תקופה.
מוסדות חזקים מקשים על הסתרת מידע
אחת השאלות המרכזיות במחקר הייתה מה מבדיל בין מדינות שדיווחו באופן מדויק יחסית לבין אלה שבהן התגלו פערים גדולים.
הקשר הבולט ביותר לא היה לגובה התוצר או לתלות בתיירות, אלא למגבלות המוסדיות והחברתיות המוטלות על הממשלה. ככל שמערכת האיזונים והבלמים חזקה יותר, כך נטה היקף תת־הדיווח לרדת.
החוקרים מצאו גם שפערי הדיווח היו קטנים יותר במדינות שבהן הציבור מסוגל יותר לבדוק בעצמו מידע רשמי – מדד שאותו העריכו בין היתר באמצעות רמות השכלה ונגישות לאינטרנט.
לדברי החוקרים, אין כאן הוכחה לקשר סיבתי: לא ניתן להסיק מן הנתונים לבדם שמוסדות חלשים גרמו לממשלה להסתיר מתים. עם זאת, המתאם נשאר חזק גם לאחר התחשבות ביכולתן הטכנית של המדינות לרשום תמותה.
בחירות ומורשת קומוניסטית
המחקר מצא גם שיעורי דיווח חסר גבוהים יותר במדינות שבהן נערכו בחירות במהלך שנות המגפה, וכן במדינות בעלות עבר קומוניסטי.
המחברים מקפידים להגדיר ממצאים אלה כתיאוריים ולא כהוכחה לכך שהבחירות או ההיסטוריה הפוליטית הן שגרמו למניפולציה. עם זאת, הקשר למורשת קומוניסטית נשאר גם כאשר החוקרים הביאו בחשבון מדדים עכשוויים של מוסדות ושל מגבלות על הרשות המבצעת. ([ספרינגר נאצ'ר][1])
לא רק סיפור על הקורונה
בעיני קרלינסקי ושייו, המשמעות הרחבה של המחקר אינה מסתיימת במגפה שכבר חלפה משלב החירום שלה.
ממשלות מפרסמות נתונים על צמיחה כלכלית, אבטלה, בריאות, זיהום, פליטות גזי חממה, עוני ותחומים רבים אחרים. ברוב המקרים הציבור, כלי התקשורת וגם ממשלות זרות נאלצים להסתמך לפחות בחלקם על המידע שמפרסמות הרשויות עצמן.
מגפת הקורונה סיפקה מעין "ניסוי טבעי": כמעט כל הממשלות בעולם נאלצו להתמודד באותו זמן עם משבר דומה, והיה אפשר להשוות את הנתונים שהן פרסמו למדד עצמאי יחסית – התמותה הכוללת.
המסקנה שהחוקרים מציעים אינה שאין לתת אמון בנתונים רשמיים, אלא שאמון לבדו אינו מספיק. מידע רשמי נעשה אמין יותר כאשר קיימים מוסדות, חוקרים, עיתונאים וציבור המסוגלים לבדוק אותו באופן עצמאי, לערער עליו ולדרוש תיקון כאשר הנתונים אינם מסתדרים עם המציאות.
שאלות ותשובות
כמה אנשים מתו מקורונה לפי המחקר?
ב־134 המדינות והטריטוריות שנבדקו דווחו רשמית 5.08 מיליון מקרי מוות בשנים 2020–2021, אך החוקרים מעריכים שמספר המתים בפועל היה כ־12.47 מיליון. ([ספרינגר נאצ'ר][1])
האם המחקר מוכיח שממשלות זייפו בכוונה את הנתונים?
לא בכל מקרה. החוקרים בדקו גם הבדלים ביכולת לרשום ולאבחן מקרי מוות. יכולת מוגבלת מסבירה חלק מהפער, אך אינה מסבירה את רובו. במדינות רבות נותר פער שאותו החוקרים מפרשים כראיה אפשרית למניפולציה במידע.
האם גם ישראל דיווחה פחות מתים מהמספר בפועל?
לא באופן מובהק. ישראל נכללה בקבוצת המדינות שהדיווח הרשמי שלהן היה תואם מבחינה סטטיסטית לאומדן התמותה של החוקרים.
מה קשור לדיווח מדויק יותר?
הקשר החזק ביותר שנמצא היה למוסדות המגבילים את כוח הממשלה וליכולת הציבור לבדוק מידע – בין היתר באמצעות השכלה ונגישות לאינטרנט. המחקר מצביע על מתאם ואינו מוכיח סיבתיות. ([ספרינגר נאצ'ר][1])
מקור מדעי: Karlinsky, A. & Shayo, M., Manipulation of information in times of crisis: evidence from Covid excess mortality, Journal of Economic Growth 31, 433–462 (2026). המאמר המדעי המלא ב-Springer
עוד בנושא באתר הידען
- למ״ס: התמותה העודפת בגלל הקורונה מתחילה לבלוט בנתונים
- מחקר יסודי על 1.2 מיליון מבוטחי הכללית: החיסון לקורונה יעיל
- אף מדינה בעולם לא ערוכה להתמודדות עם נגיף הקורונה, ורובן לא מסוגלות לקבל נתונים בזמן אמת
- איך נגיף הקורונה משנה את המדע
- מגיפה בהילוך מהיר: חוקרים דימו במעבדה מגפה שלמה
למאמר המדעי: פתיחת המאמר המדעי