תנועת בני עקיבא נוסדה בל"ג בעומר 1929, כתנועת נוער דתית-לאומית, ציונית מן הסתם, כשהיא חורתת על דגלה את המלים תורה ועבודה, כמשולבות אמיצות זו בזו.
לא בכדי נכרכה התנועה בשמה ובתאריך הקמתה עם מרד בר כוכבא (132-135 לספ') ועם רבי עקיבא שנתפס מיתולוגית כאב האידיאולוגי שתמך במרד ברומאים.
נציין ראשית כי מרד בן כוסבה רווי תעלומתיות מורכבת, וככזו יכול להיות, אם אני מסתמך אך ורק על אגרותיו, שהוא עצמו, בן כוסבה, כתב ועליהם חתם בשמו, שאולי לא היה ולא נברא ולפחות לא בממדים שנוטים לייחס להיקפו, למשכו ולעצם תופעת התנגדותו.
שנית, לא פחות בעייתית ותעלומתית, היא עצם שמו של המנהיג הנידון: בן כוסבה או בר כוסבא הוא שמו האמיתי, כך דומה, כפי שהוא עצמו חתם על כך באגרותיו וכך הוא נקרא, ואף טבוע כך טבוע על גבי מטבעותיו. במקורות חז"ל הוא נקרא בן כוזביא או בר כוזבא ולעיתים בר כוזבה. אצל הסופר אוסביוס, אב כנסיה, נקרא המורד בשם כוכבא. אצל דיו קסיוס, סופר רומי די אמין, לא נזכר כלל שמו של מנהיג המרידה, בשונה מן המרידה היהודית הקודמת במצרים ובקיריני (כעשרים שנה קודם לכן), שם יודע דיו קסיוס לקרוא למנהיג המרידה בשמו – אנדריאס ואילו אוסביוס קורא לו בשם לוקואס.
בעייתיות מורכבת ותעלומתית הרבה פחות היא עצם ההתייחסות של ספרות חז"ל למרידה, ובתמצית – שלילה מוחלטת של המרידה ושל בן כוסבה העומד בראשה, ועד כדי כך שמסופר בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין צ"ג עמ' ב') על כי בן כוסבה הכריז על עצמו כמשיח, הובא לדין הסנהדרין, נמצא חייב בהתחזות והוצא להורג (מזכיר במעט את פרשת ישוע מנצרת).
ומי תמך בו באופן מובהק? היה לא אחר מאשר רבי עקיבא, כזה שהכריז על בן כוסבה כעל "מלכא משיחא" (מלך המשיח) ככתוב בתלמוד הירושלמי (מסכת תעניות פרק ד' ס"ח עמ' ד') וברור שמדובר פה על מאבק עקרוני ומהותי בין היחיד (רבי עקיבא) לבין הכלל, לבין הרוב, היינו מניין חברי הסנהדרין.
בכל מקרה נתפס רבי עקיבא במרוצת ההיסטוריה כמנהיג הרוחני של המרד, כאב האידיאולוגי שלו, וזאת למרות שאין על כך אלא אינטרפרטציות רדודות ומעוותות. ובכלל, אין כמו המימצא הארכיאולוגי. רבי עקיבא כלל אינו נזכר באגרותיו של בן כוסבה. יתירה מזו – במטבעותיו של בן כוסבה מופיעה לעיתים דמות אחת , שאולי-אולי מהווה מעין הנהגה רוחנית, ושמה אלעזר הכוהן אך לא כן רבי עקיבא.
ואולי לרבי עקיבא היו פרטנזיות מרדניות משלו, בלי כל קשר לבן כוסבה, והדבר אולי מתבטא במסורות חז"ל, שדווקא עליהן מבקשים מקימי תנועת "בני עקיבא" לדורותיה, לראות בו את דמות המנהיג הרוחני של המרד. עליהן אדבר בהמשך.
היו , וביניהם חוקרים מכובדים, שטענו כי העדויות בספרות חז"ל המספרות אודות מסעותיו של רבי עקיבא ושיוטיו במימי הים התיכון לעבר קהילות יהודיות, נועדו לגייס כספים עבור מימון המרד המקווה, המצופה, המתוכנן. ובכן ראשית – כספים שנתרמו בקהילות יהודיות עבור המרכז הארצישראלי, מה שמכונה בשם "מגבת חכמים" נועדו לטובת עסקי הסנהדרין ובית הנשיאות, שבוודאי לא תמכו במרידה. שנית – מגעים אלה נועדו בעיקר לחזק את הקשר האידיאולוגי והפוליטי במידה מסויימת בין הקהילות היהודיות לסנהדרין. שלישית – רבי עקיבא לא היה יוצא בדרך כלל לבד, אלא עם מנהיגי סנהדרין מכובדים אחרים, שבוודאי עניין המרידה, אם בכלל היה רחוק מליבת התעניינותם ורביעית – רבי עקיבא יוצא בתקופת נשיאותו של רבן גמליאל, עעשרים שנה לפני פרוץ מרידת בן כוסבה, לבבל על מנת לעבר שם את השנה, והוא חוזר ומדווח אודות מסעו לנשיא הסנהדרין, בבחינת דיווח רשמי, שבעיקרו היה רעיוני והלכתי, כגון שאלת נישואי האשה על פי עד אחד בלבד. לקשור זאת עם הכנה למרד זה נראה דימיוני ומופרך. יכול להיות, כמין "אולי" כזה, של ניסיון של רבי עקיבא לגבש לעצמו עמדת מנהיגות לעומתית מול שושלת רבן גמליאל, שהיתה אז די רופפת ורופסת בהעדר אישור רומי רשמי למנהיגותה אך לא מעבר לכך.
אז מהו באמת הקשר בין רבי עקיבא והמרד? זה פורץ בכמה מקורות חז"ל בהקשר לרבי עקיבא ותלמידיו (שממונח זה נולד השם "בני עקיבא") ונביא אחד מהם להתרשמות כדלקמן: "אמרו: שנים עשר אלף זוגים (=זוגות) תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד" (תלמוד בבלי מסכת יבמות ס"ב עמ' ב').
נטלו "רבותינו", מאות שנים אחר כך, את הביטויים הבאים: עשרים וארבעה אלף, שטח גיאוגרפי רחב ומוות מהיר, ובנו תיאוריה מופרכת מעיקרה של הצטרפות רבי עקיבא ותלמידיו למרידה ומותם בשדה הקטל בקרב אחד, ויש המוסיפים ומהדרים בנוסח של מות גיבורים.
אלא מאי? "שכחו" אותם מעוותי ההיסטוריה להציץ אל מעבר לכתפי הטקסט הנ"ל. ומה נאמר שם בטקסט התלמודי? "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם". כלומר נענשו על כי לא נהגו כבוד איש ברעהו. כי לא כבדו איש את אחיו. מהו איפוא הקשר לשדה הקטל? אין קשר ואין זיקה לאיזו שהיא השתתפות במלחמה או במרידה. חכמי התלמוד לא הניחו לעניין זה לעבור מן העולם לפני שיבררוהו עד תום. ומה נאמר בהמשך? "כולם מתו מפסח ועד עצרת (כלומר זוהי המשמעות של "וכולן מתו בפרק אחד"). אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר (ענה) רב נחמן: אסכרה" כלומר דיפתריה, שהיא מחלה קשה הפוגעת בדרכי הנשימה וטרם שנמצא לה חיסון מונע נודעה זו כמחלה קטלנית. כלומר תלמידי רבי עקיבא נפטרו לכל היותר מאיזו שהיא מגפה קשה.
והמסקנות:
1 – ספק רב אם רבי עקיבא היה המנהיג הרוחני של המרידה ואביה האידיאולוגי. ולכל היותר האמין במשיחיותו של בן כוסבה בבחינת דעת מיעוט.
2 – ספק רב אם היו לו כל כך הרבה תלמידים, שאפילו ההפרזה מדומיינת ואסטרונומית בהיקפה. חכמי סנהדרין לא הורו, חנכו ולימדו יותר מאשר חמישה תלמידים מובהקים.
3 - ספק רב אם מותם קשור כרונולוגית לימי המרד ושאולי בכלל מתוארך סיפור מותם הרבה לפני פרוץ מרד בן כוסבה.
4 - ספק רב אם מותם נגרם כתוצאה מנטילת חלק פעיל במרידה.
5 - הללו כלל לא נזכרו באגרות המרד, מה שמלמד על עצם העדר אמינות הסיפור.
6 – מותם של התלמידים כתוצאה מאותה מגיפה קטלנית והביטויים המופיעים בספרות חז"ל מלמדים על עונש כבד כלשהו, "מידי שמים", על מעשה חמור שעשו, בחינת על שלא נהגו כבוד איש ברעהו, וזה מזכיר במידה רבה את מאמר חז"ל על הבית השני שחחרב משום שהיתה בו שנאת חינם מזה ועל כשלון המרידה מזה שנתלה באישיותו הבעייתית של בן כוסבא שהואשם בחטא ההיבריס, בחטא היוהרה כלפי האל.
7 – בל נשכח שמיתוס זה שהתבשל במשך זמן רב ב"קדירתם" של חכמי התלמוד, נועד, כך דומה, להתריע נוכח התנהגות בזויה של בני אדם זה לזה.
8 – נוצר בי הרושם כי רבי עקיבא מטעמיו ומשיקוליו הוא החליט למרוד בהנהגה המיתולוגית של בית הנשיאות. ואם מדובר על שנות העשרים שקדמו למרד בן כוסבא, שהיו בבחינת "חור שחור", תקופה של בין-מלכויות (בין כהונת רבן גמליאל לבין יורשו רבן שמעון בן גמליאל) כשידוע על ניסיונות הנהגה של חכמי סנהדרין, אין להוציא מכלל אפשרות כי רבי עקיבא נמנה ביניהם ואף גייס לשם כך לא מעט תלמידים.
ואם כן דומה הוא ודרכו לאוזורפטור הגדול בדמותו של בן כוסבה, שאף הוא, כך דומה, ניצל את תקופת ה"בין-מלכויות" כדי להשתלט על יהודה ולהנהיג את הציבור היהודי.