בכך הוא מקווה לפתור את בעיית "פרדוקס המידע"
אתר החדשות של המגזין נייצ'ר הודיע כי חורים שחורים אינם קיימים. טענה זו נאמרה על ידי לא אחר מאשר סטיבן הוקינג , אז האם זה אומר שאין יותר חורים שחורים? תלוי אם הרעיון החדש של הוקינג נכון , ותלוי גם למה מתכוונים כשאומרים חור שחור. הטענה מתבססת על מאמר חדש של הוקינג שטוען כי אופק האירועים של חור שחור אינו קיים.
אופק האירועים של חור שחור הוא בעצם נקודת האל חזור כאשר מתקרבים לחור שחור. לפי תורת היחסות הכללית של איינשטיין, אופק האירועים הוא המקום שבו המרחב והזמן מעוותים על ידי כוח הכבידה עד כדי כך שלא ניתן עוד לברוח ולחצות את אופק האירועים. משלב זה ניתן לנוע פנימה בלבד, לעולם לא כלפי חוץ. הבעיה עם אופק האירועים החד כיווני הוא שקיומו מוביל למה שמכונה פרדוקס המידע.
מקורו של הפרדוקס בתרמודינאמיקה , ובמיוחד בחוק השני של התרמודינאמיקה . בצורתו הפשוטה ביותר ניתן לסכם " זרימת חום מעצמים חמים לעצמים קרים" . אבל החוק הוא שימושי יותר כשהוא בא לידי ביטוי במונחים של אנטרופיה. בדרך זו האנטרופיה של מערכת לא יכולה לרדת.
אנטרופיה מתבטאת ברמת המידע הנדרשת כדי לתאר מערכת. מערכת מסודרת (נניח, גולות מחולקת באופן שווה ברשת) היא קלה לתיאור , כי מדובר בעצמים יחסית פשוטים במרחק אחיד זה מזה. מצד השני ,מערכת מופרעת (גולות מפוזרות באופן אקראי) דורשת יותר מידע לצורך תיאורה, כי אין פה דפוס פשוט. לכן, כאשר החוק השני אומר שהאנטרופיה אינה יכולה לרדת, המשמעות היא שהמידע הפיזי של מערכת לא יכול לרדת. במילים אחרות, מידע לא יכול להיהרס.
הבעיה עם אופקי אירוע היא שאתה יכול לזרוק עצם ולהוסיף מידה רבה של אנטרופיה לתוך חור שחור , והאנטרופיה פשוט צחל משם. במילים אחרות, האנטרופיה של היקום קטנה יותר, דבר שעלול להפר את החוק השני של התרמודינאמיקה . כמובן שזה אינו לוקח בחשבון אפקטים קוונטיים , במיוחד מה שמכונה קרינת הוקינג, אשר סטיבן הוקינג הציע לראשונה בשנת 1974.
הרעיון המקורי של קרינת הוקינג , נובע מהעיקרון אי הוודאות בתורת הקוואנטים . בתורת הקוואנטים יש גבול לידע על עצם. למשל אי אפשר לדעת מהי האנרגיה המדויקת של עצם. בגלל חוסר הוודאות הזה , האנרגיה של מערכת יכולה להשתנות באופן ספונטני , כל עוד הממוצע שלה נשאר קבוע . הוקינג הוכיח הוא שבקרבת אופק האירועים של חור שחור יכולים להופיע זוגות חלקיקים כאשר חלקיק אחד נלכד בתוך אופק האירועים (וגורמת להפחה קטנה במסתם של החורים השחורים) ואילו החלקיק השני יכול לברוח בצורת קרינה.
מכיוון שחלקיקים קוונטיים אלה מופיעים בזוגות , הם " מסתבכים " (מחוברים בצורה קוונטית) .החלקיקים הופיעו באופן אקראי , ולכן הקרינה שיוצאת מהחור השחור הייתה אקראית לחלוטין . כך קרינת הוקינג לא תאפשר לשחזר כל מידע לכוד.
כדי לאפשר לקרינת הוקינג לשאת מידע אל מחוץ לחור השחור ,החיבור הסבוך בין זוגות חלקיקים חייב להשבר באופק האירועים. שבירה זו של ההסתבכות המקורית גורמת לכך שהחלקיקים הבורחים יפעלו כחומת אש חזקה על פני השטח של אופק האירועים . זה אומר שכל מה שנופל לכיוון החור השחור לא נכנס לתוכו אלא מתאדה על ידי קרינת הוקינג כאשר הוא הגיע לאופק האירועים .
במחקר חדש זה , הוקינג מציע גישה שונה. לטענתו, התנודות הקוונטיות של קרינת הוקינג יוצרות שכבת מערבולת באזור זה. אז במקום אופק אירועים חד כיווני אנו מקבלים מה שנראה לעין כמו אופק אירועים אך מאפשר למידע לדלוף החוצה . הוקינג טוען כי המערבולת תגרום לכך שהמידע העוזב את החור השחור יהיה כל כך מעורבל ויהיה יעיל להשיבו.
אם סטיבן הוקינג צודק, אז הדבר יכול לפתור את פרדוקס המידע/חומת אש אשר הטרידה את אנשי הפיסיקה התיאורטית. חורים שחורים עדיין קיימים במובן האסטרופיזי (החור השחור במרכז הגלקסיה שלנו לא הולך לשום מקום), אבל הם היו חסרי אופקי אירועים. יודגש כי המאמר של הוקינג לא עבר ביקורת עמיתים , ועדיין חסרים בו פרטים. מדובר יותר בהצגה של רעיון ולא פתרון מפורט לפרדוקס. מחקר נוסף יידרש כדי לקבוע אם הרעיון הזה הוא הפתרון שאנחנו מחפשים.