חור שחור התגלה במקום מפתיע

אסטרונומים גילו חור שחור קטן במרכזו של צביר כוכבים דחוס, איזור שאיננו מקושר טיפוסית כידידותי לחורים שחורים

אסטרונומים גילו חור שחור קטן במרכזו של צביר כוכבים דחוס, איזור שאיננו מקושר טיפוסית כידידותי לחורים שחורים.מסתו של החור השחור היא פי 10 מהשמש. הוא התגלה בצביר כדורי בגלקסיה האליפטית NGC 4472, הנמצאת במרחק של כ-50 מיליון שנות אור מכדור הארץ בצביר הבתולה. חור שחור הוא עצם שמסתו כה מרוכזת עד ששום דבר, לרבות האור, אינם יכולים להימלט מכוח המשיכה שלו, עד למרחק מסוים. הגילוי, שפרטים עליו פורסמו בגליון 4 בינואר של כתב העת נייצ'ר, הוא מפתיע משום שכמה תיאוריות חוזות כי האינטראקציות הכבידתיות של חורים שחורים בתוך צבירים פשוט יבעטו את החור השחור החוצה מתוך הצביר.

המדענים סבורים כי תהליך הבעיטה עובד בדרך הבאה: משום שחורים שחורים הם בדרך כלל בין העצמים המאסיביים ביותר בצביר הכדורי, הם שוקעים למרכז הצביר. ואז הם הופכים לחלק מכוכב כפול עם כוכב אחר או חור שחור אחר שגם הוא התגלגל למרכז הצביר. מערכת כפולה העשויה מחור שחור וכוכב אחר יכולה להיות יציבה אך כאשר שני חורים שחורים מצתמדים ביחד, האינטראקציות הכבידתיות ביניהם עלולות לגרום להעפתו של אחד מהם או אף להעפת שניהם.

העובדה שהחור השחור ב-NGC 4472  נמלט מגורל ההעפה עשויה להצביע על כך שהוא חבר עם כוכב, ולא עם חור שחור אחר, אומרים החוקרים. "מסימולציות שערכנו במחשבים, עולה שקשה לשמור על חורים שחורים בתוך צבירים, ובדרך כלל הם עפים בשל העובדה שמדובר במערכת כפולה של חורים שחורים. אמר החוקר הראשי, תומס מקקארונה (Maccarone) מאוניברסיטת סאות'המפטון בבריטניה.

ישנה דרך אחרת שבאמצעותה יכול חור שחור להשאר בתוך צביר - יש החוזים כי בכמה מקרים ניתן יהיה להתחיל עם חור שחור מאסיבי - כלומר בעל מסה של לפחות 50 שמשות. אם הדבר קורה, תרחיש ההעפה אינו פועל. לדבריו, החור השחור עשוי להתמזג בסופו של דבר עם כל החורים השחורים הקטנים עד שנבנה חור שחור במסה של פי אלף מהשמש. קשה להזיז חורים שחורים במסות כאלה, מסקם מקקארונה.