המערכת, המציינת שלב מתקדם נוסף לעבר מערכות מולקולאריות סינתטיות נעות מורכבות יותר, מתוארת בגיליון האחרון של כתב-העת המדעי Science
כימאים מאוניברסיטת ניו-יורק ומאוניברסיטת הרווארד הכינו תרכובת ד.נ.א. דו-רגלית, עצמאית, המסוגלת לחקות מערכת הובלה תאית. המערכת, המציינת שלב מתקדם נוסף לעבר מערכות מולקולאריות סינתטיות נעות מורכבות יותר, מתוארת בגיליון האחרון של כתב-העת המדעי Science.
שניים ממרכיביהם הבסיסיים ביותר של אבני הבניין של החיים הינם ד.נ.א. – הצופן את ההוראות להכנת חלבונים, וחלבונים נעים, כגון קינזין (kinesin) – שהינם חלק ממערכת ההובלה של התא. בטבע, גדילים יחידים של ד.נ.א. – שכל אחד מהם מכיל ארבע פרודות (או בסיסים), המחוברות לשלד משותף – מתגודדים באופן עצמאי ליצירת סליל כפול כאשר הבסיסים שלהם נקשרים בהתאמה זה לזה. קינזין הינה פרודה נעה הנושאת עליה "מטענים" מסוגים שונים מאתר אחד בתא למשנהו. מדענים ניסו לחקות יכולת זו ע"י בניית מערכות ד.נ.א. נעות.
גרסאות מוקדמות יותר של פרודות כאלו, הנעות לאורכו של גדיל ד.נ.א., לא פעלו באופן עצמאי, כך שנדרשה התערבות חיצונית בכל שלב ושלב. האתגר העיקרי מולו עמדו מערכות אלו היה התיאום של תנועת "רגלי"-התרכובות הללו כך שהן תוכלנה לנוע באופן מותאם מבלי "ליפול" מהמסלול.
לשם קבלת תנועה עצמאית, החוקרים מאוניברסיטאות NYU והרווארד השתמשו בשני גדילי "דלק" של ד.נ.א. גדילי-דלק אלו דוחפים את הפרודה (בכחול) לאורך הד.נ.א. ובכך מאפשרים לגדילי הדלק לשמש כיחידה קטליטית.
התנועה קדימה של המערכת מקורה בעובדה כי ככל שמתקדמים כך נוצרים יותר זוגות בסיסים – תהליך המפיק את האנרגיה הדרושה לתנועה עצמה. במהלך תנועתה של הפרודה לאורך הד.נ.א. היא יוצרת זוגות בסיסים. בו-זמנית, גדילי הדלק מניעים אותה קדימה ע"י קישורם למסלול ובהמשך שחרור רגלי הפרודה ממנו, כך שהפרודה כאילו צועדת לה, פסיעה אחר פסיעה לאורך מסלול של כחמישים ננומטרים.