אלוף במי"ל דוד עברי: הייתי צריך למכור דירות שהיו רכוש הצבא כדי לממן את תוכנית החלל לאחר כישלונות שיגור * עברי היה בין המשתתפים בערב לרגל צאתו לאור של ספרו של משה אורטס "האתגר שמעבר לאופק" המתאר את תקופת עבודתו הארוכה בתעשייה האווירית ואת שיטות הניהול הייחודיות שלו.
החץ ולווייני אופק כמעט ויורטו על ידי הביורוקרטים, הלביא הופל ב"אש ידידותית" זה המסר שסיפק אלוף במילואים דוד עברי, באירוע לרגל צאתו לאור של ספרו של משה אורטס, "מעבר לאופק".
האירוע התקיים בבית חיל האוויר בהרצליה על ידי מכון פישר בראשותו של אברהם עשאל. את הכנס עצמו ארגן טל ענבר, ראש תחום חלל וכתב"מים במכון פישר.
עברי סיפר בעיקר על האופק אך אמר שגם לטיל החץ היו מתנגדים רבים. "מתנגדיו היו רבים, לאחר שתי ההצלחות הראשונות הביקורות דעכו, אבל אחרי 2 הכישלונות הם חזרו - עמדנו על סף סגירה.
"מבחינת הלוויין – הצלחנו להרכיב אותו מחלקים של לוויינים שייוצרו לצורך בדיקות וניסויים וביחד הורכבו ללוויין שלם. אבל היה צריך לשלם משכורות לעובדים. ההתנגדות במערכת הביטחון הייתה גדולה, לא רצו לתת אגורה, אמרו שאנחנו מגלומנים, שזה גדול על מדינה כמו ישראל, ושזה לא ישים."
"היו לנו דירות ברחבי בארץ, בבעלות משרד הביטחון אבל הם התיישנו והסטנדרט כבר לא התאים לאנשי הקבע שהיו אמורים לגור בהם. חשב המשרד ויקטור בר גיל מכר את הדירות, ועם המיליונים הללו הלכתי לרבין שהיה אז שר בטחון וקיבלתי אישור. אחרי ההצלחה לא הייתי צריך למכור יותר דירות."
"צד אחד לא רוצה לתת עד שיוכח שזה מבצעי, וצד שני לא יכול להתקדם לקראת תוצר בלי תקציב. היו כאלה גם בחץ. כולם פנו אלי ואחרי ההצלחה אנשים ירדו מהגדר והצטרפו אלינו."
גם שר הביטחון לשעבר משה ארנס התייחס לנושא: "הרבה פעמים מקבלי ההחלטות העדיפו זרים במקום ישראלים, בדרך נפל חלל מטוס הלביא והוא נפל בירי ידידותי – כל אותם פקידים ישראלים – לא היה זה הלחץ האמריקני כמו שכולם חושבים. קהילת המהנדסים נאבקה להוכיח שאנחנו גם יכולים ולכן גם צריכים לענות על אתגרי הבטחון של המדינה. במאבק הזה ניצחנו והיום כולם מבינים שמה שצריך אנחנו יודעים לעשות אולי אפילו יותר טוב מאשר כל אדם אחר."
"כמו בכל פרויקט פורץ דרך, גם בדרך לפיתוח לווייני אופק היו תקלות, לוויינים נפלו בגלל בעיות במשגרים. השיגור הראשון של לוויין מבצעי לא צלח, הייתה תקלה ואז שמחו כל אלה שהתנגדו לכל הפרויקט וראו בו משהו הזוי. לאחר מכן עשינו מאמץ לבנות את הלוויין הבא בכמה שפחות הוצאה כספית, כמובן שמכל תקלה למדנו ושיפרנו. ראינו שדות תעופה של השכנים שלנו, אפילו את המכוניות שעמדו ליד מבנה חלל של מפעל מבת של התעשייה האווירית."
בראיון לאתר הידען אומר אורטס: "כפי שכתבתי בספר, הרעיון של טיל נגד טילים הופיע במסמך שכתבתי על שדה הקרב העתידי ב-1984. הטלתי על דב רביב לבצע אותו. כשהגעתי לבקר את דוד עברי אמרתי לו שאי אפשר ליירט טיל בחלל, אבל אפשר בהחלט ליירט אותו בכניסה לאטמוספירה באמצעות טיל שמגיע למהירויות גבוהות. הצעתי גם לפתח מזל"ט תקיפה וכן תותח אלקטרומגנטי שיהיה המענה האחרון למקרה שכל השלבים האחרים ייכשלו. הבעיה הייתה שהאמריקנים מוכנים לממן רק מערכות הגנה ולא מערכות תקיפה וכך התחיל סיפור החץ.
שלושת הניסויים הראשונים בטיל החץ הסתיימו בכישלונות בהמראה. הצלחנו לשפר את הכוח בשיגור, אבל כשהוא התחיל לחתוך את האטמוספירה במהירויות גבוהות מאוד, ראינו שראש הטיל נפגע פחות וגוף הטיל הוא זה שמתפוצץ. מסתבר שראש הטיל קיבל הגנה תרמית, ואילו הגליל שבו מצויות המערכות האלקטרוניות היה דק יותר. הגענו לתשובה הזו לאחר שעשינו סימולציות במנהרות רוח בטמפרטורות גבוהות."
אורטס מתח ביקורת על כך שלא בחרו בחלופת הלייזר במקום טילים בכיפת ברזל. יש היום לייזרים במצב מוצק שניתן לכוון אותם מדוייק ברמת המוקדים האופטיים והמראות. "הטיל של כיפת ברזל דומה מאוד לברק של רפאל, מערכת השליטה והבקרה של אלתא השתמשה באלגוריתמים שכבר הוכנו קודם לכן. אין בזה חדשנות – זה היה מענה מהיר לבעיה נקודתית"
עוד השתתפו באירוע מנכ"ל מכון פישר תא"ל מיל. עשאל אברהם, מנכ"ל התעשיה האווירית לשעבר משה קרת, מנהלי מפעל אלתא לדורותיהם (ובהם ד"ר דביר מאיר ונינו לוי), אנשי תעשייה בכירים בעבר ובהווה ושותפו לפרס ביטחון ישראל לשנת 1972 תא"ל מיל עודד ארז, שגם היה בין הדוברים.