ארקדי לבנט סוקר את ספרו של פרופ' אלכס גורדון על 42 אינטלקטואלים יהודים באירופה ועל יחסם ל"שאלה היהודית", וטוען שאין זה מחקר אקדמי אלא מחזור של דיוקנאות ספרותיים
בהוצאת הספרים "כרמל" יצא לאור ספרו של פרופסור אלכס גורדון, "יהודים אינטלקטואלים, יוצרים והורסים, בפני 'השאלה היהודית'". ספר זה מהווה המשך לספרו "פטריוטים חסרי מולדת", שהוציאה "כרמל" ב-2023. מהביקורות שפורסמו על הספר ב"מקור ראשון" וב"עיתון 77", מהפרסומות של הוצאת "כרמל" עצמה ומההודעות באתרים רבים, נוצר לכאורה הרושם שהספר הוא מחקר מדעי. יש כאן פרופסור, יש את הבעיות היהודיות וגם את תולדות עם ישראל. אולם הפרופסורה של המחבר אינה קשורה להיסטוריה אלא לפיזיקה, שכן הוא פרופסור לפיזיקה. הספר אינו מחקר אקדמי צחיח כלל וכלל, אלא ספרות ביוגרפית וספרות זיכרונות (ממוארים). המסות הביוגרפיות המוצגות בספר הן דיוקנאות ספרותיים של אנשים דגולים.
כתיבה מסאית ספרותית
מחזור הביוגרפיות הזה נכתב בשפה של כתיבה מסאית ספרותית: כל דמות בספר, מברוך שפינוזה ועד אז'ן יונסקו, מתוארת באמצעי הבעה ספרותיים המאפשרים לצייר דיוקן רב-ממדי ומדויק של הגיבור, המציג את כישרונו, חולשותיו, הצלחותיו וכישלונותיו, ואת דרכו המורכבת והמרתקת. המחבר הפך את הכרוניקה ההיסטורית לסיפור מותח.
כותרת הספר נושאת בחובה הכללה: "יהודים אינטלקטואלים בפני 'השאלה היהודית'", אך כל דמות בספר ממוקמת באופן שונה ביחסה ל"שאלה היהודית". רוב גיבורי הספר עוקפים את "השאלה היהודית", מתחמקים ממנה ומוצאים לעצמם עיסוקים יצירתיים מעניינים בהרבה במדע, במוזיקה, בספרות, באומנות, בפילוסופיה ובעשייה החברתית והפוליטית. הם פותרים בצורה מבריקה בעיות מדעיות מורכבות וחשובות, יוצרים יצירות מופת בספרות ובמוזיקה, ומנסים לעקוף את הבעיה שנוגעת בהם מקרוב ובעוצמה כיהודים חסרי שוויון זכויות, פוצעת אותם ומעסיקה אותם – במודע או בתת-מודע – בתקופות מסוימות של חייהם.
גלריה של 42 דמויות
גלריית הדמויות בספר מוצגת ברגישות ובעומק פסיכולוגי. מתוך 42 גיבורי הספר, רק משה מנדלסון ומשה הס מקדישים את חייהם לפתרון "השאלה היהודית". השופט גבריאל ריסר מנהל מאבק עיקש וכושל למען שוויון הזכויות של יהודי גרמניה, אבל מציג את עצמו לא כיהודי אלא כגרמני-יהודי. המלחינים ג'קומו מאיירבר ופרומנטל הלוי מחשיבים את עצמם יהודים, אבל אינם משתתפים במאבק באפליית היהודים. הצייר הרוסי לאוניד פסטרנק מביע סולידריות חמה עם עמו, בניגוד לבנו, המשורר חתן פרס נובל לספרות בוריס פסטרנק. הפילוסוף הרמן כהן הוא יהודי דתי ופטריוט גרמני. דוד הופשטיין הוא משורר יהודי ש"השאלה היהודית" ממלאת תפקיד חשוב בגורלו הטרגי, שכן הוא קורבן של האנטישמיות הממלכתית הסובייטית.
בספר מתוארים שלושה לוחמים נגד האנטישמיות: הפילוסוף הגרמני תיאודור לסינג, ההיסטוריון והפילוסוף הצרפתי ברנאר לאזאר והסופר הצרפתי ברנאר לקאש, שהקשר שלו למשפחתו של מחבר הספר מוזכר בו. בספר מתוארים בצורה מרשימה גם ארבעה יהודים אנטישמים: קרל מרקס, פרדיננד לסאל, קרל קראוס ואוטו ויינינגר.
שאר הגיבורים עוברים דרכה או לצדה של "השאלה היהודית", מוכים ומאוכזבים ממורכבותה ומאי-נוחותה, ובהם חתני פרס נובל אנרי ברגסון, פאול ארליך וריכרד וילשטטר. בין שאר הדמויות ישנם קוסמופוליטים ומהפכנים. הגיבורים האחרים מתקרבים ל"שאלה היהודית" ומתרחקים ממנה. חלקם מאמינים בכנות כי הם שייכים לעמים האירופיים הילידים או שהם אזרחי עולם. חלקם עוטים מסכות של אירופאים. חלקם טוענים כי הם מעל ל"דעות קדומות" המגדירות אותם כיהודים, וכי הם שייכים לעולם המתורבת. הם בוחרים בזהות מדומה, ומשחקים את המשחק הטרגי-קומי של "האדם הבלתי נראה", שכולם רואים אותו.
המתנצרים והחוזרים
כמה מהדמויות התנצרו, אף על פי שידעו שהחברה האירופית אינה מקבלת את היהודים כשווים, אולי כבר בשל עליונות האנטישמיות הגזענית על פני האנטישמיות הדתית. היינריך היינה התייחס בציניות לטבילתו: "גיליתי שאין ביכולתי להשתייך לאותה דת כמו רוטשילד, מבלי להיות עשיר כמותו", וגינה את מעשהו: "ברגע שהתנצרתי – כבר גוערים בי כיהודי [...]. כעת אני שנוא באותה מידה על-ידי יהודים ונוצרים. אני מתחרט מאוד על כך שהתנצרתי: לא רק שלא השתפרה איכות חיי, אלא להפך – מאז אין לי דבר מלבד צרות ואומללות".
המלחין האוסטרי ארנולד שנברג ותיאודור לסינג התנצרו, אך חזרו ליהדות. הם לא יכלו להיות "זיקית". ההוכחה הבולטת ביותר לחזרתו של לסינג ליהדות הייתה ספרו "השנאה העצמית היהודית" (1930), המנתח ומגנה את האנטישמיות היהודית. לסינג מתאר ומסביר את התנהגותם של אינטלקטואלים יהודים (לרוב מתבוללים) המפנימים את ההשקפות השליליות של הסביבה האנטישמית כלפי היהדות.
שאלה שמאחדת ומפרידה
"השאלה היהודית" מאחדת את גיבורי הספר ומפרידה ביניהם: מאחדת – משום שכולם עוברים דרכה, ומפרידה – משום שכל אחד מתייחס אליה באופן שונה. המחבר מעצב ומתאר כל גיבור בשפה ציורית, מטפורית ואפוריסטית, אך מדויקת וקליטה. הוא כותב בקלילות ובדימויים חיים, והופך ניתוח רציני לקריאה מרתקת, חפה משעמום אקדמי. הוא "מצייר" במילים דיוקנאות פסיכולוגיים ואנושיים עמוקים של גדולי האינטלקטואלים היהודים באירופה.
מטרתו של המחבר היא להפיח בדמויות הספר חיים ולהציגן כבני אדם בשר ודם, בעלי חולשות ומורכבויות אנושיות, כדי להפוך את גורלם ואת רעיונותיהם לבהירים וקרובים יותר ללב הקורא. סוגת הביוגרפיות נועדה להראות את "השאלה היהודית" כבעיה אנושית ענקית, גם במקרים שבהם היא אינה נראית כמניע העיקרי לפעילותם, אלא נמצאת בצל החיים והעשייה של דמויות הספר.
על אף שספר זה הוא ספרות יפה, אין הוא אוסף של ביוגרפיות שעברו רומנטיזציה ואידיאליזציה. כל הכישלונות, האשליות והאכזבות של הגיבורים מתוארים בכנות נוקבת. על אף הקפדנות והדיוק בכתיבת המסות, משולבים בהן סיפורים מעניינים, מרגשים ומרתקים. קריאה קפדנית של הספר חושפת את תחושת ההרמוניה העמוקה והמעודנת המאפיינת את כתיבתו של המחבר. הרמוניה יצירתית מחלחלת בספר זה, שבו יש כל כך הרבה דיסהרמוניה, כל כך הרבה ניצחונות ונפילות, כל כך הרבה תגליות וטרגדיות, כל כך הרבה יצירות מופת וכישלונות.
המלצה לאינטלקטואלים של היום
אני ממליץ ליהודים האינטלקטואלים של ימינו לקרוא את הספר. הם יוכלו להתוודע לסיפורים מרתקים, ואולי אף מלמדים, על היהודים האינטלקטואלים המוכשרים מהעבר. אנשים אלה זכו להצלחות יצירתיות אדירות מבלי לבנות בית לאומי ומבלי לתקן את העולם, לאחר שחיו את חייהם בעולם הרוחני, שבו היו אתגרים רבים, ולחלקם מצאו תשובות גאוניות. ברוב המקרים דמויות הספר לא מצאו או לא חיפשו תשובה ל"שאלה היהודית", שנראה כי חזרה להיות אקטואלית מאוד לאחר 7 באוקטובר 2023.
על מחבר המאמר: ארקדי לבנט מחיפה הוא כלכלן, פסיכולוג, מדריך ליוגה וליוגה-תרפיה, ומוזיקאי.