ה"חור" משתרע על פני כ-150 פארסקים -- קרוב ל-500 שנות אור -- ונמצא בשמיים בין קבוצות הכוכבים פרסאוס וטאורוס (שור). צוות המחקר, שפועל במרכז לאסטרופיזיקה | הארוורד והסמיתסוניאן, מאמין שהחור נוצר על ידי סופרנובות שהתפוצצו לפני כעשרה מיליון שנים
קרדיט: Alyssa Goodman/Center for Astrophysics | Harvard & Smithsonian
אסטרונומים שניתחו מפות תלת מימדיות של הצורות והגדלים של עננים מולקולריים קרובים גילו חור ענק בחלל.
החור שצורתו כדור, המתואר במאמר בכתב העת Astrophysical Journal Letters, משתרע על פני כ-150 פארסקים -- קרוב ל-500 שנות אור -- ונמצא בשמיים בין קבוצות הכוכבים פרסאוס וטאורוס (שור). צוות המחקר, שפועל במרכז לאסטרופיזיקה | הארוורד והסמיתסוניאן, מאמין שהחור נוצר על ידי סופרנובות שהתפוצצו לפני כעשרה מיליון שנים.
החור המסתורי מוקף על ידי העננים המולקולריים פרסאוס וטאורוס -- אזורים בחלל שבהם נוצרים כוכבים.
"מאות כוכבים נוצרים או כבר קיימים על פני השטח של הבועה הענקית הזאת", אומר שמואל ביאלי, חוקר פוסט דוקטורט במכון לתיאוריה וחישובים במרכז לאסטרופיזיקה שהוביל את המחקר. "יש לנו שתי תיאוריות -- סופרנובה אחת התפוצצה בליבת הבועה ודחפה גז החוצה ונוצר מה שאנחנו מכנים בועת העל פרסאוס- טאורוס, או סדרה של סופרנובות שהתרחשו על פני מיליוני שנים יצרו אותה עם הזמן".
מהממצאים עולה שהעננים המולקולריים פרסאוס וטאורוס אינם מבנים בלתי תלויים בחלל, אלא הם נוצרו ביחד מאותו גל הלם של סופרנובה. "זה מראה שכשכוכב מת, הסופרנובה שלו יוצרת שרשרת אירועים שיכולה להוביל בסופו של דבר להולדתם של כוכבים חדשים", מסביר ביאלי.
קרדיט: Jasen Chambers/Center for Astrophysics | Harvard & Smithsonian
המפה התלת מימדית של הבועה והעננים שסביבה נוצרה באמצעות נתונים חדשים מגאיה, מצפה שנמצא בחלל ששוגר על ידי סוכנות החלל האירופית.
תיאורים מדויקים איך נותחו המפות התלת מימדיות של העננים המולקולריים פרסאוס וטאורוס ועננים קרובים אחרים מופיעים במחקר נפרד שהתפרסם היום ב-Astrophysical Journal. בשני המחקרים השתמשו בשחזור של אבק שיצרו מדענים במכון מקס פלנק לאסטרונומיה בגרמניה.
המפות הן הפעם הראשונה שעננים מולקולריים מופו בתלת מימד. תמונות קודמות של העננים הוגבלו לשני מימדים.
"אנחנו יכולים לראות את העננים האלה עשרות שנים, אבל מעולם לא ידענו את הצורה, העומק והעובי האמיתיים שלהם. גם לא היינו בטוחים באיזה מרחק העננים", אומרת קתרין זאקר, חוקרת פוסט דוקטורט במרכז לאסטרופיזיקה שהובילה את המחקר שב-Astrophysical Journal. "עכשיו אנחנו יודעים היכן הם נמצאים עם אי ודאות של 1% בלבד, וזה מאפשר לנו להבחין בחור הזה ביניהם".
עוד בנושא באתר הידען: