השביט 46P/Wirtanen יגיע ב-16 בדצמבר לנקודה הקרובה ביותר לשמש, ויש סיכוי שניתן יהיה לראות אותו בעין בלתי מזויינת. גם אם יהיה חלש יותר, עדיין ממתינים לו אסטרונומים ברחבי העולם כדי לחקור את מאפייניו
מחבר: שאנון שמול מנהל, פלנטריום אברמס, המחלקה לפיזיקה ואסטרונומיה, אוניברסיטת מישיגן
כאשר שביטים מופיעים בשמי הלילה, הם יכולים לגרום לפליאה והלתרגשות לאלה שצופים מכדור הארץ – או אפילו תחושה של אבדון הממשמש ובא. בעבר התווכחו מהם שביטים – תופעה אטמוספרית, שריפה בשמים, כוכב עם זנב דמוי מטאטא?
אנטומיה של כוכב שביט
באמצעות המחקר של אדמונד האלי במאה ה – 17 של מה שנודע בשם השביט של האלי, האסטרונומים הבינו שהשביטים נמצאים במערכת השמש שלנו. יש להם אליפטי מאוד או מסלולים מאורכים סביב השמש. חלקם יש מסלולים כי להאריך הרבה מעבר Pluto בעוד כמה להישאר קרוב יחסית.
השביט 67P / Churyumov-Gerasimenko, שצולם על ידי החללית רוזטה ב-19 בספטמבר 2014. המטרה המקורית של רוזטה היה 46P/Wirtanen, אבל סוכנות החלל האירופית החמיצה את מועד השיגור. ESA / רוזטה / NAVCAM, CC BY-SA
לשביט הייל-בופ יש זנב יונים כחול וזנב אבק מעוקל. אסטרונומיה למתחילים, אנדי רוברטס, CC BY
כאשר שביטים נמצאים בעומק מערכת השמש, קשה מאוד לצפות בהם. משווים אותן לעיתים קרובות לכדורי שלג מלוכלכים, אבל בניגוד לאסטרואידים הסלעיים השביטים מכילים גם גזים קפואים נדיפים כגון מתאן, חד תחמוצת הפחמן, פחמן דו-חמצני ואמוניה בנוסף לגרעין המוכרב מסלע, קרח ואבק.
כאשר כוכב שביט מתקרב לשמש, החום גורם ליסודות הנדיפים בהשביט להפוך ממוצקים לגז בתהליך המכונה המראה. כאשר מים, מתאן, פחמן דו חמצני ואמוניה משתחררים, הם יוצרים ענן המכונה “הילה” סביב הגרעין וכן את הזנב הארוך.
לשביטים יש למעשה שני זנבות נפרדים: האחד זנב אבק, השני זנב יונים או זנב גז. רוח השמש ולחץ הקרינה דוחפים את הזנבות אל הצד הרחוק מהשמש. אור על סגול מיינן חלק מהחומר בזנב, הגז טעון מצביע בסופו של דבר ישירות מהשמש. זנב האבק הלא מיונן עדיין עוקב אחר מסלולו של השביט וכתוצאה מכך הוא מעוקל יותר. למעשה מטרי המטאוריטים שאנו רואים הם תוצאה של מעבר כדור הארץ בתוך עננות של אבק מזנבות שביטים, שנותרים גם שנים רבות אחרי שהשביט עצמו התרחק.
כאשר שביט עובר תהליך זה, הוא יתבהר, ויגרום לתצוגה נהדרת עבור הצופים בכוכבים, או ליתר דיוק, כוכבי לכת.
חיזוי בהירותו של שביט קשה לביצוע. כי אף פעם לא ברור כיצד הגזים יתנהגו. אפילו מדידת הבהירות מסובכת. בניגוד לאופן שבו בהירות כוכב מרוכזת בנקודה אחת מנקודת המבט שלנו על פני כדור הארץ, בהירות של שביט מתפשטת על שטח גדול יותר.
האסטרונום קארל וירטאנן גילה את השביט שלו בשנת 1948. הוא היה צייד שביטים מיומן וצילם תמונות רבות של שמי הלילה כדי לזהות את העצמים שנעים במהירות יחסית בשמים.
מסלולו של כוכב השביט 46P/Wirtanen שומר אותו די קרוב לשמש. הנקודה הרחוקה ביותר מהשמש (אפהליון), הוא בערך 5.1 יחידות אסטרונומיות (AU), קצת יותר מהמסלול של צדק (יחידה אסטרונומית היא המרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש, 150 מיליון ק”מ). הקרבה הגדולה ביותר של שביט זה (פריהליון) היא יחידה אסטרונומית , כלומר קרוב יחסית למסלול כדור הארץ. מסלול זה אורך כ-5.4 שנים, והוא חוזר לשמי כדור הארץ לעיתים קרובות בהשוואה לשביטים מפורסמים אחרים. הנקודה הקרובה ביותר שלו לשמש תהיה ב-16 בדצמבר, ולכן הסיכויים הם שבהירותו ביום זה תגיע לשיא.
השביט 46P/Wirtanen הוא שביט פעיל במיוחד – שביט היפראקטיבי – ונוטה להיות בהיר יותר מאשר שביטים אחרים בגודל דומה. תכונה זו עושה אותו מועמד טוב לצפייה. תחזיות מראות שבהירותו תהיה במגניטודה 3, קצת בהיר יותר מהכוכב החלש של הדובה הגדולה, מרגז. עם זאת אחרים חישבו כי בהירותו תהיה 7.6 ולכן הוא לא ייראה בעין בלתי מזויינת (העצם העמום ביותר הנראה בעין האנושית העירומה הוא במגניטודה 6, בתנאי תצפית מושלמים. ככל שהמגניטודה גבוהה יותר, הבהירות נמוכה יותר, לכוכבי הלכת הבהירים ביותר יש מגניטודה שלילית א.ב.). נותר רק לחכות ולראות כיצד תתפתח בהירות השביט ביומיים הקרובים.
יעד לחללית
גם אם 46P/Wirtanen לא יתבהר מספיק לצפיה בלא טלסקופ, עדיין מצפים לו אסטרונומים בכל העולם כדי לחקור אותו, בין היתר כיעד אפשרי לשיגור חללית אליו. הוא היה הייעד הראשון של החללית רוזטה, אך היעד השתנה לשביט 67/p מכיוון שסוכנות החלל האירופית החמיצה את חלון השיגור.
עוד בנושא באתר הידען
