גם בקרב אנשים משכילים רווחות תפישות מוטעות בנושא האבולוציה. סמדר רייספלד מציגה כמה מהן ומציגה את העובדות הנכונות
סמדר רייספלד | מגזין גליליאו
אחת מאבני היסוד של תיאוריית האבולוציה היא ההכרה, שהכוחות המניעים את השינויים לאורך הזמן הם כוחות טבעיים, ואינם תוצאה של יד מכוונת בעלת מטרה כלשהי
150 שנה עברו מאז פרסום “מוצא המינים”, ובאופן מפתיע, הבורות בנושא האבולוציה עדיין נפוצה. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בקושי הרגשי שהאבולוציה מעוררת מכיוון שהיא עוסקת בחיים עצמם, בנו, ולא ביקום מופשט ומנוכר (אנשים לא נוטים להתווכח בלהט על קיומו של כוח משיכה או על תאוריית נדידת היבשות), וייתכן שיש גם סיבות אחרות. מכל מקום, תפישות מוטעות רווחות גם בקרב אנשים משכילים, שאינם מגדירים את עצמם כדתיים או כמאמינים. במאמר זה אציג כמה מהן ואנסה להאירן.
“האבולוציה היא תהליך אקראי”
יש המנסחים את הטענה בדבר אקראיותה של האבולוציה גם כשאלה: כיצד ייתכן שיצורים מורכבים כמונו נוצרו בתהליך אקראי?
אבל האבולוציה אינה תהליך אקראי. השתנותם של מינים לאורך הזמן היא תוצאה של שני תהליכים מנוגדים, שרק אחד מהם − יצירת השוֹנוּת – הוא אקראי. התהליך השני − הברירה הטבעית − מצטיין דווקא בחוקיות ובסדר, והמשחק ביניהם הוא שיוצר את המגוון המופלא של עולם היצורים החיים.
דרווין עמד על כך, שבכל אוכלוסייה של יצורים קיימת שוֹנוּת, כלומר לכל תכונה יש מגוון של מופעים. אוכלוסייה של ג'ירפות, למשל, כוללת פרטים שנבדלים זה מזה באורך הצוואר, בסמיכות הפרווה ובמהירות ההליכה; אוכלוסיית כלניות מגלה שונות בתכונות כמו אורך הגבעול, גון הפרחים, וכך הלאה.
דרווין קבע שהשונות היא תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לקיומה של האבולוציה, אך הוא לא ידע להסביר את מקור השונות. מדענים שבאו אחריו ויצרו את מה שמכונה כיום “ניאו-דרוויניזם” הצביעו על כמה מנגנונים המבוססים על אקראיות כאחראים לכך. הראשון נובע מחוקי התורשה: צאצאים שונים מהוריהם וזה מזה מכיוון שתא זרע אקראי מפרה ביצית מזדמנת באופן עיוור, בלי שיהיה להם מושג אם כדאי שהיצור שייוולד יירש את צבע העור של האב ואת רוחב האף של האם, או להפך. המנגנון השני הוא יצירת מוטציות, שמופיעות אף הן באקראי בגנום, מבלי להביא בחשבון מה דרוש ליצור הנושא אותן לצורך הישרדותו.
אם כן, השונות היא תוצאה של תהליכים אקראיים, אך לא כך הברירה הטבעית, שפועלת עליה לפי חוק ברור וקבוע – ההתאמה לסביבה. הפרטים המתאימים יותר שורדים והמתאימים פחות נכחדים, כך שיצורים מורכבים אינם נוצרים בתהליך אקראי, אלא בשלבים שכל אחד מהם נברר לאור התאמתו לסביבה.
הנה קטע, שמדגים את המשחק בין האקראיות לסדר, מתוך ספרי “דרווין באיילון דרום”:
“אנתרופולוג אחד הגיע לכפר נידח באיטליה, ונדהם לגלות שכל נשות הכפר סבלו ממחזור חודשי קפריזי לחלוטין. בעוד שלרוב הנשים בעולם יש מחזורים סדירים למדי, ורק מיעוטן סובל מאי סדירות, בכפר הזה לא היתה אפילו אישה אחת שניחנה במחזור שאפשר לנבא את אורכו. במילים אחרות, לא היה זֵכר לסיבה שבשלה נקרא התהליך, הקבוע בדרך כלל, 'מחזור'. בכל חודש הופיע הדימום אצל האישה − כל אישה − במועד אחר. פעם שלושה שבועות אחרי הקודם, פעם כעבור שבועיים, ואז אחרי חודש. כיצד ייתכן תוהו ובוהו כזה? שנתו של החוקר נדדה.
תגיות
אבולוציה אדם קדמון בעלי חיים גבות הומור חיות טבע ילדים סקרנים מדע נחשים פחדים פילוסופיה צ'ארלס דארווין צחוק קופים שמחה
אדם אחר היה יכול לראות בשיגעון המחזורים קללה או עונש שהוטל על הכפר על-ידי אלה נקמנית או מכשף. אך האנתרופולוג לא נטה להסברים מסוג זה. לאחר חקירה מאומצת הוא גילה שבמשך דורות רבים, השיטה המקובלת והיחידה בכפר למניעת היריון בלתי רצוי היתה 'שיטת הימים הבטוחים'. שיטה זו בטוחה, כמובן, רק כאשר המחזור סדיר ביותר ותאריך הביוץ בו ניתן לחיזוי. וכך קרה שלאורך השנים דווקא הנשים שהמחזור שלהן היה קפריזי פרו ורבו וילדו צאצאים לרוב, והורישו את תכונת האי-סדירות לבנותיהן. נשים בעלות מחזור סדיר, לעומת זאת, ילדו רק ילדים מעטים (מתוכננים, בדרך כלל), וכך, במשך מאות שנים שבהן התחתנו תושבי הכפר הקטן רק בינם לבין עצמם, נוצרה בו חברה של נשים שלכולן מחזורים 'משוגעים'.
נעמה סיימה לקרוא את הסיפור וחשה הקלה גדולה. הנה נמצא הפתרון, והסדר הושב על כנו. הנה התברר שדווקא התוהו ובוהו הוא הדבר העקבי והמסודר ביותר בכפר. היו שם בעלות עיניים כחולות וחומות, ארוכות גפיים וקצרות, אך כולן, ללא יוצאת מן הכלל, התאפיינו במחזור משוגע. זה הרגיע אותה. היה סדר בבלגן, וההסבר לו פשוט והגיוני: אותן נשים בעלות המחזורים הלא צפויים היו המתאימות ביותר לרבייה. משום כך הן ילדו הכי הרבה צאצאים, ועם הזמן השתלטה תכונת האי-סדירות על הכפר.
נעמה כתבה במחברת: “זו הדוגמה הנחמדה ביותר שפגשתי לברירה הטבעית של דרווין.”
“האבולוציה מתקדמת לקראת יצורים מורכבים יותר”
העובדה הנכונה היא זו: ככל שאנו מתקדמים בזמן, אנחנו מוצאים יצורים מפותחים יותר, שיש להם מערכות מורכבות יותר. הסימנים הקדומים ביותר שנמצאו מעידים על כך שהחיים הראשונים היו פשוטים ביותר − חיידקים – והם התחילו לפני כ-3.5 מיליארד שנים מאז הופיעו היצורים הרב-תאיים הראשונים (לפני מיליארד שנה), דגים (500 מיליון שנה), דו-חיים (360 מיליון שנה), זוחלים (300 מיליון שנה) ויונקים (200 מיליון שנה) ובהם האדם (2.5 מיליון שנה להופעת הסוג הומו ו-200 אלף שנה להופעת האדם הנבון כפי שהוא נראה כיום). אם כן, ההתפתחות ההדרגתית, האבולוציה, היא עובדה שמתבססת על תצפיות. לעומת זאת הקביעה שהאבולוציה היא תהליך כיווני שצועד לקראת קִדמה היא פרשנות, שמעידה על תפישה שגויה של האבולוציה.
אחת מאבני היסוד של תיאוריית האבולוציה היא ההכרה, שהכוחות המניעים את השינויים לאורך הזמן הם כוחות טבעיים, ואינם תוצאה של יד מכוונת בעלת מטרה כלשהי. הברירה הטבעית גורסת הסתגלות לשינויים נקודתיים המתרחשים בסביבה, וכיוון ששינויי הסביבה אינם מכוונים לקראת מטרה מסוימת, גם האבולוציה המגיבה אליהם אינה יכולה להיות מכוונת. היום שורד מי שמתאים לאקלים קר, ומחר זה שיתאים דווקא לאקלים המתחמם; היום בוררת הסביבה את הכהים ומחר תברור את הבהירים.
אבל גם תהליך אקראי (מבחינת הכיווניות שלו) יכול להוביל לתוצאה הכרחית מסוימת, במקרה זה – הופעת יצורים מורכבים. כדי להדגים את הרעיון הזה, השתמש סטיבן ג'יי גולד (Gould), מדען וסופר מוכשר של מדע פופולרי, בדימוי השיכור. השיכור יוצא מהפאב אל המדרכה הרחבה שלפניו, משמאלו ניצב קיר הפאב ומימינו מדרכה, שמעברה תעלת ביוב עמוקה. השיכור מתחיל ללכת או יותר נכון “לזגזג”: מתנדנד פעם לכיוון הפאב ופעם לכיוון שפת המדרכה (למען הפשטות נסתכל רק על תנועתו הרוחבית), הליכתו אקראית ואין לה לא כיוון ולא מטרה. לאן, שואל גולד, יגיע השיכור במשך הזמן? ועונה: הוא יתגולל בתעלת הביוב. בוודאות. וכך יקרה בכל פעם שייצא שיכור מהפאב, אם ניתן לו מספיק זמן.
לכאורה, יש כאן כיווניות (שיש מי שימהר לפרש אותה ככוונה טרנסצנדנטית). למראית עין, האיש מתקדם תמיד לעבר התעלה במטרה להגיע אליה. אך ההסבר הוא אחר: האיש מתרחק מהקיר שלשמאלו. הליכתו של השיכור אקראית, אמנם (יש סיכוי שווה להליכתו שמאלה או ימינה), אך הוא אינו יכול להרחיק שמאלה באותה מידה שהוא יכול להרחיק ימינה, בגלל קיר הפאב שחוסם אותו משמאל. לכן, בהינתן זמן מספיק ארוך, השיכור יגיע בהכרח לתעלת הביוב (מכיוון שהתעלה עמוקה, הוא “ייתקע” בה).
ההכרח יוצר את מראית העין של הכיווניות, אך יצורים מורכבים אינם קיימים מפני שלאבולוציה יש חזון או מטרה שלקראתם היא מתקדמת. התנהלותה האקראית (מבחינה זו שאין לה כיווניות) מובילה בהכרח ליצירת יצורים מורכבים, מפני שהיא חסומה “מצדה השמאלי” על-ידי המורכבות המינימלית הנדרשת מיצורים. יצורים חיים אינם יכולים להיות פשוטים יותר מדרגה מסוימת (למשל, תא בודד), אך למורכבותם אין גבול עליון. מורכבות נוצרת כתוצאה מהצטברות של שינויים, שכל אחד מהם מקנה יתרון הישרדותי לבעליו. ככל שהיה לאבולוציה יותר זמן לפעול, כך היו למערכות הפשוטות יותר הזדמנויות להשתכלל − לשינויים האקראיים היה זמן להתרחש, ולברירה הטבעית הזדמנות לברור מתוכם את המתאימים ביותר.
אגב, העובדה שמורכבות היא הכרחית אינה אומרת, שלו היינו חוזרים על כל התהליך מחדש, כלומר “מריצים” את העולם 3.5 מיליארד שנים לאחור ומתחילים שוב, היינו מקבלים שוב מדוזות, כרישים, כלניות ובני אדם. ההפך הוא הנכון. לבטח היינו מקבלים יצורים אחרים, אבל בלי ספק היו מתקבלים גם הפעם יצורים מורכבים מאוד.
מחר, בחלק השני של הכתבה: מי באמת היה הראשון שהגה את תורת האבולוציה, האם החזק והכוחני שורד, ומה הקשר בין סימפתיה וחמלה לאבולוציה?
באותו נושא באתר הידען:
33 תגובות
מה אומר מה אדבר, אתם חברה על רמה
כתבה מעניינת שהגעתי אליה די במקרה, ואז ראיתי שהמחברת היא מי שכתבה את הספר הנהדר דרווין באיילון דרום, שגם אליו הגעתי במקרה. זה מוכיח שהאקראיות בהחלט משמעותית בחיינו, לא?
אני מבין שצפור דרור נסוג.
צפור דרור, אתה בכלל לא עונה על השאלה שלי. קודם כל כי לא שאלתי שום שאלה, הצבעתי על עובדה שהדתיים סותרים את עצמם בכך שהם מצד אחד מתנגדים לאבולוציה ומצד שני ע"פ אמונתם כל השונות הגנטית בין בני האדם התרחשו תוך 4000 שנה.
ולטענתך, נראה שאינך מבין את הנכתב ואת הנטען. מה שכתוב שם זה על המסופר בבריאה. ואני מדבר בכלל על נוח והמבול שזה לא קשור למה שכתוב שם.
רח:
יש עוד הרבה דוגמאות להתפתחות "בכיוון הפוך".
מעבר לציפורים שאבדו את יכולתן לעוף יש גם עטלפים, חולדות ודגי מעמקים שאבדו את יכולתם לראות, יש נחשים שאחרי שהתפתחו מן הדגים תוך הפיכת הסנפירים לרגליים – אבדו את הרגליים, יש יונקים שאבדו את הזימים ופתחו ריאות ורגלים ואחר כך אבדו את הרגלים וחזרו לחיות בים בתור לווייתנים ודולפינים, יש חרקים מעופפים שהתיישבו באי מוכה רוחות ואבדו את כנפיהם שבמקום להועיל לבעליהן גרמו להם להיסחף לים ועוד ועוד.
יהודה:
בקשר לדוגמאות להיווצרות מינים חדשים – קרא למשל כאן:
http://www.talkorigins.org/pdf/faq-speciation.pdf
בקשר לשינוי מספר הכרומוזומים – אפילו בקרב בני האדם זה קורה לעיתים מזומנות כאשר נולד אדם בעל תסמונת דאון (ולא – בעלי תסמונת דאון אינם בלתי פוריים).
ביחס לעניין האקראיות – הכותבת לא התכוונה למונח "אקראיות" לפי הגדרה מתמטית כלשהי אלא למשמעות שמתנגדי האבולוציה מנסים לייחס לה היינו – אקראיות מוחלטת – כזו ששום היגיון אינו שולט בה – כזו שעליה הם מסתמכים בטענותיהם ש"לא ייתכן שתהליך אקראי יוביל ליצור משוכלל כמו המחב"ת". היטפלותך להגדרה מתמטית זו או אחרת אינה רלבנטית לענייננו ולא לכוונת המחברת.
אגב – מעניין לראות שבכך שאתה מאמץ את הפירוש הקיצוני (והשגוי) של דברי חווה יבלונקה ומריון לאמב וטוען שיש כאן איזה גורם נוסף (גורם שהן בפירוש שוללות בספרן ובהרצאותיהן) המכוון את האבולוציה אתה למעשה טוען (כאמור, בטעות) שהיא עוד פחות אקראית מכפי שטוען הניאו דארוויניזם.
כפי שציינתי בעבר – מחברות הספר "אבולוציה בארבעה ממדים" פתחו את הפתח לאי הבנות מסוג זה בעצמן בזכות מספר התנסחויות בלתי אחראיות שכל תכליתן לעורר סנסציה.
אליהו,
אני לא בטוח שהבנתי מה לא יתקיים, אבל אם אתה מתכוון לכך שלא בטוח שיצא 6 ב-1000 הטלות קוביה למשל, אני יכול להרגיע אותך, הסיכוי לאירוע כזה הוא
6.58X10^-80 שהוא אפסי לכל הדיעות.
זה בודאי לא תהליך שתוצאתו אקראית. אך אם תתעקש, אזי אגיד לך שתוצאת התהליך כפי שרשומה על דף התוצאות היא תמיד או 0 או 6.
ועדיין, בדיוק כמו האבולוציה, זה לא תהליך אקראי.
ציפור דרור,
בתור דוס אני תמהה עליך שכבר פיענחת את מעשה בראשית, שאמרו רבותינו שעשרת הפסוקים הראשונים נושאים משמעותת נסתרת. אתה למעשה אומר שהקב”ה עובד עלינו וכל המציאות היא אשלייה. אם כך אין משמעות למסופר בתורה שכן אנו לא יכולים לחיות עלפי הכרונולוגיה שלה והיא לא מתאימה לחיינו. יצא שכרך בהפסדך. למעשה קיימת ראיה ישירה יותר לכך שיקום זקן מ 6000. אנו רואים כוכבים במרחק של מאות אלפי שנות אור, ז’תומרת שלקח לאור מאות אלפי שנות אור להגיע אלינו. את המרחק אגב, חישבו באמצעות כללי הגיאומטריה ואותם אתה לא מתכוון לסתור (אני מקווה). ישנם שני פתרונות סבירים ל”בעייה”. הראשון הוא לאחוז במדרשים שאומרים שעולמנו זה הוא לא הראשון. ראה את פירושו של המהר”ל. השני (המועדף עלי) הוא להבין שעינינה של התורה הוא בתחום המוסר ויש להבין כך את סיפורי הבריאה.
יגאל,
כל מה שאמרת טוב ויפה, אך אותי לא מענינים השיניים הקטנים שעיקרם אללים שונים באותו גן. אותי מעניינים השינויים המשמעותיים, קרי שינוי מספר הכרומוזומים. כל כמה סחיפות גנטיות שיהיו עדיין אנו מגברים על אותו מספר כרומוזומים ולכן לא שינינו את המין. שינוי מספר הכרומוזומים הוא עיניין לא רציף, ולכן חייב לביות מנגנון שמאפשר את זה.
נועם,
http://en.wikipedia.org/wiki/Stochastic_process
התוצאות הן כן אקראיות משום שלא מובטח לך שהן יתקיימו כלל.
אליהו,
כניראה שלא הייתי מספיק ברור. אנסה שוב.
ראשית, אנא התעלם מהאפשרות של שבירת הקובייה – הקובייה בתהליך שלי היא בלתי שבירה לחלוטין – עשוייה מטיטניום לפחות
המטרה שלי היא לסתור את טענתך ש"כל תהליך שבבסיסו יש פרמטר אקראי נקרא לתהליך אקראי (הגדרה מתמטית)".
אני מציע תהליך שבבסיסו יש פרמטר אקראי, אך תוצאות התהליך כולו אינן אקראיות לחלוטין:
לוקחים קוביה (אחת בלבד, מהסוג שלא נשבר אף פעם), ומטילים אותה פעם אחרי פעם, מספר רב של פעמים, ללא קשר לתוצאת ההטלה הקודמת.
רישום תוצאות ההטלה מתבצע על פי הכלל הבא:
אם יצא 6, רושמים. כל תוצאה אחרת – לא רושמים.
אני טוען, שדף רישום התוצאות, שמהווה תוצאת התהליך כולו, לא יכיל תוצאות אקראיות, ולכן התהליך כולו אינו אקראי כלל.
הנימשל הוא, שלמרות שהיווצרות מוטאציות הוא תהליך אקראי בעיקרו, התהליך האבולוציוני הכללי איננו תהליך אקראי כלל – אילוצי הסביבה מכתיבים את כיוונו.
אין שום צורך בהנחה של כוח עליון, או כל ישות תבונית אחרת, הקובע את כיוון התהליך
ועוד (לאליהו): הברירה הטבעית לא פועלת רק לאחר שהשמידה את כל הפרטים האחרים, אלא היא פועלת כל העת. מעבר לכך, מאחר שבתחילה מדובר בשינויים קלים בלבד, המוטציה תתפשט באוכלוסיה הרגילה באמצעות הזדווגות של הפרטים הנושאים אותה עם כאלה שלא נושאים אותה. אם (או כאשר) היא תהיה מוצלחת (מבחינה השרדותית) היא תתפשט הרבה. ואם לא, היא תשאר ברמה סטטיסטית זהה להופעה של תכונות (או גנים) אחרות. בבוא העת (אם תהיה כזו), לכשיבשילו התנאים שבהם יהיה למוטציה האמורה יתרון, היא כמובן תתפשט במהירות באוכלוסיה כתוצאה מיתרונה. שים לב, אין כאן שחור ולבן: מוטציה מועילה מופיעה ביותר פרטים באוכלוסיה מאשר לו היתה לא מועילה, לא כל שכן מזיקה. לכן אין בסיס לטענתך שנותר רק לבדוק את סבירות התרחשותה.
בנוסף, פרשנותך האומרת שאבי טען ש"הברירה מגדילה איכשהו את סיכויי הווצרות המוטציות הטובות" אינה נכונה: אבי טען ש"דברים שהם לכאורה בעלי סבירות אפסית מקבלים סבירות גבוהה מאוד" וכמו שאני מבין זאת, הכוונה היא שהמנגנון כולו (מוטציות אקראיות וברירה טבעית כיוונית – להישרדות) מגדיל מאוד את ההסתברות שבסוף התהליך יוותרו יותר מוטציות טובות מאשר לא טובות.
ועוד דבר, כיוון שלא מדובר במתמטיקה טהורה, פרמטר אקראי אחד לא הופך את התהליך כולו לאקראי, במיוחד מאחר שאין מדובר במשוואה מתמטית.
ולבסוף (אולי…), לא ניצפו שינויים רדיקליים, מאחר שהתהליכים המובילים לשינויים רדיקליים אורכים זמן רב, מעבר לזמן שבו בני האדם מקיימים תצפיות. עם זאת, העולם מלא בדוגמאות לשינויים רדיקליים: קירבת הפיל לשפן הסלע, הכלב לזאב, הציפורים לדינוזאורים ו…האדם לשימפנזה…
צפור דרור, הטיעון שלך (**נראים**) הוא טיעון מעגלי. אפשר בה במידה לומר לך שכל הכתבים וכל ענין האמונה הדתית נבנו כך שהם **נראים** נכונים.
אליהו,
הדוגמה שהביא נועם אכן לא מדויקת, אולם גם ההתייחסות שלך אליה אינה מדויקת: נכון שקיימים מקרים שבהם הקוביה נשברת, אבל לא כל מקרה שבו לא קיבלת 6 הקוביה נשברת! למעשה רוב המקרים הם כאלה: מוטציות שאינן יעילות באותו הרגע לא בהכרח הורגות ולעיתים קרובות לא משפיעות כלל. רק בהינתן שינוי בתנאים, כמו למשל הופעה של מוטציה נוספת שכשלעצמה לא משנה הרבה אבל בתוספת לקודמת מועילה או שהשתנו התנאים החיצוניים, יש ביטוי למוטציות שקודם לא השפיעו. מכאן, שאחרי 1000 הטלות עדיין ישארו לך הרבה מאוד קוביות.
אבי, הניבוי שלך הוא ניחוש, לא חיזוי מתימטי. אני בכלל חושבת שבעוד מיליון שנה לא נהיה כאן (אולי עוד "מוות גדול"?)
נקודה, אני אחרוג ממנהגי שלא להתעסק פה בעניינים דתיים, ואענה על שאלתך.
הגמרא אומרת (מסכת חולין דף ס.) "כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם". משמעות הדברים: אתה צודק בטענתך הבסיסית – אבולוציה כזו לא תיתכן **לעולם** תוך 4000 שנה, ואיש לא טוען זאת. התורה מלמדת אותנו שהדברים הללו נבראו כך שהם **נראים** בני מיליונים (או עשרות או מאות מיליונים או מליארדים, בהתאם לנושא). ועל זה נאמר במקומות אחרים, "כל הרוצה לטעות לבוא ויטעה".
אליהו, זנים בסופו של דבר הופכים למינים נפרדים אחרי מספיק דורות של בידוד – סחיפה גנטית לכיוונוים שונים היא דוגמה לכך, כך שההפרש בין זנים למינים הוא יותר כמותי מאשר איכותי. כמובן שבהעדר בידוד – זנים לא יפרדו ואנו רואים זאת יפה אצל האדם, וגם אצל ידידו הטוב ביותר.
באשר לאבות אכלו בוסר, אני מאמין שבסופו של דבר הסינתיזה המודרנית תקבל אליה עוד שיטות תורשה של תכונות, בפרט אם הן מוגבלות בהיקפן לעומת הדרך העיקרית של התורשה. הדבר אינו פוסל את תורת האבולוציה. היא נכונה תהא שיטת התורשה המדוייקת אשר תהא, מה גם שדארווין אפילו לא ידע מהי השיטה המדויקת, היו ולא קרא את מחקריו של מנדל שהתפרסמו באותו זמן בגרמנית בכתבי עת נידחים. אם היה מנסה עוד קצת את הניסויים שלו כפי שעשה על יונים לדוגמה, הוא היה מגיע למשהו דומה.
קודם כל אגיב לאד הומינם שהתגנב לפה…
מודה. אני דתי (אבוי! הבלוג שלי הסגיר אותי) ואפילו חוזר בתשובה (אבוי כפליים!). אלא מה אני לא מחב”ת ואני לא “כופר” בתורת האבולוציה. כאוהבי מדע עליכם כבר מזמן להבחין בין חרדים, שס”ניקים ודתיים לאומיים. לא חזרתי בתשובה בגלל מחב”תים מקצועיים. הם בד”כ חרדים-שסניקים, וככאלו הם עוינים את המדע וכל גילוי שהתחדש ב 200 שנה האחרונות, או מנסים להוכיח שבתורה ובחז”ל כבר ה כ ל כתוב. (תוך התעלמות מדעתם של גדולי ההגות מימי הביניים ועד כה).
אך אם תשאלו כל חרד”ל וד”ל יגידו לכם שמדע בכלל והאבולוציה בפרט אינם סותרים את תורת ישראל (ראו את הרב קוק שם, וליבוביץ’ שם ושם). מאחר ולא עירבתי את אלהים או כל מושג לא מדעי אחר, מדוע אתם מערבים אותם? הבעייה נוצרת כאשר מנסים לגזור טיעונים ערכיים מתוך המדע או טענות מדעיות מתוך התורה ואז זה כבר סיפור אחר…
אם לא היה ברור, אז ביקרתי את המאמר הנידון בלבד ולא את עצם תורת האבולוציה. האבולוציה קרתה וכעת יש לשאול רק כיצד. אני פשוט טוען שהפרדיגמה הניאו דרוויניסטית שגויה.
[אגב מי שמתנהג/ת כדתי/ה זה/זאת דווקא ‘נקודה’ לפי התגובה שלה לראול שהעז לחלוק על גולד…]
עכשיו לטענות העניניות:
אבי.
האבולוציה היא שילוב של מוטציה מוצלחת (שלא קוטלת את הפרט!) וברירה הטבעית שפועלת עליו. שים לב, הברירה פועלת רק לאחר שהתרחשה המוטציה ע”י הכחדת שאר הפרטים, כך שהטענה שהברירה מגדילה איכשהו את סיכויי הווצרות המוטציות הטובות לא נכונה. המאמר, שמציג את הגירסה הניאו-דאוויניסטית, טוען שהמוטציות אקראיות. אם כך כל התהליך הוא כזה. וכעת רק נשאר לבדוק מה הסיכוי שמוטציה אקראית תהיה מועילה. הדוגמאות שהבאת אינן רלוונטיות משום שהן מציגות זנים ולא מינים חדשים. המקבילה האנושית היא שיהודי לא יתחתן עם נוצרי בגלל הבדלי מנהגים ומאכלים. שינויים ראדיקליים (כגון שינויי מספר כרמומוזומים) לא ניצפו עד כה, משום שמדובר במוטציות קיצוניות שקוטלות את הפרט (אצל בני אדם זה נקרא תסמונת דאון ובטבע התינוק לא היה שורד שנה!) או במקרה הטוב משאירות אותו או את צאציאיו עקרים או לא מסוגל להתרבות עם בני מינם.
‘נקודה’.
למרות שהגבתי לאד הומינם בקטע הראשון הרי שכאן אני באמת חייב להמליץ לך לברר את ההבדל בין דתי, חרדי, בריאתן, יהודי ונוצרי. (שכחתי מישהו?) לא יזיק להכיר את הסביבה הסוציולוגית בה אנו חיים. זה משפר את סיכויי השרידות שלנו 😉
[ואם את/ה כבר שם, תציצ/י בויקי ולתלמד/י משהו על ההגות של הרמב”ם והרב קוק].
שונות גנטית נגרמת מתנאי סביבה ובידוד. היא יכולה לקרות תוך כמה דורות. אין כאן מינים שונים אלא “זנים” בתוך אותו מין (ראי/ה תגובתי לאבי)
נעם.
כנראה לא הבנתי אז תועיל להסביר, משום המשל שאתה מציג הוא לא מדוייק. במציאות יהיה לך מותר לזרוק את הקוביה שוב רק אם קיבלת בזריקה הקודמת שלך 6. אם לא קיבלת 6 אז הקוביה נשברת! ואתה לא יכול להמשיך הלאה. תתחיל עם 1,000 קוביות ותוך 4 תורות תישאר רק עם אחת!
כפי שהזכרתי לעיל עיקר הטענה שלי היא נגד הניאו דרוויניזם או תורת “הגן האנוכי”. לדעתי שמכתחילה המוטציות אינן כה אקראיות . אני באמצע ספר: “אבולוציה ב 4 מימדים”. מתוארים שם מנגנונים שכאשר יש לחץ ברירתי הם מעוררים מוטציות דווקא באזורי ה- DNA ה”נכונים”. תקראו את המאמר הבא:
http://www.odyssey.org.il/articles2.html “אבות אכלו בוסר..”
אליהו,
כתבת: “כל תהליך שבבסיסו יש פרמטר אקראי נקרא לתהליך אקראי (הגדרה מתמטית)”
איזה טעות לוגית… להלן דוגמה אחת מיני רבות:
נתאר תהליך בו זורקים קובייה מס’ רב של פעמים (תהליך אקראי), אך רושמים את תוצאת הזריקה רק כאשר יוצא 6.
האם לדעתך הרישום בדף התוצאות יראה, לאחר מס’ רב של זריקות תוצאות אקראיות?
אני מקווה שהנימשל ברור לך.. אם לא, אני מוכן להסביר.
אליהו אף פעם לא הבנתי את הדתיים שטוענים נגד האבולוציה.
הרי הדתיים היהודים או הנוצרים מאמינים שכל האנושות התפתחה מנוח והמבול לפני כ4000 שנה.
ז"א הדתיים טוענים בעצם שכל השונות הגנטית הקימת היום באנושות (ואפשר להוסיף את השונות בכל החיות ע"פ המסופר במבול) היא תוצאה של 4000 שנה, וזו אבולוציה מהירה ביותר ששום מדען לא יסכים לה.
אז איך הדתיים סותרים את עצמם וטוענים נגד אבולוציה שהמדענים בכלל טוענים שהיתה הרבה הרבה יותר איטית?
ככה זה, הבערות מסמאת את העיניים. כשאין ביקורת עצמית הכל נכון והכל אפשרי.
ראול זה שאתה לא יודע מי זה מסביר הרבה דברים בדברים שאתה אומר.
אליהו, החלק הלא אקראי משנה לגמרי את כללי התמונה ודברים שהם לכאורה בעלי סבירות אפסית מקבלים סבירות גבוהה מאוד בגלל המרכיב של הברירה הטבעית. באשר לניסויים של התסחיפים הגנטיים, מעניין, אולי מדובר בניסויים שאתר עצמך ערכת כי בניסויים בטבע יש סחיפה – לדוגמה מינים חדשים של סלמון, אותו מין של זבובים שעבר לדיאטה של תפוחים במקום פירות עוזרד בארה"ב ואיבד קשר רבייתי עם המין ההורה, ועוד.
אולי לא ניתן לנבא במאה אחוז כיצד ניראה בעוד מיליון שנה, בגלל המרכיב האקראי אבל גלל הברירה הטבעית והעובדה שהאדם משנה את הסביבה ומתאימה לצרכיו, רוב הסיכויים שניראה דומים להיום, אם לא ניכחד קודם.
המחב"תים אוהבים לנפנף בהסתברות הנמוכה, אבל הברירה הטבעית מגבירה את הסיכוי.
אם ליצור מסוים יש במקרה תכונה חדשה שבמצב הנוכחי אינה משנה את סיכוייו לרביה, הוא יעביר אותה לדורות הבאים, וקצב התפשטות הגנים באוכלוסיה יהיה אקראי, אבל נאמר ויום אחד מרכיב שלא היה חשוב, ויתכן גם מקרה קיצוני שבהם הסביבה משתנה ותכונה שהיתה קודם יתרון הפכה לחסרון ולהפך. הפך לחשוב למשל צבעם של העשים באנגליה, לפני המהפכה התעשייתית היה כזה שעל עצי לבנה העשים השחורים בלטו ונטרפו, ואילו הלבנים שרדו. לאחר מכן, עקב הפיח המצב התהפך – כעת השחורים היו מוסווים והלבנים בלטו ונטרפו. דבר כזה שינה את האוכלוסיה במיידית.
נקודה:
אני בכלל לא יודע מי זה
המאמר מטעה.
הטענה שהאבולוציה היא אקראית היא טענה נכונה (שען עיוור זוכרים…)והמאמר לא הפריך אותה כלל. אמנם הברירה הטבעית אינה אקראית ומהווה משוב שלילי שמנפה מוטציות מזיקות, הרי שהמוטציות הן כן נחשבות לאקראיות. כל תהליך שבבסיסו יש פרמטר אקראי נקרא לתהליך אקראי (הגדרה מתמטית). והראייה היא שלא ניתן לנבא איך ניראה בעוד מליון שנה.
עד כמה שידוע לי, רוב הטענות נוגעות בהסתברות האפסית שתתרחשנה מוטציות מועילות ומשמעותיות. עד כה הניסויים הראו תסחיפים גנטיים שלא יצרו מינים חדשים ובעלי מספר שונה של כרומוזומים. מוטציה שתשנה את מספר הכרומוזומים לא תעמיד צאצאים פוריים ברביה מינית (לדוגמא הפרד).
ראול, אתה כותב נגד ג’יי גולד? פשוט מגוחך.
ראול,
לא הבנת את המשל ולא את הנימשל.
המשל מסביר למה קיומו של כיוון התפתחות מסויים (ממורכבות נמוכה למורכבות גבוהה) יכול להיגרם ע"י תהליכים אקראיים ביחד עם אילוצים מסויימים (הקיר מצד שמאל) ןלאו דוקא ע"י הכוונה מבחוץ.
המשל מסביר ** כיוון התפתחות ** ולא את שרידותם או אי שרידותם של יצורים כאלו ואחרים
המשל עם השיכור ממש דוגמא רעה
ודוקא מחזק את השאלה המטופשת אם בני אדם באו מקופים אז למה יש קופים
שהרי בצדו השמאלי יש קיר אז עם הזמן[ולעזלזל היה מספיק זמן] כולם יפלו לתעלה
זה לגמרי ברור
כתבה טובה בנושא האבולוציה. משום מה לא שמעתי עד היום על ספרה של סמדר "דרווין באיילון דרום". הוא לא הוזכר עד כה באתר זה. כשקראתי את הכתבה, לא הבנתי מי זאת נעמה. רק אחרי שגיגלתי את שם הספר, מצאתי שנעמה היא גיבורת הספר.
כתבה מעניינת מאד. מצפה להמשך.
רק אם אפשר אולי מבחינה טכנית לגרום לקטע שלקוח מספר להיות שונה משאר הכתבה, אולי לעשות אותו נטוי או אם פונט אחר שיהיה ברור?
וגם איכשהו תגיות הגיעו לאמצע הכתבה:
“תגיות
אבולוציה אדם קדמון בעלי חיים גבות הומור חיות טבע ילדים סקרנים מדע נחשים פחדים פילוסופיה צ’ארלס דארווין צחוק קופים שמחה”
נקודה,נקודה יפה
בהתאם לתגובה 1
הידיעה על האבולציה תשנה את האבולציה,
תזכרו שאמרתי (סליחה כתבתי)
נ.ב
זה משפט שלי (שהגיע אלי בתהליך אבלוציוני ארוך ומפותל ,אקראי ומתוכנן)
רח
אני חושב שמודל השיכור של גולד מתייחס לאבולוציה באופן כללי ולא ליצורים ספציפיים ,זאת אומרת ככל שיחלוף זמן יהיו יותר יצורים מורכבים יחד עם היצורים הפשוטים ,העניין הוא שמספר היצורים הפשוטים האפשריים בכלל הוא קטן יותר ממספר היצורים המורכבים בכלל בגלל שלמורכבות אין סף עליון ולכן הנטייה היא אל המורכבות ,אני חושב שזה עניין הסתברותי ,כך לפחות אני הבנתי
רח, יש מלחמת השרדות שדורשת מהיוצרים להיות מתוחכמים יותר כדי לשרוד.
כתבה מעניינת. לגבי מודל השיכור של גולד – לפי מודל זה היינו מצפים לראות הרבה מקרים של מורכבות שמשתנה לפשטות אולם אני לא מכיר דוגמא אבולציונית שבה יצור מורכב התפתח לייצור פשוט. רב תאי לחד תאי לדוגמא. הדוגמאות היחידות שעולות בדעתי ולא ברור כלל אם הם מייצגות מקרה כזה הם עופות שאיבדו את היכולת לעוף כמו פינגווינים ויענים (?).
כתבה מעניינת מאוד מעוררת בי שאלה,האם העובדה שבני האדם הפכו למורכבים כל-כך עד כדי שהם יכולים להתאים את עצמם לסביבה באופן מלאכותי ולא ביולוגי אומרת שבעצם הם כבר לא יעברו אבולוציה?
אני חושב שהדוגמא עם האנתרופולוג לא מתאימה, היא מכניסה שם אלמנטים שלא קשורים לברירה הטבעית, ובסה"כ מבלבלים את הקורא שלא יודע לברור את הטפל מן העיקר.
(קוראי הידען הותיקים יודעים כבר שכתבה זו לא מחדשת שום דבר, מספיק לקרוא מספר תשובות שמיכאל נתן בעבר לכל מיני טרחנים כדי להבין ביתר בהירות את נושא האבולוציה)
ובכלל לנושא האבולוציה, לדעתי לא מספיק לתאר אבולוציה של מינים שהתרחשה בכדור הארץ, כיוון שהיקום עצמו הוא בעל חוקים פיסיקליים ותנאי התחלה מאוד מוגדרים שמזמינים את קיומינו כמעט בהכרח (אם היינו חורזים 10 מיליארד שנה אחורה היינו מקבלים את אותה תוצאה, הטבע הוא דטרמינסיטי במובן הזה), וזה דורש הסבר, לכן יש להוסיף לכל זה את הרעיון של אבולוציה של יקומים. ורק אז כל העניין מקבל אתנחתא מחשבתית מסוימת.