תפישות מוטעות בנושא האבולוציה – חלק א'

גם בקרב אנשים משכילים רווחות תפישות מוטעות בנושא האבולוציה. סמדר רייספלד מציגה כמה מהן ומציגה את העובדות הנכונות

סמדר רייספלד | מגזין גליליאו

אבולוציה של עופות. ציור מאת ארנסט האקל. מתוך תערוכת דארווין שהתקיימה בפרנקפורט בין החודשים פברואר ומאי 2009
אבולוציה של עופות. ציור מאת ארנסט האקל. מתוך תערוכת דארווין שהתקיימה בפרנקפורט בין החודשים פברואר ומאי 2009

אחת מאבני היסוד של תיאוריית האבולוציה היא ההכרה, שהכוחות המניעים את השינויים לאורך הזמן הם כוחות טבעיים, ואינם תוצאה של יד מכוונת בעלת מטרה כלשהי

150 שנה עברו מאז פרסום "מוצא המינים", ובאופן מפתיע, הבורות בנושא האבולוציה עדיין נפוצה. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בקושי הרגשי שהאבולוציה מעוררת מכיוון שהיא עוסקת בחיים עצמם, בנו, ולא ביקום מופשט ומנוכר (אנשים לא נוטים להתווכח בלהט על קיומו של כוח משיכה או על תאוריית נדידת היבשות), וייתכן שיש גם סיבות אחרות. מכל מקום, תפישות מוטעות רווחות גם בקרב אנשים משכילים, שאינם מגדירים את עצמם כדתיים או כמאמינים. במאמר זה אציג כמה מהן ואנסה להאירן.
"האבולוציה היא תהליך אקראי"

יש המנסחים את הטענה בדבר אקראיותה של האבולוציה גם כשאלה: כיצד ייתכן שיצורים מורכבים כמונו נוצרו בתהליך אקראי?

אבל האבולוציה אינה תהליך אקראי. השתנותם של מינים לאורך הזמן היא תוצאה של שני תהליכים מנוגדים, שרק אחד מהם − יצירת השוֹנוּת – הוא אקראי. התהליך השני − הברירה הטבעית − מצטיין דווקא בחוקיות ובסדר, והמשחק ביניהם הוא שיוצר את המגוון המופלא של עולם היצורים החיים.

דרווין עמד על כך, שבכל אוכלוסייה של יצורים קיימת שוֹנוּת, כלומר לכל תכונה יש מגוון של מופעים. אוכלוסייה של ג'ירפות, למשל, כוללת פרטים שנבדלים זה מזה באורך הצוואר, בסמיכות הפרווה ובמהירות ההליכה; אוכלוסיית כלניות מגלה שונות בתכונות כמו אורך הגבעול, גון הפרחים, וכך הלאה.

דרווין קבע שהשונות היא תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לקיומה של האבולוציה, אך הוא לא ידע להסביר את מקור השונות. מדענים שבאו אחריו ויצרו את מה שמכונה כיום "ניאו-דרוויניזם" הצביעו על כמה מנגנונים המבוססים על אקראיות כאחראים לכך. הראשון נובע מחוקי התורשה: צאצאים שונים מהוריהם וזה מזה מכיוון שתא זרע אקראי מפרה ביצית מזדמנת באופן עיוור, בלי שיהיה להם מושג אם כדאי שהיצור שייוולד יירש את צבע העור של האב ואת רוחב האף של האם, או להפך. המנגנון השני הוא יצירת מוטציות, שמופיעות אף הן באקראי בגנום, מבלי להביא בחשבון מה דרוש ליצור הנושא אותן לצורך הישרדותו.

אם כן, השונות היא תוצאה של תהליכים אקראיים, אך לא כך הברירה הטבעית, שפועלת עליה לפי חוק ברור וקבוע – ההתאמה לסביבה. הפרטים המתאימים יותר שורדים והמתאימים פחות נכחדים, כך שיצורים מורכבים אינם נוצרים בתהליך אקראי, אלא בשלבים שכל אחד מהם נברר לאור התאמתו לסביבה.

הנה קטע, שמדגים את המשחק בין האקראיות לסדר, מתוך ספרי "דרווין באיילון דרום":
"אנתרופולוג אחד הגיע לכפר נידח באיטליה, ונדהם לגלות שכל נשות הכפר סבלו ממחזור חודשי קפריזי לחלוטין. בעוד שלרוב הנשים בעולם יש מחזורים סדירים למדי, ורק מיעוטן סובל מאי סדירות, בכפר הזה לא היתה אפילו אישה אחת שניחנה במחזור שאפשר לנבא את אורכו. במילים אחרות, לא היה זֵכר לסיבה שבשלה נקרא התהליך, הקבוע בדרך כלל, 'מחזור'. בכל חודש הופיע הדימום אצל האישה − כל אישה − במועד אחר. פעם שלושה שבועות אחרי הקודם, פעם כעבור שבועיים, ואז אחרי חודש. כיצד ייתכן תוהו ובוהו כזה? שנתו של החוקר נדדה.
תגיות
אבולוציה אדם קדמון בעלי חיים גבות הומור חיות טבע ילדים סקרנים מדע נחשים פחדים פילוסופיה צ'ארלס דארווין צחוק קופים שמחה

אדם אחר היה יכול לראות בשיגעון המחזורים קללה או עונש שהוטל על הכפר על-ידי אלה נקמנית או מכשף. אך האנתרופולוג לא נטה להסברים מסוג זה. לאחר חקירה מאומצת הוא גילה שבמשך דורות רבים, השיטה המקובלת והיחידה בכפר למניעת היריון בלתי רצוי היתה 'שיטת הימים הבטוחים'. שיטה זו בטוחה, כמובן, רק כאשר המחזור סדיר ביותר ותאריך הביוץ בו ניתן לחיזוי. וכך קרה שלאורך השנים דווקא הנשים שהמחזור שלהן היה קפריזי פרו ורבו וילדו צאצאים לרוב, והורישו את תכונת האי-סדירות לבנותיהן. נשים בעלות מחזור סדיר, לעומת זאת, ילדו רק ילדים מעטים (מתוכננים, בדרך כלל), וכך, במשך מאות שנים שבהן התחתנו תושבי הכפר הקטן רק בינם לבין עצמם, נוצרה בו חברה של נשים שלכולן מחזורים 'משוגעים'.

נעמה סיימה לקרוא את הסיפור וחשה הקלה גדולה. הנה נמצא הפתרון, והסדר הושב על כנו. הנה התברר שדווקא התוהו ובוהו הוא הדבר העקבי והמסודר ביותר בכפר. היו שם בעלות עיניים כחולות וחומות, ארוכות גפיים וקצרות, אך כולן, ללא יוצאת מן הכלל, התאפיינו במחזור משוגע. זה הרגיע אותה. היה סדר בבלגן, וההסבר לו פשוט והגיוני: אותן נשים בעלות המחזורים הלא צפויים היו המתאימות ביותר לרבייה. משום כך הן ילדו הכי הרבה צאצאים, ועם הזמן השתלטה תכונת האי-סדירות על הכפר.

נעמה כתבה במחברת: "זו הדוגמה הנחמדה ביותר שפגשתי לברירה הטבעית של דרווין."


"האבולוציה מתקדמת לקראת יצורים מורכבים יותר"

העובדה הנכונה היא זו: ככל שאנו מתקדמים בזמן, אנחנו מוצאים יצורים מפותחים יותר, שיש להם מערכות מורכבות יותר. הסימנים הקדומים ביותר שנמצאו מעידים על כך שהחיים הראשונים היו פשוטים ביותר − חיידקים – והם התחילו לפני כ-3.5 מיליארד שנים מאז הופיעו היצורים הרב-תאיים הראשונים (לפני מיליארד שנה), דגים (500 מיליון שנה), דו-חיים (360 מיליון שנה), זוחלים (300 מיליון שנה) ויונקים (200 מיליון שנה) ובהם האדם (2.5 מיליון שנה להופעת הסוג הומו ו-200 אלף שנה להופעת האדם הנבון כפי שהוא נראה כיום). אם כן, ההתפתחות ההדרגתית, האבולוציה, היא עובדה שמתבססת על תצפיות. לעומת זאת הקביעה שהאבולוציה היא תהליך כיווני שצועד לקראת קִדמה היא פרשנות, שמעידה על תפישה שגויה של האבולוציה.

אחת מאבני היסוד של תיאוריית האבולוציה היא ההכרה, שהכוחות המניעים את השינויים לאורך הזמן הם כוחות טבעיים, ואינם תוצאה של יד מכוונת בעלת מטרה כלשהי. הברירה הטבעית גורסת הסתגלות לשינויים נקודתיים המתרחשים בסביבה, וכיוון ששינויי הסביבה אינם מכוונים לקראת מטרה מסוימת, גם האבולוציה המגיבה אליהם אינה יכולה להיות מכוונת. היום שורד מי שמתאים לאקלים קר, ומחר זה שיתאים דווקא לאקלים המתחמם; היום בוררת הסביבה את הכהים ומחר תברור את הבהירים.

אבל גם תהליך אקראי (מבחינת הכיווניות שלו) יכול להוביל לתוצאה הכרחית מסוימת, במקרה זה – הופעת יצורים מורכבים. כדי להדגים את הרעיון הזה, השתמש סטיבן ג'יי גולד (Gould), מדען וסופר מוכשר של מדע פופולרי, בדימוי השיכור. השיכור יוצא מהפאב אל המדרכה הרחבה שלפניו, משמאלו ניצב קיר הפאב ומימינו מדרכה, שמעברה תעלת ביוב עמוקה. השיכור מתחיל ללכת או יותר נכון "לזגזג": מתנדנד פעם לכיוון הפאב ופעם לכיוון שפת המדרכה (למען הפשטות נסתכל רק על תנועתו הרוחבית), הליכתו אקראית ואין לה לא כיוון ולא מטרה. לאן, שואל גולד, יגיע השיכור במשך הזמן? ועונה: הוא יתגולל בתעלת הביוב. בוודאות. וכך יקרה בכל פעם שייצא שיכור מהפאב, אם ניתן לו מספיק זמן.

לכאורה, יש כאן כיווניות (שיש מי שימהר לפרש אותה ככוונה טרנסצנדנטית). למראית עין, האיש מתקדם תמיד לעבר התעלה במטרה להגיע אליה. אך ההסבר הוא אחר: האיש מתרחק מהקיר שלשמאלו. הליכתו של השיכור אקראית, אמנם (יש סיכוי שווה להליכתו שמאלה או ימינה), אך הוא אינו יכול להרחיק שמאלה באותה מידה שהוא יכול להרחיק ימינה, בגלל קיר הפאב שחוסם אותו משמאל. לכן, בהינתן זמן מספיק ארוך, השיכור יגיע בהכרח לתעלת הביוב (מכיוון שהתעלה עמוקה, הוא "ייתקע" בה).

ההכרח יוצר את מראית העין של הכיווניות, אך יצורים מורכבים אינם קיימים מפני שלאבולוציה יש חזון או מטרה שלקראתם היא מתקדמת. התנהלותה האקראית (מבחינה זו שאין לה כיווניות) מובילה בהכרח ליצירת יצורים מורכבים, מפני שהיא חסומה "מצדה השמאלי" על-ידי המורכבות המינימלית הנדרשת מיצורים. יצורים חיים אינם יכולים להיות פשוטים יותר מדרגה מסוימת (למשל, תא בודד), אך למורכבותם אין גבול עליון. מורכבות נוצרת כתוצאה מהצטברות של שינויים, שכל אחד מהם מקנה יתרון הישרדותי לבעליו. ככל שהיה לאבולוציה יותר זמן לפעול, כך היו למערכות הפשוטות יותר הזדמנויות להשתכלל − לשינויים האקראיים היה זמן להתרחש, ולברירה הטבעית הזדמנות לברור מתוכם את המתאימים ביותר.

אגב, העובדה שמורכבות היא הכרחית אינה אומרת, שלו היינו חוזרים על כל התהליך מחדש, כלומר "מריצים" את העולם 3.5 מיליארד שנים לאחור ומתחילים שוב, היינו מקבלים שוב מדוזות, כרישים, כלניות ובני אדם. ההפך הוא הנכון. לבטח היינו מקבלים יצורים אחרים, אבל בלי ספק היו מתקבלים גם הפעם יצורים מורכבים מאוד.

מחר, בחלק השני של הכתבה: מי באמת היה הראשון שהגה את תורת האבולוציה, האם החזק והכוחני שורד, ומה הקשר בין סימפתיה וחמלה לאבולוציה?

באותו נושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

33 תגובות

  1. כתבה מעניינת שהגעתי אליה די במקרה, ואז ראיתי שהמחברת היא מי שכתבה את הספר הנהדר דרווין באיילון דרום, שגם אליו הגעתי במקרה. זה מוכיח שהאקראיות בהחלט משמעותית בחיינו, לא?

  2. צפור דרור, אתה בכלל לא עונה על השאלה שלי. קודם כל כי לא שאלתי שום שאלה, הצבעתי על עובדה שהדתיים סותרים את עצמם בכך שהם מצד אחד מתנגדים לאבולוציה ומצד שני ע"פ אמונתם כל השונות הגנטית בין בני האדם התרחשו תוך 4000 שנה.

    ולטענתך, נראה שאינך מבין את הנכתב ואת הנטען. מה שכתוב שם זה על המסופר בבריאה. ואני מדבר בכלל על נוח והמבול שזה לא קשור למה שכתוב שם.

  3. רח:
    יש עוד הרבה דוגמאות להתפתחות "בכיוון הפוך".
    מעבר לציפורים שאבדו את יכולתן לעוף יש גם עטלפים, חולדות ודגי מעמקים שאבדו את יכולתם לראות, יש נחשים שאחרי שהתפתחו מן הדגים תוך הפיכת הסנפירים לרגליים – אבדו את הרגליים, יש יונקים שאבדו את הזימים ופתחו ריאות ורגלים ואחר כך אבדו את הרגלים וחזרו לחיות בים בתור לווייתנים ודולפינים, יש חרקים מעופפים שהתיישבו באי מוכה רוחות ואבדו את כנפיהם שבמקום להועיל לבעליהן גרמו להם להיסחף לים ועוד ועוד.

    יהודה:
    בקשר לדוגמאות להיווצרות מינים חדשים – קרא למשל כאן:
    http://www.talkorigins.org/pdf/faq-speciation.pdf
    בקשר לשינוי מספר הכרומוזומים – אפילו בקרב בני האדם זה קורה לעיתים מזומנות כאשר נולד אדם בעל תסמונת דאון (ולא – בעלי תסמונת דאון אינם בלתי פוריים).
    ביחס לעניין האקראיות – הכותבת לא התכוונה למונח "אקראיות" לפי הגדרה מתמטית כלשהי אלא למשמעות שמתנגדי האבולוציה מנסים לייחס לה היינו – אקראיות מוחלטת – כזו ששום היגיון אינו שולט בה – כזו שעליה הם מסתמכים בטענותיהם ש"לא ייתכן שתהליך אקראי יוביל ליצור משוכלל כמו המחב"ת". היטפלותך להגדרה מתמטית זו או אחרת אינה רלבנטית לענייננו ולא לכוונת המחברת.
    אגב – מעניין לראות שבכך שאתה מאמץ את הפירוש הקיצוני (והשגוי) של דברי חווה יבלונקה ומריון לאמב וטוען שיש כאן איזה גורם נוסף (גורם שהן בפירוש שוללות בספרן ובהרצאותיהן) המכוון את האבולוציה אתה למעשה טוען (כאמור, בטעות) שהיא עוד פחות אקראית מכפי שטוען הניאו דארוויניזם.
    כפי שציינתי בעבר – מחברות הספר "אבולוציה בארבעה ממדים" פתחו את הפתח לאי הבנות מסוג זה בעצמן בזכות מספר התנסחויות בלתי אחראיות שכל תכליתן לעורר סנסציה.

  4. אליהו,

    אני לא בטוח שהבנתי מה לא יתקיים, אבל אם אתה מתכוון לכך שלא בטוח שיצא 6 ב-1000 הטלות קוביה למשל, אני יכול להרגיע אותך, הסיכוי לאירוע כזה הוא
    6.58X10^-80 שהוא אפסי לכל הדיעות.
    זה בודאי לא תהליך שתוצאתו אקראית. אך אם תתעקש, אזי אגיד לך שתוצאת התהליך כפי שרשומה על דף התוצאות היא תמיד או 0 או 6.
    ועדיין, בדיוק כמו האבולוציה, זה לא תהליך אקראי.

  5. ציפור דרור,
    בתור דוס אני תמהה עליך שכבר פיענחת את מעשה בראשית, שאמרו רבותינו שעשרת הפסוקים הראשונים נושאים משמעותת נסתרת. אתה למעשה אומר שהקב"ה עובד עלינו וכל המציאות היא אשלייה. אם כך אין משמעות למסופר בתורה שכן אנו לא יכולים לחיות עלפי הכרונולוגיה שלה והיא לא מתאימה לחיינו. יצא שכרך בהפסדך. למעשה קיימת ראיה ישירה יותר לכך שיקום זקן מ 6000. אנו רואים כוכבים במרחק של מאות אלפי שנות אור, ז'תומרת שלקח לאור מאות אלפי שנות אור להגיע אלינו. את המרחק אגב, חישבו באמצעות כללי הגיאומטריה ואותם אתה לא מתכוון לסתור (אני מקווה). ישנם שני פתרונות סבירים ל"בעייה". הראשון הוא לאחוז במדרשים שאומרים שעולמנו זה הוא לא הראשון. ראה את פירושו של המהר"ל. השני (המועדף עלי) הוא להבין שעינינה של התורה הוא בתחום המוסר ויש להבין כך את סיפורי הבריאה.

    יגאל,
    כל מה שאמרת טוב ויפה, אך אותי לא מענינים השיניים הקטנים שעיקרם אללים שונים באותו גן. אותי מעניינים השינויים המשמעותיים, קרי שינוי מספר הכרומוזומים. כל כמה סחיפות גנטיות שיהיו עדיין אנו מגברים על אותו מספר כרומוזומים ולכן לא שינינו את המין. שינוי מספר הכרומוזומים הוא עיניין לא רציף, ולכן חייב לביות מנגנון שמאפשר את זה.

    נועם,
    http://en.wikipedia.org/wiki/Stochastic_process
    התוצאות הן כן אקראיות משום שלא מובטח לך שהן יתקיימו כלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן