# עדות כמקור ידע

> מרבית העובדות שבהן אנו מאמינים מתגבשות שלא על בסיס התנסות אישית, אלא על סמך דיווחים של אנשים אחרים. האם אנו רשאים לראות בעובדות אלו ידיעות? מריוס כהן | מגזין גליליאו אנו מאמינים בעובדות רבות על-סמך התנסות אישית, כמו העובדה שהיום-יום גשום וקר או העובדה שאנו יושבים עכשיו בסלון ומאזינים למוסיקה. אין לנו סיבה לפקפק באמיתותן של עובדות כאלו, ועל-כן אנו רואים בהן ידיעות. המקור המדווח עשוי להיות מהימן בשל היכרות…

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/withness-as-a-knowledge-source-0606095
- Author: גליליאו - מגזין המדע
- Published: 2009-06-06T00:01:09+03:00
- Modified: 2009-05-31T17:15:57+03:00
- Sections: התכנון התבוני, תיאוריות קשר
- Topics: אבולוציה, ידע, מריוס כהן - עולם רדוף שדים, ספקנות, תיאוריות קשר

## Article

מרבית העובדות שבהן אנו מאמינים מתגבשות שלא על בסיס התנסות אישית, אלא על סמך דיווחים של אנשים אחרים. האם אנו רשאים לראות בעובדות אלו ידיעות? מריוס כהן | מגזין גליליאו אנו מאמינים בעובדות רבות על-סמך התנסות אישית, כמו העובדה שהיום-יום גשום וקר או העובדה שאנו יושבים עכשיו בסלון ומאזינים למוסיקה. אין לנו סיבה לפקפק באמיתותן של עובדות כאלו, ועל-כן אנו רואים בהן ידיעות. המקור המדווח עשוי להיות מהימן בשל היכרות אישית שלנו איתו או משום שהנו מומחה לנושא. אולם יש לנו ידיעות רבות גם על אודות דברים שלא התנסינו בהם בעצמנו, אלא שהובאו לידיעתנו על-ידי אנשים אחרים, שפורסמו באמצעי התקשורת או שהופיעו בדפוס: אנו יודעים את מקום הולדתם של הורינו מסיפוריהם האישיים, אנו לומדים על הסכם שלום שנחתם בין שתי מדינות מתוך דיווח חדשותי, ואנו יודעים מי היה האדם הראשון ששוגר לחלל ומי היה האדם הראשון שדרך על הירח מתוך קריאה בספר על המרוץ לחלל. המשותף לידיעות אלו הוא שלא גיבשנו אותן על בסיס התנסויות אישיות, אלא מתוך הסתמכות על דיווחיהם של אנשים אחרים: הורינו, קריין החדשות ומחבר הספר, שאולי למדו בעצמם על עובדות אלו מאחרים. הורינו יודעים היכן נולדו מסיפוריהם של הוריהם הם; עורך מהדורת החדשות קיבל את הידיעה על חוזה השלום מסוכנות ידיעות זרה; והמחבר ביסס את ספרו על עדויותיהם של אנשים אחרים, ואולי גם למד עובדות רבות מתוך עיון במקורות דפוס אחרים. בעיית העדוּת אם נהרהר בכך מעט, נגלה שלמעשה מרבית ידיעותינו על העולם הגיעו אלינו בעקיפין באמצעי זה או אחר, ושזהו אף הכרח המציאות: איננו יכולים להיות נוכחים בעצמנו בכל המקומות ובכל הזמנים שעליהם אנו יודעים כה הרבה. אולם נשאלת השאלה האם האמנה לעובדות הניתנות על סמך עדות של אנשים אחרים היא תהליך אמין לרכישת ידע. שאלה זו לגיטימית לחלוטין לאור העובדה שאנשים נוטים לשקר, שהמידע באמצעי התקשורת אינו תמיד אמין (ניסוח זה אולי אף עושה חסד עם אמצעי התקשורת), ולא כל הכתוב בספרים ובכתבי-עת אמת הוא. בעיית העדות אינה בעיה אישית או פילוסופית גרידא: בפני חוקרים-מדענים ניצבת תמיד השאלה על אילו מחקרים קודמים הם רשאים להסתמך במחקריהם הם, שופטים צריכים להחליט אם מהימנה עליהם עדותם של העדים במשפט, כתבי חדשות מתלבטים לגבי מהימנות מקורותיהם, היסטוריונים וארכיאולוגים עמלים קשה כדי לקבוע את אמינותם ההיסטורית של כתבים עתיקים, וכן הלאה וכן הלאה. בתרבות מבוססת ידע, בעיית העדות היא מהותית ומאתגרת.  קריטריונים לאמינות של עדוּת כשאנו מקבלים דיווח (בכל אחת מהדרכים שצוינו), משפיעים שני גורמים על בחירתנו אם להאמין לו או לא: אמינות המקור המדווח ואופי העובדות שעליהן הוא מדווח. ככל שהמקור המדווח נתפש בעינינו אמין יותר, וככל שהעובדות שעליהן הוא מדווח משתלבות טוב יותר ברשת ההאמנות שלנו, כך ניטה יותר להאמין בנכונותן. המקור המדווח עשוי להיות מהימן בשל היכרות אישית שלנו איתו או משום שהנו מומחה לנושא: אנו נאמין לכתב חדשות מוכּר שמדווח על חבר כנסת שנחשד בפלילים, אך נתייחס בזהירות ובספקנות למידע כזה המגיע מאדם זר שיושב לידינו באוטובוס. לעומת זאת, גם אם יהיה זה חבר טוב שיאמר לנו שכדור הארץ הולך ומתחמם, עובדה שהוא מאמין בה בכל לבו, עדיין נרצה לקבל חוות דעת של מומחה לפני שנתחיל להתארגן לשינויים האקלימיים הצפויים. חסידיה של עמדה אפיסטמולוגית ליברלית יותר טוענים שיש להתייחס לכל עדות כמהימנה, אלא אם כן יש לנו סיבות טובות שלא לעשות כן ובנוגע לאופי העובדות עצמן: אם שכן יטען שהבחין בנחש בחצר ביתנו, הרי שעל בסיס היכרותנו את המפגעים הסביבתיים בשכונה סביר שנאמין לו. לעומת זאת, אם יטען שנחטף בלילה על-ידי חייזרים, ורשת ההאמנות שלנו אינה תומכת באפשרות כזו (מאחר שאנו מכירים הסברים חלופיים ומתקבלים על הדעת לדיווחים מסוג זה), אזי מן הסתם לא נאמין לדבריו. אפשר שהוא מאמין בכך בעצמו, אך אין זה אומר שהפרשנות שנתן לחוויה שעבר נכונה. לרוב אנו נחשפים לטענות כאלו או אחרות שמגיעות אלינו מיותר מאשר מקור אחד, וככל שמספר המקורות גדול יותר והתלות ביניהם קטנה יותר (כלומר הם אינם מסתמכים זה על זה), כן ניטה יותר לאמץ טענות אלה. אם כמה מחקרים בלתי-תלויים יגיעו לאותה מסקנה, אזי ניטה לקבל אותה (גם אם היא יוצאת דופן ובלתי-צפויה); בבית-המשפט, לעדויות תואמות של כמה עדים יש משקל רב יותר מאשר לעדותו של עד יחיד, וכתבים המבקשים לשמור על אמינותם נוהגים להצליב מקורות לפני שהם מפרסמים ידיעה חשובה. לחסידי תיאוריות הקונספירציה למיניהן (למשל, שארה"ב [ביימה את נחיתת האדם על הירח באולפן הסרטה](https://www.hayadan.org.il/moon-hoax-23020/), שממשלות העולם ומדעניו משתפים פעולה ב[הסתרת קשר עם תרבות חייזרית](https://www.hayadan.org.il/are-the-aliens-in-our-mind-2908072/), שהממשל בארה"ב [יזם את הפיגוע בבנייני התאומים בניו-יורק](https://www.hayadan.org.il/red-chips-thermite-on-9-11-conference-1804086/) וכו') אמורה להיות עבודה קשה מאוד בניסיונותיהם לשכנע אחרים באמיתות טענותיהם: כאשר מומחים, חוקרים ומדענים רבים טוענים אחרת, יש נאיביות רבה בהעדפת טענות הקונספירציה על-פני אינספור העדויות המקצועיות (ואף על פי כן תיאוריות קשר כאלו מצליחות לפרוח ולהשתרש בתודעה הציבורית - תופעה שקרוב לוודאי שההסבר לה פסיכולוגי ולפיכך אינו נוגע במישרין לענייננו). המעמד האפיסטמולוגי של עדוּת מהנאמר לעיל נובע שהמעמד האפיסטמולוגי של עדות משתנה בהתאם למקור העדות ולאופייה. מן הראוי שאמונה אמיתית שאנו מגבשים על בסיס דבריהם של מומחים לנושא ייחשבו לידיעות: אם אנו מאמינים שהיקום מתפשט על בסיס דבריהם של קוסמולוגים, ואם היקום אכן מתפשט, אזי לגיטימי לומר שאנו יודעים שהיקום מתפשט. גיבוש האמונות על בסיס עדות של מומחים נחשב לתהליך אמין (reliable process), כשבבסיס קביעה זו נמצאת ההנחה שגם ידיעותיהם של המומחים התגבשו באופן אמין (ניסויים, תצפיות, חישובים וכו', בהתאם לאופי המושא הנחקר). תנאי הכרחי לכך שעובדה שבה אנו מאמינים תיחשב ידיעה הוא היותה מוצדקת. במקרה זה אמינותו של המקור שהביא לגיבוש האמון בעובדה, הוא אשר מצדיק את האחיזה בה. עם זאת, חשוב לציין שאם המומחה מביע עמדה בנושא שאינו בתחום התמחותו, או שעמדתו אינה נתמכת על-ידי מומחים אחרים בתחום, הרי שמן הראוי שנתייחס לדבריו בספקנות הראויה. קורה שמדען זה או אחר מציע תיאוריה נועזת וחדשנית, אך זוכה לביקורת רבה מצד עמיתיו בקהילה המדעית. אם אין לנו הידע לבחון את טענותיו של אותו מדען (אפשר והוא משתמש בכלים מתמטיים מתקדמים שאינם עומדים לרשותנו), הרי שאם נבחר להאמין לדבריו רק משום שהוא שוטח את טענותיו בהתלהבות רבה, לא תוכל האמונה שנתנו לדבריו להיחשב ידיעה, גם אם יתברר בדיעבד שאותו מדען אכן צדק; אמנם, האמון לדבריו היה אמיתי, אך הוא התגבש באופן בלתי אמין. כאשר מדובר בדיווח על אירועים אשר אינם נזקקים לחוות דעת של מומחה ("ראיתי נחש בחצר", "בנו של השכן מלמעלה יוצא עם בתה של השכנה מלמטה" וכו'), מעמדה האפיסטמולוגי של האמונה שאנו נותנים נקבעת במידת מה על-ידי אמינותו של המדווח, אולם יש כאן תפקיד מכריע לחשיבה הביקורתית: טענות, אשר רשת ההאמנות שלנו אינה תומכת בהן ("חייזרים חטפו אותי", "פגשתי אדם קורא מחשבות", וכו'), גם אם הן אמיתיות − אם השכן, למשל, באמת נחטף על-ידי חייזרים − הרי שהאמון שאנו רוחשים להן אינה בבחינת ידיעה. אין זה מוצדק להאמין לטענות חריגות ללא ראיות מספקות, כך שהיותה של האמנה כזו אמיתית הוא מקרי ואינו מהווה הישג קוגניטיבי. עמדה אפיסטמולוגית ליברלית יותר (ומקובלת פחות בין אפיסטמולוגים) גורסת שקריטריונים אלו נוקשים מדי, ושאם נקבלם נאלץ לוותר על מעמדן של רבים מהדברים שאנו מאמינים בהם כידיעות. על כן, טוענים חסידיה של עמדה זו, יש להתייחס לכל עדות כמהימנה, אלא אם כן יש לנו סיבות טובות שלא לעשות כן. גם שופט ייטה לקבל את עדותו של עד כל עוד לא נתפס בשקר, וידיעה אמיתית שפורסמה מבלי שהכתב יצליב מקורות עדיין "עושה את העבודה" בהעברת מידע לציבור. תורת האבולוציה כמקרה בוחן רבים מהאנשים המשכילים מאמינים בנכונותה של תורת האבולוציה מבלי שיעסקו בעצמם בנושא, וזאת על בסיס קריאה בספרים, צפייה בתכניות מדע ושיחות עם אנשים משכילים אחרים, (כולל הורים ומורים). האם נוכל לראות בהאמנה זו באבולוציה בבחינת ידיעה? לא נוכל לענות על השאלה אם החיים על כדור-הארץ אכן התפתחו במשך מיליארדי שנים בהתאם לעקרונות תורת האבולוציה (מוטציות גנטיות מקריות, הישרדותם של המתאימים יותר לסביבה, יכולתם של השורדים להעביר את הגנים שלהם לדור הבא וכו'), אולם תחת ההנחה שתורה זו אכן אמיתית, נוכל לבחון אם האמון שאנו רוחשים לאבולוציה ראויה להיחשב ידיעה. כשאנו בוחנים את טענותיהם של חסידי האבולוציה, נראה שהן נתמכות על-ידי ידיעותינו (או על-ידי ידיעותיהם של מומחים בנושא) בביולוגיה, בגיאולוגיה, באנתרופולוגיה ובשאר המדעים הרלוונטיים. כוחה ההסברי של תורת האבולוציה מתחרה בהצלחה רבה בעמדות לא מדעיות כמו בריאתנות ורעיון העיצוב התבוני, והיא זוכה לתמיכה רבת היקף בקרב הקהילה המדעית. מרבית המתנגדים לתיאוריה פועלים מחוץ לקהילה זו, למרביתם אין השכלה מדעית רחבה, ולרוב מניעה אותם אמונה דתית. נראה, אם כן, שהאמונה שאנו רוחשים לתורת האבולוציה, אף שאינה תוצאה של התנסות אישית (בחקר מאובנים, למשל), אלא מתבססת על עדויותיהם של אחרים, התגבשה באופן אמין ועל כן היא מוצדקת. מכאן שאם האמנה זו אכן אמיתית (וזוהי כמובן השאלה הגדולה), אזי היא בבחינת ידיעה: אנו יודעים שהחיים על-כדור הארץ התפתחו באופן אבולוציוני. ד"ר מריוס כהן מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון.