# כשחופש הדת מתנגש בחופש הביטוי – בעקבות הטבח בפריס

> אירועי הימים האחרונים בפריס ובעיקר הטבח במערכת השבועון הסאטירי שארלי הבדו צריכים להדליק נורה אדומה לאלו שלא מבינים את ההבדל בין ליברליזם לבין רב תרבותיות * ואיך קשורה הדרת המדע בעולם הערבי לטירוף הפונדמנטליסטי? מאת אבי בליזובסקי וניר להב אירועי הימים האחרונים בפריס ובעיקר הטבח במערכת השבועון הסאטירי שארלי הדרו צריכים להדליק נורה אדומה לאלו שלא מבינים את ההבדל בין ליברליזם לבין רב תרבותיות. תחילה נגדיר מהי רב תרבותיות:…

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/when-religion-freedom-crash-with-freeodm-of-speach-1001153
- Author: אבי בליזובסקי
- Published: 2015-01-10T00:00:23+02:00
- Modified: 2023-03-22T18:45:10+02:00
- Sections: איסלאם, מדע ודת
- Topics: אלוהים, דמוקרטיה

## Article

אירועי הימים האחרונים בפריס ובעיקר הטבח במערכת השבועון הסאטירי שארלי הבדו צריכים להדליק נורה אדומה לאלו שלא מבינים את ההבדל בין ליברליזם לבין רב תרבותיות * ואיך קשורה הדרת המדע בעולם הערבי לטירוף הפונדמנטליסטי?   מאת אבי בליזובסקי וניר להב אירועי הימים האחרונים בפריס ובעיקר הטבח במערכת השבועון הסאטירי שארלי הדרו צריכים להדליק נורה אדומה לאלו שלא מבינים את ההבדל בין ליברליזם לבין רב תרבותיות. תחילה נגדיר מהי רב תרבותיות: בצורתה הקיצונית רב תרבותיות היא הפוסט מודרניזם בהתגלמותו: אין אמת אחת, ואין ערכים שצריך להגן עליהם. כל אמונה והתנהגות לגיטימיות. לפי שיטה זו גם דאע"ש ותרבויות קיצוניות דומות לה נהנית מהחופש לחיות באמונתם. ליברליזם לעומת זאת מגדיר כערכים בסיסיים את ערכי הנאורות, הגורסת שוויון הזדמנויות שוויון מגדרי וחופש לכל אדם לממש את עצמו – כל עוד הוא לא פוגע באחרים. אסור לאף אחד להחליט שאדם מסויים לא יוכל לממש את עצמו ולא משנה אם זה נעשה בהקשר המגדרי (היחס לאישה כנחותה מהגבר וכפייה עליה של מנהגי לבוש, מפגשים חברתיים, מילת נשים ועוד), וכן אין להפלות איש בכל הקשור למעמדו החברתי, לאום, דת, מצב כלכלי וכו'. לפי הגישה הזו מי שלא מבצע את ערכי הבסיס הללו, למשל אב הרוצח את ביתו "על רקע חילול כבוד המשפחה" גם אם רק דיברה עם מישהו שנאסר אליה להיות בקשר איתו, מפר את ערכי הבסיס הללו ואין לתת לו את הזכות לעשות זאת. חופש הדת וחופש הביטוי הם שניים מהערכים הליברליים הללו, אך כאשר חופש הדת מקבל מעמד של מתן אוטונומיה לבני דת מסויימת לפגוע באחרים – בין אם בבני משפחתם, בני עמם ובני אדם אחרים, אל תתפלאו שערכי חופש אחרים, כגון חופש הדיבור לא מתקיימים.   הטבח, אין מילה אחרת לתאר זאת, שחיסל מערכת שלמה של השבועון הסאטירי הצרפתי שארלי הבדו, ממחיש את ההבדל התהומי בין העולם המערבי לבין האיסלאם. בעוד במערב מותר לצחוק על כל דבר, כולל על חכמי הדת באיסלאם זה חטא בל יתואר. אצלינו יכלו מוני מושונוב וחבריו לגלם את משה שובר את לוחות הברית על ראשה של נודניקית ששאלה אותו שאלות קשות, שם אפילו אסור להזכיר את מוחמד.   הדת, שעודדה מלומדים לשמר ולפתח את המורשת המדעית של יוון העתיקה, שהמציאה את האלגברה, את מושג האפס, שיכללה את מדע האסטרונומיה והניווט לאורך מאות שנים, מבגדד ועד קורדובה (בספרד נעשה הדבר גם בשיתוף עם מלומדים יהודים), אינה מגלה היום סובלנות למשל לכך שבנות ילמדו בבתי ספר, לצפייה בטלוויזיה, לשתיית אלכוהול, לשמחה סתם - לפי הפרשנות המחמירה של ההלכה המוסלמית כיום, יש כאלה שאוסרים אפילו על צחוק (אבחנה טובה היתה לעיתונאי רומני שהתלוויתי אליו בסיור בירושלים שראה ברובעים היהודי, הארמני והנוצרי ילדים משחקים וצוחקים, ואילו ברובע המוסלמי כולם היו חמורי סבר).   לא סתם שמדענים ממרבית המדינות המוסלמיות (פרט לאיראן ותורכיה) מפרסמים מעט מאוד מאמרים בעיתונות המדעית, בוודאי בהשוואה למשל לישראל שבה מספר המאמרים המדעיים לנפש (156 מאמרים ל-100 אלף איש) גדול עשרות מונים (איראן במקום השני במזרח התיכון עם 45 מאמרים לנפש), וגם לא פלא שבארצות ערב ובמדינות כמו פקיסטן ואפגניסטן, ישנו הריכוז הגדול ביותר של מאמינים בתיאוריות קונספירציה. כמובן ההבדל ברמה המדעית בא לידי הבדל גדול גם ברמת החיים כפי שהיא באה לידי ביטוי בתל"ג לנפש.   המדע נופל קורבן במדינות אלה משום שבסיס המדע הוא הטלת ספק, ואת זה חכמי הדת, בגיבוי המשטרים (גם החילוניים שרצו שקט שלטוני) לא אוהבים. המדענים מטילים ספק בכל דבר ומניחים הנחות בסיסיות לכך שיש לאדם חופש מחשבתי לחקור את הטבע. תקופת הנאורות שהחלה בצרפת של המאה ה-18 היתה גם התקופה שבה החל המדע המודרני לפרוח. הקשר בין ערכים הנאורות למדע אינו מקרי. היסטורית, בעקבות המהפכה המדעית וההצלחה של הטלת הספק, החלו הפילוסופים לחשוב כיצד לתכנן מבנה חברתי שנותן לכל בני האדם, ולא רק למדענים את החופש לחקור ולפתח את עצמם ולממש את עצמם וכך התחיל עידן הנאורות שכלל בין היתר את כתיבת האנציקלופדיה הראשונה בצרפת, ניסוח החוקה האמריקנית שהניח את התשתית לשלטון שבו הממשל פועל לפי ערכי הבסיס הללו, וכמובן המהפכה הצרפתית שחרטה על דיגלה ערכים של נאורות – חירות, שוויון, אחווה.   הקריקטוריסטים הדגישו שאין להם אלוהים ואין להם פרות קדושות. אפשר אולי להתווכח אם הקריקטורות היו הוגנות או חסרות טעם (וחשוב לזכור שכל קריקטורה היא תגובה לאירוע ספציפי, ואי אפשר היום לבחון אותה במנותק מהקשרה), אבל הטבח היה מעין נעיצת סכין בגבה של הדמוקרטיה הצרפתית. מהי חירות אם לא חופש הביטוי? הרי מוכר לכולנו המשפט המפורסם של וולטייר: "אינני מסכים למילה מדבריך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם". לפי האחים קוואשי וחבריהם המטורפים, הם לא מסכימים עם אף מילה שעורכי השבועון הסאטירי כותבים והם מוכנים להרוג אותם בגלל שמימשו את הזכות לומר אותה.   הדמוקרטיה, והדוגלים בליברליזם צריכים להגן על עצמם מפני מי שלא מקבל את ערכי היסוד שלהם, ולא להסכים ליהרג כדי לאפשר להם לומר את דברם.   הטרוריסטים ושותף נוסף שלהם שגרם למותם של ארבעה לקוחות במרכול היהודי בפריס אתמול, כבר אינם בין החיים, אך במידה מסויימת הם ניצחו: זמן קצר לאחר הטבח ביום רביעי, רבים מכלי התקשורת שדיווחו עליו ובהם CNN, NBC, גארדיין ואחרים טשטשו את הקריקטורות או אף חתכו אותם והשאירו את העורך המנוח שארב מציג רק את לוגו השבועון.   אם אנו חפצי חיים עלינו להפסיק להתנצל על היותנו ליברלים, ולא להיגרר לפוסט מודרניזם ותקינות פוליטית שרק יסייעו בפני אלו שרוצים להחריב את הדמוקרטיה ואת הערכים הליברליים לעשות זאת ביתר קלות. ליברלים אולי לא יפתחו במלחמה, אך אם זו נכפית עליהם, אסור להם לתת לאויב הנחות.