# קיצור תולדות הזמן – חלק ב'

> האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר הקים לקראת סוף המאה ה-16 ועדה שתבחן את נושא לוח השנה. הוועדה שהקים גרגוריוס הציגה פתרון מדויק ויעיל, גם אם אינו ממש פשוט, שמשמש אותנו עד היום

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/time-in-short-b-3112085
- Author: אמנון כרמל
- Published: 2008-12-31T00:10:37+02:00
- Modified: 2021-09-05T19:20:24+03:00
- Sections: העת העתיקה
- Topics: אסטרונומיה עתיקה, לוח השנה, לוחות שנה

## Article

האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר הקים לקראת סוף המאה ה-16 ועדה שתבחן את נושא לוח השנה. הוועדה שהקים גרגוריוס הציגה פתרון מדויק ויעיל, גם אם אינו ממש פשוט, שמשמש אותנו עד היום  לוח גזר, לוח השנה העברי העתיק ביותר, מהמאה ה-10 לפני הספירה. צילום: shutterstock כפי שראינו [בחלקה הראשון של הכתבה](https://www.hayadan.org.il/time-in-short-3012085/), חוסר הסנכרון בין שנת השמש לשנת הירח, וחוסר הדיוק של הקפת הירח את כדור הארץ והקפת כדור הארץ את השמש גרמו ל'כאב ראש' נורא לזקני השבט ולכוהנים כמעט בכל תרבות ותרבות בעולם. מי שניסה להיעזר בירח כדי לספור חודשים, מצא עצמו עם שנה קצרה מידי בערך בשבוע וחצי. ומי שניסה לספור ימים של 'שנת שמש' נאלץ להסתפק בלוח שנה לא מדויק. היה צריך להמציא דרך לספור חודשים תוך התעלמות מהירח, שכביכול נותן סימנים ברורים כל כך למדידת הזמן. האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר הקים לקראת סוף המאה ה-16 ועדה שתבחן את נושא לוח השנה. הוועדה שהקים גרגוריוס הציגה פתרון מדויק ויעיל, גם אם אינו ממש פשוט, שמשמש אותנו עד היום. באופן חסר תקדים נמחקו בשנת 1582 עשרה ימים מלוח השנה, כדי להתאים את הסטייה שנוצרה למצב השמש והטבע זו הזדמנות מצוינת לדון בהיסטוריה של לוח השנה הגרגוריאני, שבו משתמשים כיום בעולם המערבי. יוליוס קיסר פיתח את הלוח היוליאני שקרוי על שמו. לוח השנה היוליאני החליף את לוח השנה הרומאי שהיה נהוג לפני כן ברחבי האימפריה הרומית והיה לוח שנה ירחי, שבו 355 ימים בלבד. על פי לוח השנה היוליאני השנים חושבו כבנות 365 יום ורבע בדיוק, על ידי ספירת 365 ימים בשנה והוספת יום אחד בכל ארבע שנים (שנה מעוברת). אלא שכאמור אורכה של 'שנת שמש' קצת יותר מ-365 ורבע יום. יש עוד בערך אחת עשרה דקות וארבע עשרה שניות בשנה שלא נותר להם מענה. זה נשמע זניח, אבל מדובר על שבעה ימים בכל אלף שנה. מכיוון שהחברה האירופאית ייחסה חשיבות גדולה לתאריכים כמו העשרים ואחת במארס, שהוא יום שוויון האביב, ומכיוון שלוח השנה התרחק יותר ויותר מיום זה ומתאריכים חשובים אחרים בחלוף מאות השנים, נדרש הוותיקן למצוא פתרון לעניין. האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר הקים לקראת סוף המאה ה-16 ועדה שתבחן את נושא לוח השנה. הוועדה שהקים גרגוריוס הציגה פתרון מדויק ויעיל, גם אם אינו ממש פשוט, שמשמש אותנו עד היום. באופן חסר תקדים נמחקו בשנת 1582 עשרה ימים מלוח השנה, כדי להתאים את הסטייה שנוצרה למצב השמש והטבע. תחשבו על הסיוט הלוגיסטי הכרוך בכך (גביית מיסים, חישובי זמנים להובלה של סחורות, חישובים חקלאיים וכו'), ועל העובדה שהיה צריך להחיל את לוח השנה החדש בכל רחבי אירופה שהייתה מחולקת למלכויות, נסיכויות ושבטים רבים מאוד באותם הימים. האנגלים למשל ראו בלוח השנה החדש מזימה אפיפיורית והמשיכו להשתמש בלוח היוליאני הישן עד שנת 1752, אבל עד אז כבר נוספה יממה נוספת, כך שהם נאלצו להשמיט לא 10 אלא 11 יממות מלוח השנה. רוסיה אימצה את לוח השנה הגרגוריאני רק בשנת 1918, והכנסייה האורתודוכסית המזרחית עדיין לא השלימה עם לוח השנה הגרגוריאני עד עצם היום הזה. גרגוריוס אמנם פתר באמצעות מחיקת הימים את הסטייה בלוח השנה שהצטברה עד אותו התאריך, אבל היה עליו גם ליצור לוח שנה מדויק מעתה והלאה. לשם כך הוחלט על שנה מעוברת אחת ל-4 שנים (29 בפברואר), כפי שנהוג היה בשיטה היוליאנית, וכדי להוסיף דיוק בשביל לטפל באותן 11 דקות חסרות בכל שנה, הוחלט להשמיט את השנה המעוברת בגבולות מאה, אחת למאה שנים, אבל להשיב אותן בגבולות מאה שנחלקת ל-400 ללא שארית. זה נשמע מסובך, אבל זהו לוח השנה הגרגוריאני בו כמעט כולנו משתמשים כיום. הוא עדיין משאיר חוסר דיוק מסוים – יממה אחת כל כ- 2,800 שנה, אלא שזה מדויק מספיק לרוב צרכיהם של בני האדם כיום. ## חישובי זמן אקזוטיים אל לנו לשכוח שלוח השנה הגרגוריאני אינו הדרך הבלעדית לחישוב זמן. כמעט כל חברות האדם באשר הן פיתחו שיטה כזו או אחרת לחישוב הזמן, ועד כמה שידוע לנו, כך היה המצב עוד מן התקופה הפרהיסטורית. הנה כמה דוגמאות מעניינות לחישובים שונים למעבר הזמן בקרב תרבויות שונות: שבט הברסנה (Barasna) הוא שבט זעיר שמונה כיום רק כ- 300 איש ומתגורר ביערות האמאזונס בברזיל. הם נוטים לראות את מעבר הזמן בצורה שונה לחלוטין מאיתנו. הדת שלהם גורסת כי העולם הספיריטואלי מתקיים לצד העולם המציאותי. במקום מעקב אחרי מיקום השמש או הירח, הם עוקבים אחרי מעבר הזמן בין היתר באמצעות קבוצת כוכבים שהם קוראים לה "זחל יגואר" (אותה קבוצת כוכבים ידועה בעולם המערבי כקבוצת 'עקרב', מה שמראה שתרבויות שונות אימצו רעיונות דומים, אך כינו אותם בשמות שונים). אנשי שבט הברסנה גרים באזור טרופי ועונות השנה כמעט ואינן מורגשות בו, ולכן הם מצאו פתרון יצירתי אחר למדידת הזמן. בתקופה שבה קבוצת הכוכבים "זחל יגואר" מופיעה גבוה יותר ויותר בשמיים, מתרבים הפרפרים והעשים, והזחלים שלהם בוקעים ויוצאים לחפש מזון. בני השבט מאמינים ש"זחל יגואר" הוא 'האב' של כל הזחלים ואחראי באופן ישיר לגידול בכמות שלהם. הקשר הישיר בין כמות הזחלים להופעת מערכת הכוכבים, או במילים אחרות הקשר בין העולם הספיריטואלי לעולם המציאותי, מוכיח את עצמו כקבוע שנה אחר שנה. בעיניהם של אנשי שבט הברסנה מדובר במשהו כמעט מדעי – סיבה ותוצאה. שיטות אלה לחישוב הזמן חיוניות כדי למצוא מקורות מזון ולשרוד בסביבה הקשה שבה מתגוררים אנשי שבט זה. דוגמה אחרת ניתן למצוא בשבט המורסי (Mursi) בדרום מערב אתיופיה. שבט זה משלב מזה אלפי שנים חקלאות מסורתית וחיי נדודים. הם שותלים צמחים ונודדים מגדות הנהר למעמקי היער בזמנים קבועים. לאנשי השבט אין לוח שנה מדויק במובן המקובל. הם אמנם נוהגים לחשב את לוח השנה על ידי מחזורי הירח, אלא שהם סופרים 13 מחזורי ירח ולא 12 ומתאימים את התאריכים באמצעות תצפיות. במילים אחרות הם יודעים בערך מה התאריך, אבל התאריך עובר התאמה לטבע. זקני השבט בוחנים היטב מתי פרחים מסוימים פורחים, מתי ציפורים מזן מסוים מתחילות לנדוד ובאמצעות תצפיות אלו ואחרות עורכים התאמות כדי לשמור על דיוק בלוח השנה שלהם. הם עוקבים לא רק אחרי הירח, אלא גם אחרי כוכבים מסוימים, וכשכוכבים אלו 'שוקעים' (לפי האמונה שלהם, הכוכבים נמסים משום שהם שוקעים יחד עם השמש), כלומר מופיעים בגובה נמוך יותר ויותר בשמים עד שהם נעלמים מהעין, הם יודעים שהנהר עומד להיות מוצף ושהגיע הזמן לנדוד. הם סופרים את הזמן באמצעות ספירת 'ברגו' (Bergu) – משהו שניתן לראות בו חודש לפי מופע הירח, אבל כאמור זה לא מדויק. הם אמנם יודעים למשל כי בברגו אחד הם שותלים את הצמחים ובברגו שמונה גשמים עזים מגיעים, אבל איש אינו יודע בדיוק מה מספר הברגו כרגע, משום שזה תלוי במצב הטבע שמסביב. הם משתמשים בתאריכים לציון אירועים בעבר או בעתיד, אבל אין להם תאריך מדויק להווה. שיטה שונה למדידת זמן ניתן למצוא בשבט ההופי (Hopi) – ילידים אמריקאים שמתגוררים באריזונה של היום. אנשי ההופי פיתחו שיטה מדויקת לתאריכים באמצעות שימוש בתוואי הנוף. לוח השנה שהם פיתחו מגיע לרמות דיוק מרשימות למדי, למרות שהם עדיין סוטים משנת השמש המדויקת בכיומיים או שלושה בשנה. לפי המסורת שלהם, הם נמצאים במרכז העולם (כידוע, הם לא היחידים שפיתחו חשיבה שכזו). הם ראו בכל יום כיצד השמש שוקעת מאחורי ההרים שבמרחק, ומדדו את הזמן באמצעות המיקום שבו שוקעת השמש באופק. כך למשל, כששקעה השמש בפסגת הר אחד, ידעו זקני השבט כי התאריך הוא 17 בדצמבר. פסגת הר אחר הצביעה על תאריך אחר, וכך ניתן היה לדעת מה התאריך המדויק בכל יום לפי מיקום השמש בזמן השקיעה. לבני ההופי היה מחזור טקסים מורכב שלפיו בוצעו בתאריכים השונים ריקודים מסורתיים, מירוצים, טקסים דתיים ועוד, וכל זאת על מנת לשמור על יציבות העולם ולהבטיח שהגשם יגיע במועדו. עוד בנושא: [והרי תחזית מזג האוויר בעזרת המדע או... קורי עכביש](https://www.hayadan.org.il/time-in-short-3012085/) ריצ'רד דוקינס טבע את המונח "מם" (Meme) בספרו המהפכני והמפורסם – "הגן האנוכי". מם הוא יחידת מידע שמשתכפלת בצורה לא ביולוגית. כך למשל בדיחה היא סוג של מם. אם הבדיחה לא מצחיקה, איש לא יספר אותה והיא תיעלם מהזיכרון האנושי. אבל אם הבדיחה מוצלחת, היא תעבור מפה לאוזן, וכיוון שאנשים לא מספרים את הבדיחה מילה במילה, היא גם תעבור שינויים מידי פעם. אם השינויים יהיו מצחיקים עוד יותר, השינוי יתפוס ויהפוך לחלק מהבדיחה וכן הלאה. כך שלמעשה יש כאן אבולוציה מסוג שונה – אבולוציה של רעיונות ומידע. מדידת הזמן היא גם סוג של מם – תרבויות שונות פיתחו שיטות שונות, כאשר הרעיונות הטובים ביותר שרדו ועברו מדור לדור ומתרבות אחת לאחרת תוך שהם צוברים שינויים ושיפורים עם חלוף הזמן. התוצאה הסופית נכון להיום היא שילוב של הרבה מאוד רעיונות שונים שהתפתחו במקומות שונים על פני העולם הישן. בפעם הבאה שאתם מסתכלים על התאריך היזכרו בעדויות האילמות האלה לכל אותן תרבויות עתיקות שברובן כבר נעלמו מהעולם. אמנון כרמל הוא בעל [בלוג פופולארי באינטרנט](http://www.amnoncarmel.com)