הזדמנות אחרונה לאירוע של פעמיים במאה שנה – מעבר נוגה על פני השמש

הפעם הבאה תהיה ב-2117. לצערנו, בישראל ניתן יהיה לצפות רק בחלק מהמעבר מזריחת השמש ועד לסופו. החדשות הטובות – אירוע כזה לוקח שבע שעות, ולכן נראה מספיק

ב-5 ביוני 2012, יחלוף כוכב הלכת נוגה על פני השמש וייצר צל שאף אחד שחי כיום לא יוכל לראות שוב. המעבר של נוגה על פני השמש הוא אירוע נדיר הבא בזוגות בהפרש של שמונה שנים המופרדים זה מזה בכמאה שנה. המעבר של יוני, סיומו של צמד 2004-2012 לא יחזור על עצמו עד 2117.

למרבה המזל, האירוע ייראה ממרבית האיזורים המיושבים בעולם למעט דרום אמריקה, וכן מערב ודרום אפריקה, אם כי בחלקים נרחבים מאירופה ומערב אסיה, ניתן יהיה לצפות בו באופן חלקי – רק מהרגע שהשמש עולה, ואילו בארה”ב המצב יהיה הפוך – ניתן יהיה לראות חלקים ממנו עד שקיעת השמש.

המעבר שאורכו כשבע שעות יחל בשעה 22:09 שעון גריניץ’ ב-5 ביוני (01:09 שעון ישראל ב-6 ביוני). האיזור הטוב ביותר לצפיה יהיה מרכז האוקיאנוס השקט כאשר השמש תהיה ברום השמים בעת המעבר. בארה”ב ניתן יהיה לצפות בו עם השקיעה ואילו באירופה – עם הזריחה ב-6 ביוני.

טיפים לצפיה: אין לצפות ישירות בשמש. נוגה, בניגוד לירח בעת ליקוי חמה, מכסה רק חלק קטן מדיסקת השמש ואינו יכול למנוע את הזוהר המעוור. במקום זאת, כשאי להשתמש בטכניקות הקרנה על קיר חיצוני או מסנן שמש. זכוכית כהה בדרגה מספר 14 תהיה אפשרות טובה. מועדוני אסטרונומיה רבים מחזיקים טלסקופי שמש והם יוכלו לאפשר צפיה באירוע.

המעבר של נוגה על פני השמש תפס את תשומת הלב הציבורית לראשונה במאה ה-18. בימים ההם, גודלה של מערכת השמש היה אחד המסתורין של המדע. המרווח היחסי בין כוכבי הלכת היה ידוע, אך לא המרחקים האבסולוטיים. אפשר להשוות את המסתורין הזה לטבע האנרגיה האפלה כיום.

נוגה היה המפתח לפי האסטרונום אדמונד האלי. הוא הבין שצמפיה במעבר ממקומות רבים על כדור הארץ תאפשר לבצע טריאנגולציה של המרחק לנוגה תוך שימוש בעקרון ה’פרלקסה’.

הרעיון הלהיב את המדענים שהתארגנו למסעות סביב העולם כדי לראות את שני המעברים בשנות השישים של המאה ה-18. המגלה הגדול ג’יימס קוק עצמו נשלח לצפות במעבר מטהיטי, מקום שהיה זר לאירופים במאה ה-18 כמו הירח או מאדים נראים לנו היום. כמה הסטוריונים קראו למאמץ הזה “תוכנית אפולו של המאה ה-18.”

במבט לאחור הניסוי נפל לתוך קטגוריה של דברים שנשמעים הרבה יותר טוב ממה שהם באמת. מזג אוויר גרוע, אופטיקה פרימטיבית והרבה מקרים שבהם אטמוספירת נוגה טשטשה את התמונה, וכן גורמים אחרים מנוע מהצופים הראשונים לאסוף את הנתונים שנדרשו להם. התזמון הנכון של המעבר היה צריך לחכות להמצאת הצילום מאה שנים לאחר מסעו של קוק. בסוף המאה ה-19, האסטרונומים המצוידים במצלמות הצליחו סוף סוף למדוד את גודל מערכת השמש כפי שהציע אדמונד האלי.

המעבר השנה הוא השני בצמד של שמונה שנים. הציפיות היו גבוהות ביוני 2004 כאשר נוגה התקרב לשמש. אף אדם חי באותו זמן לא ראה את המעבר של נוגה במו עיניו, והשרטוטים והצילומים המגורענים מהמאה הקודמת בקושי הכינו אותם למה שהולך להתרחש.

טלסקופי שמש מודרניים תפסו את המראה חסר התקדים של אטמוספירת נוגה מחזירה אור באש השמש. הם ראו את נוגה חוצה את העטרה הנראית כרוח רפאים וגולש דרך חוטים מגנטיים גדולים מספיק שיכולים לבלוע את כוכב הלכת כולו (שגודלו אגב כמעט כמו זה של כדור הארץ).

בשמונה השנים שחלפו השתפרו המצלמות וטלסקופי השמש, והצטרף אליהם גם הלווין Solar Dynamics Observatory של נאס”א. SDO ייצר תמונות של האירוע הנדיר באיכות שמייצר האבל.

אגב באירוע הקודם צפיתי בטלסקופ שמש באוני’ ת”א אך משום מה לא כתבתי כלום בעקבותיו. הנה אחת הכתבות המקדימות.

לכתבה באתר נאס”א