כתב העת נשונל גיאוגרפיק מגלה כי שרידי כפר בקתות-עץ פרהיסטורי שנחשף בקרבת סטונהנג' הם ככל הנראה חלק מהפתרון לשאלה מי בנה את האתר עם האבנים הענקיות
כפר פרההסטורי התגלה בדרום אנגליה, ששימש ככל הנראה את בוני הסטונהנג', כך הכריזו מדענים ב-30 בינואר 2007. הכפר ממוקם כ-2.8 קילומטרים ממעגל האבנים המפורסם, כולל שמונה בתי עץ המתוארכים לשנת 2500 לפני הספירה, כלומר לפני כ-4,500 שנה. משלחת אריכיאולוגית חשפה בסמוך לאתר סטונהנג' – מעגל האבנים האנגלי המפורסם – כפר שככל הנראה שימש מגורים עבור עולים לרגל לפסטיבל אמצע החורף שנערך באזור.
הכפר נמצא בדורינגטון וולס, במרחק כשלושה ק”מ מסטונהנג', ובסמוך למקום בו מצוי העתק מעץ של מעגל האבנים של סטונהנג'.
במסיבת עיתונאים שערכה אגודת ה”נשיונל ג'יאוגרפיק”, דיווח מייק פארקר פירסון, ארכיאולוג מאוניברסיטת שפילד, כי עד כה נחשפו שמונה מבתי הכפר, המונה כך הוא מאמין כ-25 בתים. לדבריה הארכיאולוגים, מדובר בריכוז הגדול ביותר של בקתות פרהיסטוריות שהתגלה אי פעם במדינה.
החפירות, שהחלו ב-2003, נועדו לחשוף את עיבורי סטונהנג', אתר הנמצא כ-150 ק”מ מדרום-מערב ללונדון. המחקר, בראשות ד”ר מייק פרקר פירסון מאוניברסיטת שפילד בבריטניה, נערך בשיתוף עם שש אוניברסיטאות בריטיות ומומן בחלקו על ידי “נשיונל ג'יאוגרפיק”. לדברי החוקרים, ייתכן שתושבי המקום היו בוני סטונהנג', ואחרים היו צליינים שבאו להשתתף בפולחן השמש שנערך במקום.
הצוות חשף שמונה בקתות, כל אחת מהן בגודל של כ-5 מ”ר עם רצפת חומר ואח מרכזית. שני בניינים גדולים יותר, מוקפים בגדרות ובתעלות, היו ככל הנראה בתיהם של מנהיגי הכפר או אנשי הדת, אם כי ייתכן שהן היו אמורות לשמש משכן לרוחות: הבקתות הקטנות יותר היו עמוסות בשרידים של כלי בישול וכלי חרס אחרים, אך לא נמצאו שרידים דומים בשתי הבקתות הגדולות, ולכן החוקרים מעריכים שאלה הושארו ריקות למטרה טקסית. בדיקת רדאר שנערכה באדמה מעלה את האפשרות שהאתר שהתגלה הוא רק חלק קטן מהתיישבות פרהיסטורית ענקית. פירסון סבור כי במקום עשויים להתגלות עשרות, אם לא מאות, בקתות. לדבריו, “נראה כי כל העמק מלא בבקתות”.
בנוסף לבקתות, נמצאו במקום גם מעגלים של תעלות עפר מוקפים בטבעת אחת של קורות עץ. “אפשר לקבוע כי מדובר בגרסה מעץ של אתר סטונהנג'”, אומר פירסון. להערכת החוקרים, בעוד שסטונהנג' המפורסם היה משכן לרוחות המתים, הרי שמבנה העץ בדורינגטון וולס מסמל את “ארעיות החיים”. תושבים מכל האזור נהרו אליו כדי לחגוג את החיים ולקבור את מתיהם בנהר, כדי שיוכלו להגיע לעולם הבא.
מבדיקות פחמן שערכו החוקרים עולה כי ההתיישבות החלה ב-2,500 לפני הספירה, באותה תקופה שבה הונחו האבנים הראשונות בסטונהנג'. נתון זה, יחד עם חשיפת שביל המוביל בין ההתיישבות לסטונהנג', תומך בהערכתו של פירסון, לפיה “שני האתרים האלה משלימים זה את זה”, וכי “סטונהנג' הוא רק חצי המתחם”.
החוקרים מעריכים כי דורינגטון וולס היה כפר מגורים, בעוד שסטונהנג' – בו התגלו שרידי גופות שעברו שריפה שלאחר המוות – שימש כבית קברות ואתר הנצחה. שני האתרים מקושרים לנהר אייבון באמצעות שבילים הקרואים אבניוז – שדרות, וככל הנראה זהו המקור למלה שדרה.
