לרגל יובל לעידן החלל, טל ענבר מדבר על ספוטניק 1, על המרוץ לחלל, על לווייני הביון וגם אודות השלכות על האנושות ומחשבות על העתיד. חלק ראשון מתוך שניים
4 באוקטובר 1957: רעם המנועים של המשגר הסובייטי R-7 נישא למרחוק. סרגיי קורוליוב (Korolev), המתכנן הראשי של תכנית החלל של ברית-המועצות, נתן את ההוראה להפעיל את מנועי הטיל, אשר נותר על כן השיגור במשך שניות ארוכות, עד לפיתוח דחף מספיק, שהחל להגביה את הטיל אל על.
דקות אחדות לאחר ההמראה משדה השיגורים המכונה באיקונור, המצוי בקזחסטאן, נפרד הלוויין הראשון מעשה ידי אדם מהשלב האחרון של הטיל, והחל להקיף את כדור-הארץ. החל עידן החלל.
היֹה היה ספוטניק 1
חמישים שנה עברו מאז שיגורו לחלל של אותו לוויין קטן, סְפּוּטְניק 1. מאז ועד היום הצטרפו אליו אלפי לוויינים במסלולים שונים סביב כדור-הארץ, חלליות מאוישות שוגרו למשימות שונות, תריסר אסטרונאוטים נחתו על הירח, פותחו לווייני תקשורת, ניווט, ביון ומטאורולוגיה; תעשיות החלל בעולם מגלגלות סכומי עתק – למעלה ממאה מיליארדי דולר בשנה; כדור-הארץ הפך באמת ל”כפר גלובלי”, כאשר לוויינים מאפשרים נגישות מיידית למידע, ותקשורת בין אזורים מרוחקים כהרף עין.
חמישים שנה הן פרק זמן מספיק להתבוננות מפוכחת בהישגים, ובחינה של הכיוונים העתידיים של חקר החלל ויישומי החלל לעשורים הקרובים. בגיליון זה אנו מתחקים אחר אירועים שונים בחמישים השנים הראשונות של עידן החלל, וחמישים תיבות, הפזורות לאורך הגיליון, מתארות את האירועים שהתרחשו בכל שנה מאז 1957 ועד השנה, 2007. היריעה קצרה מלהכיל את כל מה שהתרחש ביובל השנים שחלפו, והבחירה באירועים היתה מלאכה לא-פשוטה. את הבחירה עשה כותב שורות אלה, והיא מהווה סיכום תמציתי של אירועים בעלי משמעות מיוחדת להיסטוריה של חקר החלל בעולם, וכן לתולדות תכנית החלל הישראלית, שבשנה הבאה ימלאו 20 שנים לשיגור הלוויין הראשון שלה.
אפקט ספוטניק
שיגורו של ספוטניק 1 היה אירוע מכונן בתולדות האדם, ובתולדות המלחמה הקרה. חשיבותו הטכנולוגית והמדעית של הלוויין היתה שולית יחסית, אך חשיבותו התעמולתית וההשפעה הפסיכולוגית שלו היו כבירות. עצם העובדה שברית-המועצות הצליחה לשגר לחלל לוויין העידה על יכולת לשגר ראש נפץ גרעיני לטווח בין-יבשתי, משטחה אל ארצות-הברית. זו היתה המשמעות הצבאית של שיגור הלוויין הראשון, שהציבה את ארצות-הברית בעמדה של נחיתות רבה. העימות בין המועמדים לנשיאות ארצות-הברית, ריצ'רד ניקסון וג'ון קנדי, נסב בין היתר סביב סוגיית המשגרים האמריקניים החלשים לעומת המשגרים הסובייטיים העצומים. מעט לאחר שיגור ספוטניק נולד המושג “פער הטילים”, מושג שטבעו האמריקנים ושבא לתאר את העליונות הרוסית במספר הטילים ובאיכותם. כיום ידוע שהיה זה מיתוס, ששירת היטב את ממשל ארצות-הברית בבקשו תקציבים לתכניות מחקר ופיתוח בתחום המשגרים, כמו גם בתחום ההגנה נגד טילים.
מעניין לציין, כי שיגור ספוטניק הוביל קבוצת אנשי מדע בארצות-הברית להתחיל בתכנית הוראה למדעים לבני נוער בארצות-הברית, תכנית המוכרת לקוראים רבים בשם “נוער שוחר מדע”, הפועלת זה כארבעים שנה גם בישראל, במסגרת המוסדות האקדמיים השונים. תכנית זו נולדה בארצות-הברית מתוך חשש לפער גדול לעומת היכולות המדעיות-טכנולוגיות של ברית-המועצות, ורצון להכשיר את הדור הבא של מדענים ומהנדסים בארצות-הברית.
המרוץ לחלל
העשור הראשון של הטיסות לחלל, ומעט אחריו, כונה “המרוץ לחלל” – מרוץ טכנולוגי ומאבק על יוקרה בינלאומית בין שתי מעצמות-העל של התקופה – ברית-המועצות מזה וארצות-הברית מזה. לא המדע וקידום האנושות עמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות בממסד הפוליטי של המעצמות, אלא מאבק על יוקרה, השפעה ואינטרסים פוליטיים. ארצות-הברית זכתה לבסוף ב”פרס הגדול”, עת הנחיתה את החללית המאוישת “אפולו 11” על הירח.
המרוץ לירח נגמר בהכרעה אמריקנית ברורה, ולאחר תכנית “אפולו” פנו שתי המעצמות לביסוס מעמדן בחלל למטרות אחרות: תועלת צבאית, מדעית, מסחרית וטכנולוגית. יעברו עוד שנים ארוכות עד שתחרות חדשה תתחיל, והפעם יהיו אלה כנראה מדינות אסיה – סין, הודו ויפן – שיקראו תיגר על עליונותה המוחלטת של ארצות-הברית בתחום החלל. היעד הפעם יהיה כוכב-הלכת מאדים, כשהירח משמש רק כזירת ניסוי ובחינה של הטכנולוגיות שיידרשו לכיבושו של כוכב-הלכת האדום.
לווייני הביון – שומרי השלום
רבים זוכרים את המחצית השנייה של חודש אוקטובר 1962 כימים שבהם ניצב העולם על ספה של מלחמה גרעינית בין ארצות-הברית לברית-המועצות, על רקע הצבתם של טילים בליסטיים סובייטיים על אדמת קובה. מעטים יודעים, אפילו היום, כי נשיא ארצות-הברית דאז, קנדי, נהנה מפירות לווייני הביון האמריקניים בני הדור הראשון, לווייני “קוֹרוֹנה”.
לווייני סדרה זו צילמו החל משנת 1960 את ברית-המועצות, ולארצות-הברית היה מידע מוצק על יכולותיה של ברית-המועצות בתחום החלל, הטילים הבליסטיים, מטוסי הקרב ועוד. מאחר שהסיווג של לווייני הביון היה גבוה ביותר, לא יכול היה קנדי לספר על יכולותיהם, או אפילו לאשר את הימצאם בידי ארצות-הברית. ואולם, התוצרים המודיעיניים שלהם אפשרו לו להפגין קשיחות מול יריבו חרושצ'וב במאבק על סילוק הטילים מקובה. קנדי ידע כי לברית-המועצות מספר זעום של טילים בליסטיים בין-יבשתיים, וכי ארצות-הברית נהנית מעליונות ברורה במספר הטילים וראשי הקרב. ברית-המועצות התקפלה והסיגה את טיליה. סוד קיומם של לווייני הצילום האמריקניים נשמר במשך כמה שנים נוספות. עשרות שנים לאחר משבר הטילים בקובה, עם תחילת פעילותו של לוויין הצילום המסחרי הראשון בעולם בעל רזולוציה של מטר אחד (“איקוֹנוֹס”), חדרו תצלומי הלוויין לתודעת הציבור. לא חלף זמן רב וכל אדם המצויד במחשב ובחיבור לאינטרנט יכול לצפות כמעט בכל פינה בכדור-הארץ, באמצעות התוכנה Google Earth. תוכנה זו מאפשרת לכל אדם גישה למידע צילומי מלוויינים, שהיה עד זה לא כבר נחלתן של מעצמות בלבד. לתוכנה זו השלכות בלתי מבוטלות על נושאי ביטחון לאומי, ומדינות רבות דרשו – ודרישתן התקבלה – לצנזר שטחים מסוימים או מתקנים שברשותן, מחשש למתקפות טרור.
עולם קטן – על לווייני התקשורת
ותיקי הקוראים זוכרים בוודאי את שידורי הטלוויזיה הישראלית (בשחור-לבן…) שבהם נראה ציור של צלחת לוויין, ולצדו הכיתוב הבולט “באמצעות לוויין”, בפינת המסך. במשך השנים הראשונות של שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין, החידוש הטכנולוגי נראה לרבים כפלא של ממש. הקוראים הצעירים, שנולדו לתוך עידן של טלוויזיה רב-ערוצית, רדיו לווייני ואלפי תחנות טלוויזיה ורדיו שניתן לקלוט באמצעות צלחת לוויין ביתית, לא יבינו כיצד התנהלה התקשורת העולמית בעידן שלפני לווייני התקשורת. כיום זוכים לווייני תקשורת בחלק ניכר מהתקציבים המוזרמים לתעשיות החלל בעולם. הצרכנים דורשים רוחב פס גדול יותר ויותר, ויצרני הלוויינים נתקלים באתגרים טכנולוגיים גדלים והולכים בנסותם להשביע את רעבונו של העולם לתקשורת מהירה ואיכותית. בשנים הבאות נראה מַעבר לתחומי שידור חדשים, העלאת קצב השידורים והגדלתו של רוחב הפס.
כמו כן, סביר שנראה גם שירותי תדלוק ללוויינים ושאר “שירותי דרך” – שיפעילו חברות חדשות שיבטיחו לעצמן תעסוקה רבה ורווחים בצדה. לווייני תקשורת ברוחב פס גבוה ובאמינות רבה ביותר יובילו למהפכות בתחום הרפואה-מרחוק – ניתוחים באמצעות רובוטים ומערכות ממוחשבות המצוידות בתוכנות מציאות מדומה כבר הודגמו, וייעשו נפוצות יותר ויותר עם הזמן. אחד מאתגרי תעשיות החלל של ימינו הוא סיפוק ה”רעב” לרוחב פס של צרכנים ניידים – במכוניות פרטיות, בתחבורה ציבורית ובמטוסים.
סליחה, איפה אני? לווייני ניווט
לרבים מקוראי שורות אלה מערכת ניווט לוויינית ברכבם. גם אלה שאין ברשותם מקלט GPS מכירים בוודאי את המערכת האמריקנית. מערכות של לווייני ניווט מצויות גם בידי רוסיה, סין ואירופה.
מה שהחל כמיזם של חיל הים האמריקני הפך למרכיב חיוני בחיי היומיום של רבים מתושבי כדור-הארץ: חולים הממתינים לאמבולנס, צוותי מכבי אש, מטוסים אזרחיים וצבאיים, כוחות צבא יבשתיים וימיים, משאיות לחלוקה של סחורות ומצרכים, עובדי עירייה המאתרים צינור מים בדיוק של סנטימטרים כדי לתקנו – אלה הם רק חלק ממשתמשי מערכת הניווט הלוויינית.
העולם הפך כה תלוי במערכות הניווט הלווייניות, עד שהשבתתן מסיבות שונות תחולל תוהו ובוהו בקנה מידה עולמי, ונזקים של טריליוני דולרים לכלכלות העולם. דומה שמערכות הניווט הלווייניות היו עמנו תמיד; כה קל להתרגל אליהן, עד שקשה לדמיין את העולם בלעדיהן. התלות הגדולה שלנו במערכות אלה מדגישה את הצורך להגן עליהן מפני פעולות טרור (חסימה ושיבוש) ומפני מערכות נשק חלליות, בעת עימותים צבאיים.
החלל כשדה קרב
לוחמת החלל קורמת עור וגידים לנגד עינינו. אירועים של סנוור לוויינים בלייזר, פיצוץ לוויינים על-ידי טיל יירוט ייעודי, ותכנונים של לווייני קרב, יצאו מזמן מעולם המדע הבדיוני. לא ירחק היום ונכיר גם מושגים כגון “טרור חלל” או “אירועי 11 בספטמבר בחלל”, שבהם ארגוני טרור, בחסות מדינות או באופן עצמאי, יוכלו לפגוע בנכסי החלל החיוניים של מדינות שונות.
מאמצים רבים נעשים כיום הן בפיתוח מערכות ללוחמת חלל, והן במניעת הפרישה וההצבה בחלל של מערכות אלה. דיונים לוהטים באקדמיה (בעיקר בארצות-הברית ובאירופה) עוסקים בסוגיות החוקיות והכלכליות של לוחמת חלל. סיכום אירועי שנת המאה לשיגור ספוטניק 1 יכללו, קרוב לוודאי, סיכום של אירועי הלחימה בחלל שיתרחשו בעשורים הבאים. אם נשכיל להבין את הסכנות הגלומות בלוחמת החלל ובשיבוש מערכות החלל ונתכונן לקראתן מבעוד מועד, השפעתם של גורמי טרור או מדינות “מטורפות” תישאר שולית למדי. אם יאומץ קו פשרני, נוכל למצוא את עצמנו ניזוקים באופן שקשה לתאר את מלוא השלכותיו על איכות חיינו ועל כלכלת העולם כולו.
לחלקה השני של הכתבה: 50 השנים הבאות בחלל
המאמר פורסם בגליון 110 של כתב העת גלילאו
