חברו הטוב ביותר של הרווק

הטור הראשון של רועי צזנה המתפרסם בסיינטיפיק אמריקן

מאת רועי צזנה

אני גאה להציג בפניכם את הטור הראשון שלי בסיינטיפיק אמריקן-ישראל, טור שמשקף עד הסוף המר את הסלוגן ‘מדע – מזווית קצת אחרת’. (וממליץ מאד לרכוש את המגזין ולקרוא בהנאה. בצירוף מקרים מוזר, התפרסמה דווקא החודש כתבה ארוכה ומעניינת על הסיכוי לחיי נצח)

“עוד לימונענע?” שאלה המלצרית החיננית בסינטה-בר, מקום המפגש הקבוע בחיפה.

“לא, תודה,” סירבתי בנימוס, “אני מחכה לחבר.”

הפניתי פניי לדלת הכניסה, וראיתי את אילן באמצע ויכוח סוער עם המאבטח. זרועותיו הצנומות התרוממו וירדו בהתרגשות, ופניו הרזות היו סמוקות. לצִדו היה גור כלבים שחור קטן.

“ת- תקשיב, אני חייב את הכלב הזה אִתי!” אמר אילן בחימה לא טיפוסית. המאבטח, מצדו, עמד כחומה בצורה. החלטתי להתערב.

“היי אילן. מה הקטע עם הכלב? למה שלא יישאר בחוץ?”

“אני לא יכול,” אמר אילן ביאוש, “אתה חייב להבין – רקסי הוא הכרטיס שלי לזוגיות. הוא עומד למצוא לי את האחת והיחידה. אהבת חיי.”

“אה.” התחלתי להבין. לאילן יש רעיונות מוזרים לפעמים. “אולי תשאיר את הכלב קשור בכניסה בינתיים? נשים עליו עין מהבר, ואולי גם נוציא לו ביפבורגר.”

הוא קשר את רקסי בחוץ, והצטרף אליי על הבר. החלקתי לו את הלימונענע שהזמנתי בשבילו מראש.

“אז מה הקטע עם הכלב?” שאלתי.

“זה קצת מסובך,” הודה אילן. “שמעת על תיאוריית המיניות הנשית והגנים הטובים?”

“רגע,” הרכנתי את מצחי לידיי. “אל תגיד לי…”

התיאוריה מסתמכת על העובדה שנשים אנושיות פוריות במשך ימים ספורים בכל חודש – כמה ימים לפני הביוץ, ועד ליום הביוץ עצמו. בשלב זה הן עלולות להיכנס להיריון אם יקיימו יחסי מין. המשמעות היא שחיי האשה מחולקים בהכרח לשני מצבים: פורה ולא-פורה, ובכל אחד מהם היא מעדיפה סוג שונה של זכרים.

יותר מעשרים מחקרים מראים שאישה מבייצת, או קרובה מאד לביוץ, מעדיפה סוג שונה של גברים. בשלב זה הן נמשכות לזכרים דומיננטיים וגבוהים, בעלי פנים וקול גבריים, ורצוי גם שיהיו מפוסלים ומחוטבים היטב. כל אלו מעידים על קיומם של גנים משובחים בהורה הפוטנציאלי, שיעברו לצאצאיהם המשותפים. זהו מצב המתקיים גם בנקבות בעלי-חיים אחרים, שכוחות האבולוציה אילצו אותן לבחור בזהירות את הזכר המיטבי שעמו יעמידו צאצאים.

אלא שאצל בני-האדם שלב הילדות נמשך שנים ארוכות. מכיוון שכך, האישה זקוקה לא רק לגבר חסון ושרירי, אלא לאב מוצלח שיהיה נאמן לה ולילדיו לאורך שנים. אך צרה צרורה – דווקא אותם גברים בעלי גנים טובים מצויים בסכנה גדולה יותר שיפותו בידי נשים אחרות צמאות-גנים. הם אולי חומר גנטי טוב להפריה, אך לא להורות לאורך-זמן. מכיוון שכך, בזמן שהאישה אינה פורייה, היא נמשכת דווקא לגברים שנראים נאמנים ומיושבים יותר בנפשם. גבר כזה, אם תצליח להעלותו ברשתה, יטפל בצאצאיה גם אם הם אינם שייכים לו בהכרח. בייחוד אם אינו מודע לעובדה זו.

“כן,” אמר אילן, “זאת התיאוריה, בדיוק. ובשביל זה רקסי הולך אתי עכשיו לכל מקום. כלבים יכולים להריח ביוץ אצל בעלי-חיים, אז חשבתי לעצמי – למה לא גם אצל בני-אדם?”

“והוא ימצא לך את הנשים המבייצות, שממש מחכות שאיזה גבר-גבר יפרה אותן?” ניחשתי. עוד אחד מהמשפטים שלא חשבתי שאגיד לעולם.

“בדיוק להפך!” אמר אילן בנימת ניצחון. “הן מחפשות את האלי אוחנות והבשבקינים. איזה סיכוי יש לצימוק כמוני מול כאלה? הכלב יגיד לי מי מן הנשים באזור לא-פורייה כרגע, וככה אני אדע עם מי יש לי סיכוי ומי לא!”

“סליחה שאני מפריעה,” הפריעה הברמנית, “אבל אולי אתם רוצים עוד משהו? במיוחד אתה,” חייכה לאילן, שגמגם משהו בלתי-מובן.

“נחשוב על זה, ומיד נחזור אלייך,” אמרתי בדיפלומטיות.

הוא פנה אליי ברגע שהתרחקה, “אתה רואה מה קרה? עכשיו השארתי את רקסי בחוץ בגללך! אני לא יודע מה לעשות אתה!”

“ובכן,” אמרתי, “אולי תציע לה לבוא לראות את הכלב שלך? ככה תדע מה המצב שלה.”

אילן אולי ביישן על יד נשים, אבל כשיש לו רעיונות חדשים, הוא מתפרץ כלהבה. בתוך דקות ספורות רכנו הוא והברמנית לצד רקסי, שעשה פרצופים מצחיקים והתחנן להמבורגר. יכולתי לראות את הידיים שלהם נפגשות כאשר ליטפו את הכלב ביחד. היה לה צחוק נעים לאוזן. אפילו שומר הסף חייך. ואז הוא אמר לה משהו, והיא הפסיקה לצחוק.

“נו?” שאלתי אותו כשחזר לשבת.

“היא פורייה עכשיו.” נאנח. “לא בשבילי, והסברתי לה את זה. אני אומר לך, פשוט אין לי מזל עם נשים.”