ההבדלה בין מדע לבין פסוידו-מדע היא סוגיה בעייתית
מאשימים את מכחישי השינוי האקלימי בעיסוק בפסוידו-מדע. האשמה דומה מטיחים בבריאתנים התומכים ברעיון התכנון התבוני, באסטרולוגים, בעב”מולוגים, בפרפסיכולוגים, בעוסקים ברפואה אלטרנטיבית ולעתים בכל מי שסוטה הרחק מדרך המלך המדעית. אבל הגדרת הגבול בין מדע לפסוידו-מדע היא למעשה בעיה ידועה לשמצה הזרועה בהגדרות שנויות במחלוקת. הדבר נובע מכך ששתי הקטגוריות רחבות מדי וגבולותיהן מטושטשים, ומכך שהמונח “פסוידו-מדע” מנוצל לרעה כתואר שאנשים מצמידים לכל טענה שהם אינם תומכים בה מסיבה כלשהי. בספרו “שטויות על קביים”, שראה אור ב-2010 (בהוצאת אוניברסיטת שיקגו), מודה פילוסוף המדע מסימו פיליוצ’י שאין “נייר לקמוס” המבדיל בין התחומים מפני ש”הגבולות המפרידים בין מדע, לא-מדע ופסוידו-מדע הרבה יותר מטושטשים והרבה יותר חדירים ממה שפּוֹפֶּר (או, לצורך העניין, רוב המדענים) היה רוצה שנאמין.”
קרל פופר הוא שהגדיר לראשונה את “בעיית התיחום”: מציאת קריטריון שיוכל להבדיל בין מדע ניסויי, כמו המבחן המוצלח של תורת היחסות הכללית של איינשטיין ב-1919, לבין פסוידו-מדע, כמו התיאוריות של פרויד, שחסידיהן חיפשו רק ראיות מאששות והתעלמו ממקרים מפריכים. התיאוריה של איינשטיין הייתה מופרכת לולא הראו נתוני ליקוי החמה כנדרש ששדה הכבידה של השמש מטה את קרני האור המגיעות מכוכב רחוק. ואולם, את התיאוריות של פרויד אי אפשר להפריך מפני שאין בהן שום השערה הניתנת לבחינה ומאפשרת הפרכה. כידוע, פופר קבע את “יכולת ההפרכה” כקריטריון התיחום המוחלט.
הבעיה היא שמדעים רבים אינן ניתנים להפרכה, כמו תורת המיתרים, הנוירולוגיה של התודעה, מודלים כלכליים גדולים והשערת החיים מחוץ לכדור הארץ. בחיפוש אחרי חיים חוצניים, איך נוכל אי פעם להגיד שאי טי אינו קיים אם לא נבחן כל כוכב לכת סביב כל שמש בכל גלקסיה?
היסטוריון המדע מאוניברסיטת פרינסטון, מייקל ד’ גורדין, מוסיף בנושא בספרו שיראה אור בקרוב “מלחמות הפסוידו-מדע” (אוניברסיטת שיקגו, 2012): “שום אדם בהיסטוריה של העולם לא זיהה את עצמו מעולם כפסוידו-מדען. אין אדם שקם בבוקר וחושב לעצמו, ‘אלך לי לפסוידו-מעבדה שלי ואבצע בה כמה פסוידו-ניסויים כדי לנסות לאשר את הפסוידו-תיאוריות שלי באמצעות פסוידו-עובדות.'” גורדין מתעד בדוגמאות מפורטות “שמדענים יחידים (בניגוד ל’קהילה המדעית’ המונוליתית) מסווגים תורה מסוימת כ’פסוידו-מדע’ רק כשלתפיסתם היא מאיימת עליהם. אין הם מאוימים בהכרח מן הרעיונות החדשים לעצמם, אלא מן האיום שהם מייצגים על סמכות המדע, על נגישות המדע למשאבים או על כל מגמה חברתית רחבה אחרת. אם לא חשים מאוימים, אין שום סיבה לתקוף את הדבר הנתפס כפסוידו-מדע. במקום זאת, פשוט ממשיכים בעבודה ומתעלמים בשמחה מן המשוגעים.”
אני מכנה את הבריאתנות בתואר “פסאודו-מדע” לא מפני שחסידיה עוסקים במדע רע – הם אינם עוסקים במדע בכלל – אלא מפני שהם מאיימים על החינוך המדעי בארה”ב, הם פורצים את החומה המפרידה בין הכנסייה למדינה והם מבלבלים את הציבור בנוגע לעצם טבעה של תיאוריית האבולוציה ולגבי הדרך שבה מתנהל המדע.
והנה, אולי, קריטריון מעשי לפתרון בעיית התיחום: התנהלות המדענים כפי שהיא באה לידי ביטוי בשימושיות המעשית של הרעיון. כלומר, האם הרעיון המהפכני החדש מעורר רצון בקרב מדענים פעילים לאמץ אותו בתכניות המחקר שלהם, סולל כיווני מחקר חדשים, מוליך לתגליות חדשות או משפיע על השערות, מודלים, פרדיגמות או השקפות עולם רווחות? אם לא, סביר להניח שמדובר בפסוידו-מדע.
אנחנו יכולים לתחום את הגבול בין מדע לבין פסוידו-מדע לא על פי מהות המדע אלא על פי מה שהמדע עושה. המדע הוא סדרת שיטות המיועדת לבחון השערות ולבנות תיאוריות. אם קהילה של מדענים מאמצת באופן פעיל רעיון חדש, ואם הרעיון הזה מתפשט בתחום ומשתלב במחקר היוצר ידע שימושי הבא לידי ביטוי בהרצאות, בפרסומים ובייחוד בכיווני חקר ומחקר חדשים, סביר להניח שמדובר במדע.
לקריטריון התיחום הזה, המבוסס על שימושיות, יש יתרון בכך שהוא מגיע מלמטה ולא מלמעלה, הוא מעניק שוויון ולא זכויות יתר, הוא חסר פניות ואינו מפלה על בסיס דעה קדומה. בוא ניתן לצרכני המדע בשוק הרעיונות לקבוע מה נחשב מדע טוב, החל מן המדענים עצמם דרך עורכים, מחנכים וקוראים. ולגבי צרכנים אפשריים של פסוידו-מדע, לשם כך יש ספקנים, אבל גם בשוק הזה, כמו תמיד, ייזהר הקונה.
על המחבר
מייקל שרמר הוא המו”ל של כתב העת Skeptic ((www.skeptic.com ספרו החדש הוא “המוח המאמין”. עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer
46 תגובות
שפירא, דוקא כאן אתה טועה. הסיבוב אינו יחסי. וזה בדיוק השינוי שאיינשטיין שינה את דעתו בו מאז ימיו הראשונים שבו כן האמין בתפיסתו של מאך בעניין סיבוב יחסי.
הסיבוב אינו יחסי.
למעשה, אם תבדוק טוב, לפי איינשטיין הלחש דווקא כן הצליח, כי הסיבוב הוא יחסי ואין זה משנה אם סבסביש מסתובב יחסית לקוסמים או הם יחסית אליו, ויוצא שהוא ראה אותם מסתובבים בדיוק כפי שתכנן. (אמרנו משהו על משקפיים ורודות?)
לפי מאך, הסיבוב הוא מוחלט, ולא הצליח הקסם. וואוואוואו.
האם קיימת האפשרות שסבסמיש גאון יותר מאיינשטיין?
בכן רבותיי הגיע הזמן להמשיך בסיפור.
סבסביש נזכר בלחש מיוחד עליו קרא עוד בהיותו נער. לחש זה נכתב ושוכתב במשך שנים רבות ומטרתו של הלחש היא לסובב כל אויב בספיראלה למשך זמן ממושך וכך לשתקו. הלחש הולך כך(הזהרו אנא קוראים יקרים לא לאמר אותו בקול רם):
סוב נא סוב כה וכה
נס גדול יהיה פה
נס גדול יהיה פה
סוב נא סוב כה וכה
סביבון
סוב
סוב
סוב!
ישב לו סבסביש וחשב. ידוע היה ששורת הלחש הראשונה התווספה עם השנים מפני שהלחש לא תמיד עבד. תוספת זו לא מצאה חן בעיני כמה קוסמים מכובדים באגודה שטענו שיש למצוא לחש קצר יותר, קולע יותר,כזה שיעבוד בכל מצב.
למה שלא אמציא את הלחש בעצמי? אמר בלבו סבסביש. וכך ישב לו בביתו ובמשך ימים המציא את גרסתו המחודשת ללחש הספיראלה. את הלחש המחודש החליט להציג בפני חבריו לחוג הקוסמים החובבים במופע מרהיב. הידיעה על המופע של סבסביש עברה מפה לאוזן במהרה וכולם ציפו לה בכיליון עיניים.
היום הגדול הגיע. סבסביש למד את הלחש בעל פה כדי שלא יהיו לו תקלות. זו ההזדמנות הגדולה לה חיכה כל חייו. מעתה ידע שגם עליו יסופר באגדות. בשעת ערב מוקדמת התאספו כל חברי החוג בבקתה בה נהגו להפגש וחיכו לסבסביש. לבסוף הוא נכנס לחדר, והחדר כולו ציפייה והתרגשות.
בהתחלה סקר סבסביש את ההסטוריה רבת השנים של לחש הספיראלה, אך מיהר להגיע לחלק הפיקנטי של ההופעה, החלק בו יאמר את הלחש החדש ויגרום לכל באי החדר לסוב סביבו באויר.
וכשהגיע הרגע כולם השתתקו. דממה מוחלטת נפלה בחדר. וסבסביש החל לדקלם:
אברא קדברה
בילי פוקוס
סוב נא סוב
סוב!
ותוך כדי דקלום החל סבסביש להסתובב במקום , תחילה לאט, אך ככל שחלפו השניות מהר יותר ומהר יותר. יחד עם הסיבוב נופף בידיו בתנועות ארוכות כאילו הוא מרחף באויר וכך ראה את כל חבריו מסתובבים סביבו סוב וסוב. וכך בטירוף מוחלט קרא ״ראו רבותיי אני קוסם!אני קוסם!” אך חבריו הסתכלו עליו ולא יכלו שלא לפרוץ בצחוק גדול שנשמע בכל רחבי הכפר.
וכך המשיך לו בחייו סבסביש, משוכנע שיום אחד הוא עוד ימצא את הלחש הנכון וחבריו לחוג חובבי הקוסמות עוד יריעו לו.
יופי גנדאלף, good guy.
גם אני חשבתי על מה שהשמטת מן העלילה. למעשה, סבחמשיש גילה את משקפי הקסם הורודים, שכל החובש אותם יכול לראות את המציאות כטוב בעיניו. לכן בעיניו, הוא בעצם הקוסם והם הרוכלים. וכך מסתיימת האגדה:
….וכשקהל מקצה אפסיים
נוהר לראות את הקוסמים,
חובש הוא את המשקפיים,
ומנופף להמונים.
והוא צוחק מלוא הבטן:
“כולם באים לראות אותי!”
עכשיו תגידו לי אתם:
מי הקוסם האמיתי?
גיא,זה יפה. אהבתי :-).
רק אל תשכח שבהמשך אותו סבחמשיש לא מסתובב לו בשקט בכפרים ומציג את כשרונו.
מה שקורה זה שסבחמשיש כחלק מקריאתו בספרים, וגם בזכות ידע אישי שעבר במסורת, עלה על קסם פשוט אך מעניין. הקסם הזה כשהוא מופעל על אנשים מסוימים, גורם לאותם אנשים להישבות בכל שאר קסמיו הפשוטים. הם מתאהבים בו והופכים להיות קהל המעריצים שלו. בכל פעם שהקוסם מבצע קסם פשוט לכאורה (קסם נורא פשוט שמופיע בפרקי המבוא ובספרי ההיסטוריה של הקסמים בספריה של אגודת הקוסמים) היו חלק מעדת המעריצים קופצים מייד ובאים ומנשקים לקוסם את הישבן. והקוסם מתמלא עונג אינסופי. זה כל מה שהוא רצה.
כל קוסם מתחיל יודע שזהו מצב פסיכוקוסמי מסוכן. מחשבות השווא לא מאחרות להגיע והקוסם מכושף לחשוב שהוא הוא הקוסם הגדול בדורו.
היה הייתה בארץ רחוקה אגודת קוסמים. לאגודה זו השתייכו כל המי ומי של עולם הקוסמות. שמות כמו טיניונוס הגדול, לגלגיאוסטוס וכמובן הגלרט סנשיין היו מעמודי התווך ומובילי הדרך של האגודה שהתגאתה במסורת קוסמות רבת שנים. כמובן לא קל היה להתקבל לאגודה זו. שנים רבות של אימונים ולימודי תיאוריה בבתי הספר הטובים בארץ-פלא היו תנאי מקדים לכל מי שחלם על הכבוד הגדול להיות קוסם מן המניין. מאגודה זו ורק ממנה יצאו הקסמים והלחשים המדהימים בעולם. הורדת גשם של פנינים ירוקות, הפיכת עכבר לדרקון אימתני והצמחת יערות ברגע הם רק חלק מהפלאים והניסים אותם רקחו והמציאו באגודה המכובדת.
יחידי סגולה מעטים, אלו המכונים בעלי הניצוץ, עלו על מוריהם וקודמיהם והמציאו לחש חדש חזק יותר וקסום יותר מכל קסם שנראה לפניהם.
כפי שניתן היה לשער מושא הערצה וכבוד שכזה משך אליו את תשומת ליבם של ההמונים הרבים שהשתאו מול נפלאות האגודה וקוסמיה. סיפורי עם ואגדות נרקמו סביב הנפילים מהאגודה שהיו לגיבורים. לא פעם היה קם פלוני הטוען כי גם הוא שייך לאותה קבוצה מהוללת ובידו קסם חדשני, בתקווה לזכות בתהילת עולם, אך מפלוני הפך לאלמוני וכמו שאר האדם נשכח כלא היה.
בפרוור נידח אי שם בקצה הצפוני של ארץ-פלא חי לו בשלווה ובנחת אדון חביב בשם סבסביש שמשייה. סבסביש היה חובב קוסמות מושבע. אמנם את רוב חייו העביר בעיסוק במקצועו, רוכל בשוק הכפר, אך בזמנו הפנוי אהב לקרוא על אגודת הקוסמים ועל מעשי הפלא האחרונים. לא פעם שקע בהרהורים איך זה מרגיש להיות קוסם גדול. בחלומות היה אף הוא עצמו קוסם מן המניין ואנשים היו מתפעלים מכשפיו.
יום אחד קם לו סבסביש והרגיש תחושה מוזרה. איך זה שחובב קוסמות כמוני לא מיצה אף פעם את תאוותו? שאל את עצמו. אולי גם לי יש את הניצוץ תהה… המשך יבוא
יהודה,
לפני שמטילים ספק יש להבין במה מטילים ספק. סתם הטלת ספק היא טפשית.
והבעיה היא שאנשים טפשים אינם מסוגלים להבין. ולכן הם סתם מטילים ספק רק כדי להיראות חכמים.
מי שטיפש ע”פ ההגדרה הוא טיפש באופן כללי.
נקודה
בלי להיכנס לויכוח על טענתך האחרונה אציין רק שהיות שאתה זורק הכללה גורפת אינך עושה רושם טוב.
נקודה
איך אתה מסוגל להגיד דברים טיפשיים כאלה?, הרי כל המדע בנוי בהטלת ספק ובהנחת הסברים חדשים לדברים שאינם מקובלים על הכל.
רק מי שאינו מטיל ספק הוא אצלך החכם?, כל השאר יש להם הפרעות פסיכולוגיות?
אולי לך יש ריגשי נחיתות ואתה מעדיף לחיות בצילם של אחרים?
יום טוב
סבדרמיש יהודה
ושוב, מעניין לציין שכל אלו שמתנגדים למדע, הם פשוט אנשים טפשים.
כל כך קשה להם עם טפשותם שהם מוכנים להקריב את היושר הטבעי של השכל הישר כדי להרגיש את עצמם מיוחדים.
בקיצור, מדובר בהפרעה פסיכולוגית שנובעת מרגשי נחיתות גדולים.
קורא עברי:
אמנם למדע דווקא יש מה לומר בתחומים אותם הבאת כדוגמה אבל זה לא משנה את העובדה שיש דברים שהמדע לא יודע.
איך זה קשור לכתבה?
זה לא!
האני האחר:
אתה קשקשן חסר תקנה.
האם אתה יכול להצביע על מקרה אחד (אחד!) בו כיניתי בתואר שקרן מישהו שלא הרוויח את זה ב(חוסר)יושר?!
פסאודו מדע אינו הופך למדע לעולם כי ההבדל בין מדע לבין פסאודו מדע הוא בשיטה ובמוטיבציות ולא בטענות.
בהחלט יכול לקרות שטענה שהושמעה פעם על ידי פסאודו מדינים תחקר בסופו של דבר ותמצא נכונה גם מבחינת המדע טבל זה לא יהפוך את מה שעשו הפסאודו מדענים למדע.
גם כשיהודה “מסביר” על החומר האפל, הוא עוסק בפסאודו מדע, למרות שהחומר האפל ככל הנראה קיים.
ישראל:
לי ניסיונות המכירה של יהודה מפריעים מאד.
האתר הזה נועד לספק תובנות מדעיות ולא הטעיות.
קוראים בו אנשים רבים שלא כולם מסוגלים להבחין מתי טענה היא שטותית.
יהודה מנסה ללא לאות לעבוד על אנשים אלה ולא נרתע מחזרה אובססיבית על דברים שהוסבר לו באלפי דרכים שהם שגויים.
גיא.
מה מפריע לך יהודה?
הוא אינו תופס זמן אויר על חשבון אחרים. מי שלא מעונין לקרוא את דבריו יכול לדפדף הלאה.
נראה לך שהוא אינו מאמין במה שהוא כותב?
דווקא מוסיף צבע לאתר.
חוץ מזה שכבר מזמן לא שמענו ממך כמה חרוזים נחמדים, ואנחנו באמת מתגעגעים. משהו בסגנון: “מיומנו של מכחיש התחממות”.
הנה לדוגמא:
“קיבלתי דו”ח מעט מרגיז, הקרחונים נמסו,
מחקתי כמה אפסים, כדי שלא תכעסו”.
יויה, אני שואל..
אתה בטח יותר טוב בזה ממני.
בסופו של דבר, בעידן חופש המידע, הן המדע והן הפסוידו-מדע מוצגים ברבים ונגישים לכל החפץ לקרוא, והקורא, כל אחד ואחד מהקוראים, הוא זה שמחליט איזו תיאוריה לאמץ ובמה להאמין. עם כל הכבוד למדע, יש לא מעט תחומים בהם גם המדענים עדיין מגששים כעיוורים אחר הפרכות או הוכחות לתיאוריה כזו או אחרת, או תחומים בהם מראש אין להם אמירה “מדעית” חד-משמעית. תחומים כמו פילוסופיה, מוסר ואמנות.
תופעה נוספת שראוי להזכירה בהקשר של פסבדו מדע היא תופעת הטרחנות הכפייתית.
אנא עיינו בכתבה הבאה מתוך ה״אייל הקורא״:
http://www.haayal.co.il/story_1571
סבדרמיש אינו לבד, היו הרבה כמותו ולצערי כנראה עוד יהיו.
הכתבה כאן מתארת תהליך – איך פסאודו מדע הופך למדע (או לא) – מתחילתו של הרעיון, גיבוש ההנחה התאורטית, דרך הפרקטיקה ועד להוכחה – ובמילה אחת: זמלוויס.
הקהילה המדעית (באותו זמן) בזה לו על התאוריה והפרקטיקה למרות שהביאו תוצאות מעולות.
הוא הוגדר כשוטה, שרלטן ואף מסוכן לציבור בגלל ההסבר שלו על חיות קטנות שגורמות למחלות ומוות. וכל זה משום של”מדע” באותו זמן לא היו כלים לבדוק את הרעיונות הללו.
מיקל בטח היה קורא לו שקרן…
לכל אוהבי המדע – למדע יש חזית חדה כתער ושם על קצה התער הזה נבדקים רעיונות פרועים כמו 11 המימדים של תאורית המיתרים או העובדה שיש אנשים שמחלימים מפלצבו (כבר ניהלתי את הדיון על כל זה מספר פעמים באתר – תודה על התמיכה מהספקן…).
כל הרעיונות האלה יכולים להיות מוגדרים כפסאודו מדע, מדע קקיוני, ח*א של מדע או איך שבא לכל המדענים המכובדים מהזרם המרכזי שמאויימים מרעיונות חדשים לקרוא להם – זה לא משנה את העובדה שכך ה”מדע” עושה אבולוציה ומתפתח. קצת פתיחות דעת לא תזיק לכל האנאל ריטנטיבס.
לגבי מה שכתב גלעד על אסטרולוגיה – זו דוגמא אמיתית לרעיון שהתברר כשטויות במיץ – בדיוק מהסיבה שכתב.
ישראל:
לדעתי אתה טועה.
אין זה מקרה שהם מקפידים להתחמק מכל ביקורת.
אם יש משהו שאתה משוכנע שהוא נכון – אתה צריך להיות מסוגל להגן עליו מפני ביקורת באופן ישר ולא באמצעות תרגילים סוציאליים.
מי שמתחמק יודע שאין לו מענה לביקורת אבל האג’נדה שלו מונעת ממנו להשיב תשובה ישרה.
יש הבדל בין אמירת שקר לאי אמירת אמת. ההבדל הוא בכוונה.
אריסטו לא שיקר כאשר אמר שגופים במשקלים שונים יפלו במהירויות שונות. הוא טעה, אך האמין במה שאמר.
לי נראה שרוב אנשי הפסוודו -מאזו נמצאים בקטגוריה השניה, ומוכנים גם למות על קידוש השם של מה שהם מאמינים בו, למרות שכנראה הם שוגים. במבחן במכונת אמת לדוגמה, רובם ימצאו דוברי אמת בהגינם על תאוריה שגויה, בניגוד לשרלטנים שימצאו דוברי שקר.
זה נכון גם לגבי חלק מהכותבים פה.
יאיר:
יהודה כן הכפיש את המדע וטען שמדובר בסך הכל בתופעה סוציולוגית.
זה גם מתאים לאג’נדה שלו: הרי הוא שנים מנסה למכור לציבור תיאוריות הזויות והתגובות כאן הן עוד ניסיון עקיף למזער בעיני הבריות את משמעות הביקורת המוטחת בשטויותיו.
יש כאלו שדנים ומתדיינים בשאלה מה זה פסאודו מדע ומה זה מדע.
משום מה, הם תמיד יהיו בעד להרחיב את גבולות המדע אל תוך הפסאודו כך שהמדע כפי שהם מגדירים אותו יכלול את הרעיונות שלהם וכך הם יתפסו עצמם כמדענים. חשוב להם להיראות חכמים. זו בעצם המטרה להיראות ולהישמע.
ויקי מגדיר את זה יפה:
Pseudoscience is a claim, belief, or practice which is presented as scientific, but which does not adhere to a valid scientific method, lacks supporting evidence or plausibility, cannot be reliably tested, or otherwise lacks scientific status
יהודה אתה מבלבל כמה דברים,
יש ויכוח מדעי לגיטימי ויש פסוידו-מדע,
הראשון מתרחש בין תאוריות מדעיות מתחרות בלי קשר למי מהן יותר פופולרית וניתן להכריע בינהן על ידי אישוש או הפרכה גם אם הדבר יתרחש בעתיד אבל אין ספק כי הדבר אפשרי.
ואילו השני, יכול להתמך על ידי תאוריות מדעיות למחצה, כאלו שהופרכו, או שלא ניתן להוכיח אותן (גם בעתיד).
כמובן שאתה צודק שמדענים שתומכים בתיאוריה השגויה לא יוותרו בקלות וטוב שכך, כך בדיוק משפרים את המדע, ההתעקשות הזו עושה רק טוב למדע, כך למעשה רק תאוריות שעברו את מבחני העמיתים הנוקשים ביותר של המדע הופכות לעובדות ותורות מדעיות.
ועוד דבר, תאוריה מדעית שהופרכה לא הופכת לפסוידו-מדע, רק לתאוריה שגויה או תאוריה לא מקיפה מספיק (כמו ניוטון לדוגמא). כדי להפוך לפסוידו-מדע צריך חסידים של התאוריה שימשיכו להאמין בנכונותה אחרי שהופרכה.
יהודה לא הכפיש את המדע, לכל היותר הוא טען טענות לא מוצלחות. הנה שני מקרים שנראים לי יותר מתאימים: התיאוריה הגנטית של מנדל, פורסמה בכתבי עת מדעיים והתעלמו ממנה 40 שנה. תיאוריית הלוחות הטקטוניים של וגנר זכתה גם היא להתעלמות ארוכת טווח.
ענתאל
נאמר בהגדרה “אך על–פי דעת עיקר הקהילה המדעית אינם עומדים בדרישות השיטה המדעית” כלומר הרוב קובע מה מדעי ומה לא. מכאן שיתכן שההגדרה שמצאתי לא נכונה, אם כך אשמח לשמוע הגדרה אחרת.
שבוע טוב
סבדרמיש יהודה
סבדרמיש, בתגובתך הראשונה אמרת “אם הגדרה זו מקובלת, אזי מי שקובע את היותו של מקור כפסאודו מדע הוא רוב הקהילה המדעית. מכאן כל דבר ששולל את המקובל במדע מוגדר מיידית כפסיאודו מדע ע”י הכלל.”
המשפט הראשון אולי נכון, הבעיה היא שהמסקנה שלך במשפט השני פשוט לא נובעת ממנו (לוגית), כיוון שלא כל דבר ששולל את המקובל במדע, בהכרח אינו עומד בדרישות השיטה המדעית.
“פסאודו-מדע” זה לא שם אחר למה שלא מקובל על הקהילה המדעית *כרגע*, כלומר מדענים יכולים שלא להסכים על תאוריות שונות כמו במקרה של שכטמן למשל, אבל לגבי השיטה המדעית יש קונצנזוס די ברור לגבי מה נחשב למחקר מדעי איכותי ומה לא (למרות שגם כאן הסטנדרטים משתנים ככול שהיכולת הטכנולוגית מתפתחת – וכנראה בגלל זה ההגדרה שמצאת נתלית ב”דעת רוב הקהילה המדעית” במקום באיזה קבוע אבסולוטי).
ראו כמה גדול כוחו של המדע. כל כך הרבה מקטרגים וקנאים באים עליו להשמידו והם אינם יכולים לו.
מר ס’, כמוך יש רבים, אפשר לומר שהרוב כמוך. הרוב חושבים שמה שהם חושבים הוא נכון. 98% חושבים שהם חכמים יותר מהממוצע. לרוב אין ביקורת עצמית אמיתית כי אין להם את הענווה הדרושה כדי לומר “טעיתי”.
למזלינו השכל חזק יותר מהשתדלנות והמיסיון שאנשים כדוגמתך מנסים לעשות לרעיונותיהם.
יהודה:
אתה מתכוון לאנשים שלא יודעים שתורת אריסטו לא הייתה מדע במובן הנוכחי של המילה?
אתה מתכוון לאנשים שלא יודעים שהאצת התפשטות היקום מעולם לא זכתה להתעלמות שפיברקת?
אני מקווה שאחרי שכתבתי את תגובתי אין בין קוראי הידען אנשים כאלה.
מיקל
ואם אתה מגדיר את תגובותי כאן כאי הבנה של הדברים הבסיסיים ביותר, וכסילוף ההסטוריה,
אז ראוי שלא הגיב יותר לתגובותך כאן.
אשמח להגיב לדברי אחרים היודעים להעריך יותר את דברי.
שבת שלום
סבדרמיש יהודה
אני קיבלתי אישור אישי מהיוצר לתרגם את זה לעברית ולפרסם בבלוג שלי, הוא נשמע מאוד שמח, אני לא יודע מה זה אומר מבחינת “הידען” אבל לא התרשמתי שיש בעיה כלשהי מבחינתו. אפילו הוספתי את השם שלו בפינת התמונות, לבקשתו הצנועה:
“Yep, I created it a couple months ago. You can certainly translate it–I’d be honored. You don’t need to give me credit (but I’m thinking of stamping a tiny “jerfoo” in the corner). “
גלעד:
חבר שלח לי לפני מספר ימים קישור לכתבתך זו ועניתי לו שאבי הגיע לסיכום אתך שעל פיו נוכל לפרסם את כתבותיך באתר הידען ושבכוונתנו, כמובן, להביא גם את הכתבה הנדונה.
למעשה, אלמלא הייתה כאן שאלה של זכויות יוצרים, כנראה שכבר היינו מעתיקים כתבה זו לכאן.
שאלת זכויות היוצרים באשר לטקסט הוסדרה בינך לבין אבי אבל שאלתי היא לגבי האיורים של סיפור שני הארנבים.
אפשר להשתמש בזה כאן?
אפרופו מדע לעומת פסאודו-מדע, יש קריקטורה/אנלוגיה מאוד יפה שמסתובת באינטרנט לאחרונה. היא מופיעה בגירסה מתורגמת לעברית בבלוג שלי, בחלק השני של הרשומה, שבכלל מתאימה לנושא הנידון כאן:
http://wp.me/p1K6uX-fX
תהנו!
יהודה (https://www.hayadan.org.il/shremer-on-pseudo-science-0312112/#comment-316908):
ביקורתך מבוססת על אי הבנה של דברים בסיסיים ביותר.
כאשר לא היה מדע – לא הייתה גם קהילייה מדעית.
כל הדוגמאות ההיסטוריות שלך חסרות כל ערך וטעם ותפקידן באג’נדת הכפשת המדע שלך ברור.
יהודה (https://www.hayadan.org.il/shremer-on-pseudo-science-0312112/#comment-316916):
אתה מבלבל בין מדע לבין מדענים ואתה גם מסלף את תיאור ההיסטוריה.
להזכירך – שכטמן קיבל פרס נובל.
תהליך קבלתה של טענה יכול להתמשך זמן מה אבל אם הטענה נכונה היא מתקבלת.
מן העדויות להאצת התפשטות היקום לא התעלמו.
מאיפה הקרצת את הסיפור הזה?
פסאודו מדע הוא בעיני דבר מוגדר.
בבסיסו – פסאודו מדע הוא שקר.
מדובר במצג שווא שמאמץ מאפיינים חיצוניים של המדע כדי לשכנע את הקוראים בנכונותה של טענה מדעית מתוך מוטיבציה זרה לחקירת האמת (כמו פרסום עצמי, בצע כסף וכדומה).
את התוכים שחוזרים על טענות הפסאודו מדע אין לכנות פסאודו מדענים כי הם פשוט תוכים.
כדי לזהות פסאודו מדע – צריך להגיע למקור הטענות.
אלא שכאן יש בעיה:
בדרך כלל ממש קשה לדעת מה המוטיבציה מאחרי דבריו של אדם.
אם טענתו שקרית, זה עדיין לא מסגיר את כוונותיו.
הרי טעויות הן חלק מן העשייה המדעית וגם מדענים טועים.
כדי למנוע את השתרשותן של טעויות בגוף הידע המדעי קיימת ביקורת העמיתים שעובדת לא רע.
אחד הדברים שמסגירים פסאודו מדע ככזה הוא כמובן ההתעלמות מביקורת העמיתים.
אינני מדבר על דחייה מנומקת של הביקורת אלא על התעלמות ממנה ובמקרים מסוימים גם על ניסיונות לטשטשה או, לחילופין, לתקוף אישית את משמיעיה.
ישראל,
אתה תתפלא לשמוע שיש מדענים “אמיתיים” שמחפשים את האמת לא יקבלו דעות או תאוריות שונות לשלהם רק בגלל האגו.
אף אחד לא אוהב להתחיל מחדש בא’.
מדען אמיתי מחפש את האמת.
נראה לי שרוב המדענים הם כאלו – אחרת לא היו בוחרים במדע כקריירה, אלא הולכים לפוליטיקה.
ואם צריך להתחיל מחדש בא’, אז מתחילים.
מה שאני מנסה לרמוז הוא שמערכת מדעית היא בראש ובראשונה מערכת סוציולוגית. להתעלם מהמדענים הקיימים בשטח, הלחצים המופעלים עליהם, ועל זה שפתאום הם יצטרכו לחזור לבית הספר וללמוד תיאוריה חדשה כאחרון התלמידים, לזה יש יותר משמעות מכל פופר שהוא !
אני הולך לארוחת צהריים עסיסית כניראה
אז שבת שלום לכולם
סבדרמיש יהודה
ולא הזכרנו את אוקהם.
למשל, תורת המיתרים מצריכה הנחת קיומם של לא פחות מאחד עשר מימדים, בעוד שאנחנו מכירים רק ארבעה בקושי.
יהודה.
קיום גופים בעלי מסה שמהירותם היא מעל למהירות האור הינה סוף היחסות כפי שאנו מכירים אותה.
אלא אם כן, אותם גופים מעולם לא ירדו את מהירות האור, מה שלא נכון בניסוי בסרן.
הסיבה הראשונה פשוטה ופיזיקלית: נוסחת המסה היחסותית כוללת מכנה המגיע לאפס במהירות האור, ולכן מעניק מסה אינסופית לגוף.
השניה לוגית: ניתן להראות שבתאוריה, אם מהירות כלשהיא זהה בכל מערכת יחוס, ומהירות האור היא אכן כזו, הרי שמהירות זו היא הגבול העליון בטבע.
לכן אם הנייטרינו הוא אכן טכיוני, נצטרך כנראה מודל חדש במקום היחסות.
לעצם הענין: הGPS שלי תמיד מביא אותי הביתה בשלום. איינשטיין.
הטלסקופ במצפה שלך תמיד מגדיל באותו יחס. גלילאו.
הפסיכולוג שלי תמיד מאשפז אותי במחלקה הלא נכונה. פרויד.
הייתי אומר שבחזית המדע באמת קשה להבחין בין תאוריות שיחזיקו מעמד לכאלו שיישכחו בדפי ההסטוריה.
עם זאת חוץ מההתנהלות הפורה שקוראת בחזית המדע במוסדות האקדמיים ובכנסים מקצועיים משתרכים להם מני בעלי פרטנציות חסרי יכולת ביקורת מקצועית ,חסרי מודעות עצמית,חסרי השכלה ובעלי שאיפות לא מבוטלות.
אם עבור אלו הראשונים אולי ניתן להטיל ספק ביכולת להפריד בין מדע לפסאודו מדע, הרי עבור השניים יכולת ההפרדה שווה ליכולת להפריד בין אסטרולוגיה לפיזיקה גרעינית, בין בריאתנות לאבולוציה, בין קריאה בקפה לגיאולוגיה. אם עבור אלו לא ניתן לעשות אבחנה אינני יודע מדע מהו
לאחר תגובתו של ישראל אני שם לב שדעת כולנו היא שמה שמבדיל את ההתפתחות המדעית מהפסבדו מדע הן המדידות המחוייבות להעשות (על פי פופר)
אז הבה וניראה מה יש לנו לגבי תורת הייחסות. היא מככבת כבר מאה שנים כאמת המדעית ולפתע מגיע ניסוי בסרן שלכאורה ממוטט אותה.
גילעד, ואני מקווה שגם כולנו עימו, אומר שיש גם לתת לזמן לעשות את שלו ולא לרוץ ולהסיק מסקנות. או קיי, חולף הזמן, ואז, מה יהיה אם יחזרו על הניסוי בסרן ויחליטו שהוא נכון?, האם אז כן יבטלו את תורת היחסות, אפילו שאין לנו תחליף תחת ידנו?, או אולי ינסו למצוא פתרון אחר?
דוגמא לפתרון :
קיימת סביבה שניקרא לה “סביבה טכיונית” (או כל שם אחר שתרצו) שבה המרחב מעוקם קצת יותר דבר שנובע ממנו מהירות גבוהה יותר של נטרינים? ואם תשאלו בכמה מעוקם המרחב יותר אני אענה בכמה שצריך!
ואם במאדים מהירות הנטרינים תהיה שונה אז שם יש סביבה טכיונית שונה.
פתרון זה יהיה נוח כי הוא יישמר את הפרדיגמה הקיימת, ואת בעליי המשרות הקימות של מומחי תורת הייחסות. ולא רק זה אלא שגם הם יהיו המומחים היחידים שלמעשה רק הם יוכלו להסביר את מהותם של היקומים הטכיונים.
מהר מאוד יכתבו מאמרים וספרים על סביבות טכיוניות שונות. ולא רחוק הזמן שיעבור, שהכמות תהפוך לאיכות והמדידה של סרן , היא זו שתהפוך לפסבדו מדע! אתם חושבים שזה רעיון הזוי?, אני לא!
מה עשינו למעשה כאן?, שינינו את הנתונים כדי שיתאימו לתיאוריה הקיימת!, האם זה מקובל?, האם באופן זמני/ קבוע נסכים להיות עם התיקון הטכיוני הנ”ל?. האם תהיו מוכנים שממשלתכם תשקיע מיליארדים כדי לגלות את הסביבה הטכיונית?. אני לא.
נא להגיב בעדינות.
שבת שלום
סבדרמיש יהודה
אנסה לתמצת:
חזית המחקר-המדעי מאופיינת בקולות שונים, רעיונות חדשניים ופרועים, תחרותיות בין מדענים וכיוצא באלה תופעות חברתיות רצויות יותר או פחות.
הדברים עוברים סינון עם הזמן, ומה שבאמת מתאים למציאות שורד.
מה שאינו עולה בקנה אחד עם הראיות, אך בכל זאת ממשיכים לנסות לקיים אותו לאורך זמן תחת אצטלה “מדעית” הוא פסאודו-מדע.
יהודה.
“כידוע, פופר קבע את “יכולת ההפרכה” כקריטריון התיחום המוחלט”.
גלילאו הפריך את אריסטו עיי כך שהוכיח שגופים במשקלים שונים נופלים בתאוצה זהה, בניגוד לטענת אריסטו. ראיה זו לא הופרכה עד היום.
איינשטיין הראה כי תורת ניוטון הינה רק מקרה פרטי של היחסות ב1919, בגלל עיקום קרני האור עיי הגרביטציה. ראיה זו לא הופרכה עד היום.
לכן, בניגוד לפרויד, או הבריאתנות, ואולי גם למיתרים, מהר מאוד נתקבלה דעתם והפכה למיין סטרים בין אנשי המדע (לא כולל אינקוויזיטורים).
אותו כנ”ל לגבי ניוטון. תיאורית הגרביטציה שלו התקבלה במהירות ובהסכמה, כאשר הביקורת היחידה כמעט הייתה בנוגע לקרדיט על זכות היוצרים, או למכניזם של הגרביטציה.
גלעד ומאיר העלו את הרעיון שהמבדיל בין הפסבדו- מדע להתפתחות המדעית הם הניסויים, כלומר יכולת ההפרכה על פי פופר.
השאלה אם אנו עיקביים בנושא, האם לא ניראה לכם שדווקא המדענים בעלי התיאוריה המקובלת הם אלו שיתעלמו מהניסויים והמדידות המוכיחים את ההפך?.
האם לא התעלמו מההוכחות המצולמות של שכטמן בנוגע לגבישים?
התעלמו גם מההוכחות שהראו שהיקום מאיץ בהתפשטותו!
הבה ונערוך ניסוי מעניין בו נחליט מה קורה כרגע עם ניסוי הנטרינים בצרן- האם ההצהרה שהם עברו את מהירות האור היא פסבדו מדע או התפתחות מדעית? הרי בעוד מספר חודשים נדע זאת (שימו לב- מבחן הזמן כפי שציין זאת גלעד) אבל האם כרגע אנו יכולים להחליט זאת?. לא ניראה לי!
מה יקרה עד שיוחלט?, האם דעת הרוב, הקובעת שלא יתכן שהחלקיקים עברו את מהירות האור, היא זאת שתקבע שיש לנו כאן פסבדו מדע?
אכן קל להיות עם הרוב המדעי ואודה שרוב זה הוא גם צודק בדרך כלל, אבל… לפעמים הוא טועה.
שבת שלום
סבדרמיש יהודה
סבדרמיש
אפשר להבחין בין “התפתחות מדעית” לבין פסבדו-מדע” ע”י ניסויים,הוכחות ועוד…
אבל אני חייב להודות שיש משהו בדברייך.
נסיון שלי להגדרה:
פעילות שאינה מדעית אך מתחפשת לכזו, בהתהדרה בסממנים חיצוניים של מדע, כגון שימוש במושגים שאינם מובנים לאדם הפשוט אך נשמעים מרשימים, גרפים, מספרים, חישובים סטטיסטיים – כל סממן שמעניק נופך של דיוק ואמינות בעיני האדם הפשוט.
אך יחד עם זאת מתאפיינת באחד או יותר מהגורמים הבאים:
* שיטות מחקר רעועות וחובבניות (אם בכלל קיימות).
* טענות שלא עוברות ביקורת רצינית של חוקרים אחרים.
* טענות שאינן נתמכות בניסויים מבוקרים.
* העדר היכולת העקרונית להפריך את הטענות בניסוי.
* התעלמות מהפרכות עבר בכל תירוץ אפשרי.
כמובן שמבחן הזמן הוא גורם חשוב: כל טענה ראשונית וחדשנית אינה נתמכת מספיק ע”י ניסויים, או שהניסויים הם quick & dirty, או שכרגע לא חשבו עדיין על דרך ניסויית לבדוק אותן וכד’, אבל אם זה מצבה לאורך שנים רבות, הדבר אמור להדליק נורות אזהרה של “פסאודו-מדע”.
אסטרולוגיה למשל בהחלט יכולה היתה להיות מדע, מכיוון שהטענות שלה ניתנות להפרכה, נעשו מחקרים רציניים בתחום, שאף עברו ביקורת עמיתים, אך עלה מהם שאין שום תמיכה אמפירית בטענות. עד כאן הכל בסדר. האסטרולוגיה כושלת בסעיף “התעלמות מהפרכות עבר בכל תירוץ אפשרי” ועקב כך יכולה לזכות בתואר פסאודו-מדע.
מה דעתכם?
לא צורפה למאמר הגדרה לפסאודו מדע. מצאתי כזאת באתר מאגר מאמרים ישראלי
“פסבדו-מדע או פסאודו-מדע (באנגלית: Pseudoscience) מתייחס לגוף ידע או נוהג המתיימרים להיות מדעיים או להיתמך על–ידי המדע, אך על–פי דעת עיקר הקהילה המדעית אינם עומדים בדרישות השיטה המדעית”. סוף ציטוט.
אם הגדרה זו מקובלת, אזי מי שקובע את היותו של מקור כפסאודו מדע הוא רוב הקהילה המדעית. מכאן כל דבר ששולל את המקובל במדע מוגדר מיידית כפסיאודו מדע ע”י הכלל.
דוגמאות: כל, אבל כל , ההתפתחות המדעית.
גליליאו שסתר את את המקובל ע”י תיאוריית אריסטו.
ניוטון כנ”ל
תורת הייחסות את ניוטון
שכטמן את המקובל על הגבישים
ועוד ועוד.
כלומר ברגע שהעלת משהו לא מקובל על הכלל, הוא מיד מוגדר כפסאודו מדע.
אבל הרי נוכל לקרוא לאותו דבר גם “התפתחות מדעית”
האם יש בכלל אפשרות להבחין בין “התפתחות מדעית” לבין “פסיאודו מדע”?
שבת שלום
סבדרמיש יהודה