סיפור מדע בדיוני: עבודת-גמר באסטרונומיה

תסריט שנעשה על בסיס הסיפור הפך לסרט בשם המחקר, בבימויו של תלמיד מאוניברסיטת תל אביב, שחר אריאלי בשנת 2001. התסריט זכה במענק מטעם הערוץ השני והוקרן במסגרת של סרטי סטודנטים בערוץ 2 ובסינימטקים.

יהודה סבדרמיש

הערת העורך: זהו סיפור מדע בדיוני ואין ליחס לו משמעויות אקטואליות. קריאה מהנה

אלי, אלי,
שלא ייגמר לעולם,
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמים,
תפילת האדם.
(חנה סנש)

אלי מעולם לא התרגש מאותן בחינות שנערכו בסוף השנה, אך לא כך חבריו. בחינות גמר אלה ריגשו אותם תמיד. שוב ושוב הם ניסו לשכנע עצמם שאין מה להתרגש, הרי ברור שהם המוכשרים בפקולטה וציוניהם מעולם לא ירדו מתחת ל-80%, אך משהו תמיד צבט בתוכם, הרגשה מרגיזה מפני הבלתי נודע, והיום אולי תרמה לכך גם העובדה שהבחינה הייתה שונה, הגנה על פרוייקט הגמר לתואר בוגר באסטרונומיה. הם ישבו באולם המעבדה הגדול של המחלקה לאסטרונומיה, העטוי בכיפתו השקופה, והמתינו למורים. אלי הביט בחבריו בשמץ של זלזול. הם וודאי מקנאים בו, הרי הוא המצטיין בכל הפקולטה. בקצה אולם המעבדה, ליד ספקטרוגרף- המסות, ישבה נטשה מעיינת שוב ושוב בעבודת הגמר שלה על חקר הסופר- נובות. נטשה תמיד צעדה מאחוריו, עוד מתחילת הלמודים, ותמיד ניסתה להקדימו. כמה מרגיז, חשב אלי בלבו, להיות תמיד השני. מצטיין, אבל השני. חקר סופר-נובות, צחק אלי בקרבו, באיזו קלות יכול היה לעשות עבודת מחקר כזאת, אבל זאת עבודת מחקר עבור מקום ב’. לראשונים חייב להיות דבר מה מיוחד, מיוחד כמו עבודתו. שוב הביט בקופסה אותה אחז בידו, ליטף אותה, וחייך. אלי הרגיש שזה היום שלו, הוא היה גאה בעבודתו.

חייך לעצמו- כמה הם יופתעו כשייראו את הנושא אותו הוא בחר ואת גודל מקצועיותו.

הדלת נפתחה. היכנס בבקשה. אלי נטל את הקופסה, ופסע פנימה.

בפנים, מאחורי שולחן גדול, ישבו מנהל המכללה וצוות המורים הבכירים. מאחריהם ניצב לו איתן
המחשב הגדול, מוסיף אדרת קודש למעמד.

– ובכן אלי, פתח המנהל ואמר, למותר לציין שאתה מחזיק אותנו במתח, אתה הנבחן היחידי שאפשרנו לו לשמור בסוד את מהות עבודת הגמר שלו עד ליום ההגשה, דבר חביבי ונשמע מה יש לך לומר!

אלי חייך. הוא הניח את הקופסה על השולחן. בתנועות מדודות, תוך כדי שהוא מודע לכך שמבטי
המורים עוקבים אחריו, הוא פתח אותה והוציא מתוכה בזהירות כדור קטן והניחו על השולחן. אלי ידע שהוא נימצא באחת מנקודות השיא של הקריירה שלו.

-ובכן, אמר אלי, לפני מספר חודשים, תוך כדי חיפוש אחר נושא לפרוייקט הגמר, נפל מבטי על כוכב לכת קטן, במערכת גלקסיות שכנה, הידוע במספרו 1-200-90 אף-על-פי שהכוכב היה במצב די ראשוני החלטתי שהוא יוכל להיות מושא עבודת הגמר שלי.
אלי הביט בנוכחים והוסיף, תוך שהוא מדגיש כל מילה:
צוות הבוחנים הגיע בדיוק בשעה היעודה, חלף על פני הנבחנים, ונכנס לאולם הבחינות הצמוד. אלי
-כוכב קטן זה יתאים למגוריהם של יצורים תבונתיים.

שקט מתוח השתרר בחדר. אלי ידע שהוא מפיק את המרב מן ההפתעה שהוא עומד להנחית על מוריו.

-בסדר, אני מבין, אמר המנהל בחיוך, תוך שהוא מסמן למזכירתו לגשת אליו., -אבל אני בטוח אלי,
שבדיקת התנאים למגוריהם של יצורים תבונתיים אינו הנושא שבחרת לעצמך, זה מתאים לתלמיד ברמה קצת יותר נמוכה, הלא-כן?.

המזכירה לקחה מידי המנהל את מספרו של הכוכב והלכה להביא פרטים עדכניים עליו.

-וודאי, וודאי, ענה אלי בחיוך תוך כדי שהוא מבחין בחיוך המתפשט בפניהם של הנוכחים. -אני
עשיתי דבר קצת שונה.
-נו, תפסיק כבר להחזיק אותנו במתח, דבר!
-ובכן,…אני יצרתי אותם.
שקט מוחלט השתרר בחדר, אלי ידע, ההפתעה של מוריו הייתה מושלמת.

הראשון שהתעשת היה המנהל.
-יצרת את מי?
-את היצורים.
-אתה רוצה לומר שייצרת יצורים תבונתיים?
-מושלמים!, ענה אלי.
קולות רחש חלפו בקרב הנוכחים. המורה לביולוגיה היה המופתע מכולם. אלי היה התלמיד
המצטיין בכיתתו. פעמים רבות הם שוחחו ביניהם, כשנושא מהות החיים עלה בשיחותיהם לא פעם, אבל מעולם לא עלה בדעתו שאלי ינסה כוחו במעשה בריאה. הוא פנה אל אלי תוך שהוא מנסה להסתיר את סערת רגשותיו.

-תסלח לי אלי, אבל אינך מכיר במקרה את העיקרון היסודי המוכר לכולם כאן, במכללה, לכולם בלי יוצא מן הכלל, מורים וגם תלמידים,- האיסור המוחלט להתעסק בבריאתם של יצורים חיים, פרימיטיביים או תבוניים בתנאי מעבדה וללא אישור?
-מכיר.
-נו?
-אני זה לא כולם!, ענה אלי בשמץ של גאווה אך משהו בתוכו הציק לו.

אל האולם חזרה המזכירה, ניגשה אל המנהל ומסרה לו דיסקט קטן. המנהל ניגש אל המחשב, והכניס את הדיסקט לתוכו. הוא הביט באוסף המספרים שהתגלגל על המסך ואחר הסתובב לאיטו אל אלי כשחיוך ציני נסוך על פניו.

-יצורים תבונתיים אתה אומר?
-כן
-אתה בטוח?
-כן.
ואתה יודע שהם כבר התחילו לרצוח איש את רעהו? אלי החוויר והרגיש מחנק בגרונו. הייתכן??, הוא
ידע שאפילו יצורים נחותים ביותר אינם פוגעים בבני מינם, משהו עקרוני בעבודת הגמר שלו פגום. הוא ניכשל. כמו ממרחק אלפי שנות אור הוא שמע את קולו המהדהד של המנהל:
המתן בבקשה בחוץ, אנחנו כבר נודיע לך…נודיע… לך… לך …

אלי יצא מאולם הבחינות, ניגש אל נטשה ולחש:
-הם מבקשים שתיכנסי.
נטשה הביטה בו. נטשה הבינה. היא זכרה את אלי, שנה אחר שנה, איך היה ניגש אליו תמיד לאחר בחינה ובקול מתריס היה אומר:
עכשיו תורך חביבתי, קבלי את רשות הדיבור, ניראה מה תוכלי לעשות מול ציון המאה שקיבלתי.

או לפעמים היה אומר:
היום יש לך הזדמנות ידידתי, קיבלתי רק 99 !
נטשה ידעה, היום זה היום שלה!.

אלי חייך חיוך מאולץ לעבר חבריו שהמתינו בדריכות איש, איש, לתורו. הללו השיבו בחיוך
וחזרו כאילו לענייניהם. בפינת האולם אפילו צחקק לו מישהו. לראשונה הרגיש אלי טעמו של כישלון., טעם מר שלפת אותו מכל עבריו, שהלם בתוכו חזק וזעק:- נכשלת!, נכשלת!… הוא ניסה להתעלם מן המצב ולשכוח את אשר התחולל לפני רגעים מספר, אך קולו של המנהל עדיין הדהד באוזניו ופילח כל חומת אטימות שהציב לעצמו:-

המתן בבקשה בחוץ… בחוץ… בחוץ… , אנחנו
כבר נודיע לך… לך… לך…

הדלת נפתחה. נטשה פסעה החוצה עם צוות הבוחנים. הם ניגשו אל ספקטרוגרף-המסות.

-אם התיאוריה שלי נכונה, פתחה נטשה ואמרה, אזי הכוכב שעומד להפוך לסופר-נובה בעוד שלוש דקות בדיוק, הוא הכוכב 1372SNP הנמצא במרחק שתים עשרה אלף שנות אור., למותר לציין את התועלת שתהיה לנו מבדיקת הרכב היסודות הנוצרים, וכמותם, בדיוק ברגע הפיצוץ, דבר שלא נעשה עדיין.

אלי הביט בנטשה שהתעסקה בכיוון אחרון של ספקטרוגרף- המסות אל הכוכב המיועד. כה שונה הייתה הפעם, מלאת מרץ, עוצמה וביטחון.

נטשה סימנה בידה, ומישהו דאג להחשיך את אולם המעבדה. אלי הביט בנוכחים.
אור היצירה של המפץ הגדול האיר אותם באור קלוש אדמדם שזרה אווירה מסתורית ומעיקה. גלקסיות אדירות סובבו כשבשבות צבעוניות ונוצצות על הרקע האדמדם של אור היקום הראשוני. כמה טוב היה להיבלע בעוצמה הקוסמית הזו, חשב, להתמזג ולהתמסמס, להפוך לאוסף רסיסי חומר זעירים, תוצר של המפץ הגדול, לשעוט ולדהור, במהירות הולכת וגוברת אל גבול היקום, להתנפץ שם בהבזק עצום, להפוך לחלק מקרינת הרקע ולימוג. והוא כל-כך השתדל, כל-כך רצה להצליח.
אי שם בשמים נצנץ הכוכב 1372SNP נקודת אור זעירה. הוא לא היה קיים כבר אלפי שנים, רק אורו שדהר במרחבי היקום הביא את סיפורה של שלמות שאינה קיימת עוד.
ואז לפתע החלה הנקודה הזעירה לזהור ולגדול. אולם ההמתנה התמלא באור כחלחל שהווה ניגוד בולט לאור הרקע האדמדם. כמויות חומר עצומות ולוהטות שעטו במרחב, מתפשטות במעגלים לכל עבר.
היה שלום 1372SNP לחש אלי, היה שלום!

נטשה תלשה את תוצאות הנתונים שהראה ספקטוגרף-המסות, הביטה בהם מהורהרת, ובחיוך ניצחון העבירה אותם למנהל. המנהל הביט בתוצאות ופלט בחיוך לעבר נטשה תוך שהוא תופח על שכמה:
את ממש קלעת בול!
הם חזרו אל אולם הבחינות.

*

אחרון הנבחנים ברך את אלי לשלום ועזב את אולם המעבדה. אלי נותר כעת לבדו. הוא ידע, הם דנים בו ובעתידו.
הדלת נפתחה. -הכנס בבקשה.

הוא ניכנס לאולם הבחינות. בקצה השולחן, ליד הבוחנים, ישבה נטשה. אלי ידע את מהות התפקיד שעל נטשה למלא, תפקיד שהוא מילא לא פעם. כאשר נתקלו מורי הפקולטה בתלמיד בעייתי, שההחלטה לגביו הייתה קשה, הם נהגו לשתף בהחלטה את אחד התלמידים, המצטיין שבהם. הפעם הייתה זו נטשה. פניהם של נטשה והבוחנים היו סתומים. רכונים היו מעל לעותק פרויקט-הגמר שלו שהיה מונח לפני כל אחד מהם. המנהל ניצב ליד המחשב הגדול, שמן הסתם ניתח את עבודתו, והביט בפלט. הוא שלף את אחד הדפים ועיין בו. גבות עיניו התרוממו בפליאה. הוא ניגש אל המורה לביולוגיה.
-מה דעתך?, אני ציפיתי שזה יקרה בזמן קצר בהרבה! ואז הוא הבחין באלי הניצב לפני השולחן. בצעדים מדודים ניגש המנהל, התיישב מאחורי שולחנו, נטל בידו את הכדור הקטן, והביט בו ובאלי במבט חודר וללא הגה.
אלי הישיר אליו מבט, וניסה להבין מה עומד לקרות, לו, לכוכבו הקטן וליצוריו.
קולו של המנהל נישמע מלא תוכחה:- פתאום קם אדם בבוקר, מתעלם מכל האיסורים הקיימים, ומחליט, סתם כך, שהוא מייצר יצורים חים?!, לא חשבת שיהיו לך קשיים בבריאה?, לא ידעת שטעות קטנה שתיפול בפרוייקט, וכל היצורים יהפכו תוך זמן קצר לאוסף של חלבונים מסריחים??, ואולי החסרתי משהו אלי?, אולי לא ירדתי לסוף דעתך?, אם-כן, ספר לנו אתה, איזה מן יצורים תבונתיים ניסית ליצור?, ספר!.
-יצרניים.
-יצרניים אתה אומר?!, נו, וודאי,- גיחך המנהל,- אתה יודע למשל מה עושים יצוריך כעת?
-לא,… לא בדיוק.
ובכן, יצוריך “היצרניים” מנסים כעת לבנות מגדל שראשו בשמיים, זאת, ועוד כמה פרוייקטים חסרי ערך, נו, אז אתה עדיין חושב שיצוריך ”מושלמים?” דומיה שררה בחדר. גם המחשב הגדול הפסיק לטרטר.
אלי אזר עוז, התעלם ממבטי הזלזול בפניהם של המורים, ושאל:
-מה יהיה על כוכב הלכת?
-מה יהיה אתו?
-האם תשמידו אותו?
-למה אתה שואל?
-אני לא רוצה שתשמידו אותו!, קרא אלי בנחישות.
המנהל חייך. הוא הפנה את מבטו לנטשה, שביקשה את רשות הדיבור.
נטשה קמה מכיסאה והביטה בנוכחים. בבת אחת שוחרר עול של שנים מעל כתפיה, היות תלמיד מספר שניים, ואפילו אם זה רק ליום אחד, היא רוצה לנצל זאת עד תום.
-אני מבינה את חברי הטוב אלי, פתחה נטשה בקול סמכותי ואמרה,- הוא יצר פרוייקט, ובאופן טבעי הוא גם ניקשר אליו. אבל על אלי לדעת שהניסיון שלו להמשיך ולהחזיק בפרוייקט, המעוות בלשון המעטה, ולהקדיש מאמצים חסרי תכלית לצורך תיקונו, יעכב אותו וגם את כל הפקולטה בהמשך הלימודים. לכן אני חושבת, עם כל הצער שבדבר, שיש להשמיד את עבודת הגמר!.
אלי הביט בה בכעס.
-ולעובדה שמדובר פה ביצורים חיים, אין כל משמעות לגביך?, ואולי מניעים אחרים, קטנוניים
ולא רלוונטיים, גורמים לך לבקש את ההשמדה?

-קטנוניים?!, לא רלוונטיים?!, קראה נטשה בכעס,- וזה שאתה דורש לא להשמיד עבודת גמר שהיא ביזיון לכל הפקולטה לאסטרונומיה, זה כן רלוונטי?!, זה לא הוגן שאתה מרשה לעצמך לדבר כך אל חברה, תלמידה ממחלקתך, שמנסה רק לעזור לך בהחלטות הקשות שצפויות לגביך כאן!, התנהגותך אינה מוסיפה לך!
המנהל הביט בשניים, די משועשע, ושאל:
ואם כבר, נטשה, אז כיצד היית מחליטה להשמיד את הפרוייקט?

נטשה הביטה באלי החיוור במבט ניצחון,
-אפשר לעשות זאת בדרכים רבות, אני למשל חושבת שאוכל ליצור סופר-נובה מכל כוכב בעייתי, גם אם הוא כוכב לכת, ואם יורשה לי, אין זמן מתאים לכך יותר מאשר מסיבת הסיום של הפקולטה.

לא!, קרא אלי, -אני מתנגד!.

המנהל הביט בשניים, וגיחך, אחר פנה אל אלי,
-אלי, אל תדאג, אין צורך להשמיד את הפרוייקט, כי, …. יצוריך יעשו זאת בעצמם, אתה שומע, והם
יעשו זאת תוך זמן קצר יחסית.

-הם לא יעשו זאת!

נטשה קמה ממקומה תוך שהיא מנפנפת בדפי הפרוייקט של אלי, וקראה בזעם:
-אבל בנית אותם בצורה קלוקלת, החטא טבוע במהותם!, זה חזק מהם, הם לא יוכלו להימנע מכך!
אלי לא וויתר,- אני אשנה זאת!
-איך?
-אני…אני אסביר להם!
-גנים אתה תתקן בעזרת הסברים???
חיוך הופיע בפניהם של הנוכחים. המנהל הרים ידו והורה לנטשה לשבת. השקט השתרר באולם.

אלי ידע שרגע האמת היגיע. המנהל הפנה את מבטו אליו וחייך. ניכר היה שעל-אף-הכל הוא מחבב את התלמיד הזה.
-אלי, מוצאת חן בעיני דאגתך המקורית לכוכבך וליצוריך אפילו לפני שאתה יודע את הציון שקיבלת. זה מראה על גישה אחראית אפילו אם היא לא רלוונטית מבחינה מדעית, זה מוכיח שעדיין כדאי לנו להשקיע בך. הבה לא נשכח שהטעות היא בחלקה באשמתנו כשנתנו לך יד חופשית בבחירת נושא עבודת הגמר. ובכן אלי, החלטנו לתת לך ציון 60% ואני מקווה שאתה מעריך את רצוננו הטוב. ובנוגע לשאלתך, אנחנו לא נשמיד את כוכבך והפרוייקט שלך יישאר ללימוד תלמידי הכיתות הגבוהות מה לא צריך לעשות בייצור עולמות ויצורים תבונתיים חדשים.
קולות הסכמה נשמעו מכל עבר.
-ובכן, יש שאלות?, אם אין אזי הישיבה נעולה.
המנהל והבוחנים קמו ועזבו את אולם הבחינות. נטשה עוד ניסתה לומר דבר מה לאלי אך הלה התעלם ממבטה, ונטשה עזבה גם היא את האולם, מותירה את אלי לבדו.

*
60% הדהד הקול, 60% , רק 60% והמספר כאילו צרב בתוכו עמוק. אמנם כן, הוא מעריך את רצונם הטוב, הם אפשרו לו להמשיך בלימודיו. ציון המעבר המינימלי. אבל, רק 60% וכמה שהוא השתדל.
אלי ניגש אל השולחן עליו הייתה מונחת עדיין תבנית עולמו, כדור קטן. הוא הרים אותו, לפת אותו
בשתי ידיו והביט בו באהבה. בעיני רוחו עלו תמונות מנוף כוכב הלכת שלו- החול והים, רשרוש של המים, וברק השמים,- קטבים לבנים שזורים בזוהר מבריק המתנפנף כנוצות צבעוניות באטמוספירה הכחולה שלו. הוא ניזכר במישורי האוקיינוסים הגדולים, בפסגות ההרים המושלגות, בעמקים המוריקים , חרוצי פלגים ונהרות. מדבריות זהובים ויערות-עד השתרעו להם מאופק עד אופק, כאילו לתת שווי משקל למערכת אקולוגית אדירה. עדרי חיות נחותות דוהרים במרחבים, גם רמסים, דגים ועופות מלוא כל הארץ.,

ושם, מעל כולם, ניצב יצורו התבונתי- אדם.
אלי נזכר בו באהבה, דמעות נצצו בעיניו. לכל הרוחות, היכן הוא טעה?. הוא אחז בפרויקט הגמר שלו, פתח אותו והחל לעיין בו. ואז גמלה בלבו ההחלטה. הוא יכתוב ספר חוקים. הוא חייב להוכיח להם, הוא חייב להראות להם שזה לא נכון. אולי קיימת איזו טעות קטנה, תיקון קטן והכל ישוב אל מקומו בשלום.
הוא ניגש אל המחשב הגדול והתיישב לידו. מבעד לעיניו הלחות הוא החל מתקתק את ספר חוקיו, אותיות רועדות ריצדו להן במסך והשתלבו למילים, והמילים למשפטים:
“בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ…”
“…אנוכי אדוני אלוהיך, לא תרצח, לא תגנוב….”
וממעל, ברקיע האדמדם, נצצו כוכבים וערפיליות. כבר לא ניתן היה להבחין בשרידי 1372SNP ורק גוון ארגמני חוור רמז עדיין על מה שהתחולל שם. אי שם הרחק סובב לו כוכבו הקטן, ולמטה נותר אלי לבדו עם המחשב, לבד, כמו שרק אלוהים יכול להיות.

ס ו ף

ריכוז מאמריו של יהודה סבדרמיש
ידען המדע הבדיוני

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~960170414~~~129&SiteName=hayadan