דעה/ מבט מחוייך על פרידה אפשרית מהירח

בכל הספרים וגם באינטרנט מופיע הנתון ששכנינו היקר, הירח האחד והיחיד , הצמוד לעולמנו בכבלי הגרביטציה, עומד לעזוב אותנו!

בכל הספרים וגם באינטרנט מופיע הנתון ששכנינו היקר, הירח האחד והיחיד , הצמוד לעולמנו בכבלי הגרביטציה, עומד לעזוב אותנו!
ייצור קוסמולוגי זה, לגביו לא היה ויכוח אף פעם בנוגע למרכזיותה של הארץ . גליליאו, קופרניקוס , טיכו ברהה, קפלר וגם ג'ורדנו ברונו הזכור לטוב שעלה על המוקד, וגם זו ששרפה אותו, הכנסייה הנוצרית הקדושה, כולם כאחד הסכימו שהארץ במרכז, והירח סובב אותה. וגם בימים שכל האחרים עזבו את מרכזיותה של הארץ לטובת השמש, הוא המשיך בנאמנות להסתובב סביבנו.

אלא שבשנים האחרונות, הולכות ומתרבות הידיעות, שהשכן היקר שלנו, זה שעליו נכתבו שירים, שאורו המלבב בלילות ארוכים תרם להתפתחות האהבה, ועמה, האבולוציה המפוארת של האדם, הנה, הנה, מתרחק מאתנו ותוך כך וכך מיליארדי שנים יעזוב אותנו לנצח, אולי אפילו לטובת חגורת אורט, קוויפר, אם לא למעלה מזה!

ברגעים קשים אלה, אני , עבדיכם הנאמן, רואה לעצמי חובה קוסמולוגית, לבדוק בשיטותי הידועות והלא קונבנציונליות, את נכונות העובדה הנוראה הזאת, ואולי, אולי, לנתץ אותה!

אבל אני מבקש מראש, אתכם כבית הילל להיות לי, וגם אם אחרוג ואטעה חלילה, הטילו האשמה במועקה האדירה של כולנו ובאחריות האדירה של מסקנות מאמרי.

מה גודל הבעיה?

ובכן, כידוע לכולנו, המדידות הן מאד מדויקות. על גבי הירח הונחה באחת מטיסות אפולו, מראה, וקרן לייזר הנשלחת אליה מידי פעם בפעם מכאן לשם, בודקת את ההתרחקות המדויקת של שכנינו הטוב. התוצאה 3.8 ס”מ לשנה.
בל יקטן הדבר בעינכם. 3.8 ס”מ “עלובים” אלה, יהפכו בקלות במילירדי שנים בודדים למאות אלפי ק”מ!

לכאורה, קרב אבוד, התוצאה מדויקת ואין מה לעשות. נגזר עלינו בימיה האחרונים של השמש שלנו, להיות עם ירח קטן וחיוור, אם בכלל.

מדוע הוא מתרחק?

ההסבר הקיים לבעיה מטיל את עיקר אשמת ההתרחקות על כדור הארץ. תנועת היבשות, הגאות שמפעיל הירח על כדור הארץ כל אלה מאיטים את סיבוב כדור הארץ ולפיכך, לצורך שמירת התנע הסיבובי של המערכת, הירח מתרחק, ממש כמו רקדנית סובבת שפריסת ידיה גורמת לה להאט את מהירות הסיבוב שלה.

למותר לציין שעבדכם הנאמן לא מקבל הסבר זה כהסבר עיקרי להתרחקות הירח.

אפשרויות אלטרנטיביות להסבר.

א. התפשטות היקום

החליט מי שהחליט בזמנו שהתפשטות האבל היא רק בגופים גדולים מאד, כגון מרחקים בין גלקסיות. דבר ראשון שנחליט עליו יהיה שהתפשטות האבל תעשה בכל החלל הבין כוכבי גם במרחקים של ירח לפלנטה שלו. ואם מישהו יעיז לבקש הוכחה נאמר לו פשוט:- עובדה, תסתכל על התרחקות הירח מכדור הארץ!.

נבדוק מה אמורה להיות התרחקות זו לשנה. החישוב הוא ממש פשוט!

בהנחה שקבוע האבל הוא 65 ק”מ לשניה ובשנה יש 31.56 מיליון שניות הרי שהתפשטות האבל למגה פרסק היא כ- 2.05 מיליארד ק”מ לשנה.

נבדוק מה גודלו של מגה פרסק:-
מכיוון שמגה הוא מיליון, ופרסק הוא 3.2616 שנות אור, ושנת אור היא 63,240 יח' אסטרונומיות ומכיוון שכל יח' אסטרונומית היא 149,600,000 ק”מ,
אזי גודלו של מגה פרסק בק”מ הוא:- 30.86 מיליארד, מיליארד, ק”מ.

מכאן אם נחלק את גודל ההתפשטות (התוצאה הראשונה) למרחק (התוצאה השניה) נקבל שההתפשטות הקווית של היקום נעשית בקצב של 0.0664 מיליארדיות בשנה, שפירושם לגבי מרחקו של הירח מכדור הארץ (כ-380,000 ק”מ) כ- 2.5 ס”מ לשנה.

נותר לנו להסביר התרחקות נוספת של כשלושה עשר מ”מ.

ב. בדיקת ה”סרגל” שבעזרתו אנו מודדים, כלומר מהירות האור.

ברור לי שבשלב זה, ירצה גם כל מי שמקבל את ההתפשטות ההאבלית שלי, להשאיר לו את “קורטוב” ההתפשטות הנותרת לצורך הצדקת הפרדיגמה הקודמת שלו בנוגע להתפשטות הירח, דוגמת אותם ספנים שהתעקשו להשאיר את המפרשים בספינות הקיטור הראשונות. אבל אני אנסה להיות קיצוני יותר, וכמו שנאמר: “באשר אבדנו, אבדנו”!

ידוע שמהירות האור היא 299,800 ק”מ לשניה. האם היא גודל קבוע? לא הרבה במילים, אך הפנה את הקוראים למאמר שכתבתי:- מהירות האור ביקום מתפשט. המסקנה הייתה שמהירות האור קטנה ב- ס”מ אחד לשניה בשנה. כעת אם נמדוד בעזרת ה”סרגל” הזה את המרחק לירח הוא יטעה אותנו ב ס”מ אחד על כל 299,800 ק”מ, על כל שנה שתחלוף!
ובמדידת המרחק לירח תיפול טעות של כ 1.3 ס”מ לשנה.

ולכן אם השערתי נכונה , מכשירי המדידה אומנם יראו מרחק הגדל ב3.8 ס”מ, אך הירח שלנו מתרחק “רק” ב2.5 ס”מ לשנה, שהם התרחקות “טבעית” של גופים פיזיקליים ביקומנו כתוצאה מהתפשטות האבל.

מסקנות

בל יקל לבבכם על שינוי כה זעיר שביצעתי ברוב מאמץ. ואל תזלזלו בהסבר ההאבלי שנתתי להתרחקות הירח. אני מודה שכעת אתם דואגים מהתפשטותו המואצת של היקום שתגדיל בעתיד את מהירות הבריחה של הירח, אבל הנחמה היא שכל מערכת השמש מתפשטת והירח שלנו לעולם לא יגיע חלילה, לחגורות אורט וקוויפר המתרחקות באותו יחס.

הירח צמוד אלינו נקודה, מלבד התרחקותו ה”טבעית” ההאבלית.

נכון, מדובר פה על שני כללים בעייתיים,

א. התפשטות האבל במרחקים קצרים.
ב. השתנות מהירות האור יחסית לזמן.

קרוב לוודאי ששני כללים אלה אינם מקובלים על רוב הקוראים, אבל אני מקווה שכל המתנגדים יסלחו לי בגלל הכוונה הטובה של השימוש בהם.

ואל תשכחו שאם צדקתי בדברי, הרי שחסכתי למעלה מס”מ מן ההתרחקות, לפחות לתקופה הקרובה!