האירגון העולמי לשמירה על הטבע מפרסם רשימת הצלחות, שהראשונה שבהן היא כניסתה לתוקף של אמנת קיוטו, האמנה למניעת זהום ופליטת גזי חממה, מחוץ לארה”ב רוב המדינות התעשייתיות הגדולות חתומות על האמנה, מחויבות לה ופועלות על-פי קווים מנחים למניעת או לפחות להפחתת הזיהום
אחרי כל הכתבות בהן הקו המוביל הוא “ראית שחורות” הנה לשם שנוי כמה ידיעות חיוביות.
נתחיל אצלנו, רבות נכתב ונאמר על מצבו הגרוע של ים-המלח בלעז שמו ים-המוות ואילו בפרסומי תיירות נתען במשך שנים רבות כי “ים-המוות הפך לים-החיים ” בגלל התועלת הרבה סביבתית וכלכלית כאחת, בשנים אחרונות נאמר כי ” ים המוות שהביא חיים גוסס”, בימים אלה מתעורר לחיים מיזם להזרמת חיים חדשים לים הגוסס, שיתוף פעולה ישראלי ירדני במימון ביניים של הבנק העולמי, מאפשר סקר כדאיות והיתכנות של הובלת מים ממפרץ אילת, באילת – עקבה יחפרו תעלה רחבה שתאפשר הקמת נמל והוצאת האוניות מאיזור המסכן את ריפי האלמוגים, נמל-תעלה משותף שיגביר את שיתוף הפעולה בין השכנות, בהמשך יונח צינור בו ישאבו המים לצפון הערבה, וייפלו במפל שיאפשר ייצור חשמל, החשמל ישמש להתפלת מים לשימוש השכנות, המים שיגיעו לים-המלח ירימו את מפלסו ויחזירו החיים לים- הגוסס, כמובן שיהיו מתנגדים למיזם ובראשם, ראש וראשון המזהמים שגורמים לגסיסת הים “מפעלי ים-המלח”, יש להניח ש הירוקים יציבו הגבלות למניעת פגיעה נוספת בסביבה, אבל המיזם החשוב יצא לדרך ויש לקוות שתוך שנים ספורות נראה תוצאות.
WWF, האירגון העולמי לשמירה על הטבע מפרסם רשימת הצלחות, שהראשונה שבהן היא כניסתה לתוקף של אמנת קיוטו, האמנה למניעת זהום ופליטת גזי חממה, מחוץ לארה”ב רוב המדינות התעשייתיות הגדולות חתומות על האמנה, מחויבות לה ופועלות על-פי קווים מנחים למניעת או לפחות להפחתת הזיהום.
כמו כן קיימת התחיבות ויש סימני פעילות של מדינו אגן הקונגו למניעת כריתת יערות ולשמירה על שטחים נרחבים סביב יערות-עד, שטחים שיהוו חיץ בין אוכלוסיה חקלאית לבין היער השמור. הצלחה נוספת היא ההגבלה על דייג ברשתות נגררות. השיטה היא גרירת רשת על קרקעית הים, הרשת גורפת אוספת הכל. כאשר גריפה-גרירה-איסוף כזה שובר, רומס ומחבל בכל אשר על הקרקעית, כמובן שכאשר מעלים את הרשת לספינה רוב תכולתה נזרקת חזרה לים, והנזק עצום. אחרי שנים רבות הצליח הארגון להביא לידי תקנה המגבילה שימוש בשיטה דורסנית ויש לקוות שהמדינות ודייגיהן יצייתו לתקנה.
בהארץ כותב צפריר על בעיית היונקים הגדולים הזקוקים לשטחי מחיה נרחבים ולא לשמורות קטנות, שנים רבות כבר מתקיימת שמורת ענק בגבול ארה”ב קנדה, אמנם בשמורה ישובים כפריים ויש בה כבישים רחבים אבל עצם הקמת “שמורה חוצה גבולות” נתנה את הדחיפה הדרושה להקמת שמורות כאלה בעולם כולו: בדרום אמריקה ישנן שמורות משותפות למדינות באגן האמזונס. באפריקה הדרומית והמזרחית מוקצים שטחי ענק לשמירת הטבע ע”י שיתוף פעולה בין מדינות ואת אגן הקונגו כבר הזכרנו, כך שליונקים הגדולים יש סיכוי.
UNEP, ארגון האום לתכנון סביבתי חשף תכניות לשיקום איזורי ביצות הפרת-והחידקל. במקום אחר התייחסתי לנזק העצום שגרם סאדם-חוסיין לאיזור ולתושביו ע”י הטית המים לתעלות שעקפו את הביצות עכשיו החלו לספק ליושבי האיזור שחזרו שרותי בריאות, מי-שתייה ובסיס לחידוש החיים באיזור, באותו זמן מפנים מים לזרימה לביצות שיבשו ומנסים להחזיר חיים לשטחי הקנה, הפפירוס, הסוף והסמר שהוו מסתור לעופות מים, מערכת סינון למים, מקור פרנסה לתושבים, וכמובן לדגים
ושוב יש לקוות שתוך שנים ספורות לפחות חלק מאותו גן-עדן אבוד יחזור לקדמותו בקנה מידה נירחב בהרבה.
מסתבר כי במקרה נוכחי השמים שמעלינו “יודעים” להתנקות מהרעלים שהאדם פולט. כבר זמן מה מתייחסים מדענים למולקולות הבנויות מחמצן+מימן OH כאל “הדטרגנט של האטמוספרה” בגלל כושרה של מולקולה זאת לפרק רבים מהגורמים המזהמים באוויר.
לאטמוספרה שלש שיטות לנקות עצמה ע”י גשם השוטף את המזהמים ומחזירם לקרקע
ע”י השמש שאורה וחומה מפרקים מזהמים וע”י ה מולקולה הפעילה OH. מולקולה שקיומה היה ידוע אבל טרם נצפתה בגלל היותה פעילה כלומר ברגע שהיא נוצרת מיד מתחברת המולקולה לחומרים אחרים ולכן קשה לגלותה, לחוקרים שהצליחו לראותה בעזרת “פנס” על סגול התברר כי מולקולה זו נוצרת באטמוספרה בכמות גדולה ומפרקת כעשרים אחוז מהמזהמים הגורמים לערפיח, ועכשיו צריך לראות איך להגביר את כמות המולקולה באוויר זה כמובן לא ישחרר אותנו מהמגבלות המיועדות למניעת זהום אבל יעזור בהפחתת הזיהום.
באנטארקטיקה יש יותר קרח?? אנחנו הרי שומעים על התחממות והמסת קרחונים, מסתבר כי בגלל ההתחממות יש יותר משקעים ביבשת הצפונית, אולי צריך להקדים ולהסביר כי אנטארקטיקה היא מידבר. יותר נכון היתה מדבר עד לשנים האחרונות
מדבר מבחינה אקלימית הוא שטח שבו המשקעים קטנים או שווים לכמות הנוזלים שהשטח מעבד באידוי. היום מסתבר כי בגלל ההתחממות יש יותר מים זמינים במערכת
ולכן יותר משקעים – שלג+גשם, הגשם קופא, השלג והגשם מצטרפים לקרחונים ומעבים את שכבת הקרח ביבשת יש טוענים כי משקל הקרח יגרום לקריסה ושבירת קרחונים אבל בינתיים העובדה שביבשת הדרומית נוצר יותר קרח אומרת כי עלית פני הים ממנה חוששים רבים, עליה זו תואט ותתמתן. כך שניתנה אורכה נוספת ליושבי האיים והאזורים הנמוכים
ושוב אצלנו
הצפה חלקית של החולה, ההצלחה ליצור את שמורת הנחלים הגדולים בדרום, שמורה שמחזיקה שטח דומה בגדלו לגליל העליון; גידול באוכלוסיות חיות בר : צבאים, יעלים, זאבים, תנים, ושועלים. לאחרונה הכרזת שמורת ניצנים; השבה לטבע של: פראים, ראמים, ולאחרונה יענים, כל אלה בהחלט הצלחות, אצלנו ובעולם יש הצלחות ולכן אסור לשקוט על השמרים ויש להמשיך ולהיאבק למען סביבה טבעית בת קיימא.
