‫סיפור המסע האנושי – האבולוציה נכתבת מחדש / קייט וונג‬

שיטפון של תובנות חדשות מאלץ את המדענים לערוך מחדש את כל הפרקים, כמעט, בסיפור תולדות האדם

דרך “תיבת הדואר” ובמעלה “גב הדרקון”, למטה ב”מגלשה” והלאה אל “תיבת החידה”. בסתיו 2013 עקב העולם, באמצעות ציוצים בטוויטר, בלוגים וסרטי וידאו, אחר צוות מדענים שניווט דרך נקודות הציון בעלי השמות המוזרים האלה, המצויות במערכת המערות הקרויה “כוכב עולה” (Rising Star) שבפאתי יוהנסבורג בדרום אפריקה. המעברים הצרים והפירים התלולים במערה הקשו על העבודה המסוכנת. ואף על פי כן, החוקרים נשאו את עיניהם אל הפרס הגדול: שרידים מאובנים של בן משפחה נכחד במשפחת האדם. עבודת שדה פלאו-אנתרופולוגית נעשית בדרך כלל בסודיות. אבל הפעם פרסמו המדענים תוך כדי עבודתם איגרות מולטי-מדיה מרגשות לעיני כול.

חוקרי מערות הבחינו בעצמות בספטמבר 2013 כשסקרו את המערות הפחות מוכרות בחבל הארץ המפורסם הזה, שזכה לשם “ערש המין האנושי”. החוקרים היו בטוחים שלעצמות יש חשיבות אפילו לפני שידעו את גילן ואת המין הביולוגי (species) שלהן, שכן רוב הפרטים המאובנים של שושלת האדם מכילים שברי גולגולת או עצמות מן הצוואר ומטה. הפעם התגלו עצמות משני הסוגים. די היה באפשרות לקשר בין גולגולת ובין עצמות שלד, כדי לשבץ את התגלית הזאת במקום בולט בכל ספר לימוד על אודות מוצא האדם. אבל לאחר שהחלו החופרים לחשוף את העצמות הם הבינו שיש בידם משהו גדול אף יותר. בקרקעית המערה לא היו שרידים של פרט יחיד, כפי שסברו תחילה, אלא שרידים של פרטים רבים – אוכלוסייה שלמה של בני אדם קדמונים.

במהלך שתי משלחות חפירה, שנמשכו יחד ארבעה שבועות, הוציא הצוות, בניהולו של הפלאו-אנתרופולוג לי ברגר מאוניברסיטת ויטְוַואטֶרְסְרַאנד שביוהנסבורג, יותר מ-1,500 עצמות ושברי עצמות ממקום מנוחתם, 30 מטר מתחת לפני השטח, והעלה אותם אל אוהל המעבדה של המשלחת. שם קטלגו החוקרים את המאובנים ומילאו כספת אחר כספת בשרידי אבות אבותינו. ואף על פי כן, הם רק גירדו את פני השטח. שלל בלתי ייאמן של עצמות המתין להם בחדר המערה. בקצב הזה, מערכת המערות “כוכב עולה” הולכת ומתגלה כאחד מן האתרים העשירים ביותר במאובני אדם שהתגלו מעולם.

חשיבותם המדויקת של הממצאים עדיין אינה ידועה. אף על פי שהצוות שיתף את הציבור במאמצי החשיפה, הוא שמר את הפרטים המדעיים מאחורי הקלעים. ייתכן שהעצמות מייצגות מין ביולוגי חדש למדע, שבדומה למאובנים שחשפו ברגר ועמיתיו באתר מַלַפָּה הסמוך לפני כמה שנים, מאיר באור חדש את המקורות המעורפלים של הסוג הביולוגי (genus) שלנו, הומו. [ראו: “הראשון משלנו” מאת קייט וונג, סיינטיפיק אמריקן ישראל, אוגוסט-ספטמבר 2012.] ואולי, בשל מספרם הגדול של הפרטים באתר, יתגלה דפוס כלשהו שיחשוף את מבנה הקבוצות החברתיות שלהם. סביר להניח שהשוואה בין השרידים האנושיים ובין שרידי בעלי החיים באתר תבהיר כיצד בכלל הם סיימו את חייהם במערה. התשובות כבר באופק: צוות הגילוי מכין כעת לפרסום את התיאור הרשמי של החפירות ואת ניתוח העצמות.

אנו, הצופים מן הצד, עדיין איננו יודעים כיצד המאובנים האלה ישכתבו את סיפור מקורות האדם, אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו שהם אכן ישכתבו אותו. התגלית ב”כוכב עולה” היא רק האחרונה בשטף של ממצאים שהתגלו מאז שנת 2000, ממצאים שמערערים את עמודי התווך של חקר אבולוציית האדם. מאובנים חדשים מוסיפים ענפים לאילן היוחסין המשפחתי שלנו. נתוני אקלים חושפים את התנאים שבהם הביאה האבולוציה להתפתחותן של התכונות המאפיינות את אבות-אבותינו. מחקרים בפרימאטים הולכים ומתבייתים על ההבדלים הקוגניטיביים המדויקים בינינו לבין בני המשפחה הקרובים אלינו ביותר: קופי האדם. פענוח רצפים של דנ”א מאיר את יחסי הגומלין ששררו בין אוכלוסיות קדמוניות ורומז כיצד האבולוציה ממשיכה לשנות אותנו. שיטפון התובנות הרעננות הזה אילץ את המדענים העוסקים בתחום לשכתב למעשה את כל הפרקים בסיפור עלילות האדם, משחר המין האנושי ועד ניצחונו של האדם הנבון, ההומו סאפיינס, על הניאנדרטלים ועל מינים קדומים אחרים. מעולם לא היה המדע של מוצא האדם נמרץ כל כך. מעולם לא היה הסיפור שלנו מרתק כל כך.

כדי להעריך עד כמה התקדמה הפלאו-אנתרופולוגיה בשנים האחרונות, בואו נחזור לרגע אל סוף שנות ה-90 של המאה ה-20. בעת ההיא, מדענים סברו שהם מבינים באופן לא רע את סיפור האבולוציה שלנו. תיעוד המאובנים האנושי היה עשיר למדי (בייחוד בהשוואה לתיעוד האפסי כמעט של בעלי החיים הקרובים אלינו ביותר, שעדיין חיים, קופי האדם האפריקנים), והראיות הגנטיות, אלה שהיה אפשרי ליישם אותן, נראו תואמות לסיפורם של המאובנים. הדעה הרווחת אז הייתה שההומינינים הראשונים (קבוצה הכוללת את האדם המודרני ואת קרוביו הנכחדים) הופיעו במזרח אפריקה בערך לפני 4.4 מיליון שנה, ובעקבותיהם התפתחו בני המין שלנו, הומו, לפני קצת יותר משני מיליון שנה. הומינינים לא יצאו מאפריקה עד לפני קצת יותר ממיליון שנה, ולאחר מכן הם התחילו להסתנן לאזורים אחרים בעולם הישן. לאחר שהתיישבו במקומות החדשים האלה, התפתחו מינים חדשים של הומו, ובהם הניאנדרטלים של ארו-אסיה. המינים האלה שגשגו במשך מאות אלפי שנים עד שמין חדש יצא מאפריקה והתחיל להתפשט ברחבי העולם. נבון הרבה יותר, מצויד בטכנולוגיה מתקדמת וניחן במתת הדיבור, כבש ההומו סאפיינס את העולם בסערה, כשבדרכו לפסגה הוא ממיט כליה על הניאנדרטלים ועל מיני אדם קדמונים אחרים. לא היה ערבוב בין המינים, לא ילדי תערובת בני-כלאיים שיישאו גנים ניאנדרטליים לדורות הבאים. חיילי המשמר החדשים פשוט החליפו את המשמרת הקודמת. בדרכו מחוץ לאפריקה, ניצח ההומו סאפיינס בתחרות את ההומינינים שפגש, במקרה הטוב, או הרג אותם במקרה הרע. לפני כ-30,000 שנה, אנחנו היינו ההומינין היחיד שעמד על רגליו. כך, על כל פנים, סופר הסיפור.

ואולם, ראיות המאובנים והעדויות הגנטיות שהצטברו מאז ערערו את כל יסודות התקציר הזה, או אפילו סתרו אותם לגמרי. למשל, מאובנים בני שבעה מיליון שנה, שנמצאו במדבר ג’וּרַאב שבצ’אד, מתחו את תיעוד המאובנים של האדם ביותר משני מיליון שנה והעלו את האפשרות שההומינינים לא צצו במזרח אפריקה אלא במערבה דווקא. והמאובנים ממַלַפָּה שבדרום-אפריקה, שגילם כשני מיליון שנה, רומזים על כך שהמין הומו עצמו החל את דרכו בחלק הזה של היבשת ולא במזרחה.

מאובנים מאתר דְמַאניסי שברפובליקה של גאורגיה (גרוזיה), המתוארכים כבני 1.78 מיליון שנה, מוכיחים שהומינינים החלו לצאת מאפריקה מאות אלפי שנים לפני המועד שסברו תחילה [ראו “זר בארץ נוכריה“, קייט וונג, סיינטיפיק אמריקן ישראל, אוגוסט-ספטמבר 2004]. הדבר אירע אפוא הרבה זמן לפני שהומו פיתח במהלך האבולוציה שלו רגליים ארוכות, מוח גדול ו”תיבת מכשירים” מתוחכמת, תכונות שקודם לכן סברו שהן התכונות שדחפו את התפשטותו בעולם. תגלית מדהימה אחרת, של מין הומונינים זעירים שחיו על האי פְלוֹרֶס שבאינדונזיה עד לפני כ-17,000 שנה, העלתה את האפשרות שאבות אבותינו החלו להתפשט בעולם שמחוץ לאפריקה אפילו לפני המועד שעליו מורים המאובנים מדְמַאניסי [ראו “האדם הקטן ביותר“, קייט וונג, סיינטיפיק אמריקן ישראל, יוני-יולי 2005; “מבט חדש על ההוביטים של אינדונזיה“, קייט וונג, סיינטיפיק אמריקן ישראל, פברואר-מארס 2010]. להומו פלוֹרֶסיינסיס, כפי שמכונים השרידים מאינדונזיה, היה גוף ומוח קטנים באופן יוצא דופן, תכונות שהוא היה עשוי לרשת מאב קדמון דמוי אוסטרלופיתקוס שפרץ את דרכו אל מחוץ לאפריקה לפני שני מיליון שנה או יותר.

אבל אין אולי פרק בסיפור המסע האנושי שעבר שכתוב דרמתי כל כך כמו עלילות עלייתו לגדולה של הומו סאפיינס. עדויות המאובנים מראות שהמין שלנו היה רחוק מאוד מלהיות הימור אבולוציוני בטוח, מין שנועד מלכתחילה לשלוט בעולם. לעומת זאת הן מציירות תמונה של מין שכמעט נכחד מיד לאחר היווצרותו בשל שינוי אקלים. גם הפער הקוגניטיבי בין הומו סאפיינס ובין מינים קדומים אחרים לא היה מובהק כפי שתיארו לעצמם כמה חוקרים. גילויים של כלים מתוחכמים, כמו כלים להברקת עור שהוכנו מעצמות של בעלי חיים, חושפים את העובדה שהניאנדרטלים היו הרבה יותר מפותחים, מבחינה טכנולוגית, ממה ששיערנו בעבר. ועדויות לכך שהם קישטו את גופם בצבע, בתכשיטים ובנוצות מאשרות שהחברות הניאנדרטליות היו טבולות במסורות סמליות עשירות שנחשבו בעבר לייחודיות להומו סאפיינס. הרעיון שהניאנדרטלים היו אנשי מערות מטומטמים הוא אפוא סיפור בדים.

וכיאות לאנטומיה המשותפת של שני המינים, מחקרים גנטיים הראו שבני האדם המודרניים הולידו צאצאים משותפים עם הניאנדרטלים. הם עשו זאת בתדירות גבוהה דיה כדי להביא לכך שכיום כ-3% מן הגנום של אנשים שאינם אפריקנים הוא גנום ניאנדרטלי. יותר מכך, מכיוון שאנשים שונים נושאים מקטעים שונים של דנ”א ניאנדרטלי, סכום כל החומר הגנטי הניאנדרטלי ששרד עד היום מגיע לשיעור גבוה הרבה יותר: לפחות 20%, על פי חישובים חדישים.

הניאנדרטלים לא היו בני האדם הקדמונים היחידים שהתגפפו עם הומו סאפיינס. גם הדֵניסוֹבַאנים (Denisovans), קבוצה שהתגלתה לאחרונה לאחר ניתוח דנ”א שהופק מעצם של אצבע מסתורית, בת 40,000 שנה, שהתגלתה במערה בסיביר, הזדווגו עם אבות-אבותינו. יותר מכך, נראה שקיום יחסי מין עם מיני הומינינים קדומים הביא תועלת להומו סאפיינס, שרכש בדרך זו גנים שסייעו לו לשרוד: גנים שמקורם בניאנדרטלים, לדוגמה, שיפרו את מערכת החיסון. גרסה גנטית מסוימת שהגיעה מן הדֵניסוֹבַאנים עוזרת לטיבטים לחיות בגבהים.

אך על אף כל מה שמקשר אותנו אל קרובינו האבולוציוניים, יש לנו כמה תכונות המייחדות אותנו. בגיליון המיוחד הזה של סיינטיפיק אמריקן ישראל אנחנו חוקרים את האבולוציה של כמה מן המאפיינים האלה שעושים אותנו בני אדם: מעמידתנו הזקופה ועד היכולת הייחודית שלנו לשתף פעולה. בסיפור שלנו יש שלושה פרקים. הראשון בוחן את אילן היוחסין הסבוך שלנו ואת הגורמים שהביאו לכך שהענף שלנו שרד ובדרכו הסיר את כל האחרים. הפרק השני סוקר את השוני בינינו ובין פרימטים אחרים ובוחן כיצד התכונות האלה היו עשויות לעזור לנו לשגשג. והפרק השלישי מציץ אל עתיד האבולוציה האנושית בעולם המציע שפע של אפשרויות תיקון לכל דבר כמעט, מבדידות ועד מחלות.

אנו מקווים שתיהנו מן הסיפור, שהופק במשך שבעה מיליוני שנה. זאת אינה המילה האחרונה, כמובן. כשם שהאבולוציה האנושית הולכת ומאיצה, כך גם קצב התגליות הפלאו-אנתרופולוגיות הולך וגדל. אבל זאת הדרך היחידה לספר אותו.

____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

על המחברת

קייט וונג היא עורכת בכירה בסיינטיפיק אמריקן. היא ערכה את הגיליון המיוחד שממנו אנו מביאים לכם, בגיליון עברי זה את המאמרים על אבולוציית האדם.

הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל