פליטים – סכנה לחיות בר

הוספת בשר לתפריט הפליטים עשוי לפתור את בעיית הציד הבלתי חוקי של בעלי חיים מוגנים

ארגוני שמירת טבע מפרסמים ממצא על-פיו “חיות בר במזרח-אפריקה ניצודות על ידי שוכני מחנות פליטים”, לדו”ח ניתן השם הלגלני “תרד-לילי / (רגלי-אווז הלילה)” ‘Night Time Spinach’: הדו”ח שפורסם על ידי “טרפיק” Traffic שהוא ארגון משותף לשני ארגוני שמירת טבע: IUCN + WWF הארגון שעוקב אחרי מסחר בחיות בר מפרט את הסכנה המתעצמת לשרידותן של חיות-בר בשכנות למחנות פליטים, בעיקר בטנזניה.

מאז 1961 – עצמאות טנזניה – הוקמו בה כ20 מחנות פליטים. היום קיימים 12 מחנות שעל פי טרפיק צורכים כ-7 טון בשר-ציד בשבוע.

על פי האו”ם: בטנזניה יש כ-400 אלף פליטים שיושבים במחנות קבע ועוד כ-100 אלף יושבי מחנות ארעיים. רובם ככולם פליטי המלחמות ברואנדה, בורונדי וקונגו, לכן רוב הפליטים נמצאים באזור הגבול המערבי של טנזניה (קרוב למדינות מהן באו), אזור שעד לפני זמן לא רב לא ניכרה בו השפעה אנושית. כלומר, אזור עשיר בחיות-בר.

יושבי המחנות מתקיימים בעיקר מתרומות, מזון שמסופק על ידי ארגוני סיוע, בעיקר “הארגון העולמי למזון” World Food Programme (WFP) המזון המחולק מכיל מוצרי יסוד כמו : אורז, קמח, שמן, דגנים, קטניות, בחלק מהמזון המוכן יש תוספות וויטמינים, וכך אמור המזון המחולק לספק את כל צרכי הפליטים.

בטנזניה מכלכלים ארגוני הסעד כ-400 אלף פליטים יושבי מחנות. ולדברי עובדי הארגון: מאחר והמזון המסופק מכיל את כל הדרוש “לא צריכה להיות לפליטים בעיה” אלא שמסתבר כי “יש בעיה – חמורה”, יושבי המחנות אינם מסתפקים בחלוקה, רובם של הפליטים באים מאזורים כפריים בהם עסקו בחקלאות זעירה וגידולי חיות בית שהוו מקור לחלבון מהחי (מה לעשות ? “התרבות הצמחונית” אינה מוכרת להם, הצמחונות של העולם המודרני לא הגיעה למחוזותיהם והם ממשיכים כהרגלם מימים ימימה להעשיר את תפריטם בבשר שמקורו היה בעיקר חזירים, עזים, בקר ועופות) במחנות אין לפליטים חיות משק ולכן הם “מעשירים” את תפריטם בדייג וצייד סביב המחנות. כשמוסיפים לכך את כריתת העצים לצורך בעירה לבישול וחימום, מתקבלת תמונה מדאיגה של פגיעה חמורה במגוון הביולוגי / בחיות הבר ובצמחיה שבסביבת המחנות. הנפגעים העיקריים הם תאואים, זברות, אנטילופות שונות ושימפנזים.

להמחשת הפגיעה מביא טרפיק דוגמא משמורה אחת: ב-1994, בעקבות הקרבות ברואנדה, נדחפו כ-600.000 פליטים לקרבת שמורת בוריגי (טנזניה). התוצאה: מס' התאואים בשמורה נפל מ – 2500 ל – 44 ! אנטילופות-סוס היו – 450 יש – 45 ! זברות היו – 6500 יש – 600. אנטילופות-בובל היו – 325 יש – 0 ! מגמה דומה – השמדה כמעט מלאה של חיות-בר, נראתה בשמורות אחרות.

הדיווח של טרפיק מהווה “כתב אישום” כנגד הארגונים שמספקים מזון, כאשר ההאשמה העיקרית היא על כך שאין אספקת בשר. לדברי הדווח: “כמות בשר הצייד (הפראי) שמגיעה למחנות גורמת להסוות את כישלון הארגונים והקהילה העולמית לספק לפליטים את צורכיהם הבסיסיים”. ארגוני העזרה מעלימים עין מהציד הלא חוקי ומהמסחר בבשר ציד, ציד ומסחר שנגרמים בגלל חוסר מתמיד בבשר!

כדי להתגבר על הבעיה וכדי למנוע חיסול חיות-הבר במערב טנזניה מציע טרפיק לספק לפליטים בשר משומר ולעודד גידול חיות בית, בעיקר תרנגולות, כלומר, לאפשר לפליטים “לייצר” מקורות מחיה – חוקיים שיספקו להם חלבון מהחי.

לדברי ארגון המזון העולמי WFP, יישום הצעה שכזאת יכפיל את עלות אספקת המזון לפליטים. כלומר שוב יש לחשב את הערך הכלכלי של שמורות טבע. במזרח אפריקה בכלל וטנזניה בפרט חשיבות כלכלית רבה לענף התיירות, תיירות שרובה ככולה נסמכת על חיות-הבר, על השמורות, על הטבע. לכן נכון יעשו ארגוני הסיוע והשלטונות אם ישקיעו יותר בהעשרת המזון לפליטים בבשר ובמניעת הצייד הפרוע.

הגיע הזמן שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.

דר' אסף רוזנטל, אקולוג,
מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרום אמריקה.
לפרטים: טל‘ 0505640309 / 077-6172298,
דוא‘ל: [email protected]