חוקרים ישראלים פיתחו שיטה חדשה להורדת גשם: חשמול הטיפות

משקעים/ מחליפו של יודיד הכסף

יובל דרור, הארץ, וואלה!

בסוף השבוע האחרון זכו יישובי צפון הארץ למנת גשם נכבדה, ועדיין, מדי שנה, מביטים בחברת "מקורות" לשמיים ומתפללים לגשם. כדי "לעודד" הורדת גשם, הומצאו בשנים האחרונות שיטות שונות, ביניהן "זריעת עננים" ביודיד הכסף, אלא שמחקרים מלמדים שיעילותן נמוכה. שני פיסיקאים מהאוניברסיטה העברית, פרופ' יורי פלדמן ופרופ' אלכסנדר חיין, טוענים שמצאו שיטה יעילה, זולה, פשוטה וידידותית לסביבה לגרום לטיפות גשם סרבניות שכלואות בעננים לרדת אל הקרקע – טוענים אותן במטען חשמלי. לשיטה יש גם בונוס מפתיע: היא מפזרת ערפל תוך דקות ספורות.

פרופ' פלדמן שהחל להתעניין במטאורולוגיה לפני מספר שנים ופרופ' חיין שמתעסק בפיסיקה של העננים זה 30 שנה, מצאו ש"הטריק" בהורדת גשם הוא ללכד את טיפות המים הזעירות שבעננים לטיפות גדולות. "משלב זה, כוח המשיכה עושה את השאר", אומר חיין. יודיד הכסף גורם לגושי הטיפות להפוך לגבישי קרח שגדלים בעננים מהר יותר מהטיפות, הם מסבירים, ואולם, מחקרים מלמדים שלעתים קרובות יודיד הכסף אינו מביא את התוצאות המיוחלות ואף גורם לזיהום הקרקע.

השיטה נסמכת על כך שטיפות המים שבענן מכילות מספר שווה של יונים חיוביים ושליליים – מטען חשמלי נייטרלי. השניים מציעים לזרוע בענן טיפות טעונות, למשל, במטען שלילי. "כשה'טיפות השליליות' מתקרבות אל טיפות המים שבענן, היונים החיוביים שבטיפה נמשכים אל הטיפה בעלת המטען השלילי והטיפות מתנגשות. הטיפה הגדולה, שנוצרת מהתלכדות הטיפות, נשארת טעונה במטען שלילי. תוך זמן קצר היא הולכת וגדלה עד שנוצרת טיפה אחת גדולה שבסופו של דבר נופלת אל הקרקע", מסביר פלדמן. לאחר הפעלת השיטה, הם אומרים, ישראל תיהנה מצמיחה של 25% בכמות המים שיורדים מעל אגני ההיקוות שלה. "שלושה מטוסים שמפזרים טיפות טעונות יכולים להביא להורדת מים הגדולה מהכמות שישראל תיכננה להביא מטורקיה", אומר חיין. הם מרגיעים: "הטיפות שייפלו על הקרקע לא יחשמלו את האנשים למרות מטענן החשמלי שלהן; המטען פשוט קטן מדי".

השיטה, הם אומרים, מצוינת גם לפיזור ערפל. "ערפל הוא אוסף של טיפות זעירות שאינן מתלכדות", מסביר חיין. "כאשר מפזרים טיפות טעונות בתוך ערפל, הראות גדלה מ-30 מטר ל-230 מטר בתוך פחות מ-30 דקות". כדי להמחיש את התיאוריה, בנו פלדמן וחיין מתקן שבנוי מצינור זכוכית ארוך שלתוכו הכניסו ערפל מלאכותי. בשלב השני, פוזרו הטיפות הטעונות ומדדו תוך כמה זמן הערפל הופך לטיפות כבדות ומתפזר. מכיוון שערפל יש במקומות שונים ומגוונים, חיפשו השניים דרך פשוטה להפעלת השיטה שתותאם בקלות לכל מקום. "באירופה, מבוטלות פעם אחר פעם נחיתות והמראות כתוצאה מערפל", אומר פלדמן. "באתרי סקי מחכים לפעמים שבוע שהערפל יתפזר". רכב שנושא צינור בגובה 30 מטר ובראשו המכשיר שמפזר טיפות טעונות, יכול לפזר את הערפל תוך זמן קצר, הם מסבירים. באמצעות חברת "יישום" של האוניברסיטה העברית, הם מבקשים לרשום פטנט על השיטה שהם עדיין מסרבים לחשוף. "היא כל כך פשוטה, שתוך ימים היפאנים עלולים לחקות אותה ואז לא נוכל ליישם את הרעיון", הם אומרים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן