כד הזהב שבקצה הקשת

כך מגדירים אנשי חברת Planetary Resources את משימתם – כרייה באסטרואידים. בחברה מעריכים כי אסטרואיד בקוטר 100 מטר עשוי להכיל מחצבים ומים בשווי של 40-50 מיליארד דולר

חלוץ החלל הרוסי קונסטנטין צליקובסקי פרס בספר מדע בדיוני שכתב בשנת 1895 “חלומות על הארץ ועל השמים” חזון ולפיו בני האדם יתיישבו בחלל ויכרו אסטרואידים. מאז, הרעיון של הפקת משאבים מגושי הסלע המרחפים הללו התנחל יפה בעלילות המדע הבדיוני.
ואולם באפריל 2012, במסיבת עיתונאים במוזיאון התעופה בסיאטל, קבוצה של מיליארדרים ובהם מייסדי גוגל לארי פייג’ וסרגיי ברין, הודיעו כי ייסדו חברה חדשה “Planetary Resources” שמטרתה להגשים את חלום הכרייה באסטרואידים.

“כריה באסטרואידים היא כיום בגדר מדע בדיוני אך אנו פועלים להפוך אותה למדע עובדתי” אומר הנשיא ומהנדס הראשי של חברת פלנטרי ריסורסס כריס לוויקי, שעבד בעבר עבור הספיריט, האופורטיוניטי והחללית פיניקס שנחתו על מאדים. לויקי יודע כי ישנם אתגרים רבים לפניו אך הוא אמר בבטחון: “אני סבור שנוכל להתקרב לאסטרואיד ולנסות לחצוב מים בכמויות קטנות עד סוף העשור.”

הפקת קרח מים מאסטרואיד היא מטרה אטרקטיביות ולא רק בגלל שהיא תאפשר לקיים מתיישבים עתידיים בחלל. אם מפרקים את המים לרכיביהם – מימן וחמצן, הם הופכים דלק טילים. “אסטרואיד גדול יוכל לשמש ליצירת כתחנת תדלוק במסלול שמעבר לירח ולהפחית את עלות הטיסות המאוישות במערכת השמש” אומר אריק אנדרסון,מנכ”ל משותף בפלנטרי ריסורסס. “זה יהיה גורם שישנה את המשחק” אמר.

בנוסף למים, האסטרואידים מכילים מתכות כגון ברזל, ניקל ופלטינה ששימושיהם רבים. כאשר כדור הארץ נוצר לפני 4.5 מיליארד שנה, הברזל המותך שקע למרכזו, ולקח איתו גם מתכות יקרות כגון זהב ופלטינה, באסטרואידים זה לא קרה טמתכות אלה מפוזרות בכל נפחו של האסטרואיד, דבר שמקל על הפקתם.

המדענים יכולים לשים את ידיהם על דוגמאות רבות של אסטרואידים שמגיעים לכדור הארץ כמטאוריטים. “אם תאסוף טונה של חומר מקרום כדור הארץ, תמצא שם חצי מיליגרם של אטומי זהב” אומר פרופ’ אלן פיטסימונס, החוקר את הגופים הקטנים במערכת השמש באוניברסיטת קווין בבלפאסט, צפון אירלנד. “במטאוריטים, ריכוזם גדול פי 5. במקרה של מתכות נדירות במיוחד כגון אוסמיום, אנו מוצאים ריכוזים של פי 10 במטאוריטים.

הדבר הופך את האסטרואידים למוצר בעל ערך. “באסטרואיד בקוטר של 50-100 מטר ניתן להפיק חומרים בשווי 40-50 מיליארד דולר” אומר אנדרסון, שהמיזם האחר שלו – ספייס אדוונצ’רס שיגר כמה לקוחות עשירים לתחנת החלל הבינלאומית. “העובדה היא שאנו חיים על כוכב לכת קטן בים של משאבים בלתי מוגבלים. החומרים הללו יכולים לשמש בחלל – לסייע לחקר ויישוב החלל – או שניתן ליבאם לכדור הארץ ולהבטי שיהיו לנו מספיק חומרים לייצור מכוניות, טלפונים סלולאריים וטלוויזיות.

לויקי מוביל צוות של למעלה מ-30 מהנדסים וטכנאים, רבים מהם בלעי נסיון בנאס”א, המתכננים טלסקופ חלל שיאתר אסטרואידים עשירים במיוחד במשאבים. הטלסקופ, ארקיד 100 יהיה בגודל של מכשיר מיקרוגל ביתי. תהיה לו מראה בקוטר 22 סנטימטרים והוא ישקול כ-20 ק”ג. קונסטלציה של 10-15 טלסקופים כאלה יוכלו ליצור טבעת סביב כדור הארץ ולאתר ביחד אסטרואידים. ואולם לווינים אלה לא רק מתוכננים לצפות באסטרואידים. באמצעות חקר האלבדו של האסטרואידים – כמות אור השמש שהם מחזירים לחלל יתאפשר לספר האם מדובר באסטרואיד המורכב מאבן, מתכת או פחמן. חיישנים אחרים כגון גלאי אינפרה אדום יוכלו לספק פרטים הרבה יותר גדולים.

מרבית האסטרואידים מרוכזים באיזור שבין מסלולי מאדים לצדק, והם שאריות של היווצרות מערכת השמש לפני כ-4.5 מיליארד שנה. החלוצים הראשונים של הכריה לא ילכו כל כך רחוק. במקום זאת הם ישתמשו ברובוטים כדי לערוך ניסויים באסטרואידים קרובי ארץ – סלעים המבלים לםפחות חלק ממסלולם במסלול שהוא פחות מ-1.3 יחידות אסטרונומיות מהשמש.

לוויני ארקיד 100 ישוכללו בעתיד עם מנועים יותר חזקים ומכשירים מדעיים נוספים, שמם ישתנה לארקיד 200 והם יהפכו למיירטים. שנים או יותר מהם יוכלו להישלח לטוס לצידו של אסטרואיד שיחלוף בין כדור הארץ ובין השמש ולנתח את מרכיביו ברזולוציה גבוהה.
השלב האחרון של התפחות טלסקופי החלל של פלנטרי ריסורסס יהיה ארקיד 300 או חלליות מפגש, שיצוידו במערכות תקשורת לייזר לחלל העמוק. הם יוכלו להגיע לאסטרואידים הרבה יותר רחוקים.

מציאת האסטרואיד המתאים חיונית. דוח שפורסם בשנת 2011, בידי מומחים ממרבית מרכזי נאס”א וכמה אוניברסיטאות אמריקניות נראה כי אסטרואידים פחמניים הם המטרה הטובה ביותר למאמצי כירה משום שהם מציעים את מגוון המשאבים הדול ביותר. אסטרואידים פחמניים גם הרבה פחות מוצקים מאשר האסטרואידים המתכתיים. הם יוכלו להתפורר בקלות דבר שיקל על כריית קרח ומתכות מתוכם.

הבעיה היחידה עם האסטרואידים הפחמניים היא שיש להם אלבדו קטן, דבר שמקשה על איתורם, כך שכדאי להתחיל בחיפוש כמה שיותר מהר. “אנו עובדים על הטלסקופים שלנו עכשיו ומצפים כי תהיה לנו קונסטלציה של שישה טלסקופים בתוך חות משנתיים” אמר.
“המחקר הנוכחי שלנו מתמקד במציאת דרכים להדגמת העובדה שכל אסטרואיד נתון מכיל מים או מתכות יקרות בכמות מסחרית,” אומר לויקי. ואולם החברה גם החלה במחקרים ראשוניים לקראת השלבים הבאים – הפקת משאבים והעברתם למקום שבו הם נדרשים כדוגמת תחנת תדלוק במסלול סביב כדור הארץ.

בנוסף, מקום רק להפיק חומרי גלם, מציע הדוח מ-2011 שהכין מכון קק לחקר החלל במכון הטכנולוגי של קליפורניה, מספר גישות. הדוח מציא אסטרטגיה של עטיפת האסטרואיד וקשירתו למנוע טיל שיגרום לו להפסיק להסתחרר. לאחר ייצובו ניתן יהיה לגרור אותו למסלו סביב הירח, שם ניתן יהיה להגיע אליו באמצעות רובוטים ואסטרונאוטים. לפי הדוח, משימה זו תהיה מעשית עד שנת 2025.

ואולם פיטסימונס נשמע שקול יותר: “איננו יודעים אם נוכל להזיז אסטרואיד, מעולם לא נסינו. ועם כל הידע שיש לנו עד כה, מדובר בעשרות שנים עד שנוכל לגרום לאסטרואיד לתזוזה קטנה ממסלולו. “גם הדוח של מכון קק צופה זמן טיסה מלכידת האסטרואיד ועד למסלול סביב הירח ב-6-10 שנים.

נאס”א מתכננת לבצע ניתוח של ההיבט המעשי של כריית אסטרואידים. באוגוסט השנה הודיעה הסוכנות כי היא ממנת מחקר יהתכנות של נחתת שתגיע לאסטרואיד – ותוכל לשמש כמצע ניסויים לטכנולוגיות כריה מסחריות. אם חברת פלנטרי ריסורסס תמשיך להתקדם בתוכניתה, יתכן שמשימת נאס”א תהיה מיותרת.

בכל מקרה, אין ספק שכריה באסטרואיד תדחוף את היכולות הטכנולוגיות עד לקצה. תמיד תהיה סכנה שמשימת כרייה בעלות של מיליארדים לא תביא את התפוקה המקווה, אך עם כל האוצר הטמון באסטרואידים, אם המשימה תצליח התמורה תהיה עצומה. “זה עסק מסוכן” אומר אנדרסון. “אך יש כד גדול של זהב בסוף הקשת.” אמר.

לאתר החברה