מטוס בדרך לחלל

האם בקרוב יחל שיגור מיזם תיירותי חדש לחלל? איך השיגור יתבצע? לאיזה יעד? והאם מדובר בקרש קפיצה לשיגורים מסחריים זולים? התשובות בכתבה 

טל ענבר – גלילאו

לשלל היוזמות הפרטיות הקשורות בפיתוח חלליות מסחריות וכלי שיגור ללוויינים הצטרפה בחודש דצמבר 2011 יוזמה חדשה, תחת הנהגתו של המיליארדר האמריקאי פול אלן (Allen) שהיה שותף לביל גייטס בייסוד חברת מייקרוסופט. אלן היה תומך ומממן חלקי של מיזם החלל המסחרי הראשון שהטיס אדם אל החלל, במסגרתו פותחה החללית Spaceship One. מיזם זה זכה בפרס בן עשרה מיליון דולר במסגרת תחרות פרס האיקס (X prize) באוקטובר 2004.

המיזם החדש של אלן קרוי “סטראטו לאונץ'” (StratoLaunch) והוא כולל שיתוף של שתי יוזמות חלל מסחריות מוצלחות – חברת סקיילד קומפוזיטס (Scaled Composites) של מתכנן המטוסים הייחודיים ברט רוּטאן (Rutan) שתכנן את החללית Space ship One ויורשתה Spaceship Two, שתהיה לב פעילותה של חברת תיירות החלל וירג’ין גלקטיק, וכן ספייס איקס (Space X) של היזם אילון מוסק, שפיתחה משגרי חלל ממשפחת “פאלקון” וכן חללית מסוג “דראגון” שתוכל לשגר שבעה אסטרונאוטים לחלל.

מהצד הטכני, יעשה המיזם שימוש במערכת שיגור רקטית הנישאת לאוויר על ידי מטוס נושא ייעודי. בנוסף לשיגורי לוויינים, תאפשר המערכת שיגור בני אדם במסגרת מיזמי תיירות בחלל. טיסת בכורה למערכת צפויה – על פי היזמים – בשנת 2016. בשלב זה לא פורסמו נתונים על מספר השיגורים הצפוי מדי שנה לאחר שיושלם פיתוח המערכת, וכמו כן לא פורסם היעד, נתח השוק, שמתכוונת החברה החדשה לתפוס. גם המחיר לשיגור של קילוגרם לחלל לא ידוע.

התפישה
מערכת השיגור היא מסוג “שיגור אווירי” כבד. מטוס נושא ייחודי המתוכנן עבור מערכת השיגור ישא לגובה רב את המשגר (טיל השיגור), ויטילו לאוויר תוך תמרון מיוחד. המשגר יפעיל את מנועיו הרקטיים לשם האצת המטע”ד (המטען הייעודי שלו) אל החלל, כשהמטע”ד יכול להיות לוויין או חללית מאוישת.

לדברי אלן, המערכת החדשה תאפשר שיגור גמיש יותר לחלל – במובנים של זמינות המשגר, בחירה מיטבית של מסלולים, והקטנת עלות השיגור לחלל. לדברי מייקל גריפין, ממועצת המנהלים של חברת Strato Launch, שהיה ראש נאס”א, מערכת השיגור החדשה תפתח עידן חדש בשיגורים אל החלל.

משגר הלוויינים הנישא

את המשגר המתוכנן למערכת Stratolaunch מפתחת חברת ספייס איקס, והוא מבוסס על המשגר “פאלקון 9”. למשגר תתווסף כנף עילית, בתצורה המזכירה את המשגר האווירי האמריקני פגאסוס, אם כי בקנה מידה גדול בהרבה. משקלו הצפוי של המשגר עד 220 טון. המשגר החדש, שטרם ניתן לו שם שיבדילו מהגרסה המקורית של פאלקון 9, יוכל לשגר את מטענו למסלולים נמוכים (LEO). המשגר ישוחרר מהמטוס הנושא בגובה של כעשרה ק”מ טלמטריה מהמשגר תועבר אל המטוס הנושא וממנו אל מרכז הבקרה הקרקעי.

המטוס הנושא
כדי להרים לאוויר את משגר הלוויינים הכבד, נדרש מטוס נושא מיוחד וכביר מימדים. המטוס המתוכנן על ידי רוטאן וצוותו יהיה אכן המטוס הגדול ביותר מאז ומעולם. למטוס תצורה דומה למטוסים אחרים שתוכננו על ידי רוטן – שני גופים נפרדים המחוברים באמצעות הכנף (ראו איור). למטוס, הנושא שישה מנועי סילון, ומשקלו בעת ההמראה יעמוד על כ-540 טון, מוטת כנפיים של כ-120 מטר. מנועי הסילון שישמשו אותו הם מהסוג המשמש את מטוסי הנוסעים הגדולים בואינג 747 (“ג’מבו”). המטוס העצום יזדקק למסלול המראה באורך של ארבעה קילומטרים, ויוכל לשאת את המשגר לטווח של כ-2,400 ק”מ כדי להגיע לאזור השיגור המיטבי.

בעולם התעופה התפישה של מטוס נושא ענק המשמש לנשיאת משגרי חלל אינו חדש. גדול המטוסים הקיימים היום, מטוס אנטונוב-225, נבנה כמטוס תובלה עצום שנועד להעביר בטיסה – על גבו – את מעבורת החלל הסובייטית “בוראן”. מאוחר יותר נשקלה האפשרות להשתמש בו כחלק ממערכת שיגור מבצעית לחלל, עם מעבורת חלל מוקטנת. בארצות הברית תוכננה גרסה מיוחדת של מטוס ענק שהיה אמור להיות מורכב משני גופים של מטוס התובלה האמריקני הענק “גלאקסי”. מטוס ענק זה תוכנן במקור להעברת מעבורת החלל של ארצות הברית, ואף לשמש פלטפורמה מוטסת לשיגור לוויינים לחלל. בסופו של דבר מטוס ייחודי זה לא נבנה. שיגור חללי ממטוס נבדק במדינות רבות, אולם כיום אינו קיים.

מערכת השיגור החדשה התקבלה בקהילת מומחי חלל בעולם ברגשות מעורבים – מצד אחד, הדמויות הקשורות בה (רוטאן, אלן, מוסק) מבטיחות איתנות כלכלית ויכולת יזמית-טכנולוגית מוכחת. ואולם, טוענים מבקרים אחדים, המיזם אינו עומד על קרקע מוצקה של שוק שיגורים אוויריים מוכח, ולטענת אחדים, שוק החלל המסחרי רווי כבר עתה, לפחות ביחס למשגרי לוויינים, ולא ברור כלל האם המיזם יתפוס גובה ויתממש.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, פברואר 2012