# פסח: החג בשירות הפוליטיקה

> חג הפסח הומצא בעיקר בתקופת חזקיהו מלך יהודה - כמעט 800 שנה לאחר האירועים המתוארים בו כביכול יוצאים אנו מנקודת מוצא כי חג הפסח המלווה אותנו כבר אלפי שנה, נולד אי-שם במחצית המאה ה-13 לפנה"ס, עת יצא עם ישראל ממצרים, כך על כל פנים לפי המסורת, בדרכו לארץ כנען, ומני אז הוא נחגג בקרב העם לאורך תקופת כיבושי יהושע, שפוט השופטים ומלוך המלכים. חשבנו וטעינו. האמנם? אכן חג הפסח והוראותיו…

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/passover-as-a-political-instrument-2803109
- Author: דר. יחיעם שורק
- Published: 2010-03-28T01:00:36+03:00
- Modified: 2022-04-13T22:48:09+03:00
- Sections: היסטוריה של עם ישראל, העת העתיקה, התנך - היה או לא היה, תרבות
- Topics: אבולוציה תרבותית, היסטוריה, יהדות, יציאת מצרים, פוליטיקה, פסח, תרבויות עתיקות, תרבות

## Article

חג הפסח הומצא בעיקר בתקופת חזקיהו מלך יהודה - כמעט 800 שנה לאחר האירועים המתוארים בו כביכול יוצאים אנו מנקודת מוצא כי חג הפסח המלווה אותנו כבר אלפי שנה, נולד אי-שם במחצית המאה ה-13 לפנה"ס, עת יצא עם ישראל ממצרים, כך על כל פנים לפי המסורת, בדרכו לארץ כנען, ומני אז הוא נחגג בקרב העם לאורך תקופת כיבושי יהושע, שפוט השופטים ומלוך המלכים. חשבנו וטעינו. האמנם? אכן חג הפסח והוראותיו מוצאים ביטוי, אם כי לא רב מדי, בספרות המקרא המיוחסת לעידן הסמוך ליציאת מצרים, מה שמכונה בפינו – התורה. אנו מוצאים את ההתייחסות לפסח, כשהיא משוקעת בספר שמות, כגון: " ... ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא ליהוה" (שמות יב, 10); "בחודש הראשון, בארבעה עשר לחודש, בין הערביים פסח ליהוה. ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות ליהוה שבעת ימים מצות תאכלו" (ויקרא כג, 5-6); "וזבחת פסח ליהוה אלוהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר יהוה לשכן שמו שם" (דברים טז, 2). נו, והיינו מצפים כי חג הפסח יחוג בתקופה סמוכה ומאוחרת כגון בימי יהושע (למעט מקרה אחד לאחר מילה נוספת שעברו בני ישראל), בתקופת השופטים ואפילו בימי המלכים – מאות שנים לאחר יציאת מצרים. ציפינו, אך לשווא – לא אצל יהושע, לא בקרב השופטים, לא בימי דויד, לא בימי שלמה, לא בימי ירבעם ורחבעם ויורשיהם – לא חגו את חג הפסח. מדהים, מפליא, מוזר ... אך אמיתי. אז ממתי חגו אותו? מימי ... המלך חזקיהו, מלך יהודה, כנראה משנת 725 לפנה"ס. ומדוע אז? הדבר קשור ברצון לאחד את שתי הממלכות – יהודה וישראל, בעליה לרגל וברפורמה הפולחנית שמציג המלך חזקיהו, ובעיקר ובעיקר - ליזום מרידה כנגד האשורים. לפני שנפתח זאת ראוי לומר את הדברים הבאים, שאולי לא ינעמו לכל אוזן השומעת ולכל עין הרואה – הדת, האמונה והפולחן התפתחו על פני כדור הארץ, ובכל מקום בו פעלה חברת בני אדם, מתוך כוונה דומיננטית של שליטה. האמונה, הדת והפולחן שימשו בקרב מנהיגים פוטנציאלים מנוף לשלוט במחשבתם ומתוך כך במעשיהם של בני האדם, כשהתוצר הכמעט מיידי היה עוצמה פוליטית מזה וכלכלית-חברתית מזה. ואם אנסח זאת בקצרה - בתנ"ך אשר בגרסתי האתאיסטית נכתב: "בראשית ברא האדם את האלוהים, בצלמו ובדמותו". המלך חזקיהו שאף לאחד בין שתי הממלכות, יהודה וישראל, ולפרוק תוך כדי כך את מוסרות השיעבוד האשורי, כשהוא, חזקיהו, מנצח על המלאכה, ואיזוהי הדרך הבדוקה והטובה, כמעט בחזקת אמצאה "גינס'ית" – לרתום את הדת והפולחן לטובת המבצע. חזקיהו יוצא איפוא במאבק עיקש, אם כי לא מוצלח במלואו, לעקור את כל יסודות הפולחן מחוץ לירושלים, גם את אלה שבהם הקריבו וזבחו ליהוה, ולרכזו במקדש המרכזי, ובל נשכח שכל מערכת הכהונה היתה כפופה כפקידות ביצועית למלך, והוראותיו היו בבחינת כזאת ראה וקדש! חזקיהו מכניס מרכיב חדש לתהליך, כזה שנדמה היה, מיתולוגית, כקדום מאוד ולא היא, ומדובר על העליה לרגל לירושלים, למקדש. כלומר – חזקיהו יאחד את העם, יוציאו למלחמה ויהיה לשליט-על אחד ויחיד על ידי מירכוז הפולחן וקידושו על ידי העליה לרגל, ובאיזה מועד מיוחד? בחג הפסח. והמקרא רווי בתיאורים ציוריים לגבי המבצע הנ"ל. הוא מכנס את הכוהנים והלויים, מורה להם להתקדש ולקדש את כל המפעל המיוחד. והתוצאה: "ויבואו פנימה אל חזקיהו המלך ויאמרו: טיהרנו את כל בית יהוה ואת מזבח העולה ואת כל כליו ואת שולחן המערכת ואת כל כליו" (דבה"ב כט, 18). מיד לאחר מכן מנהל המלך את טקסי ההקרבה, כולל הליווי המוסיקלי, הכלי והקולי – "ויאמר יחזקיהו המלך השרים ללויים להלל ליהוה בדברי דויד ואסף החוזה, ויהללו עד לשמחה ויקדו וישתחוו" (שם, 30). ומהי הפעולה הבאה? "וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לבית יהוה בירושלים לעשות פסח ליהוה אלוהי ישראל" (שם ל, 1), ומתי? לא בחודש הראשון, קרי ניסן, או במונחו המקראי "אביב", אלא בסיוון. מתאים? לא מתאים? המטרה מקדשת את האמצעים – "ויעמידו דבר להעביר קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן לבוא לעשות פסח ליהוה אלוהי ישראל בירושלים, כי לא לרוב עשו ככתוב" (שם 5). חזקיהו מבקש איפוא לאחד וללכד את בני שתי הממלכות דרך מירכוז הפולחן בירושלים וחגיגת הפסח, כשהוא, חזקיהו מנצח על המלאכה, וכשכל המהלך מתקדש היטב בקדושת האל. האם מבקש חזקיהו לשמר מנהג קדום של חגיגת הפסח, אין לדעת, אם כי תחושתי היא שהוא עורך את החגיגה כאן בפעם הראשונה. בכל מקרה חלפו מאות שנים מאז נחוג הפסח ועד מעין-חידושו על ידי המלך, וזה בהחלט אירוע יוצא דופן. ואיך זה נקשר למרד? בפסוק הבא נאמר כיצד יצאו שליחי המלך לכל הקהילות היהודיות, כשהמסר הוא: שובו אל יהוה ויגאלכם משיעבוד אשור. חזקיהו מבקש איפוא ללכד את העם כדי למרוד באשורים. לאחר קרבן הפסח בירושלים מתנהלת מלחמה ביהודה – סנחריב, המלך האשורי, עולה עם צבאו כדי ללחום בחזקיהו, כאילו משום-מקום. אכן אירוע תמוה. כדי לפצחו אנו מוזמנים לעיין בספר מלכים ב', שספר דבה"ב מקביל לו ומפרטו. ומה נאמר שם, במקביל לתנועת הרפורמה של חזקיהו (המסופרת בפרוטרוט בספר דבה"ב)? "וידבק (חזקיהו) ביהוה. לא סר מאחריו וישמור מצוותיו, אר ציווה יהוה את משה. והיה יהוה עימו בכל אשר יצא (=יעשה) ישכיל (=יצליח), וימרוד במלך אשור ולא עבדו (לא העלה את המסים ושאר חובות שסמלו את שיעבוד יהודה לאשור" (מל"ב יח 7-6). חזקיהו איפוא מייסד בפעם הראשונה את העליה לרגל בזיקה לחג הפסח וכורך זאת באיחוד הממלכה ובהעצמת מעמדו. יורשו של חזקיהו, מנשה בנו, עשה הרע בעיני יהוה ומחק את הרפורמה היהוויסטית של אביו, אחריו עלה אמון בנו, אף הוא כמנשה התמיד בעקירת מהלך הרפורמה, ואילו בנו, נינו של חזקיהו, הלוא הוא יאשיהו (609-630), החזיר את הגלגל לאחר ונהג כחזקיהו הן ברפורמה, הן בחגיגת הפסח והן במעשה מרידה. ומעשה שהיה כך היה: המלך יאשיהו ביקש לקדם את מימוש הרפורמה של אבי-סבו, חזקיהו, וקודם כל ציווה לערוך בדק בית במקדש. בדק הבית הצריך הוצאות והללו נלקחו מקופת התרומות, מה"סייף" הקראמי, ותוך כדי כך נחשף באותה קופה ספר מקודש, "ספר הברית" כלשון המקרא, הוא כנראה ספר דברים ואפילו חלקים נוספים מויקרא. לאור הכתוב בספר ביצע יאשיהו את הרפורמה היהוויסטית, ממש בדומה ואף בהעמקה וביסודיות כחזקיהו בשעתו ו ... "ויצו המלך את כל העם לאמור: עשו פסח ליהוה אליהכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מל"ב כג, 21), והשיא בפסוק הבא: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהוה" (שם 22). אירוע הפסחהזה מפורט מאוד בספר דבה"ב פרק לה. תיארוך האירוע היה בשנתו ה-18 למלך יאשיהו, היינו בשנת 622 לפנה"ס. ומהו המהלך הבא? מהלך צבאי, די בדומה למהלכו של חזקיהו – יאשיהו יוצא למבצע צבאי מופרז ורב סיכונים והוא לבלום את מגמת המיתקפה של פרעה נכה, שעלה צפונה כדי להלום באשורים. יאשיהו שילם בחייו על מהלך זה ועימו הצבא שנגרר צפונה בפקודתו. הנה לכם מקורו הפיזי של חג הפסח והתקשרותו למהלכים פוליטיים וצבאיים על ידי שני המלכים, חזקיהו ויאשיהו. הסמליות בין נשמת אפו של החג לבין מהלכי השניים הינה ברורה – היציאה מעבדות לחירות, ובוודאי ששני המלכים ראו לנגד עיניהם את התממשות הרעיון בעצם חייהם ומעמדם, ואולי יותר מכל יאשיהו, שכמו ביקש לנקום בעוד פרעה אחד, שהרי מהלכו הצבאי היה חסר סיכוי לחלוטין. הוא הסתמך, כך דומה, על התקדשות המרכז בירושלים וחגיגת הפסח ביוזמתו ובמעמדו. בנסיבות אלה נטה כנראה להאמין כי אלוהים נמצא בצד שלו ובוודאי שפרעה וחילו עתידים לטבוע בעוד "ים סוף". מתי ניחשף לחגיגה נוספת של הפסח? בימי שיבת ציון, כשהגולים ששבו ליהודה והיו מוטמעים בנבואת יחזקאל, נביא הגלות, אודות חגיגת הפסח. "ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחודש הראשון, כי היטהרו הכוהנים והלויים כאחד, כולם טהורים וישחטו הפסח לכל בני הגולה ולאחיהם הכוהנים ולהם" (עזרא ו 20-19). הגולים השבים אינם משתפים את העם, שרוב-רובו נשאר ביהודה, בחגיגת הפסח ובקורבן שבמרכזו. הללו ראו עצמם נושאים בהמשך המסורת של הרפורמה היהוויסטית, ובמינופה ובהעצמתה ביקשו, ובראשם מנהיגיהם לשלוט על עצמם ולדחות מכל וכל את רוב-רובו של הציבור שנותר ביהודה לאחר החורבן. הנה לכם הקשר פוליטי ברור של החג. בתקופה המקבית והחשמונאית מעטים הם האיזכורים של חג הפסח, וכך אצל יוסף בן מתתיהו, אלא שמעניין אחד או שניים אנו מתקשים להתעלם (ועל כך פרסמתי בזמנו רשימה בהידען), כשבחג המצות פושטים הסיקריים על עין גדי, בוזזים את רכושם של התושבים, היהודים כמובן, ואת החלשים – הנשים, הילדים והזקנים – שחטו ובחו ללא רחם (מלחמות היהודים ברומאים, ד' 405-402). ובירושלים, בזמן המצור הרומי ובעיצומו של חג המצות מבקש יוחנן מגוש חלב, אחד ממנהיגי הקנאים ההזויים, לפרוץ אל תוך המקדש ועימו לוחמיו המזויינים (שם, ה' 102-100). בכל מקרה חג הפסח לא שימש איזושהי אספקלריה למהלך פוליטי או צבאי כמו בשלהי הבית הראשון. שונה המצב לאחר חורבן הבית השני, כשההנהגה היהודית, בית הנשיאות, הקפידה כי השליטה בחגים הציבוריים תהיה לחלוטין בידה, וכאשר מתברר לנשיא רבן גמליאל דיבנה כי מנהיגה של הקהילה היהודית ברומא, רבי מתיא, מבקש להנהיג מעין קרבן פסח בקהילתו, ראה זאת הנשיא בחומרה רבה ואיים להדיחו מיידית מכהונתו. וזה אותו רבן גמליאל, שאחת מתקנותיו המפורסמות נגעה בסדר הפסח – "רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר (= הסביר לבנו) שלוה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור" (משנת פסחים י' ה'), ועוד מספר הלכות מרכזיות שנועדו להסדיר את סדר הפסח המשפחתי. הנה כי כן אנו מאתרים את ראשיתו של חג הפסח בימי חזקיהו ויאשיהו, והמשכו בשיבת ציון ובתקופה שלאחר החורבן, כשהחג משמש מנוף מזה ואספקלריה מזה למנהיגות פוליטית. עוד בנושא באתר הידען: - [יציאת מצרים - המספרים שלא יאומנו](https://www.hayadan.org.il/exodus-from-egypt-unbelevable-numbers-0804092/) - [יציאת מצרים - נרטיב מומצא](https://www.hayadan.org.il/egypt-exsodus-061104/) - [ראשית ישראל - על הספר של פרופ' ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן העוסק בתקופת יאשיהו בה נכתב מרבית הטקסט של התנך](https://www.hayadan.org.il/bigest-spin-in-history-090503/) - [התגלה הפורטרט הפרונטלי הראשון של אחד הפרעונים](https://www.hayadan.org.il/tutmosis-first-fareon-portrait-0604041/) - [התנ"ך - אין ממצאים בשטח](https://www.hayadan.org.il/bible-no-evidence-291099/) - [עבדי המלך הורעלו ונקברו בפירמידה](https://www.hayadan.org.il/king-servents-poisend-and-burried-in-the-pyramid-0604042/) - [עבדים היינו אבל לא בפירמידות](https://www.hayadan.org.il/pyramids-040404/)