פאנל בכירים שסקר את תוכנית החלל המאוישת: יש להגדיל תקציב נאס”א אחרת הנחיתה על הירח תידחה או תבוטל

הפאנל הציע חמש חלופות הכוללות בחירות קשות כגון נטישת תחנת החלל, או דחיית פיתוח מערכות הנחיתה על הירח

פאנל שנתבקש לסקור את תוכנית החלל המאוישת של נאס”א מסר לבית הלבן סקירה בת 12 עמודים של הממצאים, לרבות שתי אפשרויות להחלפת צי המעבורות המזדקן.
הפאנל, בראשות מנכ”לה לשעבר של לוקהיד-מרטין, נורמן אוגוסטין, לא תפרסם את הדוח המלא לפני סוף ספטמבר.

הוועדה קבעה חמש חלופות לטיסות מאוישות ומצאה כי לפי התקציב הנוכחי אין שום יכולת לטוס מעבר למסלול נמוך.
בין המלצותיה:

• פעילות מאוישת משמעותית יכולה לעשות בתקציב פחות לחוץ, שיגדל בכ-3 מיליארד דולרים מעל המוצע בתקציב 2010
• על המימון לגדול לרמה שיאפשר שיגור לירח תחילה או שייתן לנאס”א גמישות בבחירת הטיסות, ושיוכל לתת תוצאות בחלון זמן סביר.

מתוך חמש האפשרויות הבסיסיות המודגשות בתקציר, שתיים קוראות להמשיך בתוכנית קונסטליישן, שבמסגרתה מפתחת נאס”א את רכב הנוסעים אוריון ואת משגר ארס 1 כדי שאלה יחליפו את המעבורת, וכן את המשגר למשאות כבדים ארס 5, ומערכת נוספת שתאפשרנה לסוכנות להשיב אסטרונאוטים לירח. ארבע מתוך האפשרויות כוללות המלצה לדחות את הוצאתן לגמלאות של המעבורות מסוף 2010 כמתוכנן כעת למועד כלשהו בשנת 2011. אחת ההצעות מעלה אפשרות להאריך את התוכנית עד 2015.

האפשרות הראשונה, המשמשת כקו הבסיס מתארת מה יקרה אם נאס”א תמשיך בתוכנית קונסטליישן בהתאם לתקציב החמש-שנתי של נאס”א. לפי הצעה זו, מעורבות ארה”ב בתחנת החלל הבינלאומית תסתיים ב-2016. ואולם אפשרות זו לא מממנת את המשך שיגור המעבורות בשנת 2011, אך גם לא ממנת את נטישת תחנת החלל.
אוריון וארס 1 לא יהיו זמינים לפני 2016. ארס 5, בינתיים לא תהיה זמינה עד סוף שנות העשרים, והנחתת אלתאיר ושאר המערכות המתוכננות לפעול על הירח לא תהיינה זמינות עמוק בתוך שנות השלושים, אם בכלל, נכתב בדוח.

לפיכך הוכנו מספר המלצות חלופיות. האפשרות השניה, שנעשית בהתאם לתקציב נאס”א הנוכחי – 18 מיליארד דולרים, מדברת על הארכת חיי תחנת החלל עד שנת 2020, ותחילת עבודה על גרסה קטנה יותר של משגר המטענים ארס 5. אפשרות זו כוללת גם מימון תוכנית פיתוח טכנולוגי וסיוע לפיתוח יכולות שיגור מאוישות בידי השוק הפרטי שישמשו להעלאת אסטרונאוטים למסלול ארך נמוך. גם לפי תוכנית זו לא תהיה יכולת שיגור מטענים כבדים עד אמצע שנות העשרים ואף יותר מכך, והיא אינה כוללת מימון לפיתוח מערכות אחרות הנדרשות לנחיתה על הירח.

שלוש האפשרויות האחרות מסתמכות על תרחיש הכולל גידול של 3 מיליארד דולר לשנה בתקציב נאס”א (כלומר 21 מיליארד דולר בשנה במקום 18 מיליארד) עד שנת 2014, ולאחר מכן צמיחה בשיעור האינפלציה המוערכת בכ-2.4% לשנה. הראשונה מבין אפשרויות אלה כוללת המשך פיתוח תוכנית קונסטליישן אך גם את הטבעת תחנת החלל ב-2016 והארכת פרויקט המעבורות עד 2011. במסגרת זו תמשיך נאסא לפתח את אוריון, ארס 1 וארס 5, כאשר טיסת הבכורה של קפסולת הנוסעים והמשגר צפויה ל-2017 והנחיתה על הירח באמצע שנות העשרים.

אפשרות רביעית – המכונה 'הירח תחילה' תכלול הארכת חיי תחנת החלל עד שנת 2020, מימון פיתוח טכנולוגי והסתמכות על מערכות מסחריות להעלאת נוסעים למסלול נמוך. שתי ואריאציות יש לגרסה זו – האחת קוראת להפסקת המעבורות ב-2011 ופיתוח גרסה קלה יותר של ארס 7, והשניה כוללת הארכת המעבורות ל-2015, ופיתוח משגר מטענים המבוסס על אלו המשמשים את המעבורת, במטרה לטוס לירח באמצע שנות העשרים.
האפשרות החמישית המכונה – המסלול הגמיש תחל בטיסות מאוישות מעבר למסלול נמוך בתחילת שנות העשרים, לרבות טיסות ליד הירח, ביקורים בנקודות לגראנז' ובעצמים קרובי ארץ, וכן טיסות התקרבות למאדים. אירועים אלה יתרחשו בקצב של אחד לשנה, כאשר נחיתה על אחד מירחי מאדים או חזרה לירח צפויים בסוף שנות העשרים.

סיכום:

• המשימה הנכונה בגודל הנכון – תקציב נאס”א חייב להתאים למשימות ולמטרות הסוכנות. יתרה מכך, יש לתת לנאס”א את היכולת לעצב את הארגון והתשתית בהתאם, ולשמור על התשתיות הנדרשות כדי להמשיך להיות גוף לאומי חשוב.
• שותפות בינלאומית: ארה”ב יכולה להוביל מאמץ בינלאומי אמיץ בתחום המחקר המאויש של החלל. אם השותפים הבינלאומיים יקבלו עידוד להיות מעורבים, לרבות מסלול קריטי להצלחה, יהיו לכך השלכות לטובה בתחום מדיניות החוץ, ויותר משאבים יוכלו להיות זמינים.
• תכנון קצר טווח באשר למעבורות החלל: ניתן לשגר את צי המעבורות הקיים בבטחה ובגאווה. יש להאריך את פעילות המעבורות עד לרבעון השני של 2011. יש צורך לתקצב אפשרות זו.
• הפער בשיגורים המאוישים – במצב הנוכחי, הפער ביכולת ארה”ב לשגר אסטרונאוטים לחלל עלול להמשך שבע שנים. הועדה לא זיהתה כל נסיון למצוא פתרון להקטין את הפער לפחות משש שנים. הדרך היחידה להקטין את הפער תהיה באמצעות הארכת תוכנית המעבורות.
• הארכת פעילות תחנת החלל: החזר ההשקעה הן לארה”ב והן לשותפותיה הבינלאומיות יגדל ככל שיוארכו חייה של התחנה. אי הארכת התפעול יפגע ביכולתה של ארה”ב לפתח ולהוביל בעתיד שותפויות בינלאומיות בתחום החלל.
• הרמת משאות כבדים: יכולת שיגור משאות כבדים למסלול ארך נמוך בנוסף ליכולת לשנע מטענים הרחק ממסלול כדור הארץ היא יכולת חשובה והיא תהיה גם שימושית עבור הקהילה המדעית וקהילת הבטחון הלאומי. הועדה בחנה את משפחת משגרי ארס, משגרים המבוססים על יכולות המעבורת ומשגרים ממשפחת EELV. לכל גישה כזו יש יתרונות וחסרונות, חילופי יכולות, עלויות מחזור חיים, מורכבות תפעולית ודרך שונה לעשות עסקים בתוך התוכנית ועם נאס”א.
• חללית מסחרית להעלאת נוסעים למסלול נמוך: שירותים מסחריים שיאפשרו העלאת אנשי צוות למסלול ארץ נמוך נמצאים במרחק נגיעה. בעוד הדבר עלול לגרום סיכון, הוא גם יכול לספק יכולות מוקדמות בעלות נמוכה יותר מאשר הממשלה יכולה להשיג. תחרות חדשה שתיתן גם תמריצים מתאימים יכולה לפתוח את השוק לכל יצרניות התעופה והחלל בארה”ב ותאפשר לנאס”א להתמקד בדברים מאתגרים יותר, לרבות שיגורים מאוישים מעבר למסלול כדור הארץ, בהתבסס על המשך פיתוח האוריון והתאמתה.
• פיתוח טכנולוגיה לטיסות מאוישות ומסחור החלל: השקעה בתוכנית מתוכננת וממומנת לפיתוח טכנולוגיה היא שלב קריטי במטרה לאפשר התקדמות. אסטרטגית הטיסות המאוישות יכולה להיות מושגת בדרך מהירה וכלכלית יותר אם הטכנולוגיה הנדרשת תפותח מראש. השקעה זו תסייע גם למשימות רובוטיות, לתעשיית החלל המסחרית ולמשתמשים ממשלתיים אחרים.
• מסלול למאדים: מאדים הוא יעד אולטימטיבי לטיסות מאוישות, אך הוא אינו טוב כיעד הראשון. ביקור בירח תחילה ולאחריו מסלול גמיש להגעה למאדים חיוני להצתחת התוכנית. השניים אינם חייבים להיות כרוכים יחדיו. לפני המסע למאדים, אנו חייבים לשלוט היטב בטכנולוגיות בחלל החופשי ולצבור נסיון בעבודה על פני הירח.

לדו”ח באתר נאס”א

עוד בנושא באתר הידען

• נאס”א רוצה לחזור לירח עד 2018
• ההכרזה הרשמית על תוכנית אוריון (2005)
• תוכנית אפולו – מה היה קורה אילו