אנשים שהתעוורו מפגיעה באזור קליפת המוח החזותית, מסוגלים לנחש את צורתו של עצם כלשהו, מיקומו או כיוון תנועתו, למרות שאינם רואים. על תופעת “הראייה העיוורת”
דינה וולודרסקי ונעם לויתן | מגזין גליליאו
עיבוד המידע על גירויים חזותיים המגיע למוח נעשה באזור קליפת המוח החזותיתvisual) cortex), הממוקם בחלק האחורי התחתון של האונה העורפית בכל המיספרה. ידוע כי אנשים הפגועים באזור קליפת המוח החזותית טוענים כי אינם מסוגלים לראות, אך כאשר הם מתבקשים לנחש את צורתו של עצם כלשהו, את מיקומו או את כיוון תנועתו, הם עושים זאת בהצלחה שמעבר למקריות.
הצליח להבחין בהבעות פנים
תופעה זו מכונה “ראייה עיוורת” (blindsight), המוגדרת כיכולת להגיב לגירויים חזותיים למרות היעדר התחושה וחוסר המודעות לכך. את האוקסימורון “ראייה עיוורת” טבע הפסיכולוג הבריטי לורנס וויסקרנץ(Weiskrantz) בשנת 1974. באותה שנה הראו ניקולס המפרי (Hamprhey) ועמיתיו מאוניברסיטת קיימברידג', כי קופת רזוס בשם הלן, אשר קליפת הראייה הראשונית שלה חסרה לאחר שהחוקרים הסירו אותה, ניחנה בראייה עיוורת.
בבני אדם דווחו כמה מקרים של ראייה עיוורת, אך בכל המקרים היה מדובר בנזק חלקי לקליפה הראייתית (בדרך כלל ניזוקה רק המיספרה אחת). בגיליון האחרון של כתב העת Current Biology החוקרת ביאטריס דה-גלדר (de Gelder), מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, מדווחת לראשונה על ראייה עיוורת אצל נבדק המכונה TN. נבדק זה חווה שני אירועים מוחיים עוקבים (בהפרש של 36 ימים), אשר הרסו לחלוטין את קליפת המוח החזותית הראשונית בשתי ההמיספרות. במאמר מוסגר נזכיר, כי הרס של קליפת המוח החזותית הראשונית מותיר ללא פגע את המסלול המוביל מידע מהעין למוח התיכון.
דה-גלדר ועמיתיה מדווחים על ממצאי בדיקת דימות בתהודה מגנטית (MRI) ורישום גלים חשמליים (EEG) במוחו של TN, המצביעים על כך שקליפת המוח החזותית שלו אינה מתפקדת. לפיכך, יכולתו המרשימה של TN להבדיל בין הבעות פנים שונות (פחד, כעס ושמחה) הפתיעה מאוד את החוקרים. נוסף על כך, כאשר התבקש TN ללכת במסלול שכלל מכשולים שונים (קופסאות וכסאות) הצליח לעקוף אותם (ללא עזרת מקל או אדם נוסף), אף על פי שכלל לא היה מודע לקיומם, או לכך שעקף אותם במהלך ההליכה.
יש עיוורים המסוגלים להשתמש בהשמעת קול על מנת לזהות את המיקום והצורה של אובייקטים על פי ההד החוזר מהם, אולם יכולת זו (אֶקו-לוקציה) מאפשרת זיהוי עצמים גדולים בלבד, משום שאין בני האדם מסוגלים לייצר קולות בתדירות גבוהה (כדוגמת עטלפים או דולפינים). לפיכך, לא נראה סביר כי TN השתמש ביכולת זו, מאחר שהצליח להבחין גם בעצמים קטנים שפוזרו על מסלולו. בנוסף העידו הנסיינים שנכחו בניסוי כי TN לא השמיע קול במהלך הניסוי.
מסלול המכשולים של TN
החוקרים לא כיסו את עיניו של TN ולא בדקו האם כיסוי כזה יפגע ביכולות שהציג. כמו כן, אין המאמר עוסק במנגנון אפשרי שיסביר את הממצאים. ובכל זאת, הנושא מסקרן מאוד ונוגע בשאלות הקשורות לקשר שבין תודעה להתנהגות (ובפרט התנהגות ללא תודעה), אשר מאתגרות את תחומי הפסיכולוגיה, הנוירוביולוגיה והפילוסופיה.
מתוך: מגזין גליליאו, פברואר 2009
47 תגובות
לכן אני טוען שלו היו מכסים את עיני הנסיין, הוא לא היה מסוגל לעשות מה שהוא עשה-לא לעקוף מכשולים, לא לזהות רגשות על פני אחרים ולא להכניס מעטפה לחריץ.
אני יכול לנסות להציע הסבר:
למי לא קורה שהוא עושה דברים ב"אוטומט"? לפעמים האוטומט הזה מוביל אותנו לעשות דברים מטומטמים שבדיעבד אנחנו קולטים ותופסים את הראש ואומרים "אוי נווו, מה אני עושה". לדוגמה:1. מכין בבוקר תה. עשיתי את זה מיליון פעם בעבר שזה הרגל. אני לא חושב כמה סוכר לשים, אני לא חושב בכלל על הכנת התה. אני חושב על דברים אחרים. בהקיץ. אבל עדיין אני עושה תה. 2. נהיגה- כשלמדנו נהיגה כל רגע ורגע היה משמעותי, מאתגר אולי גם מפחיד. בהתחלה אפילו הלב דפק. אבל עם הזמן זה נהיה משהו טבעי עד שכבר הכל נעשה באוטומט (ואולי מכאן חלק מהתאונות כאשר המוח עובד על אוטומט ולא מוכן להפתעות).
יש עוד אינספור דוגמאות מחיי היומיום. הפואנטה היא שכאשר קלט נכנס דרך החושים, מזוהה תחילה כדפוס ידוע-גורם לתגובה הרגילה בלי צורך שהוא יעבור הלאה לתודעה/רמת עיבוד נתונים גבוהה יותר. ככה שאולי אצל אותם אנשים בעלי "ראיה עיוורת" נפגע אותו חלק מקשר. כאשר מתקבלים דפוסים ידועים היטב למוח דרך החושים, גם החלק של הראייה לא מחויב לעיבוד גבוה כי אוטומטית נוצרת תגובה במוח לאותו דפוס ידוע. אם הקלט לא תואם דפוס ידוע (שמוטבע במערכת הקשרים הסבוכה של המוח) או תואם חלקית בלבד, לא תיוצר תגובה ברמת העיבוד הנמוכה ומכיוון שאין חיבור לרמת העיבוד הגבוהה במוח, הקלט יילך לאיבוד ולא תהיה תגובה כלל כך שהבן-אדם לא יהיה ער כלל לגירוי.
ברמת עיבוד נמוכה הייתי מגדיר את התגובות כרפלקסים ולא רק מוטוריים, אלא גם רגשיים-ידוע הוא שרגשות לחוד ושכל לחוד. כלומר שרגשות הם דבר לא רצוני ובשביל לשלוט בהם, צריך להתאמץ (להפעיל חזק את החלק התודעתי). ככה שזיהוי רגשות על פני אנשים גם מתבצע בראייה עיוורת כחלק מהרפלקס הרגשי.
אני לא מתיימר להיות נוירולוג או מה שזה לא יהיה מהתחום כי אני לא. פשוט נראה לי הגיוני החלק הזה.
שחר האנונימי:
דבריך אינם נכונים גם היסטורית וההזיות שלך לעולם לא תהפוכנה אותך לגיבורו של מישהו.
מדוע אינך הולך לקחת מיליון דולר?
המדע. האם זהו משהו קבוע שכבר לא ניתן לשינוי או שהפרדיגמה יכולה להשתנות בכל רגע עם גילוי חדש ומסעיר?
איני מצפה שתאמינו לי או תעריכו אותי. ההשלכות של דבריי קיימות גם אם איני מקבל פידבק ישיר.
ע"פ חישובים קצרים – ההיסטוריה חוזרת על עצמה! גלים של שינוי תודעתי "מכים" את האנושות בזמנים הולכים ומתקצרים.
הפרדיגמה הולכת להשתנות.
איני אומר זאת כנביא או משיח אלא כאדם שעומד על כתפי ענקים.
הגיבורים שלכם היום היו ההזוים של פעם.
ההזויים של היום…
שחר, יש אתרים מיועדים להסברת מדע לילדים. השקיעו בהם המון מחשבה ומולטימדיה.
תשתמש בגוגל.
לא שחר:
אבל אני הולך!
רק תגיד לי איפה לבוא לקבל את זה ממך.
הרי ברגע זה הסכמת שאי הליכה לקבל מיליון דולר היא הוכחה לגיטימית גם בעיניך ולכן כבר אין מקום לוויכוח.
אני דורש את מיליון הדולר שלי!
למיכאל
גם העובדה שאתה לא הולך לקחת מיליון דולאר היא הוכחה מספיק טובה לכל בר דעת ולכן גם לא בשבילך.
אגב, ירון:
אתה מוזמן לתת לי מיליון דולר.
ירון שווה אביתר שווה אברי שווה יעל, לא שווה שחר וגם לא שווה כלום
העובדה ששחר לא הולך לקחת מיליון דולר היא הוכחה מספיק טובה בשביל כל בר דעת.
אני יודע שבשבילך זה לא מספיק טוב אבל אמרתי שזה טוב רק לכל בר דעת.
למיכאל קטן האמונה
נסה להוכיח ששחר טועה אם תצליח, אני נותן לך מיליון, לא תצטרך להרחיק לכת עד ג’יימס ראנדי.
שחר:
אני מבין.
בעצם אתה אומר שאתה מדבר שטויות רק כדי לחנך אותי כדי שאפסיק לזלזל ברוח העוועים השוכנת בחלקנו.
זה לא ילך.
אינני יכולך שלא לזלזל בהצהרות שטותיות של שקרנים.
מדהים שאתה כל כך רוצה לחנך אותי שאינך מסוגל לעזוב לשבוע כדי לקחת מיליון דולר!
הרי בטוח יקח לך יותר משבוע לפצח את עקשנותי. לא יותר פשוט לעשות מיליון דולר בדרך ובסופו של דבר אפילו לקצר את התהליך?
לא אפסיק כל עוד אתה מזלזל ברוח השוכנת בכולנו.
אתה זוכר רק את מה שמתאים לאמונות שלך.
אם אינך רוצה להתאמת עם שאלות שהפתרון שלהן לא ידוע לך ולעמיתיך ולרוב מצביע על "מציאות על-טבעית" , שיהיו לך חיים יפים וחשוכים…
אין שום דבר "על-טבעי" במציאות, רק חוסר הבנה "פיזיקאלית" זמנית.
שחר:
מספיק כבר!
כן. חשנו.
גם קרה שחשנו כך ולא היה שם איש.
גם קרה שהיה שם איש ולא חשנו דבר.
אתה זוכר רק את האירועים שתומכים בדעה הקדומה שלך ושוכח את השאר.
אני חוזר ואומר: אם אתה יכול לחוש דברים אמיתיים באופן שלא ניתן להסבר פיזיקאלי רגיל – לך לג’יימס ראנדי – קח מיליון דולר – חזור – ואמור לנו “אמרתי לכם?!”.
אם אינך יכול לעשות זאת אז כדאי שפשוט תפסיק לנג’ס
מעולם לא "חשתם" כי נהג במסלול השני בוחן אותכם במבטו וכשהפניתם את הראש, התברר הדבר כנכון?
מעולם לא "חשתם" כי נוכחות של אדם נכנסה לחדר בו אתם נמצאים אף על פי שאותו אדם נכנס בשקט מופתי?
מעולם לא חשתם באי-נוחות ליד אדם מסוים המשרה "אוירה" לא נעימה?
מעולם לא הגעתם לאירוע חברתי ו"חשתם" באנרגיה טובה?
האמת היא שיש טעות משנית בכתבה בשורה הפותחת שמתאר את מיקום עיבוד המידע. וזה נכון חלקית.
יש 2 מסלולים. המסלול שהולך לחלק האחורי הוא בסוף מדיע למודעות. יש מסלול אחר של א הולך כל כך רחוק. והוא אחראי על זיהוי ראשוני (רפלקס ראיה) של תנועות וכו’. זה לא מסתיים במודעות. וכך אותם אנשים יכולים לראות בצורה עיורת.
הוגין:
אני חוזר ומזכיר לך.
אם יש ולו טענה אחת נכונה בין שלל טענותייך שאינן תואמות את טענות המדע – כל מה שעלייך לעשות זה לגשת לג’יימס ראנדי, להראות לו את זה, ולהפוך למיליונרית.
כך תרוויחי גם כסף וגם התייחסות רצינית כאן.
מה דעתך?
ומה דעתך להניח לנו כל עוד לא עשית זאת?
הוגין,
העיקר שאת מציינת שאת לא מעליבה אף פעם, ואנחנו אלו שמתדרדרים להעלבות אישיות…
אורן:
אינך שווה אפילו התייחסות הדומה לזבוב על צחנה של צואה שלא לדבר על האבסטרקט של זה.
ומיכאל:
שוב הוכחת,חבל"ז.
אורן:
אני חושב שהפעם אנסה לחסוך לעצמי את ההתכתשות הטפשית.
יש בזה טעם כשיש חשש שמישהו לוקח את דבריה ברצינות או כשזה חלק ממאבק שבו יש עוד כמה כמוה שמתחילים לשתף פעולה גם אם אינם מבינים זה את זה (או את עצמם) אבל כרגע חבל"ז.
מיכאל,
האם אתה באמת הולך לנסות לענות לתגובתה של הוגין, 26?
למרות שמאוד אהבתי את הרעיון: "קשר של כל עצם ותצורה פיסית למקבילה המטאפיסית המצוייה בעולם המופשט". הרבה יותר פשוט מלמצוא הסבר מדעי, שהוא מטרת המאמרים והדיונים שאנו מנסים לעשות כאן בתגובות 🙂
הוגין, זאת לא נועזות מחשבתית שיש לנו בעיה. זאת החסר המחשבה שמאחורי הנועזות. היית צריה לומר: "לא להתנפל על הנועזות האמנותית", את זה עוד הייתי מוכן לקבל
אורן ומיכאל, התגובה היתה רק לתגובות 17 ו-18 ולא בקשר הניסוי. צריך להבין שיש אנשים שמסוגלים "לראות" עם כיסוי עיניים אך גם זה כמובן טבעי לחלוטין.
כמו שאורן כתב, די ברור שאם היו מכסים את עיניו של הנבדק בניסוי המתואר הוא לא היה מסוגל אפילו לנווט בין מכשולים גדולים.
מיכאל:
א)יתכן שאנשים הלוקים בראייה בכל זאת נפתחים לתופעה יותר אבסטרקטית מטבעה בדומה לעולם האידאות שאפלטון הפליא לתאר(אולי לכך קוראים ‘תודעה’).
מציאת החריץ של המנעול שתארת ,יכולה להיות מוסברת על-ידי הקשר של כל עצם ותצורה פיסית למקבילה המטאפיסית המצוייה בעולם המופשט.(אידאה בלתי ממשית/כמו הקרנה).
ב)ברמה הפיסית/ חושית:השדה האלקטרו -מגנטי,האופף כל עצם,חפץ,צמח,חי דומה להסבר החשמל הסטטי הנתון לחום-קור ,שינויי מזג אויר,יובש-לחות וכדומה.
לקויי ראייה/עיוורים,ובעלי ‘חיש-חש-חוש’ מפותחים ,כמו גם כלבים לדוגמא , רגישים למצבי החשמל הסטטי הסובב את הגופים ומתרגמים/מזהים את החישה לתצורה המקבילה בממש.אך עיוורים בניסויים כמו אלו יכולים אולי, להגדיר ויתכן שגם בניסוי עם כיסוי עייניים.
לדעתי,אין פה יותר מידי נסתר עלום אם מבינים את ההגיון הקטן והגדול של התופעות.
טוב,לא להתנפל על הנועזות המחשבתית .
בעל הזבוב (או Beelzebub),
במאמר דיברו על האפשרות הזאת, אך מדובר בחפצים גדולים במיוחד ולא ניתן בעזרתה להבחין בחפצים קטנים, הבעות פנים ובפרטים קטנים. כל זאת בגלל ששימוש בהד בצורה מפורטת כזאת (בדומה לעטלפים) נדרש לעבוד בתדר (ושלא לדבר גם על עוצמה) שבני אדם לא מסוגלים לקלוט (או להפיק).
אך, שוב כמו שציינו במאמר, תופעה זאת נפסלת בקלות במקרה הספציפי הזה בגלל שהנבדק כן היה מסוגל ל"ראות" הבעות פנים וחפצים קטנים. ולא השמיע קול (כך שלא יכול היה לחזור אליו הד). כמובן שהיה ניתן לשלול לחלוטין את ההסבר אם היו מוסיפים למחקר בדיקה באמצעות אטמי אוזניים.
תופעה זאת אצל בני אדם, גם עבור חפצים גדולים, בכללה מאוד קלושה היות שלא כמו עטלפים, אין לנו סנסורים נוספים (כמו שיערות מיוחדות באוזניים) או יכולות לכוון את האוזניים לכיוון מסויים, שיאפשרו לנו להשיג מקסימום נתונים מהד מוחזר (ושוב – לא עובדים בתדרים ובעוצמות מתאימות).
במאמר, ככל שהבנתי, מדובר על מקרים בהם העין עצמה לא ניזוקה לחלוטין, ונפגעו בעיקר אזורים המעבירים את המידע לאזורים שונים במוח שמנתחים את המידע. ולכן, חלק מהאזורים כן מקבלים מידע מסויים אך לא מנתחים בצורה ברורה כך שלמרות שהם לא רואים תמונה של ממש, יש חלק במוח שמודע למידע.
אני מאמין שאם היו מכסים את עיניו של הנבדק ה"ראיה העיוורת" ברובה היתה נעלמת. כמובן שישנם עוד חושים שאצל עיוורים הם יותר מוגברים, אבל במקרה הנבדק במאמר רוב ביכולת הזאת נבעה ממה שהסברתי. העין קולטת ומנסה להעביר מידע למוח, אך "התקשורת" פגומה. ממידע חלקי שמגיע למוח אך לא נבנה לכדי תמונה מלאה, אך כן מתקבל ואצל האדם העיוור זה מתבטא ב"תחושות" – אינטואיציה.
בעל זבוב:
נכון.
אז מה?
זה הרי לא שייך לעניין – נכון?
מיכאל,
אנשים שראייתם תקינה לא רואים כעיניהם מכוסות אבל יש אנשים עיוורים שכן "רואים" – מסוגלים להתחמק ממכשולים – בעזרת איכון-הד:
http://en.wikipedia.org/wiki/Human_echolocation
אני תמיד חשבתי שזה יהיה מעניין ואף פרודקטיבי לבדוק האם היכולת של רואי נסתרות מאפשרת להם גם לעוף…
בהחלט מחקר שאני מוכן לממן. ואני מאמין גדול בסטטיסטיקה, כלומר – כמות הנבחנים אמורה להיות גדולה ככל האפשר 🙂 לעולם אי אפשר להיות בטוחים מדי, נכון?
ל 20
אז חבל שעשו מחקר פשוט היו שואלים אותך…פשוט.
הם רואים, במובן שהאותות מהרטינה למח עוברים איכשהו, אלא שאינם מודעים לאותות אלה.
לא כ"כ מסובך ולא כ"כ מפתיע.
מיכאל:
חרקים לא צריכים מוח,יש להם ג’וק בראש;)
מתעניין:
גם אנשים שראייתם לא נפגעה אינם רואים כשעיניהם מכוסות.
נושא הראייה העוורת נבדק על פגועי מוח רבים וכמו שלא בדקו אם פגיעתם המוחית אינה מאפשרת להם לעוף, כך גם לא בדקו אם הפכה אותם לרואי נסתרות.
חבל שלא עשו ניסוי עם האדם הזה שזיהה את המיכשולים
גם במצב של כיסוי העיניים,אם אכן היה מזהה את הפרצופים והמכשולים גם במצב של כיסוי העיניים זה היה מעניין מאוד ואני מתפלא על החוקרים שלא עשו זאת
דורון:
דבריך הם בפירוש חלק חשוב מן ההסבר לתופעה.
יש עוד בעלי חיים – ובהם חרקים – שאין להם מוח של ממש (רק מה שקרוי גנגליונים) ויש להם עיניים.
מצד שני – ניתן גם לטעון (ונראה לי שיהיה קשה להוכיח את ההיפך) – שגם תודעה אינה דורשת מוח של ממש ולכן יש גם למדוזות וגם לחרקים תודעה.
זו תהיה לדעתי טענה שגויה אבל יהיה קשה מאד ואולי בלתי אפשרי לסתור אותה.
זו הסיבה לכך שיכולת לראיה עיוורת אצל בני אדם (שיכולים לדווח לנו אם הם רואים באופן מודע) מלמדת אותנו דבר נוסף על העולם.
למעשה – דווקא מעובדה זו ניתן לשאוב אישוש לטענה שהחרקים והמדוזות הם נטולי תודעה.
המוח התפתח במספר שלבים ומסתבר שאצל האדם היכולת לראות באופן מודע ממוקמת בחלק של מערכת העצבים שכלל לא קיים בחרקים ובמדוזות.
אגב, אחד הניסויים המעניינים שנעשו בנושא זה הוא לתת לאדם הלוקה בבעיה לנסות להכניס מעטפה לתוך חריץ של תיבת דואר, מבלי לומר לו אפילו עם החריץ הוא אנכי או אופקי.
הם הצליחו בכך כמעט תמיד למרות שחזרו וטענו שכלל אינם רואים שום חריץ (ושום דבר אחר).
ראיתי פעם בערוץ נשיונאל גאוגרפיק או ערוץ המדע סרט על מדוזות, ומסתבר שיש זן אחד של מדוזות בעולם שיש להם עיניים. מא שעוד יותר רוללנטי זה שאין למדוזות האלה מוח בכלל. יש להם מערכת עצבים פרימיטיבית ביותר, אבל אין להם מוח. ובכול בניסויים שעשו עליהן המדוזות מתחמקות ממכשולים שמציבים בפניהם (אם המכשול צבוע בצבע מסויים לא זוכר כבר איזה צבע ספציפי זה היה, אז הם לא יכולות לראות אותו ונתקלות בו.
זה מוכיח שיש סוג של ראיה שלא מצריך מוח כלל רק מערכת עצבים פרימיטיבית כל שהיא. ויתכן שזה ההסבר לתופעה הזאת.
הוגין:
כשכתבתי "בפסקה האחרונה" התכוונתי לפסקה האחרונה של המבוא
הוגין:
שלחתי לך קישור לא ארוך שבו זה כתוב.
מדוע אינך קוראת את הדברים.
השטות מתייחסת כמובן לחלק שמעניין אותך בסיפור והוא מתואר בפסקה האחרונה המתחילה במילים " Kirlian made controversial claims " ומסתיימת במשפט המחץ " The effect was not reproduced in better-controlled experiments ".
כל התהליך המתואר הוא תהליך של טענות שנויות במחלוקת שהועלו ושככל שהעלו את דיוק הבדיקה התברר שתחזיותיהן אינן מתקיימות.
מיכאל:
האר את עיני שאבין בדיוק היכן הפואינטה מוגדרת אצלך כשטות.
אם תוכל למקד בדיוק למה כוונתך זה יעזור לי מאוד להבין את עיוורוני.(כלומר ,מה לא ראיתי ומה סותר את מה וכו וכו).
אודה לך אם תלך אתי צעד צעד ולאט לאט כאילו היית המקל שלי.
הוגין:
הנושא נבדק והוכח כשטות.
http://en.wikipedia.org/wiki/Kirlian_photography
אין צורך לחזור ולבצע צעדים שכבר בוצעו אבל אם את בכל זאת רוצה – את מוזמנת להקים מעבדה ולנסות.
מיכאל:
אם כבר אתה מפתח את הנושא,צריך גם לבדוק בדיקה אובייקטיבית/חיצונית אחרית על-ידי שיטת צילום קריאלייני ,שם התגלה ‘סוג שדה’ האופף את העצמים החיים .
במהלך הניסויים(שאגב,התגלו בתחילה באקראי)ניתן לראות הן על צמחים קטומים ואין על צילומים של איברים ,שנקטעו את צילום השדה השלם ,כרצף שכאילו לא נקטע.
כמובן ,שאתה תאמר שזו אשליית האור או תעתועי המוח הנוטה להשלים בעצמו את רצף נקודות האור עד לשלם המקורי הסובב הנותן את אשליית ההמשכיות,או משהו כזה.
אך,יתכן גם שאצל עיוורים שאיבדו את מאור עיניהם מתפתחת חישה חזקה יותר ‘לשדה’ המקיף עצמים כפיצוי לאותו אינסטיקט טרוויאלי או ראשוני הנקרא ראייה.
הבוחן צריך להעשות גם לגבי אנשים עיוורים מלידה,לעומת אלה שאיבדו ראייה עקב פגיעה.
ולשם שינוי מיכאל וכדי שנוכל להתקדם במשהו,,אפילו בזעיר ,ולהבחין בין הפער שנדמה לך שמקויים ביננו בין אם צודק ונכון ובין אם לא.הבה ,נניח לרגע את עניין ה’אמונות’ ונבדוק דברים לגופם,צעד צעד,לאט לאט.
הוגין:
עשי מה שאת רוצה.
אני יודע שאת אמונתייך ניתן להחזיק בחיים רק על ידי חסימת הגעתו של ידע אמיתי כך שברור לי מה מנע אותך מלקרוא את הספר.
מיכאל:
אם אינני טועה,יתכן ופגשתי בספר בחנות ספרים ומשהו מנע ממני לקנותו ולקוראו אז.
אבדוק שוב,בתוכי ,אם אתקל בו שוב,אם נכון לי לקוראו דווקא עכשיו.
ולו על מנת להבין את ההקשרים ,כפי שאתה רואה לנכון לשים אותם ‘להארתי’.
הוגין:
אם נושא תחושות פאנטום מעניין אותך (ולא רק מן השפה ולחוץ) את מוזמנת לקרוא את ספרו של רמצ’אנדראן – Phantoms in the Brain . נדמה לי שהוא תורגם לעברית בשם “תעתועי המוח”.
הספר דן בנושא זה באופן מעמיק ביותר אבל הוא מרחיב עוד הרבה מעבר לכך ונותן תובנות מעמיקות על אופן פעולתו של המוח.
בין היתר נידון שם גם נושא הראייה העוורת ואם זיכרוני אינו מטעני הרי שזה שם שקראתי גם על נושא הבסיס הנוירולוגי של ה”הארה” הדתית.
טפשון:
זה הרבה יותר מעניין.
הם לא רואים כלל בצורה מודעת.
אתה יכול לתחקר אותם בצורה יסודית והם תמיד יאמרו שאינם רואים כלל.
זה בגלל העובדה שרבדים מסויימים בראייתם כלל לא נפגעו ואזורים מסויימים במוח – כאלה שמסוגלים להגיב גם ללא מעורבות התודעה – ממשיכים להביא את הקלט החזותי בחשבון.
הכתבה הבאה בטח תהייה על המחקרים בנושא תחושות פאנטום בקרב קטועי איברים.
מעניין.
שחר:
איזו תובנה מעמיקה!
גם ראיה רגילה היא עיוורת
מלמד משהו על טבע האדם והמוח.
הם פשוט רואים טיפה.