לא רק פרח

במשפחת הוורדיים תפגשו לא רק את הפרחים היפהפיים, אלא גם פֵּרות אהובים רבים. אז מה מה משותף לוורד, לשזיף ולתות שדה? 

כתב: צבי עצמון, גליליאו צעיר

מה משותף לשזיפים, אפרסקים, משמֵשים, דובדבנים, תפוחים, אגסים, שסק, תות שדה ופטל? התשובה הראשונה העולה היא: כולם פֵּרות עסיסיים. ואם נוסיף לרשימה שקדים, וגם ורדים? מציאת המשותף תהיה קשה יותר. אז הנה התשובה: כל אלה נִמנים עם משפחת הוורדיים. כן, פֵּרות עסיסיים רבים הם בני משפחה של הוורדים, המוכּרים לנו בעיקר בזכות פרחיהם היפים.

הפרחים הנכונים

אז מה משותף לוורד, לשזיף ולתות שדה? קודם כול, מִבנה הפרחים. לפרחי הוורדיים יש בדרך כלל עֲטיף כפול, כלומר עלי גביע מבחוץ ועלי כותרת מבפנים. פרחי הוורדיים הם בדרך כלל דו־מיניים: בפרח יש איברים שיוצרים תאי מין זְכָריים וגם איברים שיש בהם תאי מין נְקֵביים.

איברי המין הזכריים, היוצרים את גרגירי האבקה, מכוּנים אַבקנים, ובפרחי הוורדיים מספרם בדרך כלל רב (התבּוֹננו בוורד ונסו לזהותם). איברי המין הנקביים של הצמחים מכונים עֲלָיִים (ביחיד: עֱלי), והם כוללים שַׁחֲלָה ובה ביציות, בהן נמצאים תאי המין הנקביים. לאחר ההַפרָיה הביצית נהיית הזרע של הצמח (בעקבות נביטתו מתפתח צמח חדש), והשחלה כולה נהיית פרי.

עוד משותף לפרחי הוורדיים שהם “פרחים נכונים”. כלומר אפשר לחלק את הפרח לשני חלקים שווים על ידי קווי חיתוך רבים (קוראים לזה “סימטרייה רָדיאָלית”). גם פרחי הכלנית, הרקפת והפרג (שאינם נמנים עם הוורדים) הם “פרחים נכונים”; לפרח “בלתי נכון” יש רק קו סימטריה אחד, למשל לוע הארי.

הזרעים הרעילים

פרי השזיף הוא פרי מסוג בית גלעין: מבחוץ עטוף בקליפה דקיקה, בפנים ציפָה עסיסית שאוכלים אותה בהנאה, ובתוכה מבנה קשה – הגלעין, שבתוכו זרע. פרי דומה יש לאפרסק – אלא שקליפתו מכוסה פְּלוּמה עדינה (בזן האפרסקים המכוּנה נֶקטָרינה הקליפה חלקה), ואילו קליפת הגלעין עבה מאוד, מקומטת ומחורצת. לעומתו, הקליפה של גלעין המשמֵש חלקה ונפרדת בקלות מציפת הפרי.

גם פֵּרות הדובדבנים הם בתי גלעין, אלא שהם קטנים יותר. בכל הפֵּרות הללו אוכלים את ציפת הפרי המתוקה או מתוקה-חמצמצה, והזרעים מרים. המרירות מְגִנה על הזרע (שאמור לנבּוט ולהיות עץ חדש) מאוכלים למיניהם. הזרעים מְכילים את החומר המר אָמיגדָלין (מהמילה “שקד” ביוונית עתיקה) וחומרים אחרים, שמתפרקים במערכת העיכול ויוצרים את הרעל ציאָניד. איך בשקדים אוכלים את הזרעים, שהם מזינים מאוד – עשירים בחלבון, בשמנים ובוויטמינים וכמעט נטולים מרירות ורעלים? אלה הם “שקדים מתוקים”. לעומתם, שקדים מרים מְכילים אמיגדלין, טעמם דוחה ואכילתם מסוכנת.

הפרי המדוּמה

בפרחי התפוח, השחלה – שהיא החלק התחתון של העֱלי (האיבר הנקבי של הפרח), שקועה במצעית שעליה יושבים חלקי הפרח. שחלה כזוֹ מכוּנה “שחלה תחתית”, ולכן פרי התפוח נוצר לא רק מהשחלה (כמו בפרי “אמִתי”), אלא מהשחלה יחד עם המצעית המַקיפה אותה. בשפת הבּוֹטָנאים תפוח מתואר כפרי מדומֶה, בעוד מבחינה תזונתית הוא כמובן פרי לכל דבר!

תפוח, שהוא פרי עסיסי עם מספר זרעים חסרי מעטפת קשה, נחשב ענבה (במקרה זה: ענבה מדומה). גם אגס הוא ענבה מדומה שנוצרה משחלה ששקועה במצעית הפרח. ציפת האגס עשירה בתאים שיש להם דופן עבה במיוחד, המכונים “תאי אבן”. גם פרי השסק הוא ענבה מדומה, שעיקרה נוצר ממצעית הפרח שהשחלה התחתית של הפרח שקועה בה. להבדיל מתפוח ומאגס, שזרעיהם קטנים למדי, זרעי השסק גדולים. השסק שונה גם מכל צמחי הוורדיים שהזכרנו בכך שהוא ירוק עד – אינו מַשיר את עליו בחורף; שזיף, אפרסק, דובדבן, משמש ושקד הם נשירים.

פֵּרות תות השדה והפטל שונים מהפֵּרות שהזכרנו: הם גם אינם גדלים על עצים, אלא על מטפסים (פטל) או על צמחים נמוכים (עשבים) ושרועים (תות שדה). פרחיהם מזכירים את פרחי השזיף, השקד ושאר בני המשפחה, אך העלי שלהם מורכב מחלקים רבים, שכל אחד מהם יוצר פרי זעיר – אלה הם הבליטות הזעירות של תות השדה והפטל, והפרי נקרא פרי מקובץ. בתות השדה עיקר החלק העסיסי הוא מצעית עסיסית קמורה, ולפיכך גם תות שדה הוא פרי מדומה.

פרחיהם של ורדי הבר דומים לפרחי השזיף, השקד, השסק, תות השדה וחבריהם, אלא שעלי הכותרת שלהם גדולים יותר. העֱלי בוורד עשוי מחלקים רבים ששוכנים במצעית שקועה, ולפיכך פֵּרות הוורדים (שאפשר לראותם בגינות ובפַּארקים) הם פֵּרות מדומים. בזני הוורדים התרבותיים הפרחים “ממולאים” – הכוונה היא שהגננים יצרו זנים שיש בהם לא חמישה עלי כותרת, כמספר האופייני לבני משפחת הוורדיים, אלא עלי כותרת רבים וגדולים, כדי שיהיו מרשימים מאוד בהופעתם.

הכתבה פורסמה בירחון גליליאו צעיר לילדים סקרנים. לקבלת גיליון דיגיטלי מתנה הקליקו