פרופ’ עילם גרוס שעמד בראש קבוצת המחקר לחיפוש ההיגס בניסוי אטלס בסרן: גם לכל החוקרים שהתאמצו ב-CERN מגיע חלק מהפרס, חבל שלא עושים בפיסיקה את מה שעושים בפרס נובל לשלום – נותנים פרס לארגון.
ועדת פרס נובל בחרה בפרופ’ פיטר היגס ובפרופ’ פרנסואה אנגלר כזוכים בפרס נובל לפיסיקה לשנת 2013, על גילוי החלקיק שנותן לשאר החלקיקים את המסה, כפי שהוכח בניסויים שקיימו אלפי מדענים בשני מרכזי ניסוי בסרן: אטלס ו-CMS.
ההודעה על הזכייה התעכבה ומסיבת העיתונאים באקדמיה השבדית למדעים התקיימה באיחור של שעה לעומת התכנון.
יש לציין כי בעוד פרופ’ אנגלר הסכים לשוחח בטלפון ולענות לשאלות העיתונאים, פרופ’ היגס ‘ירד למחתרת’.
בהמשך היום נביא סקירה מדעית מפורטת על התגלית.
ראו גם: פרופ’ פרנסואה אנגלר זוכה פרס נובל לפיזיקה הוא גם עמית מחקר בביה”ס לפיסיקה באוניברסיטת ת”א
פרופ’ עילם גרוס ממכון ויצמן, ששימש מנהל החיפוש אחר חלקיק היגס במסגרת ניסוי אטלס בסרן בעת הגילוי, אומר בשיחה עם אתר הידען מכנס של אטלס במרוקו על זכייתם של פיטר היגס ופרנסואה אנגלר: “אין שום ספק שהיגס ואנגלר הם ראויים בעיניי לזכות בפרס נובל. אם דווקא הם הראשונים בין שווים קשה מאוד להחליט וגם לוועדת פרס נובל היה קשה להחליט. אין לי שום ספק שהיגס אנגלר ובראוד ראויים לפרס ולוליא בראוד היה נפטר היה פשוט יותר לחלק את הפרס. אבל מן הראוי היה לתת חלק מהפרס גם לג’פרי גולדסטון. שהיה ראוי לפרס בשנת 2008 אבל אז קטף אותו אחד השותפים לחיזוי בוזון נמבו-גולדסטון, יוצ’ירו נאמבו.”
בשנת 1964 הפיזיקאים התיאורטיקאים פרנסואה אנגלרט ורוברט בראוט מהאוניברסיטה החופשית של בריסל ופיטר היגס מאוניברסיטת אדינבורג הגיעו משני היבטים שונים לאותה מסקנה. “היגס היה הראשון שהתווה באופן ברור את קיומו של החלקיק שבשנה שעברה, מצאנו אותו בשני ניסויים שונים במאיץ החלקיקים LHC בסרן” אומר פרופ’ גרוס שהיה מנהל תוכנית חיפוש ההיגס של אחד מהם – אטלס שבמסגרתו פועלים כ-3,000 פיסיקאים. “אין גם ספק שלאנגלר ובראוד ז”ל מגיע את הפרס על התוויה ברורה של המכניזם לשבירת סימטריה ספונטנית שהוא המכניזם שמקנה את מסה לחלקיקים אלמנטריים.”
“הדברים היו ידועים כבר החל משנות החמישים אבל הבנת אופיים של החלקיקים האלמנטריים הגיעה רק בשנות השישים. ואין ספק שהראשונים שהיה מגיע להם מבין החבורה של 5-7 אנשים ואפשר להוסיף אליהם את גרניק, הייגן, קיפל וגולדסטון, שניהלו מירוץ כמעט צמוד. גרניק הייגן וקיפל פירסמו מאמר באיחור של חודש אחד בלבד אחרי היגס.”
מה החלק שלכם, הנסיינים בפרס?
פרופ’ גרוס: “פרס נובל לא ניתן גם למדענים התיאורטיקנים אלא אם יש אישור ניסיוני לתיאוריה. ברור שללא העבודה הניסיונית של קרוב ל-6,000 נסיינים באטלס וב-CMS, היגס ואנגלר לא היה זוכים. ברור לי שגם שני הניסיונות של אטלס ו-CMS ראויים לפרס נובל כי החלקיק לא היה מתגלה אחרת נדרשו מאמץ וחשיבה מקורית. גילינו את החלקיק כנגד כל הציפיות. איש לא חשב שבזמן הקצר הזה ובכמות ההתנגשויות ובאמצעים שעמדו לרשותנו היינו מצליחים זאת. ללא המסירות והמחויבות ללא ליאות של כל הפיזיקאים שחיפשו את ההיגס משתי השותפויות – אטלס ו-CMS יתכן והיינו צריכים לחכות עוד כמה שנים עד שהיינו מגלים את ההיגס. גילינו את ההיגס בזכות העובדה שיש לו מסה שהיתה נגישה לנו GeV 125 וכן משום שפותחו הרבה טכניקות מקוריות כדי למצוא את אותה מחט בערמת שחת. פיתחנו טכניקות חדשניות, שידרגנו את כל השיטה הסטטיסטית והפיסיקאים שביצעו את הינסיונות באמת היו גיבורים גדולים. שני הנסיונות הם הגיבורים הגדולים של הסיפור הזה.”
אבל אי אפשר לתת פרס נובל ל-6,000 איש?
“אכן אי אפשר לתת פרס נובל ל-6,000 איש אבל ניתן לתת אותו לארגון שלהם.” אומר פרופ’ גרוס. “כללי פרס נובל לא אוסרים זאת. אמנם זה לא נהוג בפיסיקה אבל בפרס נובל לשלום זו תופעה נפוצה. מה שכן, לא נהוג לתת פרס נובל לניסיון ולתיאוריה בו זמנית. בדרך כלל הניסיון מגיע אחרי התיאוריה ואני לא אתפלא אם זה מה שיקרה. אני גם חושב שיש מקום לאתגר את וועדת פרס נובל שוב בנושא מתן פרס נובל לניסיונות גדולים. צריך לזכור שהפיסיקה (וגם מדעים אחרים לדוגמה מיפוי הגנום האנושי בביולוגיה או פרויקטים כמו המוח הכחול) הולכים לקראת מדע גדול. מי למשל יקבל פרס נובל כשיגלו את החומר האפל? יהיו אלה נסיינים. וועדת פרס נובל תצטרך ללמוד להתמודד עם העולם הזה של Big Science.”
מה משמעות העובדה שנדרשו 40 שנה ובעיקר מאיץ עצום כדי לאשר את קיומו של היגס? האם נגמר המדע הישן של המעבדות הקטנות?
פרופ’ גרוס: “העולם הישן של המעבדות לא נגמר ולא ייגמר לעולם. תמיד יהיה מקום למדע שנעשה בתוך מעבדה קטנה, אבל בשטח של החלקיקים היסודיים, המדע הקטן קצת פשט את הרגל מזאת מכמה טעמים – קודם כל המכשירים, המאיצים או הגלאים עולים הון של כסף – ממיליונים עד מיליארדים של דולרים וכדי לממן את זה צריך הרבה מדינות. אין מה לעשות. שנית, כל מדינה שולחת את הפיסיקאים שלה וזה מצטבר. דבר שלישי, כדי לנתח את הנתונים נדרשים הרבה מוחות. השאלה מאיפה נגמר המדע הקטן ומתחיל המדע הגדול היא סוביקטיבית. האם 30 אנשים המחפשים חומר אפל זה מדע קטן או גדול. אם 300 איש מחפשים חלקיק זה מדע קטן או גדול?, היום 3,000 איש עושים זאת. לדעתי, 30 או 3,000 איש זה אותו דבר. נגמרה התקופה שבה תומפסון גילה את האלקטרון בעזרת שפופרת שעולה 100 דולר. במובן מסויים גם ממשלות גם אוניברסיטאות וגם וועדות של פרסים צריכים להתמודד עם מה שנקרא מדע גדול.
האם גילוי ההיגס עזר להפניית תקציבים נוספים לתחום פיסיקת החלקיקים?
פרופ’ גרוס: “אנחנו האמנו שגילוי ההיגס יביא יותר מודעות וכסף ומימון לשטח של חלקיקי היסוד או אנרגיות גבוהות. ולהפתעתנו בעולם נוצרה אווירה של ‘מצאתם אז מה אתם רוצים? מה נשאר עוד לעשות. סגרתם את הפינה’ וזה מאוד מעוות כי דווקא עכשיו מעבר לזה שאנחנו צריכים ללמוד ולהבין יותר טוב מה מצאנו יש את כל הסיבות להמשיך לחפש במחוזות חדשים כי זה רק מראה שהחשיבה שלנו היתה נכונה והבנו נכון את קצה הקרחון אך לא חשפנו את הקרחון כולו. חייבים להבין שאפשר להשקיע הרבה כסף כדי לגלות את כל הפרטים ולא לקצץ. תנו לנו מימון לחפש סופר סימטריה ולהבין יותר טוב איך הגענו למשוואה אחת ולא למשהו מסובך שמורכב מהרבה משוואות. תנו לנו מימון להבין את התיאוריה של הכל, איך נוצר היקום. אנחנו רק התחלנו את הדרך, אנחנו עוד לא שם. ל-LHC צפויות עוד 10-20 שננות פעילות ויש סיכוי לא אפסי שנגלה חלקיקים חדשים, אך כבר מדברים על כך שלא ייבנה מאיץ באנרגיות גבוהות יותר. יש המון שאלות על מה שעשוי להיות מעבר להמודל הסטנדטרי כי הוא לא מושלם ויש המון בו שאלות פתוחות. גם מדענים ישראלים חוקרים פיסיקות חדשות אפשריות שמעבר למודל הסטנדרטי כדוגמת פרופ’ ארז עציון מאוניברסיטת תל-אביב, פרופ’ שלומית טרם ופרופ’ יורם רוזן מהטכניון מהטכניון פרופ’ גיורא מיקנברג, אהוד דוכובני ממכון ויצמן, עוסקים במתרחש מעבר למודל הסטנדרטי.”
מחר יוכרז על הזוכים בפרס נובל לכימיה ראו: האם חתן פרס נובל לכימיה ב-2001 יזכה השנה שוב?
