אין מחסור במים בישראל?

מחזור המים החדש שמסרטט פרופסור אבנר עדין מעדכן את ספרי הלימוד ומציע תקווה

מחזור המים הטבעי - אין להסתפק בו עוד
מחזור המים הטבעי - אין להסתפק בו עוד

מאת: דבורה יעקבי

את ההצהרה המתמיהה שבכותרת משמיע פרופסור אבנר עדין מן המחלקה לקרקע ומים של הפקולטה לחקלאות ברחובות שהיא חלק מן האוניברסיטה העברית, מייסד האיגוד הישראלי למים ונשיאו בעבר. לדבריו הבעיה אינה טמונה בכמות המים אלא באיכותם.

תרומתו העצומה של פרופסור עדין למשק המים הישראלי החלה, בראשיתה, לא רק ממניעים של עניין אקדמי ושאיפות מקצועיות כי אם גם ממניעים ציוניים. כעתודאי בטכניון, צעיר מרוב חבריו הסטודנטים, היה עליו לבחור במגמת לימוד בשנה השלישית ללימודי הנדסת סביבה. אבנר הצעיר בחר במגמת הידרוליקה משלוש סיבות: חיבתו למתמטיקה, אהבתו לעבודת שטח המוציאה אותו מן המעבדה ומשולחן הכתיבה והצורך הפנימי העמוק לעסוק במשהו שלא זו בלבד יקדם אותו באופן אישי, אלא אף יאפשר לו לתרום לחברה. הבחירה במגמה זו הוליכה אותו, בשירותו הצבאי כקצין בהנדסה קרבית, להיות אחראי על כל מערכות המים בצבא. ומשם הלכה והתפתחה מעורבותו החברתית בנושא המים בישראל ובעולם.

אם כן, הכיצד אין מחסור במים בישראל? כשאני מרימה גבה ספקנית הוא פורס לפני את משנתו על מעגל המים החדש, הכולל לא רק את מקורות המים המוכרים לכולנו, ומדאיגים אותנו בהידלדלותם, אלא גם מי ים ומי קולחים. מאלה יש בשפע, אלא שיש צורך בהתפלתם ובטיהורם, תחומים שבהם פרופסור עדין עצמו אחראי לפתרונות ולפטנטים רבים.

מי מאִתנו לא למד בבית הספר היסודי על מעגל המים או, כפי שהיה מקובל לקרוא לו, מחזור המים. השמש מחממת את כל גופי המים הגלויים: ימים, נהרות ואגמים. המים מתאדים ועולים כלפי מעלה. אדי המים מתעבים לענני גשם. מקצת הגשם היורד זורם בחזרה אל גופי המים ומקצתו מחלחל לתוך הקרקע ומצטרף למאגר מי התהום, שבתורם זורמים אל גופי המים או נשאבים בבארות.

מעגל מים זה קיים מאז ומעולם, ואולם, אומר פרופסור עדין, המעגל השתנה באופן מהפכני במדינות מתועשות בכלל ובישראל בפרט. חלק מן השינוי התחיל לפני עשרות שנים כשהחלו בשימוש חוזר של שפכים תעשייתיים, בטיהור שפכים ביתיים ובשימוש בקולחים אלה למטרות השקיה. המִחזור הזה מונע את חזרתם של המים המזוהמים אל מעגל המים הטבעי ומשאיר את המים זמינים לשימוש אנושי.

אבל בשנים האחרונות יש מקור חדש וכמעט בלתי מוגבל: מי ים מותפלים. בשל איכותם הגבוהה, משמשים המים המותפלים בעיקר לשתייה ולשימוש ביתי. באופן טבעי, המים ששתינו בכוס הקפה של ארוחת הבוקר או בכוס התה של חמש אחר הצהריים מגיעים לביוב הביתי, וכך גם מי המקלחת ומי שטיפת הכלים וכיבוס הבגדים. המים האלה מגיעים דרך מכון טיהור השפכים העירוני או הכפרי לקולחים המוזרמים לנחלים ולים או לממטרות המשקות שדות. הם ממשיכים ומתאדים מעלי הצמחים המושקים, מן השדות, מן הנחלים, מן הים ובחלקם מחלחלים ומגיעים למאגר מי התהום הנשאבים בבארות וכך הם מצטרפים למחזור המים הכללי.

אני מקשה על פרופסור עדין ושואלת בדבר מחירם של מים מותפלים. מתברר שהמהפכה במחזור המים נשענת על מהפכה כלכלית בתחום התפלת המים. מחיר התפלתם של מים כיום דומה למחיר טיהור מי שפכים, כלומר 2 שקלים למטר מעוקב.

רבים מבקרים את השימוש במים מותפלים מפני שהפקתם דורשת אנרגיה רבה, תופסת שטחי חוף ומזרימה לים מים מלוחים. אך בתשובה לשאלה: "האם יש חסרונות לשימוש במים מותפלים?" מפתיע פרופסור עדין ומעלה דווקא בעיה כימית. לדבריו זהו אחד המקרים בהם "הכלה יפה מדי". בתהליך התפלת מים, המתבצע בשיטת האוסמוזה ההפוכה, מסלקים את המלחים המומסים באמצעות העברתם דרך קרום בררני (ממברנה) המונע את מעבר המלחים. המים המתקבלים עניים אפוא ביונים המרכיבים את המלחים, ויש כמה סוגי יונים שאינם מצויים בהם כלל. ואולם, ארגון הבריאות העולמי קבע, בעקבות מחקרים רבים, כי יוני מגנזיום וסידן, ההכרחיים לפעולה תקינה של גוף האדם, חייבים להגיע לגוף גם ממי שתייה, כלומר שתייה של מה שמכונה מים "קשים". מים כאלה המכילים ריכוז גבוה של חומרים יוניים, גורמים לירידה בשכיחות מחלות לב.

"אז אם אין לחם שיאכלו עוגות", אני מקשה שוב על פרופסור עדין. מדוע שלא ישתמשו במים מותפלים רק להשקיה, ואילו אנו, בני האדם, נשתה את מי המוביל הארצי או את מי הבארות המקומיות שישתמשו בהם פחות למטרות חקלאיות. פרופסור עדין, שכשמו כן הוא, מתקן אותי בעדינות: "גם צמחים זקוקים למלחים (שבחקלאות מקובל לכנותם מינרלים) וכך גם הקרקע. אם אין היא מכילה כמות מספקת של חומרים יוניים ובייחוד יוני סידן ומגנזיום היא מאבדת את יציבותה, מתפוררת ונעלמת.

הבעיה אינה רק בריאותית, מוסיף פרופסור עדין, כי אם גם טכנולוגית. מים מותפלים גורמים לשיתוך (קורוזיה) של צינורות מים העשויים מברזל. כשמים לא מותפלים, המכילים כמות "תקינה" של חומרים יוניים זורמים דרך צינורות הברזל, מקצת החומרים היוניים האלה שוקעים על דופנותיהם הפנימיים של הצינורות ויוצרים שכבת מגן. בצינורות שבהם זורמים מים מותפלים, שכבת המגן הזו מתמוססת, או לא נוצרת מלכתחילה והצינור נפגע משיתוך. התופעה הזו קרויה "מים אדומים" כיוון שכתוצאה משיתוך הברזל נוצרות תרכובות ברזל אדמדמות בגוון החלודה.

הפתרון שמצאו חברות ההתפלה פשוט להפליא: מזרימים את המים המותפלים דרך שכבה של חצץ העשוי מן המינרל קלציט, או סידן פחמתי. מקצת המינרל מתמוסס ומחזיר למים המותפלים את יוני הסידן החסרים להם. זוהי שיטה פשוטה, זולה ויעילה, אך אינה מושלמת. לעתים נוספים למים המותפלים יוני סידן רבים מדי וחסרים בהם יוני מגנזיום. את הפתרון לבעיה מצא פרופסור אוֹרי להב מן הטכניון: מעבירים מי ים דרך עמודה שבה מצוי חומר הקושר יוני מגנזיום באורח בררני. לאחר מכן מזרימים דרך אותה עמודה את המים המותפלים שעברו דרך הקלציט ועתה הם עשירים מדי ביוני סידן. חלק מיוני הסידן נקשרים לעמודה ומשחררים ממנה את יוני המגנזיום. כך מתקבלים מים מותפלים שבכל זאת אינם עניים מדי ביוני סידן וביוני מגנזיום.

"ובא לציון גואל," אני מתבדחת, אך כשאני ממשיכה לשוחח עם פרופסור עדין הצנוע אני מבינה שפועלו לא תם. בימים אלו הוא מקים קבוצת משימה באיגוד המים הבין-לאומי שנערכת להוצאת מסמך מסכם של אתגרים ופתרונות בתחום איכות המים המותפלים מתוך הסתכלות מערכתית כוללת. בעיית המחסור במים מתוקים תיעשה בעשרות השנים הקרובות אחת הבעיות המעיקות ביותר על האנושות, וראייה מערכתית של הפתרונות לה, שתכלול גם היבטים אנרגטיים וסביבתיים, היא אפוא צורך דחוף והכרחי.

אם אכן ייושמו רעיונותיו של אבנר עדין ועמיתיו אולי ניווכח כולנו שהכותרת "אין מחסור במים בישראל" תהייה נכונה גם לעולם כולו.

ד"ר דבורה יעקבי היא חברת הצוות החינוכי של חמד"ע, המרכז לחינוך מדעי בתל אביב, ועורכת מדעית בסיינטיפיק אמריקן ישראל.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

17 תגובות

  1. למאבחן:
    "התרכוזת שמופקת כתוצאה מההתפלה ומושלכת לים עוד תגרור השלכות קשות על החי בים". אלה הם דבריך. דברים שמהווים את הגוזמא הגדולה ביותר שראיתי אי פעם.
    כמה מים מותפלים במדינה כל שנה? כמה מים השמש "שואבת" מהים באמצעות אידוי? מה הייחס ביניהם?
    אני חושב שהייחס ביניהם הוא משהו כמו אחד למליארד. אין לי דרייב לבדוק, אך נראה די נכון.
    לאור זאת, קרא שוב את הציטוט מדבריך, והכרז כי הגוזמא שלך אינה הגדולה ביותר שנאמרה מאז ומעולם.

  2. הטענות לגבי יכולת התפלה בלתי מוגבלת ומיחזור מים בכמויות גדולות בעייתיות עד מאוד. התרכוזת שמופקת כתוצאה מההתפלה ומושלכת לים עוד תגרור השלכות קשות על החי בים, וכיום אין פיקוח וחקיקה ראויים. זיהום האויר והשימוש באנרגיה יקרה ליישום תהליך ההתפלה משמעותיים לאורך זמן. הקרקע הנרחבת שנתפסת ליד הים לשם הקמת מפעלי ההתפלה מחריבה נופים שלא ישובו. הסכנות המים ממוחזרים בכמויות גדולות עדין לא נהירות למדענים. זהירות בהצהרות וקפדנות של גופים אזרחיים וציבוריים נחוצה למנוע נזק בלתי הפיך.

  3. מסכים עם הקוסם כמעט בהכל.
    וחשוב להדגיש שכמות הגשם השנתית הממוצעת השנתית גדולה בערך פי 6 מהצריכה השנתית.
    כך שאיגום מי שטפונות בכמות לא גדולה יחסית היתה פותרת את בעית המחסור המדומה ואת חוסר המעש והתכנון של השר לעניני מים העייף.
    בנוסף היתה נחסכת כמות אנרגיה ענקית שנדרשת להעברת מים מהכנרת דרומה. שתי ציפורים במכה אחת .אבל השר עדיין לא עושה כלום. מעופף בעולמות הזויים ומוזרים., גם אלו שלפניו לא עשו כלום וספק אם בהמשך יהיה שר שינהל את הנושא נכון.
    ואולי הכל בכלל בגלל קשר הון שלטון והשלטון נותן את השליטה על חיי האזרחים לכמה טיקונים שיספרו אותנו ויכבדו את השליטים בכל טוב.
    אותו טיקון יספק גז ליצור חשמל עם החשמל יתפילו את המים במתקני התפלה בבעלותו והוא גם ישלוט בתאגידי המים ויגבה מחירים מופקעים כדי לשחד בבונוסים את אלו שהיו בשלטון ונתנו לו אישורים להשתלט על חיינו ולספר אותנו כשבא לו.

    די לשחיתות ולסיאוב

  4. אכן לא חסרים מים במדינת ישראל. יש מספיק מים בים התיכון.
    מה שחסר, זה כסף למימון ההתפלה והטיפול בשפכים. לכן צריך לפתח תהליך לייצור צמיחה כלכלית שתעלה את רמת החיים של תושבי ישראל, ותזרים עוד מיסים לממשלה. כך יהיה מפסיק כסף לממן התפלה.

    ואשר לחקלאות, צריך לעבור לחקלאות חכמה שבה מחיר 1 ק"ג מוצר יהיה גבוה הרבה יותר ממחירי הירקות שלנו.

  5. אתם שוכחים תסיבה העיקרית .
    אם לא ייטענו שיש מחסור גדול כל כך במים איך בדיוק יצדיקו את העליית המחירים הלא הגיונית שקורה פה בשנים האחרונות!!!

  6. הי שנים אני מנסה לקדם רעיון של פיתרון יעיל להצלת ים המלח חיסכון ביצור חשמל ופיתוח נהר הירדן
    הרעיון הוא פשוט הפסקת השאיבה של מי הכנרת .{חיסכון של 5% מתצרוכתהחשמל התפלה חלקית של מי ים הזרמה של מים מותפלים לכינרת תוך שימוש במוביל הארצי .{ במקום הזרמה של מי ים מים סוף בעלות של עשרות מליארדים}.ברגע שהכנרת תהיה מלאה שכמובן יציל את הכנרת הזרמה של המים דרך סכר דגניה יצור חשמל והצלת נהר הירדן וים המלח
    הדבר פשוט יחסית לביצוע ונותן פיתוח ענק גם לישראל גם לירדן וגם לרשות הפלסטינית
    בעלות מינימלית יחסית לכרית תעלה והזרמת מי ים לים המלח. שהנזק יכול להיות בלתי הפיך

    אשמח לתגובות

    בברכה עמוס

  7. מטח הטילים מעירק נחת בינואר 1991 ולא בחורף 1991-1992כפי שכתב הקוסם.
    ובכל זאת כתבה מעניינת.

  8. הקוסם הוא פרופ דן זסלבסקי במקרה?
    יש לו הרבה רעיונות משותפים.
    בכל מקרה, מסכים עם הקוסם.
    לחיים!

  9. למרות שחלק מהנתונים שה"קוסם" מספק אינם מדויקים , למרות הבלבול במונחים ,
    בחלוקת המים, במקורות המים ובשימוש (בהסטוריה ובהווה) ,
    העקרון נכון !
    במקום אחר כתבתי כי "אנחנו יושבים בארץ שחציה מדבר
    ומתנהגים כאילו ישבנו לחופו של אגם שוויצרי" ,
    אנחנו משמעותו הרשויות … והציבור ,
    יש צורך לארגון מחודש של הרשויות שאמורות לטפל במשאב החשוב,
    יש צורך בחינוך הציבור לשימוש נכון וחסכוני במשאבי טבע בכלל
    ובמים בפרט ,
    חסכון אינה מילה גסה אלא צורך חיוני !

  10. שלא נדבר על התאגידים ש"עוקצים" מאיתנו 16% מס (מע"מ) על המים.
    שזה עניין של זמן עד שהממשלה תחליט להפריט גם אותם (ראו ערך חברת Veolia שהפריטה ועדיין מפריטה עיריות ברחבי העולם בעזרת חברות בת שהיא מקימה) ואז התעריפים באמת יעלו.

  11. אין סיבה להיסטריה כי יש מספיק מים. יש סיבה (או אולי סיבות) לדאגה, כי המים של מדינת ישראל מנוהלים בצורה רשלנית ובגלל הניהול הרשלני מעודדים המנהלים הרשלנים בכל הכוח התפלה מיותרת ומזיקה.
    ומי שנאנס להשתתף באופן פעיל במבצע ההפחדה הלאומי, הוא לא אחר מהאגם המתוק ביותר שיש לנו – הכינרת. אותו אגם קטן, שמהווה פחות מ-5% מהמים של מדינת ישראל, שאין שום חשיבות למפלס מימיו חוץ מסימון מפלס ההיסטריה, שהקו האדום העליון שלו מעיד על כך שהמים יגלשו מעבר לסכר לירדן, שהקו התחתון האדום שלו מסמן שהיה חורף לא נורא מוצלח באגן הכינרת ושהקו השחור מסמן שעד לשם מגיעים הצינורות ששואבים למוביל. זה הכל.
    הכינרת כל כך לא חשובה, שאפילו אם היו נותנים לירדנים יותר מים ומחזירים את רמת הגולן – זה לא באמת היה משנה את מאזן המים של מדינת ישראל.
    רק שהכול פה מונע על ידי אינטרסים, אמונות תפלות ותפיסות יסוד שגויות, עד שאפשר לבלבל לכולם את המוח כל הזמן ולייצר היסטריה.
    איך מייצרים היסטריה? תשאלו את רשות המים של מדינת ישראל זאת שבחורה מתפוררת להם על פני האתר. ראשות המים לא עדכנה את מפלס הכנרת בין ה-12 ל-19 למרץ. באותם ימים עלה מפלס הכנרת ב-7 סנטימטרים. כל סנטימטר שווה למליון קוב. 7 מליון קוב נוספו לאגם במשך שבוע (ומתחילת החורף כ-160 מליון ועוד הזרימה נטויה). אבל זה לא התאים לפרסומת שאנחנו מתייבשים ואין מים. אז לא עדכנו. הברווז לא זז. מי שכן עדכן – היתה חברת מקורות. אבל מי מביט אצל מקורות?
    דווקא כדאי להביט אצל מקורות כי על פי מקורות, חברת המים הלאומית שלנו, יש לנו שלושה מקורות מים גדולים ואני מצטט מאתר מקורות: "אקוויפר ההר – שמשתרע מתחת לשדרת ההר המרכזית, מנחל תנינים בצפון ועד אזור באר שבע בדרום, ומדרום ההר במערב ועד קו גב ההר במזרח.
    שטחו של אקוויפר ההר הוא כ-3,000 קמ"ר ונפחו נאמד בכ-30 מיליארד מ"ק. איכות המים בו טובה מאוד ולכן הוא משמש כמאגר משמעותי למי שתייה. כמות המים הניתנת לשאיבה מאקוויפר ההר עומדת על כ- 350 מיליון מ"ק מים בממוצע רב שנתי."
    מה שמקורות לא מספרת שהיא היתה יכולה לשאוב ממנו הרבה יותר מים. רק שהיא מעדיפה לשאוב מהכינרת – באופן היסטורי מקורות מכוונת לכינרת למרות שבמאגר ההר יש פי עשרה יותר מים מאשר בכינרת.
    נכון. זה הנתון שמייד קופץ לעין – רוב המים שלנו לא בכינרת, במקום שרואים, אלא מתחת לאדמה. איפה שאף אחד לא רואה, לא קודח ולא מטפל.
    זה למשל חלק מהטיפול הרשלני של רשות המים. ושל מקורות.
    המאגר הגדול השני שלנו הוא אקוויפר החוף – "מאגר מי תהום השוכן לאורך החוף, מקיסריה בצפון ועד לרצועת עזה בדרום. אקוויפר החוף משתרע על פני 2,000 קמ"ר ונפחו נאמד בכ-20 מיליארד מ"ק. לאקוויפר זה מספר יתרונות חשובים: הוא ממוקם באזור המאוכלס ביותר בישראל; איכות המים שבו טובה לשתייה ולחקלאות, ובהיותו מאגר תת-קרקעי אין ממנו התאיידות.
    מנגד, שאיבת יתר מאקוויפר החוף חושפת אותו לחדירת מים מלוחים מן הים, וקרבתו לאזורים המאוכלסים מסכנת את איכות מימיו כתוצאה מחדירת זיהומים משפכים ביתיים ותעשייתיים. כדי לשפר את מאזן המים באקוויפר החוף, מאפשרות מערכות ניהול משאבי המים של מקורות להחדיר אל אקוויפר החוף מים מן המוביל הארצי. כמות המים הניתנת לשאיבה מאקוויפר החוף עומדת על כ-250 מיליון מ"ק בממוצע רב שנתי."
    שוב, מה שמקורות לא מספרת, שאפשר היה לשאוב ולשמור הרבה יותר טוב על מי מאגר החוף, אבל לא מקורות, לא שום עירייה ושום ממשלה לא עשתה את זה לאורך השנים. אבל שימו לב לנתון – 20 מליארד מטר קוב. פי חמישה מהכינרת. זאת אומרת, כאן בחוף, יש לנו 5 כינרות. יש לי כינרת.
    ועכשיו סוף סוף הגענו לכינרת: "הכינרת הינה הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם ואחת מחמשת מקורות המים העיקריים של מדינת ישראל. מדי שנה מספקת הכנרת כשליש מצריכת המים בישראל, בהתאם לזמינות המים באותה השנה הנעה בין 300 ל-700 מיליון מ"ק כתלות בכמות המשקעים.
    שטח הכינרת הוא 170 קמ"ר, נפחה 4.5 מיליארד מ"ק, עומקה המרבי 43 מטרים והיקף חופיה נע בין 55 ל-60 ק"מ, בהתאם למפלס המים. נפח המים בקו האדום העליון הוא 4.3 מיליארד מ"ק ובקו התחתון הוא 3.6 מיליארד מ"ק.
    כ-100 מיליון מ"ק נשאבים ומוזרמים לצרכני המים סביב האגם ולממלכת ירדן בהתאם להסכמי השלום, וכ-420 מיליון מ"ק בממוצע נשאבים על ידי חברת מקורות עבור המערכת הארצית."
    רגע, תישאלו, ובצדק, אז אם הכינרת כזאת קטנה, אז למה אנחנו לוקחים ממנה כל כך הרבה מים?
    ככה. כי זה מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב – לדבר על מה שאנחנו רואים ולא על מה שיש.
    כי כשבאו אבות הציונות – הם חשבו אירופה – על נהרות וימות והתעלמו ממי התהום. הידעתם שבצפון אפריקה אין נהרות ולא חסר מים כי שם יודעים שהמים באים מתחת לאדמה?
    המצב פה כל כך מגוחך, שגם עם אוסף הטעויות וההסתמכות המוגזמת על הכינרת, לא חסרים לנו מים.
    כמו שנכתב בעיתון הארץ:
    כל שנה מתבזבזים 164 מליון קוב מדליפות בצנרת
    140 מליון קוב זורמים לים מכיוון שהם מי גשמים במישור החוף שלא נאספים בשומקום
    100 מליון קוב הם מי ביוב שאנחנו לא מטהרים ולא משתמשים
    100 מליון קוב הם מים מטוהרים שאנחנו לא מעבירים לחקלאות, מה שנותן נתון מדהים של בזבוז של 500 מליון קוב!
    הנתון עוד יותר מדהים מכיוון שכל הצריכה הישראלית עומדת על 1,700 מליון קוב.
    שליש מכמות הצריכה הישראלית נישפך כל שנה. יותר ממה שאנחנו שואבים מהכינרת בשאיבות שיא.
    אבל לפני שנטפל ונשיב את המים שאנחנו שואבים ומבזבזים בצורה עקומה, כדאי גם לדעת מי משתמש במים ולמה. כי נהוג להאשים את החקלאות הישראלית המפוארת שהיא שותה לנו את כל המים. ממש לא נכון. אנחנו בעצמנו, אזרחי המדינה המורחבת, שותים ומתקלחים ושוטפים ברוב המים.
    שכן משקי הבית משתמשים ב-924 מליון קוב
    630-430 מליון קוב משקים את החקלאות שכל כך נוח לתקוף ולנסות לחסל בשם ההיסטריה
    100 מליון קוב לתעשיה
    ו-70 מליון אנחנו נותנים לירדנים ולפלשתינאים.
    האמת שאנחנו יכולים לתת בקלות וכל מי שמוחה נגד מתן מים כדי לחיות בשלום – עושה את זה על מנת לזרוע בהלה ושינאת שווא. יש מספיק מים לכולם.
    מקורות, שאחראית על כ-80% ממשק המים סיפקה ב-2008 (על פי נתוני החברה) 1,500 מליון קוב. מים טובים ומושבים – זאת אומרת, גם בנתונים הקיימים, עדיין לא משתמשים בכל הכמות שיש ומקורות יודעת רק לטפל בכינרת, בפחות מחצי ממאגר ההר וממש לא באקוויפר החוף.
    ההיסטריה גדולה, מוגזמת ובזבזנית.
    וכל זה עוד לפני שדיברנו על איפה וכמה גשם יורד בארץ. שכן אנחנו כמובן לא ארץ מדברית אלא ימתיכונית. תשעה וחצי מליון מתוך עשרה מליון תושבי הארץ יושבים באקלים הים תיכוני. והגשמים הכי קבועים על פי הממוצע הרב שנתי יורדים במישור החוף – איפה שבנינו את כל הבתים שלנו ולכן המים לא מחלחלים לאקוויפר החוף וזורמים לים. אלו ה-140 מליון קוב שמתבזבזים כל שנה. הם לא הולכים לביוב – הם פשוט זורמים לים. צריך לאגור אותם. יותר זול והרבה יותר נבון מבחינת תשתית לאומית מאשר מתקני התפלה.
    אלא שאחד הנושאים המדוברים כאן הוא משבר המים והדחיפה האדירה להתפיל. כמו שנכתב בהרחבה במקומות שונים מתוך תפיסה שגויה של האקלים והמציאות.
    התפלה היא דבר בעייתי, יקר, לוקח מקום, אנרגיה, מחמם את הסביבה ומייצר מים "רכים" שחייבים לערבב במים רגילים על מנת שלא יאכלו את צינורות הברזל (המים הרכים סופחים את ברזל הצינורות). ובכלל הם יקרים ולא ממש מוצלחים. וחוץ מזה ממש לא צריך אותם. אלא אם כן אתה זכיין שקיבל מהמדינה רשות לייצר מים יקרים שהמדינה תיקנה ואני ואתה נשלם. תודה.
    ומה עם הבצורת אתם שואלים?
    טוב תודה.
    השנה אינה שנת בצורת. יתרה מכך. זוהי שנה ממוצעת. יכול להיות שבסוף היא תהיה אפילו טובה מהממוצע, דומה לחורף 1991-1992 שבו החלו הגשמים הראשונים לרדת רק אחרי מטח הטילים הראשון מעירק – ב-17 לינואר.
    ברוב הארץ הממוצע הרב שנתי בסדר – בחלק הימתיכוני יש מקומות שירד אפילו יותר.
    אל תסתכלו על הברווז, לכו לאתר השירות המטאורולוגי הישראלי, שם יש נתוני אמת. אל תאמינו לברווזים וקווים אדומים ושחורים. הם נועדו למכור עיתונים. זוכרים באיזה צבע עושים את כותרות העיתונים בארץ ובעולם?
    זאת אומרת יש פיתרון והוא לא התפלה – פשוט לתפוס ולסדר את מי הערים – יעלה פעם אחת ולא צריך יותר אנרגיה. ואפשר וכדאי להתחיל לטפל במאגר ההר ובאקוויפר החוף שבהם ביחד יש פי 20 יותר מים מאשר בכינרת.
    ואתם יודעים מה, לאף אחד אין מושג מה עומקם של המאגרים. הכול הערכות. כי את המינימום שהיה צריך לעשות לפני שנים – לקדוח כמה מאות קידוחי בדיקה בכל הארץ – לא עשו אף פעם.
    גם לא צריך להיטפל לחקלאות – אנחנו, משקי הבית – הבזבזנים הכי גדולים – החקלאות משתמשת ברובה במים מושבים.

  12. מעניין ואופטימי – כיף לקרוא. הלוואי שיהיה בהצלחה למדינת ישראל ולמשבר המים המתעצם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן