נאס”א רוצה לשגר אסטרונאוטים כבר בטיסה הראשונה של המשגר הכבד SLS

המנהל בפועל של נאס”א, רוברט לייטפוט, אמר כי הורה לבחון את המעשיות וההשלכות של הקדמת הטיסה המאוישת הראשונה של החללית אוריון, שתשלח אסטרונאוטים למסלול סביב הירח, כבר לטיסה הראשונה של המשגר הכבד SLS, שנאס”א מפתחת בימים אלו. לפי התכנון הרשמי, שעדיין לא השתנה, הטיסה הראשונה של המשגר אמורה להתבצע ב-2018 כטיסת מבחן לא מאוישת, ורק ב-2021 לשגר לראשונה אסטרונאוטים.

המנהל בפועל של נאס”א, רוברט לייטפוט, שלח אתמול מזכר לעובדי הסוכנות ובו מסר שהורה לבחון את המעשיות וההשלכות של הצעה להוסיף צוות אסטרונאוטים לטיסה הראשונה של משגר ה-SLS, שהסוכנות מפתחת בימים אלו. מהלך כזה עשוי לדחות את יעד השיגור הנוכחי של 2018 לתאריך מאוחר יותר, אולי ב-2019 או 2020. אמנם ייתכן שאין לזה קשר, אך מעניין לציין ששני התאריכים הללו נופלים בתוך הקדנציה הנוכחית של נשיא ארצות החדש, דונלד טראמפ.

רוברט לייטפוט, הפקיד האזרחי הבכיר של הסוכנות, הפך למנהל בפועל של נאס”א לאחר לכתו של המנהל הקודם צ’ארלס בולדן, עם כניסתו לתפקיד של דונלד טראמפ ב-20 בינואר.

המשגר SLS (קיצור של השם הבנאלי למדי Space Launch System, “מערכת שיגור לחלל”) הוא משגר כבד שהסוכנות האמריקאית מפתחת בימים אלו, המבוסס על הטכנולוגיה ששימשה את מעבורות החלל, כדי לשגר אסטרואוטים אל עבר “החלל העמוק” – תחילה אל מסלול בקרבת הירח ובעתיד אף למאדים. נאס”א מפתחת בנוסף למשגר החדש גם את החללית אוריון, שמזכירה בעיצובה את חלליות האפולו שהביאו אסטרונאוטים לירח.

לפי התכנון הרשמי שעדיין לא השתנה, הטיסה הראשונה של המשגר SLS אמורה להתבצע כטיסת מבחן ב-2018, שבמסגרתה תשוגר חללית אוריון לא-מאוישת למסלול סביב הירח. הטיסה המאוישת הראשונה תוכננה להתבצע רק בטיסה השנייה של המשגר, ב-2021 לכל המוקדם. דוח שנערך על ידי גורמים מחוץ לנאס”א אף הזהיר שהטיסה המאוישת הראשונה עשויה להידחות ל-2023.

במזכר לייטפוט כתב: “ביקשתי מביל גרסטנמאייר [המנהל השותף של נאס”א לתחום טיסות חלל מאוישות] ליזום מחקר שיבחן את המעשיות של הוספת צוות למשימת Exploration Mission-1, הטיסה המשולבת הראשונה של SLS ואוריון. אני יודע שהאתגרים שמתלווים להצעה שכזו, כמו בחינת המעשיות הטכנית, הקצאת משאבים נדרשים וכמובן העבודה הנוספת, ידרשו תאריך יעד אחר לשיגור. יחד עם זאת, אני גם רוצה לשמוע על ההזדמנויות שההצעה עשויה להציג כדי להאיץ את המאמץ לקראת הטיסה המאוישת הראשונה, ומה נדרש כדי להגשים את הצעד הראשון לדחיפת האנושות עמוק יותר אל עבר החלל. משימות ה-SLS ואוריון, יחד עם אלו שהובטחו מהשקעה פרטית חסרת תקדים בחלל, יסייעו לנאס”א ואמריקה לחשוף את הסודות הללו ולהבטיח את העליונות העולמית של האומה הזו בחקר הקוסמוס”.

אם ההצעה תאושר, הדבר עשוי להעלות שאלות בטיחות עבור הסוכנות האמריקאית, מכיוון שהטיסה הראשונה של משגר ה-SLS תהייה למעשה גם הטיסה הראשונה של אסטרונאוטים על גביו. אולם זה לא דבר חסר תקדים, וכך גם נעשה במעבורות החלל – השיגור הראשון של מעבורת חלל התבצע ב-1981, עם שיגורה של מעבורת החלל קולומביה כשעל גביה שני אסטרונאוטים.

בעיה נוספת שתעמוד בפני הסוכנות היא התייחסות לשלב השני והעליון של משגר ה-SLS, שאינו מאושר עדיין לשיגורים מאוישים. השלב הראשון של המשגר משתמש במנועים המוכחים והבטוחים ששימשו את מעבורות החלל. לעומת זאת, השלב העליון שלו עדיין לא מוכן בכלל. לפי התכנון הנוכחי, בטיסת המבחן הראשונה והלא מאוישת ב-2018 יהיה שימוש בשלב עליון זמני, שבו משתמשים משגרי דלתא 4. שלב רקטי עליון כזה אינו מאושר לשיגור אסטרונאוטים. עד הטיסה המאוישת הראשונה ב-2021, הסוכנות אמורה לפתח את השלב העליון הסופי של ה-SLS, המכונה Exploration Upper Stage. הוא יתבסס אמנם על אותו שלב עליון של דלתא 4, אך יהיה חזק יותר וישתמש בארבעה מנועים רקטיים במקום אחד במקור.

הסוכנות תכננה בעבר להפוך גם את השלב העליון הזמני לשמיש עבור טיסות מאוישות, אך הקונגרס האמריקני אסר עליה לעשות כן ובמקום זאת דרש שתקדיש משאבים רבים יותר לפיתוח השלב העליון הסופי, ולסיים את פיתוחו בזמן עבור השיגור המאויש ב-2021.

כעת, עם ההצעה החדשה, לא ברור איך הסוכנות תפתור את הבעיה. אם היא תבקש להשתמש בשלב העליון הסופי כבר בטיסה הראשונה של SLS, היא תצטרך להשקיע משאבים וכסף רב כדי להקדים את פיתוחו. לחלופין, היא תוכל לחזור ולנסות להפוך את השלב העליון הזמני לשמיש עבור טיסות מאוישות.

סוגיה נוספת שהסוכנות תצטרך להתייחס לגביה היא העובדה שדגם החללית אוריון שנמצא כבר בהליכי בנייה לטיסת המבחן הראשונה, תוכנן עבור טיסה לא מאוישת, ואין בו את המערכות לתמיכה בחיי האסטרונאוטים שאמורים להיות בחללית אוריון מאוישת. למרות זאת, מהנדס בנאס”א שהתראיין לאתר Ars Technica אמר כי עם תוספת תקציבית אפשר לפתור את הבעיה באמצעות מערכות תמיכת חיים בסיסיות וישנות יותר, שהוכחו כבר בעבר כבטוחות.

דובר של חברת לוקהיד מרטין, הבונה את החללית אוריון, מסר בהודעה לאתר Space News: “לוקהיד מרטין תסייע לנאס”א בבדיקה שלה לקביעת המעשיות של הטסת צוות על משימת Exploration Mission 1. נבדוק אפשרות להאיץ את העיצוב של מערכות הצוות שנותרו, וכן נבדוק אתגרים טכניים ואתגרי לוח זמנים פוטנציאליים, וכיצד להתמודד אתם”.

במזכר שלו, לייטפוט הזכיר גם את הדיון המתפתח בתקופה האחרונה לגבי המדיניות של ממשל טראמפ בנוגע לסוכנות החלל ותוכנית החלל האמריקנית. דיווחים רבים (למשל באתר פוליטיקו) עסקו בשאלה האם הממשל החדש מתכוון לזנוח את התוכניות הממשלתיות לחקר החלל ולהעדיף חבריות פרטיות. בין היתר עלתה השאלה האם יש מקום לפתח משגר יקר כל כך כמו ה-SLS, שעלות פיתוחו עד כה עומדת על מיליארדי דולרים, בזמן שחברות פרטיות מפתחות משגרים כבדים משלהן שעשויים להיות זולים וחדשניים יותר. דוגמה בולטת למשגר שכזה הוא המשגר “פאלקון כבד” שספייס אקס מתכננת לשגר לראשונה השנה – הוא יורכב למעשה משלושה שלבים ראשונים של פאלקון 9 המחוברים יחדיו, כשעל האמצעי יורכב השלב הרקטי העליון והמטען המשוגר.

במזכר לייטפוט כתב: “יש הרבה ספקולציות בשיח הציבורי על כך שנאס”א נדחפת לשני כיוונים – מה שהיה בעבר ומה שאנחנו רוצים לעשות עכשיו. בנאס”א, זו הצעה של “גם” ולא “או”. כדי להגיע להיכן שאנחנו רוצים ללכת, אנחנו צריכים לעבוד עם החברות שיוצגו בועידת הספקים של SLS ואוריון, וגם עם אותם פרטנרים בתעשייה שעובדים איתנו ברחבי המדינה – ולכולם יש נקודת מבט ארוכת טווח בעבודה הזאת. אנחנו חייבים לעבוד עם כולם כדי להבטיח את המנהיגות שלנו בחלל – ואנחנו נעשה כן”.

למרות שממשל טראמפ לא הצהיר עד כה מה תהייה מדיניות החלל שלו ולא ברור באיזו דרך הוא יבחר לנווט את סוכנות החלל, יש לזכור כי ל-SLS ולאוריון יש תמיכה די רחבה בקונגרס האמריקני. הקונגרס היה זה שמלכתחילה אילץ את הנשיא הקודם, ברק אובמה, לפתח משגר כבד, לאחר שזה ביטל את פיתוח המשגרים הכבדים (מסוג “ארס”) ואת “תוכנית קונסטליישן” שיזם קודמו, ג’ורג’ בוש. אחד המועמדים המובילים לכהן כמנהל נאס”א הבא, חבר בית הנבחרים הרפובליקני מטעם מדינת אוקלהומה ג’ים בריידנסטיין, הצהיר גם הוא על תמיכתו בפיתוח המשגר והחללית הממשלתיים.

ייתכן שההצעה החדשה להקדים את השיגור המאויש הראשון של ה-SLS נועדה לרצות את טראמפ. שיגור מאויש למסלול סביב הירח, בסמוך או אולי אף ממש בשנת 2019, אז ארצות הברית תציין חמישים שנה לנחיתה המאוישת של אפולו 11 על הירח, יכול להיות תמונת ניצחון חשובה עבור טראמפ, וכך לעודד אותו לשמור על פיתוח המשגר.