# אילו היו מקשיבים לפיינמן בצ'לנג'ר, אסון קולומביה לא היה מתרחש

> כך אומר חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1996 וחבר ועדת החקירה לאסון קולומביה בראיון מיוחד לאתר הידען בעת ביקורו באוניברסיטת תל-אביב לפני מספר שבועות התארח בארץ פרופ' דאגלס אושרוף, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1996, וחבר בוועדת החקירה של אסון קולומביה. השבוע צויינו 25 שנה לאסון הצ'לנג'ר ושמונה שנים לאסון קולומביה, ובשיחה עם אתר הידען קושר אושרוף בין שני האסונות, בין היתר בזכות התפקיד אותו מילא בוועדת החקירה שהיה דומה…

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/nasa-should-have-listentd-to-feinmann-sais-osherof-0302111
- Author: אבי בליזובסקי
- Published: 2011-02-03T00:01:35+02:00
- Modified: 2011-07-10T23:21:47+03:00
- Sections: ארצות הברית בחלל, חקירת האסון
- Topics: STS-107, אסון הצ'לנגר, אסון קולומביה

## Article

כך אומר חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1996 וחבר ועדת החקירה לאסון קולומביה בראיון מיוחד לאתר הידען בעת ביקורו באוניברסיטת תל-אביב לפני מספר שבועות התארח בארץ פרופ' דאגלס אושרוף, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1996, וחבר בוועדת החקירה של אסון קולומביה. השבוע צויינו 25 שנה לאסון הצ'לנג'ר ושמונה שנים לאסון קולומביה, ובשיחה עם אתר הידען קושר אושרוף בין שני האסונות, בין היתר בזכות התפקיד אותו מילא בוועדת החקירה שהיה דומה לזה שמילא פרופ' ריצ'ארד פיינמן בועדת החקירה לאסון הצ'לנג'ר, 17 שנים קודם לכן. מה היה תפקידך בועדת החקירה לאסון קולומביה? התפקיד שלי היה בדיוק כמו התפקיד של ריצ'ארד פיינמן בועדת החקירה לאסון צ'לנג'ר. האל גיימן רצה שכמו בועדת רוג'רס גם בוועדה שלו יכהן זוכה פרס נובל. המהנדסים של נאס"א הם אנשים חכמים מאוד. הבעיה היתה בניהול. הבירוקרטים בדרגות הנמוכות של נאס"א קיבלו עידוד לפתור בעיות שהם נתקלים בהם ולא להעלות אותם למעלה. למעשה ריצ'ארד פיינמן כתב מכתב לראש מדור האסטרונאוטים בנאס"א לאחר פרסום דוח רוג'רס, הודה להם ואמר כי האסטרונואטים היו היחידים שחשבו על הדבר בצורה פרודוקטיבית ודאגו לעתיד בעוד להנהלה יש הבעיה להסביר למה טבעות ה-O העשויות גומי דלפו בכל שיגור. הם לא יכלו להסביר כי הם לא ידעו. הם לא רצו לדעת. פיינמן צדק מאוד. ולצערי זה לא זוהה ולא פורסם בדוח הוועדה עצמו. אם היו מבינים את זה, לא היתה מתרחשת תאונה שניה. למה התעלמו מדבריו של פיינמן? "פיינמן כתב את זה כמכתב אישי למנהל מחלקת האסטרונאוטים והדברים הללו לא נכתבו בדוח. לא קראתי את כל הדוח אלא רק קטעים ממנו. לפעמים זה עניין של כמה חזק אתה אומר משהו. לצערי כמי שראה את התאונה השניה, לינדה האם היתה מנהלת צוות המשימה. היא אחראית על כל מה שהאסטרונאוטים עושים בעת השהות בחלל. כשנודע לה על נפילת הקצף היא עשתה הכל כדי למזער את החשש לסכנה לחיי האסטרונאוטים עד לנקודה שבה לא נעשה דבר." "אפילו לאחר התאונה, ההנהלה הבכירה של נאס"א המשיכה לטעון שבלתי אפשרי שקצף במשקל כה זעום אחד חלקי שלושים מצפיפות המים, יכול לפגוע במעבורת. אבל יש לך גוש במשקל של שני שליש הקילוגרם שפוגע במעבורת במהירות של כדור רובה - 240 מטרים לשניה. כיצד ניתן לחשוב שזה לא יגרם נזק, לא קשה לחשב מהו הכוח המרבי. זו למעשה פיזיקה של תיכון. לינדה האם דחתה את הבקשה של מהנדסים שהלכו למשרד ההגנה וביקשו לצלם את כנף המעבורת באמצעות לוויני ריגול. כאשר הם התקשרו כדי לתאם את טיסת המעבורת מול לוויני הביון - דבר שהיה סוד מדינה שהוסתר מהרוסים כדי שלא ידעו היכן הלווינים, לינדה האם התרגזה על כך שהמהנדסים עקפו אותה וביקשו עזרה חיצונית, בדיוק הדבר שנאס"א לא רצתה - הם לא רצו שחדשות רעות ייצאו החוצה. היא דחתה את הדרישה. היתה גם קבוצה נוספת שביצעה בקשה רשמית לצילום אבל כשם ראו שלינדה דחתה את הבקשה הראשונה הם חשבו שאין אפשרות לעשות זאת והסירו גם את בקשתם." "לינדה האם טענה שאין מה לעשות בכל מקרה, הם הרכיבו צוות של מהנדסים, ביום החמישי של הבעיה ורק אז הבינו שיש חור בקוטר של מטר מרובע בכנף השמאלית של קולומביה, מה הם יכולים לעשות כדי להציל את האסטרונואטים. הם התפצלו לשתי קבוצות. האחת טענה שאפשר לסתום את החור או התעלה באמצעות שקי מים קפואים, שיספגו את האנרגיה של החום שעלול לחדור פנימה. הצוות השני הבין שאלנטיס קרובה מאוד לשיגור, וללא להתפשר על נוהלי הבטיחות הדרושים, הם יכולים לשגר את אטלנטיס, לעגון אותה ליד קולומביה ולהעביר את האסטרונאוטים. אמנם לא היו מספיק כסאות לכולם אבל הם יכלו להחזיק בכסאות הקיימים ולחזור. אף אחד מהפתרונות לא נוסה, כי זה המבנה של נאס"א. הבעיה בלדעת האם ההנהלה למדה את הלקח הוא לחכות לצערנו, לתאונה הבאה. עכשיו הם שומעים? "עד כה לא היתה תאונה נוספת. עכשיו גם תקופה מעניינת שבה נדחה שיגור בגלל בעיה במכל הדלק החיצוני. למעשה מדובר בחיבור בין מכל החמצן הנוזלי ומכל המימן הנוזלי. יש ביניהם STRINGERS שתפקידם לחזק את החיבור, שלא יפגע מהרעידות ומהכוחות בעת המעבר באטמוספירה. הסתבר שיש סדקים בגליל האלומיניום המקיף את המכל. הם רוצים לכסות בטלאי את הסדקים אבל לדעתי מה שהם צריכים לעשות הוא פשוט להחליף את מכל הדלק החיצוני. אולם אינני חושב שיש להם מכל חלופי (למעשה ייצור המכלים נעשה זמן רב מראש,ונותרה רק עוד טיסת מעבורת אחת שהמכל שלה מוכן, - האנדוור). התחושה האישית שלי היא שיש פחות סיכון בתקלה זו לעומת התקלות שגרמו לשתי התאונות. גם אם אחד הסטרינגרים יפול, אין חשש שתהיה פשרה גדולה מדי בבטיחות שתגרום לדוגמה למכל החמצן ליפול. אבל זה מבחן טוב הםא נאס"א השתפרה." האם המעבורות מסוכנות וההחלטה להפסיק לטוס בהם היתה טובה? "הבעיה עם המעבורות היא שהן כלי שיגור מאוד יקר. נאס"א 'מכרה' את זה לקונגרס בטיעון שהשיגור יעלה 180 דולר לפאונד (כ-400 דולר לקילוגרם). היום מסתבר שמדובר ב-5,000 דולר לפאונד (כ-11 אלף דולר לק"ג). כך שמדובר בכלי שיגור יקר. מה גם שיש סיכונים מיותרים בטיסה מאוישת במשגר גדול לעומת טיסה בקפסולות סויוז. עכשיו הם משתמשים בקפסולות סויוז כדי להחזיר את האסטרונאוטים מהתחנה. זה פתרון לא אלגנטי אבל הוא פתרון שעמד במבחן הזמן. אני סבור שזה מבחן לגישה החדשה של נאס"א לבטיחות. גם אם הם חושבים שהדבר לא יגרום לתאונה נוספת. הם טעו פעמיים.