תגלית של חוקרים באוניברסיטת ת”א: הרוק ושאר ציפויי הרירית בגוף עלולים להחדיר חומרים רעילים שאינם מתמוססים במים

החוקרים חשפו כי בניגוד לסברה הרווחת, הרירית, אותו ציפוי סמיך המצפה את דרכי הנשימה, מערכת העיכול ומערכת הרבייה, אינו חומר סיכה נייטרלי, אלא שעשוי להיות להן תפקיד חשוב בהחדרת חומרים רעילים, כדוגמת תוצרי נפט, לתוך התאים תכונה זו עשויה גם לשמש מנגנון חדש להחדרת תרופות

האם הגוף שלנו פגיע בפני רעלים, שחשבנו שאנו מוגנים מפניהם בשל אי מסיסותם במים? מסתבר שאכן כך הדבר. ממחקרים חדשים של חוקרים מאוניברסיטת ת”א עולה כי הרירית – אותו חומר סמיך המכסה את האברים הפנימיים בגוף, שיש להם מגע עם הסביבה כגון מערכת הנשימה, מערכת העיכול (לרבות הרוק שבפה) ואצל נשים – גם מערכת הרבייה – איננו חומר אדיש. מתברר כי עשוי להיות לו תפקיד פעיל בהחדרת חומרים, שאינם מתמוססים במים, בהם גם חומרים רעילים ומסרטנים לתאים בגוף (חומרים ארומטיים פוליציקליים) המצויים למשל במוצרי נפט, הנוצרים בתהליך בעירה חלקית של דלקים המשמשים במכוניות, תנורי חימום, בישול ועוד. החוקרים סבורים, כי ניתן יהיה בעתיד להשתמש בתגלית כדי להחדיר לגוף תרופות שאינן מסיסות במים.

בסדרה של מאמרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים בתקופה האחרונה, הצליחו חוקרים בראשותו של ד”ר מיכאל גוזין מבית הספר לכימיה בפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל-אביב וד”ר דן פאר מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, להחדיר חומרים, חלקם מסוכנים, לתוך תרביות תאים ממערכת העיכול ולתוך תאי חיידקים שהושרו בתמיסת רירית.

“עד כה נחשבה הרירית לקרום מגן מכאני וכימי. לא צפינו שהוא דווקא זה שיספוג את החומרים השומניים וישפר את ההעברה שלהם לתוך מערכות הגוף. מסתבר שהדבר אינו כך”, מסביר ד”ר גוזין.

במחקר האחרון שפורסם בסוף פברואר 2011 בכתב העת של החברה האמריקנית לכימיה העוסק ברעלים – Chemical Research In Toxicology, מתארים ד”ר גוזין, ד”ר פאר ואנשי צוותם כיצד חומרים רעילים המצויים בנפט התמוססו במים בעזרת חלבוני מוקין – המרכיב המרכזי של הרירית.

בהמשך השרו החוקרים יצורים חד תאיים בתמיסות אלה, ומצאו שהחדירה של חומרים שומניים לתאים היתה מהירה בהרבה מהמצב בו חלבון רירית אינו נמצא בתמיסה. “איננו יודעים מהו המנגנון דרכו חדרו החומרים הללו את קרומי התאים. ברור שלא מדובר בפעפוע פשוט. ההערכה היא שמדובר בתהליך דומה לאנדוציטוזה – קליטת חומר אל תוך התא על ידי כליאתו בהתקפלות של קרום התא כלפי פנים, וסגירת ההתקפלות כשלפוחית”, מסביר ד”ר גוזין.

במחקר קודם, שפורסם ב-2010 בכתב העת Small העוסק בתחום הננוטכנולוגיה, הראו אנשי צוותו של ד”ר גוזין כי גם חומרים ננומטריים כגון פולרנים (כדורים בגודל ננומטרי) וננו צינורות יכולים אף הם להתמוסס בתמיסה פיזיולוגית על ידי חלבוני מוקין.

“ניתן יהיה לרתום את המערכת שגילינו להחדרת תרופות שאינן מסיסות במים לתוך הגוף, בין אם באמצעות דרכי הנשימה (ואז התרופות חודרות לגוף דרך הריאות) או בבליעה לצורך שחרור מושהה

וספיגה בהמשך מערכת העיכול אחרי הקיבה.” מסביר ד”ר גוזין. בשלב המחקר הבא ינסו החוקרים לפתח מערכות להעברת תרופות בלתי מסיסות במים.