מארי אנינג – מגלת הדינוזאורים הטובה בהסטוריה

כיצד הפכה צעירה עניה וחסרת השכלה מדרום אנגליה בתחילת המאה ה-19 למגלת המאובנים החשובה ביותר, ומדוע נשכחה – רמז, אגליה של אז היתה עולם של גברים

למרות העובדה שחייה של מארי אנינג היו נושא לכמה ספרים ומאמרים, מעט מאוד ידוע על חייה, ואנשים רבים לא מודעים לתרומתה הגדולה לתחום הפלאונתולגיה בימיו הראשונים של מדע זה. כיצד יכול מישהו לתאר את מומחה המאובנים הגדול ביותר בעולם, מבלי להיות מודע לגודל תרומתו למדע הפלאונתולוגיה? הסיבה לכך פשוטה: היא היתה אישה באנגליה של גברים.

מארי אנינג נולדה לריצ’ארד ומארי אנינג בליים רג’יס, עיר חוף בדרום בריטניה. הצוקים בליים רג’יס עשירים במאובנים ימיים מתקופת היורה. ריצארד ומארי הולידו עשרה ילדים, אך רק שניים מהם – מארי וג’וזף – הגיעו לבגרות. אביה של מארי, ריצ’ארד, היה יצרן שידות שאסף מדי פעם מאובנים. לרוע המזל, ריצ’ארד נפטר בשנת 1810, כשהוא מותיר את משפחתו עם חובות וללא מפרנס. ואולם, הוא הוריש את כישרון ציד המאובנים שלו לאשתו ולילדיו, שלאחר מכן שגשגו בתחום המתפתח של הפלאונתולוגיה.

משפחת אנינג חיה בעוני ובאנונימיות, ובתחילה מכרה מאובנים מאזור ליים רג’יס, עד תחילת שנות העשרים של המאה ה-19, כאשר אספן מאובנים מקצועי, סגן אלוף תומס בירץ’ הכיר את המשפחה והזדהה עם מצבה הפיננסי הקשה. בירץ’ החליט לערוך מכירה פומבית, למכור את כל אוסף המאובנים היקרים שלו ולתרום את הכסף למשפחת אנינג. הוא חש שמשפחת אנינג לא צריכה לחיות בקשיים בהתחשב בעובדה שהם גילו כמעט את כל המאובנים החשובים שהפכו לנושא לחקירה מדעית. עד לשלב זה, מארי האם ניהלה את העסק של איסוף המאובנים. עד אמצע שנות העשרים, הבת מארי התבררה כבעלת עיניים חדות והאנטומית של המשפחה והחלה לקחת אחריות על עסקי המאובנים של המשפחה. ג’וזף היה באותו זמן מחויב לקריירה שלו בעסקי הריפוד ולא אסף עוד מאובנים.

לזכותה של מארי אנינג נזקף הגילוי הראשון של מאובני איכטיוזאורים (דינוזאורים ימיים גדולים). אף כי הדבר אינו מדויק מבחינה היסטורית, מארי אכן סייעה בגילוי פרט המאובן הראשון של איכטיוזאור שזכה להכרה רשמית בקהילה המדעית של לונדון. הפרט התגלה במועד כלשהו בין השנים 1809-1811, כאשר מארי היתה בת 10-12. מארי אכן גילתה את מרבית השרידים, ואחיה היה זה שגילה חלק מהחזה של הדינוזאור כשנה קודם לכן. למעשה כל משפחת אנינג היתה מעורבת בחיפוש מאובנים, אך הכישורים של מארי ושקדנותה הפיקו גילויים חשובים ולפיכך סיפקו למשפחה חסרת האב אמצעים לקיום. המאובנים שמארי ומשפחתה גילו זכו לביקוש לא רק ממוזיאונים ומדענים אלא גם מאצילי אירופה, אשר רבים מהם החזיקו אוספים פרטיים של מאובנים ודברים מעניינים אחרים.

מארי גילתה תגליות חשובות נוספות, לרבות שלדי איכטיוזאורים שהשתמרו במצב טוב, אך אולי הממצא החשוב ביותר שלה מנקודת המבט המדעי היה הגילוי של – פלסיוזאורים היו זוחלים קדומים אשר התקיימו החל מתקופת היורה ועד הקרטיקון. הם חיו בים וחלקם היו ענקי ממדים.

עוד בנושא נשים במדע באתר הידען:

• מריה אנייסי (Maria Gaetana Agnesi)- למדה מתמטיקה כתחביב וכתבה את ספר הלימוד הראשון בחדו”א
• סופי ז’רמן – המתמטיקאית שסרבה לקבל כפרס פסל מזהב טהור
• דורותי קרופוט הודג’קין, חלוצת הקריסטלוגרפיה בקרני X
• האם אשתו הראשונה של איינשטיין חיברה עימו בחשאי את תורת היחסות ב-1905?

האנטומיסט הצרפתי המפורסם ז’ורז’ קובייה הטיל ספק במהימנותו של המאובן כאשר בחן לראשונה את האיורים המפורטים. לאחר שקובייה הבין כי זהו ממצא אמיתי, הפכה אנינג למומחית לגיטימית ומוערכת של מאובנים בעיני הקהילה המדעית.

למרות הכרה זו, מרבית המאובנים של מארי אנינג מצאו את מקומם במוזיאונים ובאוספים אישיים מבלי שניתן לה קרדיט על גילויים. ככל שחלף הזמן נשכחו מארי אנינג ובני משפחתה על-ידי הקהילה המדעית ועל-ידי מרבית ההיסטוריונים בשל העדר תיעוד הולם של כישוריה המיוחדים. הגורם העיקרי לכך הוא מעמדה הכלכלי ומינה. מדענים רבים באותה התקופה לא יכלו להאמין שאישה צעירה מרקע סוציו-אקונומי נמוך כל כך יכולה להיות בעלת ידע וכישורים כפי שהציגה. כך כתבה למשל ביומנה ליידי הארייט סיבסטר, אלמנתו של מתעד העיר לונדון, בשנת 1824 לאחר שביקרה את מארי אנינג:

“הדבר המדהים באישה צעירה זו הוא שהיא הפכה עצמה כל כך מזוהה עם המדע עד שברגע שהיא מצאה עצם היא ידעה לאיזה שבט העצם שייכת. היא קיבעה את העצמות למסגרת עם טיח ולאחר מכן ציירה וגילפה אותם. זו דוגמה מצוינת למה שכינתה ניחוח אלוהי – נערה עניה ובורה יכולה להיות מחוננת ובאמצעות לימוד עצמי הגיעה לרמת ידע שאפשרה לה להתכתב ולדבר עם פרופסורים וגברים חכמים אחרים על הנושא, וכולם העריכו שהיא מבינה בתחום מדעי זה יותר מאשר כל אדם אחר בממלכה.”

לידי סיבסטר השתמשה בשפה גבוהה, אך העירה כי “הניחוח האלוהי” אחראי להסבר כיצד אישה כזו יכולה להיות כל כך ידענית. ברור אפוא שאנינג לא היתה רק אספנית, אלא גם גילתה התמצאות, הבנה וידע מדעי מעמיק של הפריטים שאספה. ממצאיה היו חשובים לשחזור העבר של כדור הארץ וההיסטוריה של החיים.

למאמר באתר אוניברסיטת ברקלי