# אפשריות החיים ברב-יקום

> ייתכן שגם יקומים בעלי חוקי פיזיקה שונים יכולים לאפשר קיום חיים מאת אלחנדרו ג'נקינס וגלעד פרז גיבור הפעולה ההוליוודי הטיפוסי מרוויח את לחמו מהתחמקות מן המוות ברגע האחרון. עשרות בחורים רעים יורים עליו שוב ושוב אש צולבת - ומפספסים במילימטרים. מכוניות מתפוצצות שבריר שנייה מאוחר מדי, והוא מספיק לתפוס מחסה מפני הלהבות המתפרצות. חבריו של הגיבור תמיד מגיעים להציל את המצב ממש רגע לפני שהנבל משסף את גרונו. לו כל…

- Canonical: https://www.hayadan.org.il/life-in-the-multiverse-2304108
- Author: סיינטיפיק אמריקן ישראל
- Published: 2010-04-23T00:20:45+03:00
- Modified: 2010-04-25T01:06:01+03:00
- Sections: היקום, פיזיקה קוונטית, פיזיקה קלאסית
- Topics: גורי יקומים, היווצרות היקום, היקום, חיים ביקום, יקום, יקומים מקבילים, מבנה היקום, ראשית היקום, רב יקום, תיאוריית היקומים המקבילים

## Article

ייתכן שגם יקומים בעלי חוקי פיזיקה שונים יכולים לאפשר קיום חיים מאת אלחנדרו ג'נקינס וגלעד פרז גיבור הפעולה ההוליוודי הטיפוסי מרוויח את לחמו מהתחמקות מן המוות ברגע האחרון. עשרות בחורים רעים יורים עליו שוב ושוב אש צולבת - ומפספסים במילימטרים. מכוניות מתפוצצות שבריר שנייה מאוחר מדי, והוא מספיק לתפוס מחסה מפני הלהבות המתפרצות. חבריו של הגיבור תמיד מגיעים להציל את המצב ממש רגע לפני שהנבל משסף את גרונו. לו כל אחד מן הדברים האלה היה מתרחש רק קצת אחרת, היה אפשר לומר לו "האסטה לה ויסטה, בייבי." ועם זאת, אפילו אם לא ראינו את הסרט לפני כן, משהו אומר לנו שבסופו הגיבור עדיין יישאר שלם. הסיפור של היקום שלנו דומה במובנים מסוימים לסרט פעולה הוליוודי. כמה פיזיקאים טענו ששינוי קל באחד מחוקי הפיזיקה יגרור בעקבותיו אסון שיהרוס את ההתפתחות הרגילה של היקום ויהפוך את קיומנו לבלתי אפשרי. לדוגמה, אם הכוח הגרעיני החזק, שבזכותו גרעיני האטומים אינם מתפרקים, היה קצת יותר חזק או קצת יותר חלש, הכוכבים היו יוצרים מעט מאוד פחמן ויסודות אחרים שנראים הכרחיים ליצירת כוכבי לכת, ואין צורך לומר חיים. אם הפרוטון היה כבד ב- 0.2% יותר ממה שהוא כעת, כל המימן הבראשיתי היה מתפרק כמעט מיד לנויטרונים, ולא היו נוצרים שום אטומים. וכן הלאה. חוקי הפיזיקה - ובפרט קבועי הטבע המשובצים בחוקים האלה, כמו למשל עוצמת הכוחות היסודיים - עשויים להיראות כאילו כווננו אותם במדויק כדי לאפשר את קיומנו. כמה פיזיקאים וקוסומולוגים, שלא רצו להזדקק להסבר על-טבעי, שבהגדרה יהיה מחוץ לתחומי המדע, התחילו בשנות ה-70 לנסות לפתור את החידה באמצעות השערה שהיקום שלנו הוא בסך הכול יקום אחד מתוך יקומים רבים, שכולם קיימים ולכל אחד מהם יש חוקים משלו. על פי צורת החשיבה ה"אֵנתרופית" הזאת, ייתכן שאנחנו פשוט מאכלסים את היקום הנדיר שבו במקרה הצטרפו התנאים הנכונים שמאפשרים יחדיו יצירת חיים. למרבה ההשתאות, התיאוריה השלטת בקוסמולוגיה המודרנית, שבאה לעולם בשנות ה-80, גורסת ש"יקומים מקבילים" כאלה עשויים באמת להתקיים ושלמעשה, מספר רב של יקומים יכולים להגיח ללא הפסק מן הוואקום הבראשיתי באותו אופן שהיקום שלנו הגיח במפץ הגדול. היקום שלנו יהיה בסך הכול יקום אחד מתוך הרבה יקומי-כיס המשתייכים למרחב גדול יותר המכונה רב-יקום (multiverse). ברובם המוחץ של היקומים האלו, ייתכן שחוקי הפיזיקה לא יאפשרו היווצרות של חומר כפי שאנו מכירים אותו, או היווצרות של גלקסיות, כוכבים, כוכבי לכת וחיים. אבל לנוכח מספר האפשרויות העצום, יהיה לטבע סיכוי טוב לקלוע למערכת החוקים ה"נכונה" לפחות פעם אחת. עם זאת, המחקרים האחרונים שלנו מורים שייתכן שכמה מן היקומים האחרים האלה, בהנחה שהם קיימים, אינם כה עוינים לחיים ככלות הכול. גילינו דוגמאות יוצאות מן הכלל של ערכים חלופיים לקבועי היסוד, שמהם נובעת מערכת חלופית של חוקי פיזיקה, שעדיין עשויים להוביל לעולמות מעניינים ואולי גם ליצירת חיים. הרעיון הבסיסי הוא, שיש לשנות היבט אחד של חוקי הטבע ואז לפצות על השינוי באמצעות שינויים בהיבטים אחרים. עבודתנו לא נגעה בבעיית הכוונון הרצינית ביותר של הפיזיקה התיאורטית: קטנותו של "הקבוע הקוסמולוגי," שבזכותו היקום שלנו לא קרס ונעלם שבריר שנייה אחרי המפץ הגדול, ולא שוסע לגזרים על ידי התפשטות המאיצה בשיעור מעריכי. ועם זאת, הדוגמאות ליקומים חלופיים העשויים לאפשר חיים מעלות שאלות מעניינות ומעוררות מחקר נוסף בשאלה עד כמה ייחודי היקום שלנו. למענך אני אשכח את חולשותיי יש למדענים דרך מקובלת לברר אם קבוע מסוים של הטבע מכוונן במדויק או לא: הם הופכים את ה"קבוע" הזה למשתנה ומשחקים בו בעדינות כשכל הקבועים האחרים נותרים ללא שינוי. בהתבסס על חוקי הטבע החדשים שנוצרו, המדענים "מריצים את הסרט" של היקום, הם מבצעים חישובים, תרחישי מה-היה-קורה-אילו והדמיות מחשב, כדי לראות איזה אסון יתרחש קודם. אין שום סיבה שהם ישחקו במשתנה אחד בלבד בכל פעם. המצב הזה דומה לניסיון לנהוג במכונית כשאפשר לשנות את המיקום לאורך הציר האופקי בלבד או האנכי בלבד, אבל לא לאורך שניהם גם יחד: אם אינכם נוסעים על גבי שריג, סופכם ליפול מן הכביש. אפשר במקום זאת לנסות לשחק בכמה וכמה משתנים בעת ובעונה אחת. בניסיון למצוא מערכות חוקים חלופיות שעדיין מאפשרות בניית מערכות מורכבות שבכוחן לקיים חיים, אחד מאתנו (פרז) ועמיתיו לא הסתפקו בהכנסת שינויים קלים באחד מחוקי הפיזיקה הידועים: הם סילקו לגמרי את אחד מתוך ארבעת הכוחות היסודיים של הטבע. מעצם השם שניתן להם, הכוחות היסודיים נשמעים כמו מאפיינים ששום יקום שמכבד את עצמו לא יכול להסתדר בלעדיהם. ללא הכוח הגרעיני החזק שקושר קווארקים זה לזה לשם יצירת פרוטונים ונויטרונים, ואז קושר את הנוקליאונים האלה ליצירת גרעיני אטום, לא היה מתקיים החומר כפי שאנו מכירים אותו. ללא הכוח האלקטרומגנטי, לא היה אור; כמו כן, לא היו אטומים ולא קשרים כימיים. ללא הכבידה, לא היה כוח שיגבש את החומר ליצירת גלקסיות, כוכבים ופלנטות. לכוח הרביעי, הכוח הגרעיני החלש, יש נוכחות חמקמקה יותר בחיי היום-יום שלנו, אבל הוא עדיין ממלא תפקיד חשוב בהיסטוריה של היקום שלנו. בין השאר, בזכות הכוח החלש מתאפשרות התגובות שהופכות נויטרונים לפרוטונים ולהפך. ברגעים הראשונים של המפץ הגדול, הקווארקים, הנמנים על צורות החומר הראשונות שהופיעו, התאגדו בשלשות ליצירת פרוטונים ונויטרונים, חלקיקים שניתן להם השם הקיבוצי בַּריונים. אחר כך היו יכולות קבוצות בעלות ארבעה פרוטונים לעבור מיזוג ולהפוך לגרעיני הליום 4, המורכבים משני פרוטונים ושני נויטרונים. תהליך זה, הנוקליאוסינתזה של המפץ הגדול, התרחש כשהיקום שלנו היה בן כמה שניות, והיה כבר קר די הצורך להיווצרות בריונים אבל עדיין די חם כדי שהבריונים יוכלו לעבור מיזוג גרעיני. בנוקליאוסינתזה של המפץ הגדול נוצרו המימן וההליום שמאוחר יותר ישמשו כחומר הגלם שממנו ייווצרו כוכבים. בכוכבים האלה, באמצעות מיזוג גרעיני ותהליכים אחרים, יחושלו בעצם כל שאר היסודות המופיעים באופן טבעי. ועד ימינו אלה, המיזוג של ארבעה פרוטונים ליצירת הליום 4 ממשיך להתחולל בקרביה של השמש שלנו, ובזכותו מופקת מרבית האנרגיה שאנחנו מקבלים מן השמש. ללא הכוח הגרעיני החלש דומה שלא מתקבל על הדעת יקום שיוכל להכיל משהו שדומה לכימיה מורכבת, וודאי שלא לחיים. ועם זאת, ב-2006 גילתה הקבוצה של פרז מערכת חוקים פיזיקלית שהתבססה אך ורק על שלושת כוחות הטבע האחרים ועדיין הפיקה יקום ראוי לשימוש. ביטול הכוח הגרעיני החלש דרש כמה וכמה תיקונים במה שמכונה המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, התיאוריה שמתארת את כל הכוחות מלבד הכבידה. הצוות הראה שאפשר לכוונן את המערכת באופן שיאפשר לשלושת הכוחות האחרים, ולעוד כמה משתנים חיוניים כגון המסות של הקווארקים, להתנהג באופן דומה להתנהגותם בעולם שלנו. עלינו להדגיש שהבחירה הזו הייתה שמרנית, ונועדה להקל על החישובים המתארים את אופן ההתפתחות של היקום. בהחלט ייתכן שקיימת קשת רחבה של יקומים אחרים שנעדר מהם הכוח החלש, אך הם ניתנים ליישוב ואינם דומים במאומה ליקום שלנו. ביקום נעדר כוח חלש, אי אפשר ליצור הליום מפרוטונים באמצעות מיזוג, מכיוון שבתהליך הזה שני פרוטונים חייבים להפוך לנויטרונים. אבל יכולים להתקיים מסלולים אחרים ליצירת היסודות. לדוגמה, כמות החומר ביקום שלנו גדולה במידה עצומה מכמות האנטי-חומר, אבל די לכוונן קלות את המשתנה האחראי על אי הסימטריה הזאת כדי לוודא שהנוקליאוסינתזה של המפץ הגדול תותיר מאחוריה כמות נכבדה של גרעיני דויטריום. דויטריום, הידוע גם בשם מימן 2, הוא איזוטופ של מימן שבגרעין שלו יש נויטרון בנוסף לפרוטון. במקרה כזה הכוכבים יוכלו לזרוח על ידי מיזוג של פרוטון וגרעין דויטריום כדי ליצור גרעין של הליום 3 (המורכב משני פרוטונים ונויטרון אחד). כוכבים כאלו, נעדרי הכוח החלש, יהיו קרים יותר וקטנים יותר מן הכוכבים שביקום שלנו. על פי הדמיות מחשב שערך האסטרופיזיקאי אדם בוראוז מאוניברסיטת פרינסטון, הם יוכלו לבעור במשך כשבעה מיליארדי שנים - בערך גילה הנוכחי של השמש שלנו - ולהקרין אנרגיה בשיעור של אחוזים ספורים ממה שמקרינה השמש שלנו. הדור הבא ממש כמו כוכבים ביקום שלנו, גם כוכבים ביקום נטול הכוח החלש יוכלו לסנתז יסודות כבדים כמו ברזל באמצעות מיזוג גרעיני. אבל התגובות הטיפוסיות שמובילות בכוכבים שלנו ליצירת יסודות כבדים יותר מברזל יסבלו מירידה, בראש ובראשונה מכיוון שלא יהיו לגרעינים די נויטרונים זמינים ללכידה לצורך הפיכתם לאיזוטופים כבדים יותר - הצעד הראשון ביצירת יסודות כבדים יותר. ייתכן שכמויות קטנות של יסודות כבדים, עד סטרונציום, יוכלו להיווצר בתוך כוכבים נטולי כוח חלש באמצעות מנגנונים אחרים. ביקום שלנו, התפוצצויות סופרנובה מפזרות בחלל את היסודות החדשים שסונתזו, ומסנתזות בעצמן עוד מן היסודות האלה. יכולים להיות כמה סוגי סופרנובות: ביקום נעדר כוח חלש לא יתקיימו התפוצצויות סופרנובה הנגרמות מקריסה של כוכבים בעלי מסה גבוהה, מכיוון שפליטת הנויטרונים, המופקים באמצעות הכוח החלש, היא שמעבירה מליבת הכוכב את האנרגיה שמתחזקת את גל ההלם שגורם לפיצוץ. עם זאת, סוג אחר של סופרנובה - פיצוץ תרמו-גרעיני של כוכב שמונע על ידי ספיחה (accretion), ולא על ידי קריסה כבידתית - עדיין יתרחש. לפיכך, עדיין תהיה ליסודות אפשרות להתפזר בחלל הבין-כוכבי ולהנביט שם כוכבים וכוכבי לכת חדשים. לנוכח הקור היחסי של הכוכבים נטולי הכוח החלש, ייאלץ גוף דמוי-ארץ נטול כוח חלש להיות קרוב פי שישה אל השמש שלו כדי שיישאר חם כמו כדור הארץ שלנו. השמש תיראה הרבה יותר גדולה בעיני תושביו של כוכב לכת שכזה. כדורי ארץ נטולי כוח חלש יהיו שונים במידה ניכרת מכדור הארץ שלנו בהיבטים נוספים. בעולם שלנו, הלוחות הטקטוניים והפעילות הגעשית מוּנעים על ידי התפרקות רדיואקטיבית של אורניום ותוריום עמוק בקרבי הפלנטה. ללא היסודות הכבדים האלה, תהיה לכדור ארץ טיפוסי נטול כוח חלש גאולוגיה משעממת וחסרת אופי בהשוואה לשלנו - אלא אם כן תהליכים כבידתיים יספקו מקור חום חלופי, כפי שמתרחש על כמה מן הירחים של שבתאי וצדק. לעומת זאת, הכימיה תהיה דומה מאוד לכימיה של עולמנו. אחד ההבדלים יהיה שהטבלה המחזורית תיעצר בברזל, מלבד עקבות זעירים מאוד של יסודות אחרים. אבל המגבלה הזו לא תמנע התפתחות של צורות חיים דומות למה שאנו מכירים. לפיכך, אפילו יקום בעל שלושה כוחות יסוד בלבד יוכל להתאים לחיים. גישה אחרת, שנקטו הכותב השני של המאמר (ג'נקינס) ועמיתיו, מחפשת אחר מערכות חוקים חלופיות באמצעות שינויים אחרים במודל הסטנדרטי, קטנים יותר מביטול הכוח החלש, אף שגם הם כרוכים בשינוי של כמה משתנים בו זמנית. ב-2008 בדק הצוות עד כמה המסות של שלושת הקווארקים הקלים יותר מבין השישה - קווארק מעלה, קווארק מטה וקווארק מוזר - יכולות להשתנות בלי שהכימיה האורגנית תיהפך לבלתי אפשרית. שינוי מסות הקווארקים ישפיע בהכרח על השאלה אילו בַריונים ואילו גרעיני אטומים יוכלו להתקיים בלי להתפרק במהירות. המבחר השונה של גרעיני אטומים ישפיע בתורו על הכימיה. כימיה בטעם אחר נראה מתקבל על הדעת שחיים תבוניים (אלא אם כן הם שונים מאוד מן החיים שלנו), דורשים סוג מסוים של כימיה אורגנית, שבהגדרה היא הכימיה הכוללת פחמן. התכונות הכימיות של פחמן נובעות מן העובדה שהמטען החשמלי של הגרעין שלו הוא 6, כך שמסביב לאטום פחמן ניטרלי חגים שישה אלקטרונים בהיערכות המאפשרת לפחמן ליצור מגוון עצום של מולקולות מורכבות. (סופרי מדע בדיוני רבים הציעו שאפשר לבסס חיים על צורן (סיליקון), היסוד שמתחת לפחמן בטבלה המחזורית, במקום על פחמן, אך הרעיון הזה מוטל בספק: לא ידוע על קיומן של מולקולות מבוססות צורן בעלות רמת מורכבות משמעותית כלשהי.) יותר מזה, כדי שייווצרו מולקולות אורגניות מורכבות יש צורך בנוכחות של יסודות בעלי כימיה של מימן (מטען גרעיני 1) ושל חמצן (מטען גרעיני 8). לכן, כדי לראות אם כימיה אורגנית כזו יכולה להתקיים, הצוות היה חייב לחשב ולבדוק אם גרעינים בעלי מטען 1, 6 או 8 יעברו פירוק רדיואקטיבי לפני שיספיקו להשתתף בתגובות כימיות. יציבות הגרעין תלויה בין השאר במסה שלו, והיא עצמה תלויה במסות הבריונים שמהם עשוי הגרעין. חישוב מסות הבריונים והגרעינים, כשנקודת המוצא היא מסות הקווארקים, היא משימה מאתגרת להפליא אפילו ביקום שלנו. אבל אחרי כוונון עוצמת האינטראקציה שבין הקווארקים, אפשר להשתמש במסות הבריונים שנמדדו ביקום שלנו כדי להעריך כיצד שינויים קטנים במסות הקווארקים ישפיעו על מסות הגרעינים. בעולם שלנו, הנויטרון כבד בערך ב- 0.1% מן הפרוטון. אם נשנה את מסות הקווארקים כך שהנויטרון יהיה כבד יותר מן הפרוטון ב- 2%, לא תתקיים שום צורה מאריכת חיים של פחמן או חמצן. אם יותאמו מסות הקווארקים בצורה כזו שהפרוטון יהיה כבד יותר מן הנויטרון, ילכוד הפרוטון שבגרעין המימן את האלקטרון שסביבו ויהפוך לנויטרון, כך שאטומי מימן לא יוכלו להתקיים זמן רב. אבל דויטריום או טריטריום (מימן 3) עדיין עשויים להיות יציבים, כמוהם כצורות מסוימות של חמצן ופחמן. אכן, גילינו שרק במקרה שהפרוטון יהיה כבד יותר מן הנויטרון ביותר מאחוז אחד לא תהיה אף צורה יציבה של מימן. אם יחליפו הדויטריום (או הטריטריום) את המימן 1, האוקיינוסים יהיו עשויים ממים כבדים, שהתכונות הפיזיקליות והכימיות שלהם שונים מעט מן התכונות של מים רגילים. עדיין, לא נראה שעולמות כאלו מציבים מכשול עקרוני בפני התפתחות צורה מסוימת של חיים אורגניים. בעולם שלנו, הקווארק שמסתו היא השלישית בגודלה (כשהם מסודרים מן הקל אל הכבד), הקווארק "מוזר", כבד מכדי להשתתף בתהליכים של פיזיקה גרעינית. אבל אם תהיה המסה שלו קטנה יותר לפחות בסדר גודל אחד, הגרעין יוכל להיות מורכב לא רק מפרוטונים ומנויטרונים אלא גם מבריונים אחרים המכילים קווארקים מוזרים. לדוגמה, הצוות זיהה יקום שבו לקווארק מעלה ולקווארק מוזר תהיה פחות או יותר אותה מסה, ואילו הקווארק מטה יהיה הרבה יותר קל. גרעיני האטום לא יהיו עשויים מפרוטונים ומנויטרונים אלא מנויטרונים ומבריון אחר, המכונה Σ- ("סיגמה מינוס"). ראוי לציין שאפילו ביקום שונה במידה קיצונית כל כך יהיו צורות יציבות של מימן, של פחמן ושל חמצן ולפיכך תוכל להתקיים בו כימיה אורגנית. השאלה, אם היסודות האלה יופקו בכמות מספקת כדי שחיים יוכלו להתפתח במקום כלשהו בתוכם, נותרה בינתיים ללא מענה. אבל אם יוכלו החיים לצמוח, הדבר יקרה שוב באופן דומה למדי למה שהתרחש בעולם שלנו. פיזיקאים בעולם כזה עשויים לקמט את מצחם לנוכח העובדה שלקווארק מעלה ולקווארק מוזר יש כמעט אותה מסה. הם עשויים אפילו לדמיין שיש לצירוף המקרים המדהים הזה הסבר אנתרופי, המבוסס על הצורך בכימיה אורגנית. ועם זאת אנו יודעים שהסבר כזה יהיה שגוי, מכיוון שבעולם שלנו יש כימיה אורגנית למרות שהמסות של הקווארק מטה שונה בתכלית מן המסה של הקווארק מוזר. אבל ביקומים שבהם לשלושת הקווארקים הקלים יש בערך אותה מסה, סביר להניח שלא תהיה שום כימיה אורגנית: כל גרעין בעל מטען חשמלי גבוה משתי יחידות יתפרק כמעט מיד. למרבה הצער, קשה מאד למפות לפרטי פרטים את ההיסטוריות של היקומים שהמשתנים הפיזיקליים שלהם שונים מן המשתנים ביקום שלנו. הסוגיה הזו דורשת מחקר נוסף. אדריכלות נוף מיתרית הכוונון המדויק של הקבועים הועלה בידי כמה פיזיקאים עיוניים כראיה עקיפה לקיומו של רב-יקום. האם הממצאים שלנו מטילים אפוא ספק במושג הרב-יקום? איננו סבורים כך, וזאת משתי סיבות. הראשונה נובעת מתצפית המשולבת בתיאוריה. נתונים אסטרונומיים תומכים במובהק בהשערה שהיקום שלנו התחיל בתור טלאי זעיר של מרחב-זמן, אולי מיליארדית מגודלו של פרוטון, שעבר שלב של גידול מהיר ומעריכי המכונה אינפלציה, או תפיחה. עדיין אין בקוסמולוגיה מודל תיאורטי ברור של האינפלציה, אבל התיאוריה מורה על כך שטלאים אחרים היו יכולים לתפוח בקצב אחר ושכל טלאי היה יכול ליצור "כיס" שעשוי להפוך ליקום בזכות עצמו, המתאפיין בערכים משלו לקבועי הטבע. המרחב שבין יקומי הכיס יוכל להמשיך להתפשט כל כך מהר עד שלא יתאפשר לעבור או לשלוח מסרים מכיס אחד למשנהו, אפילו במהירות האור. הסיבה השנייה לחשוד בקיומו של הרב-יקום היא שגודל אחד עדיין נראה מכוונן בדיוק בלתי רגיל: הקבוע הקוסמולוגי, המייצג את כמות האנרגיה הגלומה במרחב הריק. מומחים לפיזיקת קוונטים טוענים שאפילו מרחב ריק מכל דבר אחר חייב להכיל אנרגיה. על פי תורת היחסות הכללית של איינשטיין, כל צורות האנרגיה מפעילות כבידה. אם האנרגיה הזו חיובית, היא גורמת למרחב-זמן להתפשט בתאוצה הגדלה בקצב מעריכי. אם היא שלילית, היקום יקרוס מחדש ב"ריסוק גדול." דומה שתורת הקוונטים מרמזת שהקבוע הקוסמולוגי צריך להיות גדול כל כך - אם חיובי ואם שלילי - עד שהמרחב עצמו יתפשט מהר מכדי שיהיה למבנים כגון גלקסיות סיכוי להיווצר, או שהיקום יתקיים רק לשבריר שנייה לפני שיקרוס מחדש. אחת הדרכים להסביר מדוע היקום שלנו התחמק מאסונות כאלה היא שגורם אחר במשוואות ביטל את ההשפעות של הקבוע הקוסמולוגי. הבעיה היא שהגורם הזה יצטרך להיות מכוונן בדיוק של חוט השערה. כל סטייה, אפילו במקום המאה שאחרי הנקודה העשרונית, תיצור יקום נעדר מבנה משמעותי. סטיבן ויינברג, התיאורטיקן חתן פרס נובל מאוניברסיטת טקסס שבאוסטין, הציע ב-1987 הסבר אנתרופי. הוא חישב חסם עליון לערך של הקבוע הקוסמולוגי שעדיין יוכל לעלות בקנה אחד עם חיים. אם הערך יהיה גדול יותר, המרחב יתפשט כל כך מהר עד שלא יימצאו ביקום המבנים הדרושים ליצירת חיים. במובן מסוים אפוא עצם קיומנו מנבא את הערך הנמוך של הקבוע. ואז, בשלהי שנות ה-90, גילו האסטרונומים שהתפשטות היקום אכן מאיצה, תאוצה שמאחוריה עומדת צורה מסתורית של "אנרגיה אפלה." הקצב שנצפה לימד שהקבוע הקוסמולוגי הוא חיובי וזעיר, בגבולות החיזוי של ויינברג, ומשמעות הדבר היא שהאנרגיה האפלה דלילה מאוד. לפיכך דומה שהקבוע הקוסמולוגי מכוונן בדיוק בלתי רגיל. יותר מזה, נראה שהשיטות שהפעילו הצוותים שלנו על הכוח הגרעיני החלש ועל מסות הקווארקים נכשלו במקרה הזה, מכיוון שנראה בלתי אפשרי למצוא יקום מתאים לחיים שבו ערכו של הקבוע הקוסמולוגי גבוה במידה ניכרת ממה שאנחנו צופים כעת. ברב-יקום, ברוב המוחץ של היקומים יכול להיות קבוע קוסמולוגי שלא יתאים ליצירת שום מבנה. אם נחפש מקבילה מן העולם האמיתי, ולא מעולם סרטי הפעולה, נוכל לחשוב על שליחת אלפי אנשים למסע רגלי לחציית מדבר הררי. המעטים שיצליחו לסיים את המסע בחיים עשויים לספר סיפורים עמוסים בהתנודדות על פי תהומות, מפגשים עם נחשים ארסיים ושאר התחככויות במוות שייראו קרובות מכדי להיות אמיתיות. דומה שטיעונים תיאורטיים הנטועים בתורת המיתרים - הרחבה ספקולטיבית של המודל הסטנדרטי המנסה לתאר את כל הכוחות כתנודות של מיתרים מיקרוסקופיים - מאוששים תרחיש כזה. הטיעונים האלו מעלים את האפשרות שבמהלך האינפלציה, הקבוע הקוסמולוגי ושאר משתנים היו יכולים לקבל ערך מתוך קשת רחבה ובלתי מוגבלת למעשה של ערכים שונים, קשת המכונה הנוף של תורת המיתרים. עם זאת, עבודתנו שלנו אכן מטילה ספק מסוים ביעילותם של היקשים אנתרופיים, לפחות כשהם חורגים מן המקרה של הקבוע הקוסמולוגי. היא גם מעלה שאלות חשובות. לדוגמה, אם החיים אכן אפשריים ביקום נטול כוח חלש, אז מדוע ביקום שלנו יש בכלל כוח כזה? למעשה, בעיני פיזיקאי החלקיקים, הכוח החלש שביקום שלנו אינו חלש דיו, במובן מסוים. הערך הנצפה שלו נראה חזק במידה בלתי טבעית במסגרת המודל הסטנדרטי. (ההסבר המוביל לתעלומה הזו דורש קיום של חלקיקים וכוחות חדשים שהפיזיקאים מקווים לגלות במאיץ ההדרונים הגדול, LHC, שנפתח לא מכבר במעבדת CERN הסמוכה לז'נווה.) כתוצאה מכך, תיאורטיקנים רבים משערים שבמרבית היקומים האינטראקציות החלשות יהיו קלושות כל כך, עד שאפשר בעצם לא להתחשב בקיומן. האתגר האמיתי אפוא יהיה להסביר מדוע איננו חיים ביקום נטול כוח חלש. בסופו של דבר, רק ידע מעמיק יותר בשאלה כיצד נולדים יקומים יכול לענות על שאלות כאלו. בפרט, אנו עשויים לגלות עקרונות פיזיקליים ברמה יסודית יותר, שילמדו על כך שהטבע מעדיף מערכות חוקים מסוימות על פני אחרות. ייתכן שלעולם לא נמצא ראיה ישירה לקיומם של יקומים אחרים, ובוודאי שלעולם לא נזכה לבקר ביקום כזה. אבל ייתכן שנצטרך ללמוד עליהם יותר אם ברצוננו להבין מה מקומנו האמיתי ברב-יקום - או במה שלא יהיה שמצוי שם בחוץ.