שדות הגידולים והמלים
ניקולאס וייד ניו יורק טיימס, הארץ.
ארצות המוצא של השפות ההודו-אירופיות משתרעות מדאבלין ועד דלהי. אך ההאדזה, שפה מיוחדת במינה, שגורה בפיהם של אלף איש בלבד, החיים סמוך לאגם איאסי בטנזניה. מדוע לשפות העולם דפוס תפוצה בלתי-שוויוני כל כך?
שני חוקרים משערים שההסבר לכך קשור בחלקו הגדול לאירועים שהחלו לפני 10,000 שנה, כאשר גידולי שדה בויתו באזורים שונים.
המצאת החקלאות צוינה פעמים רבות כאחד ההסברים להתפשטות השפות ההודו-אירופיות. כעת, ד”ר ג’ארד דיימונד מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס וד”ר פיטר בלווד מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה שבקנברה, יישמו רעיון זה על 15 משפחות גדולות של שפות. מאמרם התפרסם בגיליון כתב העת “”Science מ-25 באפריל.
ההנחה של החוקרים היא שכאשר בני אדם חיו כציידים ולקטים, אוכלוסיותיהם היו קטנות, משום שחיות בר ותותים יכולים לקיים רק מספר מוגבל של בני אדם. אך לאחר שפותחה השיטה החקלאית, האוכלוסיות התרחבו, דחקו את הציידים-הלקטים שמסביב והפיצו את שפותיהן שלהן. לפי תיאוריה זו, השפה שהיתה שגורה בפי התושבים באזור שבו בוית גידול שדה נפוצה יחד עם האיכרים שדיברו אותה. וגם אם התקיימו נישואי תערובת בין האיכרים לציידים-הלקטים שאת אדמותיהם הם לקחו, הרי שגנים יכולים להתערבב ואילו שפות – לא.
לכן במקרים רבים הציידים-הלקטים אימצו את שפת האיכרים. זו הסיבה לכך ששפות “משמרות תהליכים אלה של התפשטות דמוגרפית באופן ברור יותר מהגנים”, אמר בלווד.
אחת ההתרחבויות הדמוגרפיות הברורות ביותר – אולי משום שאירעה בשלב המאוחר ביותר – משומרת ב-1,436 השפות במשפחת שפות ניז’ר-קונגו, או שפות הבנטו, משפחת השפות הגדולה ביותר בעולם. לפני 5,000 שנה, דוברי בנטו במערב אפריקה שגידלו את הבטטה החלו להתפשט אל מחוץ למולדתם. קבוצה אחת התפשטה דרומה, האחרת מזרחה – לאגמים הגדולים, ואחר כך דרומה. שתי ההגירות הביאו להתפשטות שפות הבנטו ברחבי שליש מיבשת אפריקה ולדחיקתן של שפות הקליק של קבוצות רבות של ציידים-לקטים.
האזורים החקלאיים בסין היו ארצות המוצא של שלוש משפחות שפות גדולות, כך כותבים דיימונד ובלווד. אחת מהן היא המשפחה האוסטרו-אסיאתית, הכוללת שפע שפות השגורות היום בפי תושבי קמבודיה, דרום סין, הודו, מלאיה ותאילנד. קבוצה נוספת היא שפות התאי, הכוללת את השפות לאו ותאי. השלישית היא המשפחה הסינו-טיבטית.
בעולם החדש, האיכרים שבייתו במקסיקו את התירס והשעועית התפשטו צפונה, לאזור שברבות הימים נהפך לדרום מערב ארצות הברית, לשם הביאו את משפחת השפות האוטו-אצטקית. המשפחה האוסטרונזית, הכוללת 1,236 שפות, היא המשפחה השנייה בגודלה, לאחר משפחת שפות ניז’ר-קונגו. השפה המייסדת היתה שגורה בפי מגדלי אורז בדרום סין שיישבו את טייוואן לפני 3000 לפנה”ס והתפשטו ברחבי פולינזיה, עד שהגיעו לניו זילנד בשנת 1200 לספירה.
המאמר ב””Science תומך בהשערה נועזת בנוגע למקורה של היפאנית. הכותבים טוענים שמקורה בשפת מגדלי האורז שהגיעו מקוריאה בסביבות 400 לפנה”ס. היפאנית המודרנית שונה מאוד מהקוריאנית, אך ההיסטוריה של קוריאה כוללת שלוש ממלכות עתיקות, כל אחת בעלת שפה משלה. הקוריאנית המודרנית מקורה בשפה הסילאנית העתיקה. לפי המאמר, ייתכן שהיפאנית התפתחה משפה קוריאנית עתיקה אחרת, הקוגוריו.
כפי שסין היתה בית גידול עצום למשפחות של שפות חדשות במזרח, כך היה הסהר הפורה, המשתרע מלבנון ועד עיראק, למקור של לפחות שלוש משפחות חשובות של שפות במערב. אחת המשפחות היתה הדרווידיאנית, משפחת שפות שממוקדת כעת בדרום הודו. השנייה היתה המשפחה ההודו-אירופית, הכוללת את האנגלית, הצרפתית והגרמנית באגפה המערבי ואת האיראנית וההינדי באגפיה המזרחיים. ייתכן שהשלישית היתה המשפחה האפרו-אסיאתית, הכוללת שפות מצריות עתיקות ושפות שמיות כגון ערבית ועברית.
“גלים מוקדמים אלה של התפשטות השפות התבססו למעשה על תהליכים דמוגרפיים, ובמלים אחרות, על קולוניזציה”, אמר בלווד. לדברי דיימונד, החקלאות לא הניעה את כל גלי התפשטות השפות – אחת הדוגמאות לכך היא התפשטות האינואיט ברחבי החוג הארקטי – אך “לגבי רוב משפחות השפות הנפוצות, הכוח המניע להתפשטות היה חקלאי”. דיימונד אמר שהתיאוריה החדשה גם קובעת שגלי ההתפשטות צפויים להתרחש ביתר קלות בציר מזרח-מערב מאשר בציר צפון-דרום, משום שגידולי השדה שבהם תלויה החקלאות גדלים בדרך כלל בקווי רוחב מסוימים בלבד.
דיימונד הוא פיסיולוג המתעניין במקור האדם ובלווד הוא ארכיאולוג המתמחה בדרום מזרח אסיה. שיתוף הפעולה ביניהם מתפרש על תחומיהם של מומחים רבים, שבוודאי לא יסכימו עם כל פרט ופרט. ד”ר כריסטופר אהרט מ-,UCLA מומחה להיסטוריה של שפות אפריקאיות, אומר שהמחברים הפריזו בחשיבות החקלאות כהסבר לדפוס התפוצה של שפות. “תפוצת משפחות של שפות אירעה מסיבות שונות בזמנים ובמקומות שונים. אחת הסיבות היתה לפעמים התפתחות החקלאות”, אמר אהרט. הוא חלק על דעתו של בלווד כי השפות ההודו-אירופיות נפוצו בזכות החקלאות. לדברי אהרט, עדות בלשנית מראה שדוברי הלשון ההודו-אירופית הקדומה הכירו את טכנולוגיית הגלגל והחזיקו סוסים בערך מהשנים 3,500-4,500 לפנה”ס, אך החקלאות הגיעה לאירופה לפחות 2,500 שנים קודם לכן. אהרט חלק גם על הטענה שהשפות האפרו-אסיאתיות נפוצו על ידי איכרים מהסהר הפורה. האפרו-אסיאתית הופיעה בצפון מזרח אפריקה לפני 13,000 שנים. הענף השמי התפשט לדרום מערב אסיה לפני 5,000 שנים, לפי אהרט, עם שתי הגירות בחזרה, מאוחרות בהרבה, שהביאו להופעת השפה האמהרית באתיופיה והשפות הערביות בצפון אפריקה.
אך ד”ר קולין רנפרו, ארכיאולוג באוניברסיטת קיימברידג’, אמר שאף כי הוא חולק על דיימונד בנוגע לכמה היבטים של התפשטות המשפחה ההודו-אירופית, “אני צופה שהסינתזה שלו תביא תועלת”. ד”ר מריט רוהלן מסטנפורד, מומחה למשפחות שפות, אמר ששני המחברים הרכיבו “סקירה שימושית מאוד”.
האדם המודרני הראשון הגיע מאיזור טנזניה ואתיופיה* קליק מהשפה האנושית הראשונה
