ההרצאה התקיימה ב-2.2.06 במלון דן פנורמה בת”א
אבי בליזובסקי (תמלול והתאמה לאתר)
הרצאתו של משה קרת בכנס של המועדון הכלכלי-תעשייתי לאשונה באירוע פומבי מאז הפרשה. ההרצאה עסקה בחלקה של ישראל (והתעשייה האווירית) בחלל. קרת לא התייחס לנושאים אחרים, האלוף במילואים דוד עברי שהציג אותו התייחס לכך (ראו בסוף)
“לאחרונה חגגנו 100 שנות תעופה והחלל הפציע כחמישים שנה לאחר שהמטוס הראשון טס. . ראינו את תחילת הפריצה לחלל באמצע שנות החמישים. תחילה ברית המועצות ואחר כך ארה”ב במאמץ גדול השיגה את ארה”ב. בארה”ב החלל מהווה מרכיב מרכזי בביטחון הלאומי. במלחמה בעירק ב – 2003 הפעילה ארה”ב כ – 60 לוויינים, תצפית, ניווט ותקשורת.
“בשנים 1998 – 2004 שוגרו לחלל כ – 600 לוויינים, ובשנתיים האחרונות בלבד שוגרו כ – 150 לוויינים. מספר המדינות העוסקות בתחום החלל, עלה מ – 4 מדינות בסוף שנות ה – 60 לכ – 40 מדינות היום.”
“ישראל נאבקת כל הזמן בהגדרת העומק האסטרטגי. לישראל לא רק שאין עומק אסטרטגי אין לה גם רוחב אסטרטגי. הממד היחידי שיכול לתת לישראל את העומק האסטרטגי הוא הגובה או החלל. ”
“לפני כ – 25 שנים, על רקע הסכם השלום עם מצרים ועל רקע הסתכלות חדשה על מפת המזרח התיכון, הוכר הצורך לכניסת ישראל לתחום החלל כמימד עומק אסטרטגי.היכולת בחלל משחררת את מדינת ישראל מהמגבלות הגיאוגרפיות ומאפשרת לה יכולות גלובליות בתחומי התצפית והתקשורת. מדינת ישראל התחילה להשקיע את המחשבה וגיבשה את היכולת בפרק הזמן הקצר יחסית נכנסה ישראל המועדון של של מדינות עם יכולת מוכחת לפיתוח, ייצור ושיגור לוויינים. זו יכולת אסטרטגית חשובה מעין כמוה. לפני שש-שבע שנים כשהתחלנו לעסוק באופן יותר רציני בנושא החלל, חשבתי לעצמי שבתוכנית רב שנתית שהייתי מאוד שמח לראות מכירות בתחום החלל במדינת ישראל בהיקף של 100 מיליון דולר. זה נראה חלום בלתי אפשרי להשגה. אני שמח שהשנה, ב-2005 תעשיית החלל הישראלית שהתעשיה האווירית עומדת במרכזה מכרה כ-150 מיליון דולר ולשנת 2006 התחזית מראה על מכירות של 200 מיליון דולר. כלומר התפתחות בקצב מהיר מאוד. זו מעמסה כבדה קשה שמחייבת התארגנות רצינית, דיסציפלינות מיוחדות וחדירות לשוק מאוד תובעני, סגור ואקסקלוסיבי.”
אבני הדרך של ישראל בחלל
* ב-1981 אישר רוה”מ מר מנחם בגין את כניסת ישראל לתחום החלל. הוקמה מנהלת תוכנית חלל במשהב”ט ובראשה תא”ל (במיל) ד”ר חיים אשד.
* ביוזמת שר המדע פרופ’ יובל נאמן החליטה הממשלה ב – 1983 על הקמת סל”ה, הסוכנות הישראלית לניצול החלל. סל”ה הוא הגורם הרשמי לפעילות החלל בישראל.
* בשנת 1984 הוחלט על הקמת מוקד הידע הלאומי בנושא חלל בתע”א, ונחתם חוזה בין התע”א ומשהב”ט לפיתוח תשתיות ופרוייקט לוויין תצפית ראשון. הוקמה מינהלת פרוייקט בתע”א שבראשה עמד במשך שנים רבות ד”ר משה בר-לב.
* אבן הפינה למרכז השילובים והניסויים החלליים בתע”א הונחה בשנת 1986. אז הקמנו את בסיס החלל הישראלי שנמצא ביהוד.
* על בסיס התשתיות והידע שנוצרו בתוכנית של משהב”ט, התע”א החליטה על כניסה לתחום לוויני התקשורת והתניעה בשנת 1992, במימון עצמי, את פרוייקט עמוס1.
* בשנת 2003 שוגר האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז”ל למשימה מדעית במעבורת חלל אמריקאית.
אם משווים את ההשקעות בתחום החלל – בשנת 2004, השקיעה ארה”ב 35 מיליארד דולר, שהם 120 דולר לנפש או 0.3 אחוז מהתל”ג. צרפת השקיעה 2.8 מיליארד דולר (50 דולר לנפש) שהם 0.17 אחוזים. ישראל לעומת זאת השקיעה 0.06 מיליארד דולר, שהם 10 דולרים לנפש או 0.04 אחוזים מהתוצר.
מהם מוקדי הפעילות העיקריים של ישראל בחלל?
תחום פעילות בולט הוא לוויני תצפית מסדרת אופק, מסדרת ארוס שהוא לווין אופק בתלבושת אזרחית. לווין TECHSAR, שהוא הלווין הבא, תחנות הקרקע, המשגרים, וכמובן לווייני התקשורת – עמוס 1 ועמוס 2 שכבר נמצאים בחלל, עמוס 3 שנמצא בדרך לחלל וישוגר ב-2007 ויש לוויינים נוספים בדרך (בשקף היה כתוב לוויין תקשורת צבאי). לאחרונה נכנסה ישראל לשותפות עם סוכנות החל הצפרתית לפיתוח מיקרו לוויינים לתוכניות אזרחיות וגם צבאיות. בתחום הלוויינים אנחנו מכסים גם את לוויניי התקשורת וגם את תחום לווייני התצפית. בגלל המגבלות התקציביות ומגבלות השיגור הם לוויינים קטנים יחסית לשאר הלוויינים בעולם אבל בעלי ביצועים גבוהים מאוד. היחס בין ההשקעה והמשקל לביצועים הוא יחס שאין לו דוגמה בעולם.
במרכז תעשיית החלל עומדת חטיבת הטילים במב”ת של התעשיה האווירית. כיום מדינת ישראל מועסקים כאלף עובדים בתעשיית החלל אבל התעשיה האווירית איננה היחידה שפועלת בתחום החלל. אל אופ מספקת את הטלסקופים, אלישרא, תדיראן ספקראלינק, תע”ש, רוקאר אקיוביט ורפאל. בנוסף יש עוד שלושה מפעלים בתוך התעשיה האווירית שתורמים לתעשיית החלל – מלם במשגרים, אלתא בלווין טכסאר, ותמם בתחום הבקרה.
חלק מהשיגורים שנעשו לא הצליחו אבל לעומת זאת חשוב לציין שכל הלוויינים שנכנסו למסלול, כלומר עברו את השיגור בהצלחה עמדו במאה אחוז במשימה. לא היה שום כשל באף לווין כאשר הגיע לחלל. אני חושב שזה הישג יוצא דופן. כל אחד מהלוויינים מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר.
ב1998 וב-1990 היו לנו שני שיגורים נסיוניים של אופק 1 ואופק 2. ב-1995 שיגרנו את אופק 3 ששהה בחלל חמש שנים. ב-1996 שיגרנו את עמוס 1 הפועל עד היום ללא תקלות, ב-1998 שוגר לוויין הטכניון טכסאט 2
מפת הדרכים – בזמן הקרוב עומד להיות משוגר ארוס בי, הלוויין השני בסדרה, טקסאר לווין שיש לו מטעד SAR, אופק 7, עמוס 3, עוד לווין טקסאר ולווייני תקשורת צבאית בתקופה יותר מאוחרת, וכמוןב משגרים וכל זה מלווה בתשתית המגובה בתחנות הקרקעיות. כלומר אנו רואים תוכנית די אמביציוזית, מקיפה ומגוונת, וכמובן לא מוזכרת פה היכולת שלנו למכור לוויינים גם ללקוחות זרים.
לווין טקסאר מבוסס על מטעד מכ”מי. יש בכך יתרון בלתי רגיל משום שלוויני תצפית עם טלסקופ-מצלמה יכולים לצלם רק ביום. לווייני טקסאר יכולים לצלם גם ביום וגם בלילה ובכל מזג אוויר. הדבר נותן יתרון עצום ללוויין ובזמן האחרון היכולות שאפשר לקבל מטכנולגית ה-SAR הן יכולות מדהיות. זו תמונה של לטרון, לא מהלווין אבל היא צולמה במצלמת מכ”מ SAR ממטוס. אנחנו מאמינים שהתמונות מהלוויין עם מטעד ה-SAR יתן תמונות ברזולוציה כזו ואף יותר.
לוויני עמוס הם לווייני תקשורת ללווין עמוס 2 יש אלומה במזה”ת, אלומה באירופה ואלומה בחוף המזרחי של ארה”ב. עמוס 3 ישוגר ב-2007 בסוף ימיו של עמוס1 .
ספין אוף של הטכנולוגיה. התעשייה האווירית מתרכזת בתיכנון ובהקמה של הלוויינים ותחנות הקרקע ואילו השירות ניתן על ידי חברות בנות – חלל הותיקה יותר המספקת את השירות בתחומי התקשורת גם בארץ וגם באירופה וחברת ISI שהוקמה לאחר חלל נותנת שירותי תמונות לוויניות ללקוחות בכל העולם המאפשרות לנו למנף את הטכנולוגיות שפיתחנו גם לתחום האזרחי.
הכניסה למועדון החלל מאוד קשה. נסיתי למכור פריט לחברת לוויינים אירופית והיא לא רצתה לרכוש כיוון שלא היתה לנו מסורת בחלל. רק אחרי שהיה לנו 5-6 לוויינים היה לנו מספיק נסיון ויכולנו להכנס למספר שיתופי פעולה, כשהבולט שבהם הוא תוכנית גלילאו שיוצאת עכשיו לדרך ואנחנו שותפים בה בחלקים כאלו או אחרים, וכן מיקרו לווינים בשיתוף עם סוכנות החלל הצרפתית, הסכם שנחתם ב-2005 לפיתוח מיקרו לוויין לשימושים שונים ומגוונים (ונוס). אני מקווה שיהיו שיתופיפעולה נוספים כי בדרך הזו נפתחים לנו גם אופקים חדשים.
נושא השיגור לא חשוב פחות מייצור הלוויינים. השיגור הראשון המוצלח בוצע ב-1988 ומאז אנחנו בעלי יכולת סבירה, טובה, לא את הכל אנחנו יכולים לשגר מפה אבל מה שאנחנו חייבים לשגר מפה יש לנו את היכולת לעשות זאת.
לסיכום: ישראל פיתחה תעשיית חלל שהתעשיה האווירית במרכזה, בתחום החלל פיתחה ישראל עצמאות, ביצועי מערכות החלל שפותחו הם מהשורה הראשונה בעולם והביאו להכרה ולשותפויות בין לאומיות.
התפתחות תעשיית חלל בישראל מהווה קטר טכנולוגי מדעי לתעשיית הישראלית בכללותה. יש לנו את היכולות, את כוח האדם, אך המשך פיתוחה וקידומה של תעשיית החלל דורש הגברת התמיכה ממשלתית בנושאי מחקר ופיתוח ותשתיות טכנולוגיות, כפי שנעשה במדינות המובילות בתחום החלל. אני מקווה שכאשר תקום הממשלה החדשה לאחר הבחירות נזכה לאוזן קשבת ונוכל להעמיק את אחיזתנו בחלל.
האלוף עברי מעודד את משה קרת
האלוף (מיל.) דוד עברי, לשעבר מפקד חיל האויר ויו”ר התעשיה האוירית, התייחס לכך בפנותו ישירות למנכ”ל התעשיה האווירית, משה קרת: “לא תמיד דרכך הייתה סוגה בשושנים. בימים אלה אתה חש גם בקוצים. אנו מוקירים אותך על תרומתך הרבה למדינה, כאדם וכציוני ותמיד תוכל למנות אותנו בין ידידיך”.
הקהל הרב, שהורכב מנשיא הטכניון, פרופסור יצחק אפלויג, עודד טירה, יו”ר מועדון המאה של בוגרי הטכניון, האלוף (מיל.) עמוס חורב, יו”ר אגודת דורשי הטכניון בישראל וראשי המשק והכלכלה בארץ, הריע ממושכות ורבים קמו על רגליהם. משה קרת, נרגש מאוד בהופעתו הפומבית הראשונה מאז נפתחה נגדו חקירת משטרה, נשא באירוע את הנאום המרכזי על תעשיית החלל בישראל.
האירוע התקיים בשיתוף המועדון התעשייתי-מסחרי, ולשכת המאה של הטכניון.
