איו הוא הגוף הראשון להוציא את כדור הארץ שנצפו בו התפרצויות געשיות בזמן אמת על ידי כל חללית שתצפתה אותו. איו הוא גוף גיאולוגי חי. חלק מההתפרצויות הגעשיות היו חזקות יותר מכל התפרצות געשית מוכרת על כדור הארץ.
להלן – החלק השני והאחרון מבין שני חלקיה של הכתבה.
PLUMES
כפי שציינו מקודם ה- plumes הם חומר שנפלט מהמקורות הגעשיים של איו. הפריסה המרחבית של חומר זה בהגיעו לגבהים היא בדרך כלל בצורת מטריה, מה שאומר שהתנועה של החומר הגעשי היא בליסטית. במקרה של המקור הגעשי Pele ההתפרצות הראשונה שנצפתה על ידי וויג’ר 1 מה- plume הגיעה לגובה של 300 ק”מ וקוטרו 1400 ק”מ. בחלק מתצלומיו של מקור געשי זה ה- plume נע בתנועה מערבולתית. ההנחה היא שתנועה זו קשורה לאיזו שהיא אינטראקציה של החומר הנפלט עם גזים.
וויג’ר 1 צפתה לפחות ב- plume כאשר החלה לצפות בירח. חלק מהם היו פעילים מספר ימים בזמן הגעת הגליליאו והם מצויים בקווי רוחב נמוכים, הפיזור הגיאוגרפי שלהם הוא °30 מקו המשווה. 8 היו פעילים חודשים לאחר מכן כאשר וויג’ר 2 החלה לצפות בהם. שניים מהמקורות הגעשיים יוצרי ה- plume יצרו כל אחד צמדי plumes.
כל מודל המנסה להסביר את המכניזם יוצר ה- plumes חייב להביא בחשבון את המהירויות הגבוהות של תנועת החומר בהם שהיא בין 500-1000 מטר בשניה. על פי הסבר אחד באנרגיות נמוכות התפרצויות געשיות מתחילות כאשר SO2 נוזלי בא במגע עם גופרית נוזלית חמה. בזמן הזה ה- SO2 הנוזלי מתחיל לרתוח והתוצאה היא תערובת של נוזל וגז המתחילה להתפשט לעבר פני השטח. במקום זה עדיין מתחת לפני השטח הנוזל השאריתי קופא וההתפשטות של ה- SO2 מתוחמת על ידי ההתעבות (condensation) של אדי ה- SO2 לקרח של חלקיקים מוצקים. על פי הסבר, אחר האנרגיה הגבוהה מתחילה עם אדי SO2 בטמפרטורות גבוהות מאוד. במקרה זה ההתפשטות לעבר פני השטח מלווה בהתחלה על ידי התעבות(condensations ) של הנוזל ולאחר מכן באה הקפיאה והשלג. בכל מקרה השילוב של מצבי צבירה של ה- SO2 מואץ בתוך מוביל הלבה עד שהזרם מגיע למהירות הקול(בתווך זה). בנקודה זו המהירות לא יכולה יותר לגדול (מהירות של מאות מטרים לשניה). סמוך לפני השטח הגורם מוביל הלבה יכול להתרחב. יתרה מכך, עם הגיעו לפני השטח הזרם יכול להתפשט באטמוספירה הדקה של הירח. מסיבה זו הזרם יכול להגדיל את מהירותו מעל פתח היציאה. על פי חישובים שבוצעו, המהירות יכולה להיות גבוהה מ-1 קמ”ש(1). באזורי הקטבים תדירות ה-plumes היא נמוכה ותוחלת החיים של כל אחד מהם היא קצרה(44). נראה שמשקעי ה- plumes (החומרים המגיעים לקרקע) הם בעלי תוחלת חיים קצרה. הם נעלמים תוך מספר שנים, אלא אם כן מגיעה אספקה חדשה. רוב הפעילות מתוחמת לשינוי פני השטח של קלדרות וייצוב(emplacement ) של זרמי לבה המכסים חלק קטן מפני השטח של איו(40).
ניתוח צילומים באולטרה סגול של plumes באמצעות טלסקופ החלל האבל גילה גם חותם חזק של גופרית דו-אטומית(diatomic ) 2S.הטמפרטורה של פני השטח( C° 153 – בממוצע )והקרינה האולטרה סגולית של השמש שוטפת את הקרקע ומפרקים את המולקולות הלא היציבות של 2 S וכנראה גורמות להיווצרות מולקולות יציבות יותר של 3S ו-4S . התוצאה היא חומר מוצק יותר וחם, כך שגז ה- SO2 הוא הגורם החשוב להיווצרות הטבעת בצבע אדום-תפוז המקיפה את Pele. הילות דומות אם כי קטנות יותר ודיפוזיות מקיפות מקורות געשיים אחרים כמו Cullan Patera. הגם שמולקולות ה- 3S ו-4S הן יציבות יותר בסופו של דבר גם הן מתפרקות. תוחלת החיים שלהן היא מספר שנים ועד להתפרקותן הן מסתדרות מחדש במבנה של 8 S, הצורה היציבה ביותר של גופרית והיא כנראה הסיבה לצבע הצהוב של רוב פני השטח של איו. זה כנראה גם ההסבר לכך שלרוב המקורות הגעשיים של איו הילה אדומה אשר במהלך השנים הופכת לצהובה(13).
יסודות כימיים
כפי שראינו המרכיבים הדומיננטיים בלבה המתפרצת מהמקורות הגעשיים של איו הם בעיקר גופרית, SO2 וסיליקה. הריכוז הגבוה ביותר של משקעי כפור של ה- SO2 מצוי באגנים גדולים באזור קו המשווה. כ-30% מפני השטח של איו, להוציא את האגנים, מכוסה על ידי כפור של SO2. בתוך האגנים הכפור מכסה למעלה ממחצית שטחם(38). הגופרית לתרכובותיה מגיעה לעומק של לפחות מספר מילימטרים מתחת לפני השטח. עם תחילת התצפית של הוויג’רים היו הערכות שבקרקע מצויות גם תרכובות של נתרן, אשלגן וקטיונים של יסודות אלקליים אחרים(54). ממצאי הגליליאו הראו כי מהאטמוספירה של איו נפלטים אשלגן ונתרן. נוכחות הכלור באטמוספירה גבוהה יותר בכל גוף אחר במערכת השמש. הכלור מצוי גם בטבעת הטורוס המקיפה את צדק. כן נמצא על הירח מימן כלורידי(HCl).
לא ברור מהיכן בא המלח לאיו. לירח אין אוקיינוסים שבהתאדות חלק מהם, המלח שבהם שוקע. יכול להיות שמתחת לקרקע מצויים נהרות או אקוויפרים המזינים את המקורות הגעשיים ואשר בהם מצוי מלח מומס. המלח יכול להיווצר גם במהלכן של ריאקציות באטמוספירה. יכול להיות שהכלור נפלט מהמקורות הגעשיים או במהלך התפרקות כלור על פני השטח בעקבות חלקיקים טעונים מהטורוס, אשר באופן קבוע מפציצים את הקרקע(14).
טמפרטורות
הטמפרטורות במקורות הגעשיים כאשר חלה בהן התפרצות געשית יכולה להגיע למאות מעלות ויותר. על פי אחד המודלים שהוצעו להסבר הבדלי הטמפרטורות במקומות שונים, יש להבחין בין שתי מערכות של מקורות געשיים המונעים על ידי סוגים שונים של חומרים נדיפים. גורם שיש להביאו בחשבון הוא יחסים שונים בתוך הגופרית, הוא טמפרטורה וצמיגות. כאשר גופרית מתחממת ועוברת את נקודת ההתכה היא עוברת מספר שינויים. הגופרית, מתחילה כמוצק צהוב, בטמפרטורה של C ° 127 היא מותכת והופכת לנוזל צהוב וצמיג בעל צמיגות נמוכה. עם עליית הטמפרטורה צבעה הופך לתפוז ובטמפרטורה של C ° 157 צבעה משתנה לוורוד. בשלב הבא צבעה משתנה לאדום כהה והיא נהיית עבה. בטמפרטורה של C ° 227 צבעה הופך לזפת שחורה. בטמפרטורה של C ° 327 הצמיגות מתחילה לרדת וב-C ° 377 היא הופכת שוב לנוזל. בשלב הסופי בו הטמפרטורה תלויה בלחץ היא מתאדה. גופרית מותכת בעלת צמיגות נמוכה יכולה להעביר חום בשתי צורות. גופרית אדומה בטמפרטורה של C ° 157 – C ° 127 מקבלת צבע שחור עמום (black opaque). בטמפרטורה העולה על C ° 377 ההערכה היא שב- plume קטנים כמו בפרומתאוס מונעים על ידי גופרית נוזלית וחומה הבאה במגע עם SO2 נוזלית וחומה, גורמת ל- SO2 להתאדות ולהתפשט וב- plume גדול כמו ב- Pele עולים כאשר סיליקטים חמים בקרום של איו מאדים גופרית בטמפרטורות של C ° 927 – C ° 477 (1).
מדידות באינפרה אדום שנעשו על ידי הגליליאו מראות שב-12 מקורות געשיים לפחות, התפרצויות הלבה חמות יותר כנראה מהטמפרטורות הגבוהות ביותר בהתפרצויות בזלתיות על כדור הארץ כיום. במקרה אחד לפחות ב-Pillan Patera שני מכשירים שונים בחללית הראו שהטמפרטורה של הלבה היתה גבוהה מ- C ° 1427 והגיעה כנראה C ° 1727 . ההסבר לכך הוא שהלבות הן סיליקטיות אולטרה מפיות(ultramafic ) (עשירות במגנזיום). הערכה זו נתמכת במדידת באורתופירוקסן עשיר במגנזיום בזרמי הלבה הקשורים ב- Hot Spots בטמפרטורות גבוהות(55). כאשר חללית היוליסס חלפה ליד צדק בדרכה לשמש, מכשיריה מדדו טווח טמפרטורות של C ° 427 – C ° 27, אם כי יש לציין שתצפית זו לא כללה את כל סוגי הפעילות הגעשית של הירח(9). בבדיקת חום הקרקע שאיננו קשור לפעילות געשית, התברר כי בלילה בקו המשווה הטמפרטורה היא כמו בקטבים(56).
בהסתמך על מדידת הוויג’רים ה- plumes מתחלקים לשני סוגים. ה- plumes הנפוצים ביותר נזרקים כלפי מעלה במהירות של 500 מטר לשניה, מגיעים לגובה של 100 ק”מ. התפרצות ה- plumes נמשכת מספר חודשים . מדידת הטמפרטורה באינפרה אדום הראו שהטמפרטורה מעל לפתחים הגעשיים היא C ° 127. לסוג השני שייך Pele. משך התפרצות היה קצר ממרווח הזמן שבין וויג’ר 1 לוויג’ר 2. כאשר חלפו לידו הטמפרטורה שנמדדה בפתח של Pele היתה C ° 327 ומהירות זריקת החומר לאוויר 1 ק”מ לשניה(2).
ב- Pillan Patera שצולם ב-28.6.1997 נמדדה טמפרטורה גבוהה מ- C ° 1427 וכנראה שהגיעה ל-C ° 1727 (57). באוקטובר 1999 נמדדה במקור געשי זה טמפרטורה של C ° 73 – . הגם שבמספר Hot Spots נמדדה כנראה טמפרטורה של C °107 כנראה בשל חום רב שנפלט מזרמי לבה שיצאו ממספר סדקים (40). המקור הגעשי Zamama נוצר בתקופת מעבר חלליות הוויג’ר ב-1979 ולתצלומים של איו שנעשו על ידי הגליליאו ב-1996. בהסתמך על תצלומים של המקום שנעשו ב-3.1998 וב-7.1999 ההערכה היא שבמקומות אלה נמדדה טמפרטורה של C ° 83 ( 47). בתצלום שנעשה בחצי הכדור הדרומי, בשעת הלילה של אזור סמוך ל- Pele נמדדה טמפרטורה נמוכה מ- C ° 186- . בנקודה אחרת נמדדה טמפרטורה של C ° 168- (58).
ארוזיה
בתצלומים נמצאו גם עדויות לבליה. אזורים המוגדרים כל אחד כ”יחידת מישור משוכבת
(Units Layered Plains) מאופיינים כמישורים רחבי ממדי אשר מתוחמים על ידי מתלולים שגובהם יכול לנוע בין 150 ל-1700 מטר. למתלולים אלה מקבילים גרבנים או שאלה האחרונים חוצים אותם. המתלולים מייצגים ארוזיה שנגרמה על ידי שברים נורמלים וגרבנים. מישורים אלה מציגים כנראה אלה את גבולותיה הגיאוגרפיים של הארוזיה תוצר להתמוטטויות בשל השתחררות חומרים נדיפים(54). הסבר שניתן להתרחשותה של ארוזיה זו הוא SO2 . פקעות לבנות הקשורות לנביעה של נוזל ה- SO2 נפוצות מסביב למישורים אלה. הן שחתכו את הסלעים ויצרו את הארוזיה(25).
טקטוניקה
הטקטוניקה של איו שונה מזו של כדור הארץ והיא מאופיינת בתנועות אנכיות. לבה עולה ממעמקים ומתפשטת על פני הקרקע. לבה עתיקה יותר שוקעת ונדחסת עד שהיא נשברת ובמקביל שברים דוחסים כלפי מעלה הרים גבוהים. שברים אלה פותחים פתחים חדשים לזרמי לבה אחרים ואפשר להבחין ביחסים מורכבים בין הרים ולמקורות געשיים כמו Tohil (59). הלחצים הטקטוניים גרמו לשברים רבים וליצירת ההרים של איו. חשיפה של כל אחד מהם גרמה להיווצרות מערכים ישרים של סדקים הגורמים לתצורה הלא סדירה של הטופוגרפיה. הגרבנים מציגים דפוס רשתי הנגרם כנראה על ידי כוחות גיאות(54).
קטבים
כאשר הגליליאו חלפה סמוך לקוטב הצפוני באוגוסט 2001 ומעל לקוטב הדרומי באוקטובר אותה שנה, צפיפות החלקיקים הטעונים שהחללית עברה דרכם גדלה באופן פתאומי פי 10. זה התרחש כאשר החללית היתה במעבר של השדה המגנטי המחבר בין איו לצדק. הגלים המעידים על הצפיפות עברו בפלסמה של חלקיקים טעונים. כאשר גלים אלה תורגמו לגלי קול, אפשר היה לשמוע קולות שריקה מפליטת גלי הרדיו של צדק וכאשר חולפים מעל לקוטב אפשר לשמוע שאגה אדירה המתחילה באופן פתאומי ונפסקת באופן פתאומי, דומה לרעש של גנרטור חשמלי רב עוצמה. המקום בו צפיפות החלקיקים היא היכן שאלקטרונים ויונים באים מהאטמוספירה של איו ועוקבים ל”שטף שפופרתי”(flux tube), מקום בו קווי השדה המגנטי של צדק חוצים את יו. בטיסת מעבר שנעשתה ב-1999 הגליליאו גילתה משהו ביחס לצפיפות הגבוהה מעל הקטבים. בטיסת המעבר של 2001 ממצאי החללית העידו בבירור על כך שאזורים צפופים מתנגשים עם שטף השדה המגנטי של צדק. מדידת השדה המגנטי לימדה גם דבר חדש לגבי ה-plumes המתפרצים מהמקורות הגעשיים של איו וביחס לגרעין של הירח. הגליליאו גילתה שזרמים חשמליים הנעים לאורך קווי שדה מגנטי מעל שני אזורים פעילים מבחינה געשי. חומרים המגיעים לגובה רב בעקבות התפרצויות געשיות משפיעים על המוליכות החשמלית בגובה של 100 ק”מ מעל פני השטח(60).
באחד התצלומים מה-31.5.1998 נראה באיו ליקוי ירח(מנקודת מבט של זה הנמצא על צדק). הירח היה באזור הצל של צדק. גזים המצויים מעל לקרקע יצרו זהירה שאפשר היה לראותה באור הנראה בצבעי אדום, ירוק וכחול. הצבעים שנוצרו בעקבות התנגשות בין גזי האטמוספירה של איו לבין חלקיקים אנרגטיים הלכודים בשדה המגנטי של צדק לא נראו קודם לכן. צבעי הירוק והאדום נוצרים על ידי מכניזם הדומה לזה הנוצר בקטבים של כדור הארץ היוצרים את זוהר הקוטב. הצבע הכחול מציין את המקומות של אדי ה- plumes געשיים צפופים וכנראה גם מקומות בהם איו מחובר חשמלית לצדק(61).
מבנה פנימי
לאיו 3 חלקים. גרעין מתכתי עשוי כנראה מברזל ומברזל סולפידי בקוטר 896 ק”מ ומעליו מעטפת שחלקה מתכת מותכת ומעליה קרום. הגרעין נוצר כנראה מחימום החלק הפנימי של הירח כאשר הוא נוצר במקורו או בשל גיאות בעלת תוחלת חיים ארוכה שחיממה והניעה את המקורות הגעשיים(18). לא נמצא שום שדה פנימי בירח. המשמעות היא שלגרעין הפנימי המותך שלו אין את אותו סוג של זרמי קונבקציה מהפכים (convective overturning ) שבעזרתה הגרעין המותך של כדור הארץ יוצר את שדה מגנטי. חסר זה תואם מודל שעל פיו הגרעין של איו מחומם מבחוץ על ידי גיאות המכופפת את השכבות שמסביב לו, יותר מאשר חימום הבא מהמרכז(60).
שדה מגנטי
הגליליאו גילתה סמוך לאיו “חור” בשדה המגנטי של צדק. תופעה זו התגלתה שעה שהחללית חלפה ליד איו בדרכה לצדק. השדה המגנטי אמור לגדול ככל שמתקרבים לצדק.במקום זאת, סמוך לאיו, עוצמת השדה פחתה באופן פתאומי ב-30%. ההערכה היא שסמוך לאיו קיים איזה שהוא גורם לא ברור היוצר תופעה זו. יכול להיות שלירח, שדה מגנטי משלו היוצר תופעה זו(18), מה שיכול לחזק את ההערכה שליו שדה משלו. היונוספירה ונוכחות הנתרן באטמוספירה. אלה לא אמורים לעמוד בפני לחץ הפלסמתי של צדק הפועל בסביבתם. רק שדה מגנטי של הירח יכול להגן עליהם בפני לחץ הפלסמה של צדק. שדה מגנטי כזה אמור להיות באינטראקציה עם השדה המגנטי של צדק ולהטות אותו הצידה(17). עד היום לא נמצאה עדות שלירח אכן שדה מגנטי משלו.
מקורות
1. Torrence V.J. Soderblom L.A. –“Io” Scientific American 12 12.1983 pp. 60-71
2.Morrison D. – “The enigma Called Io” Sky and Telescope 3.1995 pp. 198-205
3. “Pele’s plume” – Sky and Telescope 9.1997 p. 17
4. “Glileo spots dramatic volcanic activity on Io” – Astronomy Now 12.1997 p. 6
5. ”Galileo sees dazzling lava fountain on Io” 17.12.1999
http://galileo.jpl.nasa.gov/news/release/press991217.html
6.”NASA’s Galileo sees volcanic displayes on Juputer’s moon Io” 19.5.2000
http://www.spaceflightnow.com/news/n005/19galileoimages/index.html
7. PIA02588: Galileo and Cassini image two giant plumes on Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/PIA02588
8. “Pluto probe’s amazing view of the volcanic moon Io” 1.3.2007
http://www.spaceflightnow.com/news/n0703/ 01io/
9. Spencer J.R et al – “Volcanic activity on Io at the time of Ulisses encounter” – Science
Vol. 257 11.9.1992 pp. 1507-1510
10. “Beware: Io dust” 15.9.2004
http://www.spacedaily.com/news/jupiter-moons-04c.html
11. “Researches produce images of gases escaping from Jupiter moon Io” 21.7.2007
http://www.spacedaily.com/reports/ Researches_ Produce_ Images _Of_ Gases_ Escaping_ From _Jupiter_ Moon _Io_999.html
12. Mccauley J. F. et al – “Erosional scraps on Io” Nature Vol. 280 30.8.1979 pp. 736-738
13. Spencer J. _ “Galileo’s closest look at Io” Sky and Telescope 5.2001 pp. 41-46
14. “Salty Io” – 2.2. 1999
http://exosci.com/news/160.html
15. “Volcanoes on Jovian moon spew salt into atmosphere” 1.1.2003
http://www.spaceflightnow.com/news/n0301/ 02iol
16. “Aurora lights on Io reveal secrets of Jovian moon’s atmosphere” 5.8.1999
htpp://www.jpl.nasa.gov/galileo/press990805.html
17. Barbats J.P. et al – Atmospheres Pergumon Press Inc. 1981 260 pp.
18. “Galileo finds giant iron core in Jupiter’s moon Io”
http//www.spaceart.com/solar/eng/galp/4htm
19. “Beware : Io Dust” 15.9. 2004
http://www.spacedaily.com/news/jupiter-moons-04c.html
20. “Jupiter’s moon produces lots of dust” 4.5.2000
http://www.discoveries.com/news/briefs/20000504/space_galileo.html
21. “Io’s volcanoes vent far from Jupiter” 4.3.2002
http://www.spaceflightnow.com/news/jupiter-10-12a.html
22. “Taking the science route to Io” 30.6.1999
http://science.nasa,gov/newhome/headlines/ast30jun99-1.htm
23. Sagan C. “Sulfur flows on Io” Nature Vol. 280 30.8. 1979 pp. 750-753
24. Rogers J. H. – The giant planet Jupiter Cambridge University Press 1995
25. PIA02536: 1997 Lava flows near Pillan Patera Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA02536
26. PIA03528: Collapsing cliff at Telegonus Mensa, Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA03528
27. PIA02557: Lava flows and ridges plains at Prometheus ‘ Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA02557
28. “Galileo finds big changes on Jupiter’s volcanic moon Io “ 16.7.1996
29. Bond P. –“Galileo survives closest Io flyby” Astronomy Now 1.2000 p. 8
30. Stockton T. C. –“Io mountains maybe not volcanoes” 26.2. 2001
http://www.spacedaily.com/news/galileo-01a.html
31. Schenk P. M. Bulmer M. –“Origin of mountains on Io by thrust faulting and large scale mass movements” Science Vol. 279 6.3.1998 pp. 1514-1517
32. “Haemus Mons”
http://www.spaceart.com/solar/cap/jup/iomoon.htm
33. PIA02534: Terrain near Io’s south pole in color
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA02534
34. PIA03600 : Tall mountain , Tohil Mons’ on Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA03600
35. “Final looks at Jupiter’s moon Io-big picture view” 28.5.2002
http://www.jpl.nasa.gov/releases/2002/releases_2002-120.html
36. “New Galileo images reveal Hawaion style volcano on Io” 4.11.1999
http://galileo.jpl.nasa.gov/news/release/press991104.html
37. “Galileo images of Io”
http://.spaceart.com/solar/eng/galileo.htm
38.McEwen A. S- “SO2 rich equatorial basins and epeirogeny of Io” Icarus 1995 pp.415-422
39. “Jupiter’s moon Io covered with volcanoes galore” 1.6.2000
http://www.spaceflightnow.com/ news/n0006/01galileo.index.html
40. Ashley G. D. –“Volcanism on Io: The view from Galileo” Astronomy and Geophysics Vol. 42 4.2001 pp. 2.10-2.15
41. PIA02533 : Highest resolution of lava flows on Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA02533
42. “Galileo dedicated to returning science data stored in onboard type recorded” 10-16.4.2000
http://www.jpl.nasa.gov/galileo/news/thiswk/today000410.html
43. “Io’s fountain of fire” – Sky and telescope 4.2000 pp. 18-19
44. “Spacecraft to fly over source of recent polar eruption on Io”
http://www.jpl.nasa.gov/galileo/news/release/press010802.html
45. PIA03529 : Galileo’s last view of Tvushter ,Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA03529
46. PIA09354 : Io in eclipse 2
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA09354
47. PIA02504 : Close up of Zamama Io(color)
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA02504
48. PIA02506 : Amirani-Maui : longest known active lava flow in the solar system
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA02506
49. PIA02539 : Bright lava flows at Emakong Patera : Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA02539
50. PIA02563: Camaxtli Patera, an active volcanic crater on Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA02563
51. PIA03885 : Io’s Cullann –Tohil region in color
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA03885
52. PIA09355 : Io surface changes
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA09355
53. Carr M. H. et al -“Volcanic features of Io” Nature Vol. 280 30.8.1979 pp.. 729-733
54. Schaber G. G.- “the surface of Io: Geologic units, morphology and tectonics” Icarus 43 1980 pp. 302-333
55. McEven A. S.- “high temeprature silicate volcanism on Jupiter’s moon Io” Science Vol. 281 3.7.1998 pp. 87-90
56.”Temperature map of volcanic moon on Io presents a puzzle” 24.6.2001
http://www.spaceflightnow.com/news/n0106/24iomap
57. PIA01635 : Io in eclipse reveals high temperature hot spot
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA01635
58. PIA03603 : Nighttime temperature on southern Io
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA03603
59. “Final looks at Jupiter’s moon Io aid big-picture view” 28.2.2002
http://www.jpl.nasa.gov/releases/2002/release-2002-20-html
60. “Jupiter’s Io generates power and noise ‘ but no magnetic field” 10.12.2001
http://www.jpl.nasa.gov/galileo/news/release/presso011210.html
61. PIA01637 : Io’s arrora
http://photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/ PIA01637
עוד בנושא באתר הידען:
3 תגובות
הכתבה ארוכה ועמוסה בפרטים טכניים, שבמרביתם, למרבה הצער, אין הקורא הממוצע עשוי לגלות עניין.
מישהו הצליח לקרוא עד הסוף ?
ולהודות על האמת – הכתבה די מבולבלת החל מתחילתה וקשה להדיוט לעקוב אחר כל הפרטים המשונים (?)
אז בפעם הבאה …