כך אמר ג’ו קונפינו, עורך ה-Guardian Sustainable Business בטקס הענקת פרסי פראט לתקשורת סביבתית שהתקיים ביום חמישי בת”א
ביום חמישי קיימו מרכז השל וקרן פראט בת”א, את הטקס השנתי ה-12 של הענקת פרס פראט בתחום התקשורת הסביבתית.
הרבה דברים קשים נאמרו בכנס. אחד הבולטים שבנביא הזעם היה גו’ קונפינו, עורך ה Guardian Sustainable Business, בראיון על הבמה עם נטע אחיטוב, כתבת מוסף הארץ ואחת הזוכות בפרס פראט (ראו דיווח נפרד).
“חשוב להבין שאנחנו נמצאים במשבר, ושלא כמו בסרטים הוליוודיים תמיד יהיו גיבורים קטנים שיצילו אותנו, במציאות זה לא מה שיקרה. ההסטוריה אינה לינארית היו לנו תקופות שבהן תרבויות עלו, צמחו ונפלו, מדינות שעלו צמחו ונפלו. תרבויות באו והלכו ונשארו כמה אבנים בירושלים ובטורקיה כמזכרת לאותו עידן. קיים חשש גדול מאוד שהעידן שלנו עומד להגיע לסופו השאלה היא רק אם נבין זאת כשיהיה מאוחר מדי, או שנבין זאת, כל עוד ניתן לעשות משהו ונשתמש ביחס האנושי, הרחמים ובכשרונות של האנשים כדי לשנות זאת. אנו עומדים בפני ברירה חשובה, גם כיחידים וגם כחברה ולא יקח עוד הרבה שנים עד שתוצאות הבחירה הזו יורגשו.”
הנקודה העיקרית אותה ביקש קונפינו להעביר היא ש”קיימות” איננו עוד נושא שולי עליו מפרסמים כתבה באופן ספורדי כשמתאים, אלא זה החוט המקשר בין הכל, עקרון הליבה המארגן, שמחזיק את החוטים השונים ביחד. קונפינו גם התייחס להחלטה של ה-Guardian לפנות לקהל עסקי, לאור ההבנה שאצל העסקים נמצא המפתח והיכולת לקדם שינוי בצורה מהירה ואסטרטגית. יש להם את המשאבים, יש להם כסף, יש להם יכולת לפעול. הם מבינים שהם לא נמצאים לבד, אלא כחלק מקואליציה, של תלות הדדית. עסקים אינם גורם נפרד מהחברה (Society) והם מבינים שהם לא יוכלו לבצע את השינוי לבד, אך גם ארגונים חוץ ממשלתיים הפעילים בתחום הסביבה לא יוכלו לעשות את השינוי לבדם. גם הממשלות לא יכולות לבצע את השינוי לבדם. צריכים להקים קואליציה חוצת תפקידים. התקשורת צריכה להיות חלק מזה אך גם לשמור על מרחק ועצמאות. פעם התקושרת נשלטה בידי מפלגות פוליטיות וחשנו הקלה כשהיא עברה לידיים מסחריות אך כיום ישנה סכנה של השתלטות אינטרסים עסקיים. לגארדיין יש נותני חסות עסקיים, אך קיימת הפרדה ועצמאות. אם התקשורת תאבד זאת, כל העניין גמור.”
מוקדם יותר הנחה קונפינו סדנה בהשתתפות עשרים עיתונאים ואנשי סביבה, על תמונת המצב של התקשורת הסביבתית היום ומה השלב הבא.
11 תגובות
נקודה
קיימות זו הפילוסופיה של “ואהבת לילדייך כמוך”. לא יותר ולא פחות.
המוסלמים יגרמו לחורבן העולם המודרני הרבה לפני בעיות איכות הסביבה.
תראו כמה בעיות דמוגרפיות כלכליות חברתיות וביטחוניות הם גורמים ברחבי העולם.
קיימות זה מילה שמשתמשים בה כאלו שמשועממים ושלא אכפת להם מבני אדם אחרים ושאכפת להם רק מכך שהם ייצאו “בסדר” בכך שהם חושבים על משהו מועיל (למרות שמבחינה מעשית הם לא מועילים בד”כ בשום דבר בנושא, אך עצם החשיבה מספקת).
לא כל אתר יכול להמציא מילה חדשה. זו המילה שמשתמשים בה – לטוב ולרע.
בעיון נוסף, נראה לי שיש להסתפק במילה “קיום” בחלק מהמקרים שבמאמר. לא “קיומיות” ובוודאי לא “קיימות”.
משפט הפתיחה ייראה כך: “גורל התרבות האנושית ניצב על המאזניים, קיום אינו רק עניין של בחירה, הוא כורח”.
המילה “קיומיות” פרושה: האופן שבו אנו מתקיימים. או, אם תרצו: תורת הקיום. ולכן יש להשתמש בה רק בהקשר המתאים.
חיים פ
סליחה על שאני מגיב שלא לגופו של עניין.
נראה לי שיש לומר בעברית: “קיומיות” ולא “קיימות”.
חיפשתי מילה דומה. למשל “סיום” – “סיומיות” נראה נכון יותר מאשר “סיימות”.
עוד מילה: “שילוב-שילוביות” ולא “שלבות”.
או “חיבור-חיבוריות” ולא “חברות”.
ובכל זאת, לגופו של עניין: נראה לי שהדמוקרטיות המערביות התנוונו ואינן דמוקרטיות עוד. ההון השתלט על השלטון, ומתקבלות בעיקר החלטות לטובת קרטלים בגין הלוביסטים שהשתלטו על בתי המחוקקים בכל העולם. המפלגות הפוליטיות דואגות קודם לעצמן ולאנשי שלומן, אח”כ לאנשי ההון. הציבור נמצא ממש בתחתית הרשימה. מהפכה חדשה נדרשת. הציבור יגיע להכרה שהכנסת דיקטטורית כמו כל רודן אחר, והזכות למשאל עם על עניינים שונים היא זכות בסיסית של כל עם. כתבתי על כך באתרי: http://www.mahshavot.co.il
אם ככה, קיימות זה להתחיל להפעיל את השכל ולחשוב איך כן אפשר לבזבז יותר ממה שצריך ובכל זאת לא לפגוע בסביבה.
קיימות זה אומר לצרוך רק כמה שצריך ולא לבזבז, למחזר איפה שאפשר, לנסוע בתחבורה ציבורית, לכבס מגבות וסדינים פעם בכמה ימים. כל אחד צריך לתרום היכן שהוא יכול. אין לזה שום קשר עם סיינתולגיה ו זה שהוא לא אומר מספיק – פשוט מאוד, התפקששה לי ההקלטה של החלק הראשון מדבריו.
נשמע כמו סיינטולוגיה.
מה זה בכלל קיימות? מי שחי קיים, מי שלא חי לא קיים. מה זה קיימות?
ועל איזה משבר מדבר האבו דבי הזה?
מה הוא רוצה?
ולמה זה נראה שהוא ממלמל המון מילים בלי לומר יותר מידי? ומה זה אומר.
הנחה קונפינו בדנה typo
גורל האנושות באמת על כף המאזניים. כובד הבעיות גדול מתמיד:
התחממות, מיצוי משאבי אנרגיה, שקיעת ארה”ב וחילופי משמרות, המצב הדמוגרפי בישראל, אבדן התקווה לבני המעמד הבינוני, הישג של המאה ה 18, אי-היכולת מצד אחד לשכנע את הערבים לחיות עם המערב ומצד שני הצורך לחיות ביחד: אלו אנשים כמונו, זכותם לחיות. אבדן ההנהגה בכל הרמות.