התקווה האיראנית בחלל

על תכנית החלל האיראנית, מניעיה ויעדיה לשנים הקרובות * כתבתו של טל ענבר כפי שהופיעה בגלילאו לפני כחודש * ובנוסף עדכון על חשיפת אתר שיגורים סודי שנחשף בצילומי לווין

העיתון הבריטי טיימס פרסם ביום ו' (11/4/08) כי צילומי לוויין חדשים חושפים אתר סודי בו איראן מפתחת ככל הנראה טילים ארוכי טווח שיכולים לפגוע במטרות באירופה. האתר נקרא “אתר מחקר לטילים”. איראן טוענת כי ערכה בשבוע שעבר ניסוי ב”טיל מחקר” במקום, לקראת שיגור לוויין לחלל. על פי ניתוח התצלומים החדשים, מדובר באתר לשיגור טילים. שיגור הטיל בוצע בנוכחות נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד.

מומחים מעריכים כי באתר מתמקדת איראן בפיתוח טילים שיכולים להגיע למרחק של כ-6,000 קילומטרים. טילים אלה יהיו מסוגלים לפגוע במטרות בישראל ובאירופה. את הקשר שבין אתר השיגור לתוכנית הטילים חשף מגזין המודיעין “ג'יינס”. ד”ר ג'ף פורדן, חוקר במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, אמר כי לאחרונה הוקם באזור האתר מבנה שאורכו כ-40 מטר, הדומה למבנה שהוקם באתר שיגור טילים בצפון-קוריאה. “זהו מתקן בעל סיווג ביטחוני גבוה וחשיבות אסטרטגית”.

לפני כחודש וחצי, טענו נציגים של הסוכנות לאנרגיה אטומית בפני איראן כי קיימות בידיהם הוכחות לכך שטהרן בודקת תוכניות להרכבת ראשי נפץ גרעיניים על טילים בליסטיים. איראן הכחישה בתוקף.

התקווה האיראנית בחלל

טל ענבר, גלילאו, מרץ 2008

יום שני, 4.2.2008, היה יום היסטורי במונחים איראניים, וייתכן מאוד שהשלכותיו יחרגו מתחומי מדינה איסלאמית קיצונית זו. נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, שר ההגנה נג'אר ובכירי שלטון אחרים חנכו ביום זה את מרכז החלל האיראני החדש, המוקדש לניסויי טילים, לתחנת מעקב אחר לוויינים, ולמתקן שילובים (אינטגרציה) של לוויינים איראניים.

לא זו בלבד שבעת ביקור הפמליה הנשיאותית במתקן שוגר טיל בליסטי לגובה רב, אלא שאיראן חשפה בו-זמנית טיל שיגור חללי חדש, שלא היה מוכר עד אז, ול”קינוח” הוצג לוויין קטן מפיתוח עצמי, ואף נרמז מועד שיגורו לחלל. הקורא הישראלי מורגל זה שנים לקרוא על תכנית הטילים האיראנית, בהקשר של טילים בליסטיים נושאי ראשי נפץ; דומה כי החשיפות האחרונות מטהרן מצדיקות את הפניית הזרקור אל תכנית החלל האיראנית, הבנת רקעה, מניעיה ויעדיה לשנים הקרובות.

בשנת 1998 הוצג בתערוכת נשק בטהרן דגם של משגר לוויינים, ולצדו דגם פשוט של לוויין. היה זה ביטוי מוחשי ראשון לתכנית איראנית לפיתוח משגר לוויינים. שנה מאוחר יותר הצהירה איראן רשמית על רצונה לפתח יכולת עצמאית לשיגור עצמים לחלל. ראש סוכנות החלל האיראנית חזר על כך בכנס בחסות האו”ם, שעסק בנושא החלל והתקיים באיראן בשנת 2004. לאיראן ממסד חלל ענף, המונהג על-ידי ועדה לחקר החלל, שבראשה עומד נשיא המדינה. תעשיות ביטחוניות רבות שותפות למיזמי החלל של איראן, ומשרדי ממשלה שונים נוטלים חלק בבניית התשתית האנושית והטכנולוגית המיועדת לתמוך בתכניות החלל השונות של המדינה.

מניעי הכניסה של איראן לתחום החלל

מדינות מתפתחות רואות בתכנית חלל לאומית אמצעי לשיפור המעמד הבינלאומי והאזורי, לחיזוק היכולת הטכנולוגית של המדינה כחלק מתהליך ההתעצמות, לחיזוק התעשייה המקומית וליצירת אפשרויות כלכליות חדשות, לשיפור רווחת האוכלוסייה (למשל על-ידי שימוש בתקשורת לוויינים) ולשימוש בלווייני חישה מרחוק לטיפול בבעיות סביבתיות. איראן שואפת להיות כוח חשוב הן במערכת האזורית והן במערכת הבינלאומית. על מנת להשיג מעמד זה עוסקת איראן בפיתוח טילים ארוכי-טווח ובתכנית גרעין ומקיימת תכנית חלל, שמקורותיה עוד בימי שלטון השאה בשנות השבעים.

פעילותה של איראן בחלל נעצרה עם נפילת שלטון השאה בינואר 1979, וחודשה תחת הנהגת המהפכה בשנות התשעים של המאה ה-20. כבר באמצע שנות השישים הביע השאה עניין בביקור של אסטרונאוטים אמריקנים באיראן כחלק מניסיונות התקרבות לארצות-הברית. במקביל הביעו מדענים איראנים רצון לקחת חלק בתכנית החלל האמריקנית, תכנית אפולו. ארצות-הברית לא נענתה לפניות אלה.

באמצע שנות השבעים פנתה איראן לארצות-הברית בבקשה לסייע לה להקים סוכנות חלל איראנית. באוקטובר 1974 נחתם בטהרן מזכר הבנות בין ארצות-הברית לאיראן להעברת מידע מלוויין Landsat (לוויין החישה-מרחוק המסחרי הראשון, שפיתחה נאס”א) לאיראן, באמצעות תחנת קרקע לקליטת מידע מהלוויין, שתיבנה ליד טהרן. התחנה הוקמה בסוף שנות השבעים, והחלה לקלוט שידורי ניסיון לבחינת כשירותה. ואולם, אלה הופסקו בראשית ינואר 1979 בעקבות המהפכה.

היכולת לשגר עצם אל החלל היא בעלת משמעות אסטרטגית ברורה. מדינה המחזיקה ביכולת כזו מסוגלת למעשה לפגוע בכל נקודה על פני כדור-הארץ. הצלחה של איראן לפתח ולשגר לוויין בכוחות עצמה תהווה פריצת דרך עבורה. רק מספר מצומצם מאוד של מדינות הצליחו עד היום לשגר לוויין בכוחות עצמן. שיגור איראני עצמאי יהווה עבור איראן כרטיס כניסה למועדון יוקרתי מאוד של המדינות המשגרות. בזירה האזורית, תכנית חלל איראנית לאומית שכוללת פיתוח של לוויינים ושיגורם תהווה תגובה לתכנית החלל הישראלית.

פעילותה של איראן איננה מכוונת כלפי ישראל בלבד. איראן מבקשת לה גם מעמד והשפעה בעולם המוסלמי. גם הזירה הלאומית הפנימית תושפע מהפגנת יכולות חלל עצמאיות. הצלחתה של איראן לפתח בעצמה לוויין ולשגרו לחלל תסייע בידי הממשל האיראני לאחד את הציבור האיראני ולחזק את הגאווה הלאומית האיראנית. הצלחה שכזו תהווה לגיטימציה למדיניותו של אחמדינג'אד ותחזק את כוחו ומעמדו מבית.


מסווה לתכנית הטילים הבליסטיים

משרד ההגנה האיראני ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב תכנית החלל של איראן. בדצמבר 2003 הקימה איראן את המועצה העליונה לענייני חלל, שבראשה עומד נשיא איראן, וחברים בה השרים המרכזיים בממשלה האיראנית, ובהם שר ההגנה.

משרד ההגנה שותף לשאיפות לפתח יכולות מקומיות לפיתוח לוויינים ולשיגורם לחלל, והוא הגוף האחראי על התכנית לטילים בליסטיים מסוג שיהאב, אשר איראן משתמשת בהם כבסיס לפיתוח משגר לוויינים. יודגש כי העיסוק האיראני בתחום משגרי החלל משמש בין היתר כסות לתכניותיה בתחום הטילים הבליסטיים, וכלי לעקיפת מגבלות שונות בנושא העברת טכנולוגיות טיליות מגוונות.

הלוויין האיראני הראשון

איראן היא המדינה ה-43 שבבעלותה לוויין. ב-27 באוקטובר 2005 שוגר בהצלחה הלוויין סינא 1 (Sinah), שרכשה איראן מחברת יוז'נוי האוקראינית ואשר שוגר לחלל על גבי משגר רוסי. זהו לוויין חישה-מרחוק שמשקלו 160 קילוגרמים.

האיראנים הכריזו כי מדובר בלוויין אזרחי שמטרתו לצלם את איראן ולסייע בניטור אסונות טבע ובעיקר רעידות אדמה, אך שבועות אחדים לאחר שיגורו הצהיר ראש סוכנות החלל של איראן שהלוויין מסוגל לרגל אחר ישראל. אמירה זו היא בעיקר תעמולתית, שכן יכולותיו של הלוויין לצלם את ישראל ברזולוציה המאפשרת להפיק מידע מבצעי היא שולית בלבד.

מסבאח – הלוויין ביש המזל

בתחום החישה-מרחוק, נבנה עבור איראן מיקרו-לוויין בשם מסבאח (Mesbah, שפירושו מגדלור בפרסית), שמשקלו כ-60 קילוגרמים. את הלוויין בנתה חברת Carlo Gavazzi האיטלקית בשיתוף עם גופי מחקר באיראן. לוויין זה היה אמור לטוס לחלל בשנת 2005, אך קצר חשמלי שאירע בעת שילובו במשגר הלוויינים הרוסי קוסמוס 3 גרם לו נזק כבד, והוא לא שוגר עד עתה לחלל; גורלו ומיקומו אינם ידועים.

לווייני תקשורת איראניים

תכניות איראניות לשיגור לווייני תקשורת פותחו כבר בשנות השבעים של המאה ה-20, ואיראן אף מחזיקה בשלושה מיקומים בחגורה הגאוסטציונרית, המיועדים ללווייני תקשורת, ששוריינו עוד בתקופת השאה. דיווחים רבים מציינים כי איראן חתמה על חוזה עם חברה רוסית לפיתוח לוויין תקשורת תחת השם זורח (Zohreh, כוכב-הלכת נֹגה בפרסית).

סאפיר – המשגר האיראני החדש

משגר הלוויינים המכונה סאפיר (Safir) מבוסס על טכנולוגיית הטיל הבליסטי האיראני שיהאב 3 (שהוא בעצם ייצור מקומי של הטיל הצפון-קוריאני ארוך-הטווח נו-דונג). הוא נבדל מטילי השיהאב האיראניים באורכו הגדול יותר ובתצורת חופת החרטום, המיועד להכיל לוויין במקום ראש נפץ. על פי דוברים איראניים שמסרו הודעה לאחר השיגור, איראן עתידה לשגר בשנה הקרובה את הלוויין מפיתוח עצמי הנקרא אומיד (Omid, תקווה) באמצעות משגר הלוויינים סאפיר. אומיד לא יישא מצלמה, אלא מקלט ומשדר בלבד.

על פי חישובים שערכו חתן פרס ביטחון ישראל עוזי רובין ואחרים, ניתן להסיק כי למשגר לוויינים המבוסס על טכנולוגיות של הטיל האיראני שיהאב יש יכולת מוגבלת ביותר לשגר לוויינים למסלול נמוך סביב כדור-הארץ, ומסת הלוויין שטיל מסוג זה יכול לשאת נאמדת בעשרות קילוגרמים. תמונות נוספות שפורסמו באתרי אינטרנט איראניים חושפות פרטים נוספים על מנועי הטיל לשלב הראשון והשני, וכן על מבנה חופת החרטום, אשר כבר נוסה על-ידי האיראנים. דוברים רשמיים מסרו כי הלוויין ישוגר במהלך השנה הקרובה.
אומיד – הלוויין החדש

אומיד (תקווה) הוא לוויין קטן-ממדים. לוויין זה עתיד להיות משוגר לחלל במהלך השנה הקרובה, על סיפונו של משגר הלוויינים האיראני סאפיר. סוכנויות הידיעות של איראן לא פרסמו פרטים טכניים על לוויין זה, פרט להכרזה כי הוא פותח ויוצר כולו באיראן.

ניתוח של התמונות שפרסמה איראן מעלה כי מדובר בלוויין זעיר, הבנוי בצורת קובייה, שאורך פאתה כ-30 עד 40 ס”מ. ללוויין אנטנות רב-כיווניות, תכונה המעידה ככל הנראה כי הוא נעדר מערכת ייצוב והכוון כלפי כדור-הארץ. על פי התמונות אי-אפשר להעריך מה תכלית הלוויין, מעבר להיותו מדגים טכנולוגי.

מבט לעתיד

תכניות המשגרים, החלל והגרעין משתלבות בסופו של דבר במאמץ האיראני הכולל להתעצמות בזירה האזורית והגלובלית, במטרה לבסס את מעמדה ככוח בעל משמעות וחשיבות, וזאת מעבר לעמדתה כלפי ישראל. פרטים חדשים אחדים על תכנית הלוויינים של איראן מסר שר ההגנה האיראני מוסטאפה מוחמד נג'אר. לפי דבריו, בשנים 2010-2013 תייצר איראן שני “לווייני תקשורת ומחקר”, וכן תפתח לוויין בשיתוף מדינות איסלאמיות אחרות שלא צוינו, בשם בשראת (Besharat).

מתוך: מגזין גליליאו