הורים מעדיפים להתפלל לשלומו של ילד חולה במקום לקחת אותו לרופא. כך מתו ילדים שיכלו להבריא בקלות
לבני הזוג היקמן נולד תינוק. הוא נולד חודשיים לפני הזמן, בבית סבתו, ולרוע המזל סבל מזיהום חיידקי ומבעיות נשימה כתוצאה מריאות לא מפותחות. בני הזוג ידעו בדיוק מה עליהם לעשות ברגעים קריטיים אלה כדי להציל את חיי התינוק: הם התפללו ומרחו אותו בשמן זית. תשע שעות לאחר מכן התינוק מת.
ההורים לא ניסו אפילו להזעיק עזרה רפואית. האב לא עשה זאת “כי התפלל”, והאם אמרה כי כאישה החברה בכנסייה היא חייבת להענות לרצון בעלה. “זו לא ההחלטה שלי בכל מקרה”, אמרה במשפט. “אני חושבת שכל מה שקורה הוא רצון אלוהים”.
מומחים רפואיים העידו כי לתינוק היה סיכוי של 99% לשרוד אם היה מקבל טיפול רפואי הולם. ההורים הואשמו בהריגה בספטמבר 2011. הם חברי הכת “Followers of Christ” – כת בעלת היסטוריה ארוכה של התנגדות לטיפולים רפואיים.
ניל היה בן 16 כשהתקררות בה לקה הדרדרה למצב שקרוביו האמינו כי יכול לסכן את חייו. הוריו טיפלו בו באמצעות תפילות, שמן והנחת ידיים, ולא לקחו אותו לרופא. ניל החלים, אך נפל למשכב שוב כעבור כשלושה חודשים (יוני 2008). לאחר שבוע לא היה מסוגל כבר ללכת. האב היה צריך לשאת אותו לחדר האמבטיה. אימו האכילה אותו ארוחות מצומצמות, אך ניל לא היה מסוגל לבלוע. כשמת, אף אחד לא הזעיק את שירותי החירום. הסתבר שניל סבל מחסימה בשלפוחית השתן. הוריו נמצאו אשמים בהריגה ברשלנות.
עוד סיפור מזעזע מהעת האחרונה מופיע כאן.
המקרים הללו התרחשו באורגון שבארה”ב. אורגון היא אחת מבין עשרות מדינות שמעניקות חסינות גורפת להורים שמאמינים ב”ריפוי באמצעות אמונה” (faith-healing) מפני אישומים של הזנחה והתעללות בילדים. היא אחת מתוך שש מדינות שמעניקות חסינות על בסיס דתי אף במקרים של הריגה, רצח או רצח בהתעללות.
ולא מדובר במקרים בודדים. מחקר שפורסם באוניברסיטת קליפורניה ב-1998 סקר 172 מקרים של ילדים שמתו כתוצאה מ”ריפוי-אמונה” בארה”ב בין השנים 1975-1995. ל-140 מתוכם היה סיכוי גבוה מ- 90% להשאר בחיים לו קיבלו טיפול רפואי הולם. מקרי המוות הללו מיוחסים ל-23 כתות דתיות שונות ב-34 מדינות.
לאחר שלושה מקרי מוות של ילדים באורגון, הוסרה ההגנה המשפטית מהורים שלא פונים לטיפול רפואי ומסתפקים ב”תפילות”.
מעבר לסיפורים המזעזעים, השאלה שמעניינת ומטרידה אותי היא -מה גורם לאנשים להאמין שתפילות עובדות, במידה כזו שהם מוכנים להמר על כך בחיי ילדיהם? האם אלו תוצאות מחקרים מדעיים?
נכון ל-1988, חיפוש נרחב אחרי מחקרים בתחום העלה רק שלושה מחקרים מבוקרים בהם נבדקה השפעת תפילות על אנשים שלא היו מודעים לכך שמתפללים עבורם. מתוכם אחד (שתוכנן באופן חובבני) טען לתוצאות חיוביות, ובשני האחרים (שתוכננו בקפידה) לא נמצאה השפעה כלשהי לתפילות.
מחקרים נוספים שבוצעו לאחר מכן לא מצאו שום אפקט ברור. חלקם לא גילה כל שיפור במצב חולים שהתפללו עבורם, וחלקם מצאו פרמטרים אחדים בהם חל שיפור מסוים בקרב חולים שהתפללו עבורם, יחסית לאלה שלא התפללו עבורם. תוצאות אלה יכולות לנבוע מתנודות אקראיות טבעיות או מגורמים נוספים שלא היו בבקרה.
בניגוד לטענות המאמינים, אין אם כן עדויות מחקריות לכך ש”תפילות” יכולות לעזור לחולה, ובוודאי לא במצבים כמו עיוורון, חרשות, סרטן, איידס, בעיות התפתחותיות, טרשת נפוצה, פריחות בעור, שיתוק ופגיעות שונות. אגודת הסרטן האמריקאית מסכמת את הנושא באופן חד משמעי באתר האינטרנט שלה: “הראיות המחקריות אינן תומכות בטענות כי ריפוי-אמונה מסוגל לרפא סרטן או כל מחלה אחרת”.
סיפורים אנקדוטיים?
מה באמת לגבי כל אותם אנשים שקמו מכסאות גלגלים והחלו ללכת לפני קהל של אלפי אנשים?
ניקח לדוגמה את קתרין קולמן, מרפאת-אמונה אמריקאית ידועה. ד”ר ויליאם נולן החליט לבדוק מה עלה בגורל 23 אנשים שטענו כי הבריאו בעקבות שירותיה. המעקב ארוך הטווח שביצע העלה כי אף אחד לא נרפא. חמור מכך: אחד המקרים היה של אישה שלכאורה נרפאה מסרטן בעמוד השדרה, השליכה את המחוך התומך שלה ורצה לאורך הבמה לפקודתה של קולמן. למחרת קרס עמוד השדרה שלה, והיא מתה כעבור 4 חודשים.
ב-1976 מתה קולמן בעקבות ניתוח לב פתוח שעברה (תפילותיהם של המוני מאמיניה כנראה לא סייעו גם הפעם).
נולן מתאר מקרים אלה כמו גם מקרים שעברו תחת ידיהם של “מטפלים” נוספים בספרו: Healing: A Doctor in Search of a Miracle.
לואיס רוז, פסיכיאטר בריטי שחקר מאות סיפורי “ריפויי אמונה” מסכם בספרו Faith Healing: “לאחר 20 שנה של עבודת חיפוש לא איתרתי ולו מקרה אחד של נס”.
מצגי שוא של שרלטנים?
בזה אחר זה צצים שרלטנים שמפלסים דרך אל עושרם על חשבון תמימותם של מיליוני מאמינים.
אחד התחקירים היסודיים שנעשו בתחום התבצע ע”י הקוסם ג’יימס רנדי, וממצאיו מתוארים בספרו “The faith healers”. הנה דוגמה לאחת מחשיפותיו (מומלץ לצפות!):
http://www.youtube.com/watch?v=UUN9FNywMVk
אומרים – “פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים”.
במקרה שלנו הפראיירים דוקא מתים. השרלטנים לעומת זאת אפילו לא מתחלפים!
נוכלים שמתחפשים למדענים?
על רקע המחסור בתמיכה מחקרית, אין פלא שמחקר אחד מ-2001 עשה לו כותרות בכל רחבי העולם (ובאיחור מה גם בישראל). חוקרים במרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה ביצעו מה שנראה כמחקר מדעי למהדרין. במחקר השתתפו (ללא ידיעתן) נשים שעברו טיפולי הפריה. אלפי אנשים התפללו מרחוק עבור הצלחתן של 100 נשים להיכנס להריון, מבלי שהן ידעו על כך כלל. תוצאות המחקר היו מדהימות – שיעור הכניסות להריון בקרב הנשים שהתפללו עבורן היה כפול מזה של קבוצת הביקורת!
אולי תוצאות מדהימות מדי? ספקות החלו לעלות בקרב אנשי מדע אחרים, שאלות הופנו לחוקרים ולאוניברסיטה וסאגה גדולה החלה להתפתח סביב המחקר הסנסציוני. אסכם בקצרה את הממצאים שנחשפו (מי שמעוניין לקרוא את כל הפרטים יכול למצוא אותם כאן): כתב העת שפרסם את המאמר סירב לא רק לפרסם מכתבי ביקורת שהתקבלו בנוגע המאמר, אלא אף לאשר כי קיבל אותם. במשך חודשים נותרו שיחות טלפון, אימיילים ומכתבים בקשר למאמר ללא מענה. גם שלושת מחברי המאמר לא הסכימו להתייחס לשאלות.
עם חלוף הזמן התגלה כי המחבר הראשי של המאמר שמע על המחקר לראשונה חודשים לאחר סיומו והתנער מכל אחריות לתכנונו. המחבר השני עזב את האוניברסיטה ומסרב להגיב, והמחבר השלישי (שפרסם מאמרים רבים בנושאים של פארא-פסיכולוגיה) נחקר ע”י ה-FBI בקשר להונאות ענק בסכומים של מיליוני דולרים שהיה אחראי להן עם אדם נוסף, ששימש גם הוא כחוקר בשעות הפנאי (יחד הם פרסמו מאמר בשם “השפעת טיפול בהילינג על קצב השתחזרות רגליים קדמיות של סלמנדרות”). ב-2004 הואשמו השניים בשימוש בזהויות מזויפות מרובות לצורך ביצוע פשעים. השותף, שכבר ישב בכלא תלה את עצמו בתאו, ואילו חברינו – המחבר השלישי – נכנס לכלא ל-5 שנים.
פרסום סלקטיבי ומוטה במדיה?
המדיה רודפת בידור ורייטינג הרבה יותר מאשר אמת ודיוק (רמז: איפה נמצא הכסף?) מסיבה זו מחקר סנסציוני כמו זה שתואר לעיל יזכה לפרסום אדיר בעוד שמחקרים שלא מצאו קשר בין תפילות לבריאותם של חולים יאבדו לנצח בין דפי כתבי עת נידחים, וזה בהנחה שהחוקרים (או כתבי העת) מצאו לנכון לפרסם אותם בכלל (גם בעולם המחקר “אי תוצאה” סקסית הרבה פחות מ”תוצאה”).
“מחוללי ניסים” יזכו לתוכניות שבועיות בפריים טיים, בעוד שתוכניות שמציגות דברים בגישה ספקנית ידחקו לשולי ערוצי המדע, במקרה הטוב.
התקשורת תחגוג על מקרה נדיר כזה או אחר של החלמה בלתי מוסברת, ולא תסקור באריכות מייגעת את המקרים הרבים בהם סיימו החולים את הטיפול ללא כל שיפור אובייקטיבי במצבם.
הכל טבעי ומובן. אבל התוצאה היא שאנו מאבדים את היכולת להבחין בין שכיח לנדיר, בין אמת לאשליה.
עד כה דיברנו על מקורות חיצוניים של מידע כוזב או מעוות.
מהם הגורמים בחויה האישית שעשויים לגרום לאנשים להאמין בכוחן של תפילות (או כל טיפול אחר שנבדק מחקרית ולא נמצא תקף)?
פרשנות שגויה של טעות באבחון המקורי?
לעיתים מאובחנת מחלה באופן שגוי. לעיתים קרובות עוד יותר מדובר בחשד בלבד שמופרך בבדיקות נוספות, אם וכאשר הן מתבצעות. מי מאיתנו לא חווה על בשרו תקופת פאניקה כזו ונשם לרווחה לאחר שבדיקות נוספות הראו כי היתה זו אזעקת שוא?
יש שמבינים כי מדובר בטעות באבחון, אבל יש שמעדיפים להבין כי התחולל כאן נס רפואי ממדרגה ראשונה!
אדם שבשלב האבחון השגוי החל להתפלל או לעבור טיפולים כאלה ואחרים, וביצע לאחר תקופה בדיקה רפואית נוספת שלא העלתה כל ממצאים חריגים, בהחלט עשוי ליחס כוחות מרפא חזקים לתפילה/טיפול.
אינני יודע מה היקף האבחונים השגויים, אבל הוא בהחלט יכול להסביר סיפורי ניסים שצצים מדי פעם, ולספק קריירה שלמה לאנשים שמייסדים תנועות פסאודו-רפואיות חדשות בעקבות הארוע, בטענות כי תפילות, מחשבות חיוביות, דייטת מיץ גזר, מריטת שערות באף או כל דבר אחר שעלה על דעתם לבצע באותה תקופה – מבריא אנשים. כמה ראיונות בתוכניות בוקר פופולאריות, שיווק אגרסיבי והנה לנו עוד כת שקמה על בסיס של אשלית יחיד.
פרשנות שגויה של ריפוי טבעי ותנודות טבעיות במחלה?
מצבי מחלה רבים חולפים מעצמם. “התקררות תחלוף תוך 7 ימים אם החולה נוטל תרופה, ותוך שבוע אם אינו נוטל”. תפילה או כל טיפול אחר שינתן במצב של מחלה שחולפת מעצמה עשוי להתפרש כגורם להחלמה. זו אשליית “אחרי ולכן בגלל”.
בנוסף, מחלות כרוניות רבות מתאפיינות בתנודתיות – תקופות של החמרה והטבה לסירוגין (כאבי שרירים, פרקים, אלרגיות וכד’). באופן טבעי אדם יפנה לטיפולים כאלה ואחרים כאשר הגיע לשפל מסוים, ומשם הדרך הטבעית היא רק למעלה (בלי קשר לטיפול). כשהמצב משתפר האדם מפסיק בטיפול ובטוח שהוא עזר. כעבור תקופה של רגיעה מידרדר מצבו שוב והוא חוזר ופונה לטיפול. גם הפעם משתפר מצבו לאחר מכן והוא מסיק כי “הטיפול עבד שוב!” וחוזר חלילה. בכל תנודה יקבל האדם חיזוק נוסף להתרשמות כי הטיפול עובד, גם אם הוא חסר השפעה לחלוטין (דוגמה קיצונית לרעיון זה היא לעמוד מול רמזור ולהתפלל לאור ירוק בכל פעם שהוא אדום, ולשמוח שהתפילה עזרה בכל פעם שהוא ירוק. מי שלא שם לב שרמזורים נוטים להתחלף לסירוגין, ישתכנע מן הסתם כי התפילה שלו היא הדבר היעיל והאמין ביותר שקיים).
פרשנות שגויה של פעולת הפלצבו?
אפקט הפלצבו יכול להסביר שיפור בהרגשה ואף במצב הפיזי במקרים בהם תפילה או כל טקס אחר מתבצעים כשהחולה מודע לכך ומאמין שהדבר עשוי לעזור לו. עצם הנוכחות האנושית התומכת, הציפייה להקלה בכאב כמו גם ירידה ברמת הדחק הנפשי – כל אלה תורמים כנראה לפעילות משופרת של המערכת החיסונית ולהתמודדות גופנית עם כאבים. יחד עם זאת חשוב להדגיש כי אפקט הפלצבו אינו פועל על כל אחד, וגם המידה בה הוא פועל משתנה ממקרה למקרה.
ההטבה, אם מתרחשת, מקורה בחולה עצמו ולא בכוחות מסתוריים שמפעיל המטפל.
העובדה כי עצם האמונה ביעילות הטיפול משפיעה על החולה לטובה, אין פירושה שיש להסתפק בנפלאות הפלצבו בכל אותם המקרים בהם קיים טיפול קונבנציונלי מוכח לבעיה. הרי גם לטיפול המוכח יש את אפקט הפלצבו שלו, שמעצים אותו עוד יותר.
כלומר, עלינו להשוות בין טיפול בעל ערך רפואי מוכח בתוספת פלצבו, לטיפול שהוא פלצבו בלבד.
במקרים אקוטיים כמו אלה שתוארו בתחילת הכתבה, מומלץ בחום לא לסמוך על אפקט הפלצבו…
כל התשובות נכונות?
נראה ששילוב של כל הגורמים שצוינו מחזק מאוד את האמונה ביעילות הטיפול, למרות שלא נמצא יעיל במחקרים, כלומר, במציאות.
המרכיב הסודי הנוסף – אמונה!
בסופו של דבר, אנשים רבים מאמינים במשהו כי… הם פשוט מאמינים.
כמו שאומרים המאמינים: “לאלה שמאמינים, לא נדרשת כל הוכחה. לאלה שאינם מאמינים, שום הוכחה אינה מספיקה.”
יותר מכך, מערכות אמונה רבות בנויות באופן שמרתיע את המאמין מלהטיל ספק באמונתו. אם לא יאמין מספיק – זה לא יעבוד. אם לא יאמין מספיק – יענש ע”י ישויות עליונות.
הדיון כולו התנהל בנושא “ריפוי-אמונה” או תפילות, אך באותה מידה היה אפשר לדבר על טיפולים נסמכי-אשליות רבים אחרים שאנו מוקפים בהם מכל עבר (רק צריך להביא את ערימת המחקרים הרלוונטיים לכל תחום כזה, אם בכלל בוצעו). כשאנשים בוחרים להשתמש בהם במקום בטיפולים שיעילותם ובטיחותם נבדקה, הדבר עלול להסתיים בכי רע.
הנה לדוגמה עוד מקרה של תינוקת שסיימה את חייה בגיל 9 חודשים, והורים שסיימו בכלא, הפעם עקב טיפול הומאופתי. התינוקת התייסרה במשך תקופה ארוכה מזיהום שהלך והסתבך אך הוריה בחרו שלא לתת לה טיפול קונבנציונלי (שהיה מציל אותה בודאות). במקום זאת טיפל בה האב עצמו בהומאופתיה – תחום אותו גם לימד.
השופט קבע כי האב “הפגין גישה יהירה בטענותיו לגבי יתרונותיה הברורים של הומאופתיה בהשוואה לרפואה הקונבנציונלית”, וכי “היה ברור מעל לכל ספק כי הומאופתיה לא תספיק לטיפול במצב החמור בו היתה שרויה התינוקת”.
דבר אחד הוא כשאנשים מעמידים את חייהם שלהם בסכנה בעקבות אמונה באשליות. זוהי בחירתם. אבל כשחסרי יכולת בחירה כמו ילדים ותינוקות משלמים את המחיר בחייהם, זה כבר פשע!
28 תגובות
“… אבל כשחסרי יכולת בחירה כמו ילדים ותינוקות משלמים את המחיר בחייהם, זה כבר פשע!”
הגדרה של התנהגות כ”פשע” קוראת לחקיקה בהתאם. האם מדינה הצועדת מעדנות לקראת תיאוקרטיה, ונגועה בקואליציות קדושות עם אנשי דת עוד מראשית קיומה, מסוגלת לכך?
אם כבר מדברים על אשתו:
http://www.youtube.com/watch?v=Gaid72fqzNE
עכשיו זה ברור למה לא הצליחו להוכיח את כל הדברים האלה,
כולם מפחדים לזכות בפסנתר שלו, או רחמנא ליצלן, באישתו…
גירסת אנימציה לשיר השני: http://www.youtube.com/watch?v=jMNEP6Vwqs0
http://www.youtube.com/watch?v=HhGuXCuDb1U
http://www.youtube.com/watch?v=bBUc_kATGgg
שלום דויד,
לא הבנתי כיצד פירשת שאני טוען שלגוף אין כל יכולת הבראה עצמית?
“אפקט הפלצבו יכול להסביר שיפור בהרגשה ואף במצב הפיזי במקרים בהם תפילה או כל טקס אחר מתבצעים כשהחולה מודע לכך ומאמין שהדבר עשוי לעזור לו. עצם הנוכחות האנושית התומכת, הציפייה להקלה בכאב כמו גם ירידה ברמת הדחק הנפשי – כל אלה תורמים כנראה לפעילות משופרת של המערכת החיסונית ולהתמודדות גופנית עם כאבים. ” וכו’.
זו בדיוק ההחלמה הטבעית של הגוף מתרופות הדמה שהזכרת. אני בכלל לא מזלזל בזה, להיפך. אבל לפלצבו השפעה מוגבלת, הן בעוצמה, והן כתוצאה מכך שהוא לא עובד על כל אחד.
בקיצור, אני לא רואה כל מחלוקת בין מה שכתבתי לבין מה שאמרת.
במחקרים רפואיים ובפרט בניסויים של תרופות חדשות ומצילות חיים נהוג שקבוצה אחת מקבלת את התרופה ואילו קבוצה אחרת מקבלת תרופת דמה (למעשה מדובר במים עם סוכר). בפעמים רבות אפשר להיווכח כי אחדים מהמשתתפים בקובצת הפלאציבו דווקא כן הבריאו בלי שקיבלו כל תרופה אחרת אף למחלות שלכאורה נחשבו לחשוכות מרפא, רוצה לומר שכל נסיין העורך מחקר ריגוריזי בתנאים מחמירים של מחקר רפואי יכול להעיד שיש דברים הגו.
מהמשתמע במאמרך שלגוף אין כל יכולת הבראה עצמית היא כזריית חול בעיני עצמך והקוראים את משנתך. אולם, בבד ובבד אני מסכים שעל כל נביא בעירו ישנם אלף שרלטנים העושים לכיסם ולא לתועלת מי שפונה אליהם בבקשה למזור.
לסיכום, לגוף יש אפשרות לחולל את מה שמבחינה מדעית עשוי להיות “בלתי אפשרי” רק שעדיף ללמוד ולחקור זאת מאשר לפנות לשרלטן שחושב/מאמין שהוא יודע.
הנה חדשה מהיום:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4170247,00.html
לא יודעת כמה זה מייצג אבל בטוח שזה מפחיד!
רונן,
מה שכתבת מבוסס על סטטיסטיקה בגרוש כמו אלה שאומרים שהם בטוחים במשהו ב-200%. בעצם לא נכון, האחרונים אומרים דבר חסר משמעות ואילו אתה אומר דברים שהם אינם נכונים. יש מצבים בהם חוסר טיפול גורר מוות, נקודה. יש מצבים שבהם הסטטיסטיקה אחרת. יש מצבים שבהם תשומת הלב של הרופא המטפל, הידע והנסיון שלו יעשו את ההבדל הגדול אם המטופל יקבל טיפול נכון או לא. גם רופאים הם בני אדם, וגם אצלם יש ויש וכמובן שיש לכך השפעה. כמה השפעה? זה נושא מצויין למחקר (לא אתפלא אם קיימים מחקרים בנושא זה).
לא רק המרפאים למינהם ברי מזל.
המזל הגדול ביותר של הרופאים הוא שהחולה נרפא מעצמו ב 96% של המקרים
הבעיה מה קורה ב 5% של המקרים מה קורה אם העקיצה ברגל לא נרפאית מעצמה אלה גודלת
מה קורה אם הצואר מתנפח ולא עובר שנה.מה קורה אם אבא שלך מתחיל לראות אשליות אופטיות.
מהנסיון אם הלכתם לרופא יש 50% שהוא יעזור ו50% שתתחילו לרוץ בין מומחים שכל אחד אומר ההיפך אחד.
אכן אי אפשר להתווכח עם כך שהכתבה הביאה (לפחות אצלי) תחושה של ליטוש וחידוד של הבנות.
טענתי היחידה היא לגבי הטון המתמשך בכתבות מהסוג הזה אבל אולי גם זה אישי ומותנה תפיסה, לפחות אתן לך את יתרון הספק…
אני אחר –
אני חושב שהחשיבות של כתבות כאלה, הוא לפחות בכדי לעורר דיון אמיתי.
מה מותר? מה אסור? מה חוקי? מה לא חוקי? איזה חוקים צריך לשנות?
מה אתי? מה לא אתי? מה מסוכן יותר? מה מסוכן פחות?
מה מוכח? מה לא מוכח?
איך מוכיחים יעילות של טיפול?
באיזה סדר משתמשים בטיפולים? האם זה מעוגן באיזו הנחיה של משרד הבריאות?
האם מותר “להחליט על אחרים” במקרים כאלה? ילדים? פציינטים?
הרבה שאלות שאני חושב שראוי שיזכו לתודעה ציבורית, לויכוחים, דיונים, וכו’.
גלעד,
תודה על התשובה המפורטת.
שימושיות = הקלה. זה יכול להיות מיוחס לפלצבו או לכריזמה של המטפל, או לתכונות של שמנים ארומטיים. אולי אם רופא קונבנציונאלי היה מקדיש את אותו זמן ויחס לחולה כפי שעושה מטפל אלטרנטיבי, גם אז היה מצבו משתפר באותה מידה – אולי, ואולי יש כאן משהו נוסף שעד היום לא הצליחו לכמת. המדע עובר אבולוציה תמידית, אני מקווה שיום אחד זה יתאפשר.
מה שחוויתי ועשיתי בעצמי לא נופל בקטגוריות שהבאת. מדובר כאן על בדיקות דם שהראו במשך שנים מחלה ואחרי שעשיתי מה שעשיתי מראות במשך 5 השנים האחרונות בריאות מוחלטת. זו לא נסיגה או תפילה לרמזור ירוק…
תרשה לי להניח שזה בכלל לא בספקטרום ההבנה שלך או של מי מקוראיך שנשאר בקופסא של מה שמוכר וידוע. הרופא שלי (במשך שנים ועדיין) יודע בדיוק מה עשיתי והתגובה שלו הספיקה לי בשביל להבין שמה שחוללתי פשוט לא ניתן להסבר בעולם המושגים הרפואי הידוע (כרגע). ויש בחוג מקורבי אנשים נוספים שעשו זאת עבור עצמם.
עם זאת, זה אכן אנקדוטלי – לא ערכתי מחקר ואין לי רקע מדעי כדי לעשות זאת אבל בשבילי זה 100% וזה כך עבור כל אדם שחווה הקלה לאחר טיפול אלטרנטיבי כלשהו.
הבעיה שלי עם מאמרים מהסוג שלך (וזה כמובן לא אישי אתה מייצג כאן תפיסת עולם) היא שהם סוגרים דלתות במקום לפתוח. אין שום רע בלהתנסות, לא עובד עבורך? נסה משהו אחר כל עוד לא סיכנת חיים או פגעת בעצמך ובזולת – וזה דרך אגב, לא כולל סיכונים בלתי ידועים – עם זה אנחנו חיים כל הזמן, תרופות, סלולרי, מחבתות קרמיות וכו’ וגו’. אינך יכול לשלול מאדם בוגר את האפשרות להתנסות (כפי שזו החלטתו בלבד לחצות את הכביש או לעשן).
כרגיל יש לי העונג לקרוא את הכתבות שלך ולהתדיין איתך גם כאשר אין הסכמה.
מחכה בקוצר רוח לכתבה מאירת עיניים על פלצבו.
תודה לכל המגיבים,
מבטיח לנסות ולהגיע לנושאים רבים ומגוונים ככל האפשר בעתיד, כולל פסיכולוגיה, תופעות ברפואה קונבנציונלית, טבעונות ועוד. פשוט כל דבר דורש זמן. הרבה זמן. לפעמים זה כמה ימים של עבודה, לפעמים הרבה יותר.
אני מודה שהכתבה הזו היא קיצונית במיוחד. אבל יש לכך מטרות:
1) להראות עד כמה אמונה לא מבוססת יכולה להיות חזקה.
2) לעורר מספיק עניין כיד לנסות ולחפש מה הסיבות שיכולות לבסס אמונה כזו בקרב המאמינים. בסופו של דבר, “הטכניקות להאמין” די חוזרות על עצמן בכל המקרים והתחומים, ואותי מעניינות בכל מקרה, אבל אז באים ואומרים “אין עניין לציבור בזה שמישהו מאמין בכוחם של קריסטלים”. לכן אני מביא דוגמאות עם השלכות יותר חמורות.
לאני האחר:
“רפואה אלטרנטיבית שימושית מאוד במקרים בהן לרפואה הקונבניונאלית *אין* מענה, וזה בדרך כלל בתחומים של פגיעה באיכות חיים כתוצאה מכאבים או מחלות כרוניות”
– מה ההגדרה ל”שימושית”? האם תחושה טובה מספיקה? האם ריפוי אמיתי נדרש? ואם כן, האם יש הוכחות לכך? (כל טכניקה לגופה כמובן).
“מה רע בכך שעיסוי עם שמנים ארומטיים מקל עליו? מה רע בכך אם שיאצו או דיקור עוזרים לה?”
– שוב, התייחסתי לכל מיני הטיות שגורמות לאדם להאמין שמצבו השתפר בעקבות טיפול, למרות שכשמבודדים את ההטיות מתגלה שאין שום שיפור. ושוב – מה הכוונה ב”עוזר”?
גם המקרה הפרטי שלך יכול בהחלט ליפול בקטגוריות ההסברים החלופיים שנתתי.
לגבי הפלצבו – עוד אעסוק בו בעתיד ביתר הרחבה. אני מודע לכך שכוחו לא מבוטל. השאלות סביבו הן אתיות בעיקר. עד כמה מותר לשקר לחולה על מנת שאפקט הפלצבו יעבוד? האם יש דרך אחרת?
“לא אשלול את הסיכוי לכך שאולי היו נסיונות כנים למצוא הוכחות והסברים” – והרי כל המחקרים שאני מצטט הם נסיון למצוא הוכחות לתופעות. מיעוטם התבצע ע”י אנשים שכל מטרתם זה לשלול. אנשים לא מקדישים לכך את חייהם. אנשים לא אוהבים לפרסם מאמרים שלא התקבלה בהם תוצאה חיובית.
“אבל עדיין אין את הכלים או את השיטות לעשות זאת” – יש לך כלים יותר טובים להוכיח יעילות של טיפול ממה שמקובל בניסויים קליניים? וןאולי, אם אין כלים מתאימים, כלומר, אם מודים שיעילות של טיפול לא יכולה להיות מוכחת, עדיף לא להשתמש בו בינתיים? אם אין כלים לבדוק יעילות, אני בספק אם יש כלים לבדוק סיכון. ואם לא ידוע הסיכון – על אחת כמה וכמה עדיף לא לתת את הטיפול הזה בינתיים. זו דעתי. אלא אם מודיעים לאנשים שהם משתתפים בניסוי שמטרתו לבדוק יעילות וסיכון של טיפול חדש. אבל זה לא מה שנותני שירותים של רפואה אלטרנטיבית עושים. לא לפי מה שידוע לי.
“עד אז, אשאר בדעתי משום שמנסיוני האישי 100% הצלחה זה לא משהו שניתן לזלזל בו” –
אני כמובן לא מזלזל, ולא חושב שאפשר להוכיח משהו ממקרה אחד, זו אנקדוטה.
כאמור, גם מי שליחשש תפילה ולמחרת זכה בפיס, יכול לומר שמבחינתו לתפילה שלו היו 100% הצלחה. זה כמובן לא נובע מהראיות.
אהבתי פעם תשובתו של רב גדול ,שהגיעו אליו עם בעיה רפואית -הוא ענה (לזכרוני) מה זה שייך אליי ,אם יש בעיה רפואית לכו לרופא אני רב לא רופא.
לגבי טבעונות (הנושא שעלה כאן)כמי שמתעניין בנושא לדעתי הנושא רחב מדיי כדי לענות כן או לא מאחר ויש המון “תחומי אמצע” וזה לגמרי לא שחור לבן-אני מנוי על תלת ירחון של דר’ הוכברג (טבעונות)ופעמים רבות מוצא חידושים מדעיים (רפואיים קונבנציואלים) שנמצאו לאחרונה בעוד הוא סיקר אותם לפני שנים רבות.בנוסף הוא ממליץ לבחון את אורח חייהם של הכושים העבריים שכמעט ואינם סובלים ממחלות לב, שבץ, מחלות סרטן (נשמע טוב!) והם מנהלים אורח חיים טבעוני- שותים הרבה קקאו מר {יש לברר בסה”כ את תוחלת חייהם ושל טבעונים בכלל. אני לא בטוח כלל שנמצא שאורך חיי הטבעונים גבוה יותר,אם כן זה היה מפורסם ויוצר הדים רבים ואם באמת אין הארכה של תוחלת החיים אז למה? הטבעונות מונעת הנאה רבה מאוכל טוב (בסוף ימותו בריאים ועצובים :)}.לעומת זאת נדהמתי פעם לראות תוכנית בערוץ המדע ששיעור המוות בחיות שניזונו מפירות וירקות אורגניים היה גבוה משמעותית מאלו שניזונו מירקות פירות “רגילים” ?? הסיבה שנמצאה -שאי הריסוס גרם לטפילים לשרוד ולחיות במזון הלא מרוסס. כאמור-אין שחור ולבן בנושא.
פחד, בורות ואובססיה,
מהווים את השילוב המנצח,
כדי להמשיך ולהתנצח.
גלעד דיאמנט
לא חסרים דוגמאות הפוכות וודאי תמצא בגוגל
קופות החולים משקיעות משום מה הרבה מאד כסף ברפואה אלטרנטיבית
“באיזה מובן”
תודה! מאמר מרתק כמו כל המאמרים הקודמים שכתבת כאן, הייתי מבקש רק הבהרה אחת לגבי המשפט:
“שלושה מחקרים… מתוכם אחד (שתוכנן באופן חובבני) טען לתוצאות חיוביות”
האם תוכל לפרט מאיזה מובן המחקר הנ”ל היה חובבני?
מצטרף לבקשה של לוק , הייתה רוצה כתבה שחוקרת את נושא הטבעונות מכל הצדדים לטוב ולרע ואם אפשר אז שתהיה כתבה נטולת אינטרסים.
תודה
גלעד,
המקרים המתוארים במאמר שלך אכן טרגיים מאוד. מוות של ילד בגלל מניעת טיפול הוא מטופש וחסר טעם. ריפוי אלטרנטיבי לא מיועד למקרים קריטיים, תפילה לא תציל אדם מלדמם למוות מעורק פתוח (אם להוסיף למקרים שציינת), טיפול חירום כן יעזור.
עם זאת, נודפת מהמאמר (וממאמרים אחרים שקראתי כאן) רוח של שלילה מוחלטת של כל הטיפול האלטרנטיבי. הנטייה כאן היא לראות ולהראות רק צד אחד.
רפואה אלטרנטיבית שימושית מאוד במקרים בהן לרפואה הקונבניונאלית *אין* מענה, וזה בדרך כלל בתחומים של פגיעה באיכות חיים כתוצאה מכאבים או מחלות כרוניות. יש גם אנשים שמשלבים בין שתי צורות הרפואה כדי להרגיש טוב יותר. והם מרגישים טוב יותר.
מה יעשה אדם עם פריצת דיסק? יקח מינונים גדלים והולכים של כדורים נגד כאבים? מה רע בכך שעיסוי עם שמנים ארומטיים מקל עליו? מה תעשה אישה עם מיגרנות עקשניות ומייסרות? תיקח כדורים (בעלי תופעות לוואי לא פשוטות)? מה רע בכך אם שיאצו או דיקור עוזרים לה?
אלה דוגמאות לא מסובכות, תרשה לי לחלוק את נסיוני שהוא אפילו סנסציוני יותר. אני ריפאתי את עצמי בשיטה אלטרנטיבית ממחלה כרונית שנאמר לי שאסבול ממנה כל החיים ואח”כ גם מנכות בברכיים כתוצאה משירות צבאי (בדיקות דם מעידות בצורה חד משמעית על הריפוי מהמחלה ואחוזי הנכות נלקחו ממני עם כל ההטבות הכרוכות בהם – מחיר ששילמתי בשמחה).
אף אחד לא יכול לספר לי סיפורים על כך שלרפואה אלטרנטיבית או יצירת מציאות או אמונה (מכל סוג שהוא כולל בפלצבו) אין פוטנציאל לרפא – מהנסיון שלי זה פשוט לא נכון, ובמקרה של הפלצבו (וכבר ניהלנו דיון על כך בעבר) מדובר על מחקרים מדעיים.
לבוא ולהציג טיפשות וקיצוניות של הורים כמקרה מייצג – בעיני זה הצהבה של כל הנושא.
ממה שקראתי באתר הזה הגישה לנושא הזה מצד המדענים היא ברובה אינה רצינית ומוטית מראש, אם כי לא אשלול את הסיכוי לכך שאולי היו נסיונות כנים למצוא הוכחות והסברים אבל עדיין אין את הכלים או את השיטות לעשות זאת.
עד אז, אשאר בדעתי משום שמנסיוני האישי 100% הצלחה זה לא משהו שניתן לזלזל בו.
מה לגבי כתבה בנושא טבעונות, אשמח לקבל מידע בענין.
גלעד
מה בנוגע לאיזו כתבה רצינית בנושא: האם יש ערך אמיתי לפסיכולוגיה?
noName – זה לא אנטי מיסטיקה, זה למען הילדים, שלא ימותו סתם בגלל אמונה תפלה של הוריהם.
בנוסף אציין כי הכתבה מאד מעניינת.
אני אישית לא הייתי מודע לההשפעה ההרסנית שלה, ושאנשים פשוט מסכנים ואף מביאים למותם של ילדיהם.
זהו אות אזהרה לכולם, אחרי כתבה כזאת, אני רוצה לראות הורה שיסכן ככה את חיי ילדיו מבלי להיקרא רוצח.
אינשם,
אנשים הם לא שחור או לבן ואני לא אתפלא שישנם קוראים רבים שאין להם עמדה ברורה והמידע העובדתי שגלעד טורח להביא כאן עשוי לסייע לכמה מאותם אנשים להימנע מלשים את כספם (או את בריאותם) על קרן הצבי. ישנם גם לא מעט אנשים “מאמינים” שנשבו כשהיו קטנים או דורדרו לאמונתם כשהיו בשעת מצוקה והם בני אדם אינטילגנטים שדי באוסף עובדות פשוטות כדי לעורר בהם את החשיבה הרציונאלית שדוכאה וכך לבחון את אמונותיהם מחדש. רק אלה מצדיקים לדעתי את פרסום הכתבות, אבל אני סבורה שזה מעניין את מרבית הקוראים, גם אלה שיודעים שישנן אמונות שערכן כקליפת השום, מהם העקרונות ודפוסי החשיבה שעומדים מאחורי התנהגות שחוסר הרציונאליות שלה כל כך קיצוני עד כדי אבדן חיי אדם, לעיתים חייו של ילדם.
Noname
כאמור יש לא מעט אנשים שלא התגבשה אצלהם הדעה לגבי אותו נושא, לרוב אנשים שמעו על הנושא שהוא מוצג בצורה סופר חיובית, כי ככה המדיה שלנו בנויה, ובתמונה השקרית הזאת ( במובן שהאמת המלאה פשוט לא מוצגת) צריך להילחם.
להסביר לאנשים שכביכול שמה שמוצג כעובד, לא באמת עובד.
למה אתם מפרסמים כל-כף הרבה כתבות אנטי-מיסטיות… כתבות כאלה לא ישכנעו אף אחד שעוד לא השתכנע… חבל על האנרגיה… תשקיעו את המאמצים בדברים מעניינים…. ויש מספיק דברים מעניינים